YoaView
[English] צור קשר קישורים גלריה המלצות אודות אתרים ועוד הרצאות מרתקות טיולי איכות גיבושטח אורחים מחו"ל

יָפֶה, אֲבָל ...                                                                    חזרה ל"ועוד" 

"די לנו מהסטוריה" אמרה עדי "בא לי טבע. אולי יש באזור מערת נטיפים?"

לאחר סיציליה עמוסת מקדשים, מבני בארוק - שתובּלו כמובן באוכל טוב, חופים ואפילו לוע הר געש פעיל נסענו צפונה לכיוון נאפולי באזור הפחות מתויר של דרום איטליה.
צרוף מקרים. נזכרתי שערב קודם קראתי על מערת נטיפים באזור וכך יכלתי להשיב:
"תוך שעה אנחנו במערה"

מי העלה על הדעת שההסטוריה תרדוף אותנו עמוק אל מעבה ההר?


גרוטו די פרטוסה Grotte dell`Angelo in Pertosa  נמצאת כ- 120 ק"מ מדרום לנאפולי ומיוחדת בגודלה (כשלושה קילומטרים של שבילים בחללים תת קרקעיים) ובעובדה כי ניתן לשוט בחלקה בסירה המונעת בכוח זרועותיו של המדריך המושך בכבלים הפרוסים מעלה.

 

הנטיפים והזקיפים לבנים כולם בשל המסלע. מערת אבשלום בהחלט עשירה יותר בצבעוניותה.
את הסיור בו רוב המשתתפים איטלקים - הוביל במרץ רב פאולו שנתן לנו תקציר מפעם לפעם באנגלית (איטלקי דובר אנגלית הוא מצרך נדיר בארץ המגף).

 

לאחר יותר משעה ולקראת היציאה הרגלית אל אור היום הפתיע פאולו ואמר : "יש במערה שלנו גם סיפור הסטורי".
הוא הרים את פנסו לתקרה והצביע על הסלע כשלושה מטרים מעלינו ואמר "תראו".

"עברית !" צעקה עדי בהפתעה.
"מה כתוב שם?" שאלתי מדשדש בסוף השיירה מאחור
"יָפֶה, אֲבָל בעמק עכשיו יותר יפה"

פאולו פתח בהרצאה הסטורית לחבורה המופתעת.
הימים שלהי מלחמת העולם השנייה. צבאו של רומל מובס בצפון אפריקה. יחידות של בעלות הברית חוצות את הים התיכון ונוחתות באיטליה. בין היחידות גם חיילים יהודיים המבקרים במערה ומטביעים כאן חותמם.

לא ידעתי אם עלי להתבייש בגראפיטי המפתיע או להיות גאה בשותפות בני עמי במלחמת בני אור בבני חושך הפורצת כאן לתודעת המבקרים. פניו של פאולו בכל אופן קרנו משמחה.

צילמתי את תקרת החלל והבטחתי לעצמי לחקור את הנושא בשובי הביתה.

הנה התמונה:
 

נראים כאן מגיני דוד, מספרים, שם באנגלית ושמות בעברית שלא הצלחתי לזהות.

את נושא המספרים היה קל לפצח
אלו מספרי פלוגות יהודיות שפעלו במסגרת הצבא הבריטי – פלוגות  739, 745 ו- 462

פלוגת הנדסה 745
הפלוגה 745 Artisan Works Coy.,R.E. , הוקמה בקיץ 1942 זכתה לכינוי "פלוגת סולל בונה", על כי גרעינה היה קבוצה של מתנדבים מעובדי "סולל בונה". הפלוגה החלה את שירותה במצרים, ובקיץ 1943 הועברה מאזור תעלת סואץ למדבר המערבי והייתה מפוזרת מטוברוק ועד טריפולי. אנשיה עסקו בהקמת מחנות, שיקום גשרים, בניית שדות תעופה והתקנת קווי מים. בשלהי 1943 הוחזרה הפלוגה מטריפולי למצרים. לקראת יציאתה לאיטליה, התאמנה במשימות של הנדסה קרבית. במרץ 1944 הגיעה לאיטליה ונשלחה לנאפולי שם בנתה 3 מחנות צבאיים. בשלהי המלחמה הועסקה בעיקר בשיקום ובבניית גשרים ושיפוץ צירי תנועה. לאחר ניצחון בעלות הברית היא הועברה למילנו ובתחילת 1946 הוחזרה למזרח התיכון לקראת פירוקה ושחרורה.

פלוגת הנדסה  739
בדצמבר 1940 הוחל בהקמת הפלוגה שהורכבה מטירונים וקצינים זוטרים ארצישראליים. הפלוגה הועסקה בתחילה בעיקר במשימות בינוי המחנות, שהיו אזרחיות באופיין. בהמשך המלחמה, התאמנה גם במשימות של הנדסה קרבית. באפריל 1941 החלה להתאמן כיחידת הנדסה. מיוני 1941 עבדה הפלוגה בבניית ביצורי הגבול הצפוני בגליל, באזור מרג` עיון שמצפון למטולה. באוגוסט 1943 יצאה הפלוגה למצרים ובאוקטובר הועברה לברינדיזי באיטליה. הפלוגה נשארה באזור זה ועסקה בהקמת מתקני קבע שונים ואחזקתם. בפברואר 1944 עברה לנאפולי ובמשך חודשים עבדה בתחזוקת בתי חולים באזור. בברינדיזי פגשו אנשי הפלוגה בפליטים יהודים מיוגוסלביה שחולצו מן האי ויסי. פעילי היחידות חילקו בינם את השטחים מבחינת האחריות לאיתור יהודים והגשה להם סיוע ראשוני. הפלוגה קיבלה על עצמה את האחריות למרחב שבין אנקונה לרימיני. הניסיון שרכשה היה מרובה, והרמה שהגיעו אליה הייתה גבוהה ומצאה את ביטויה בהערכת המפקדות הממונות. במאי 1945 לאחר ניצחון בעלות הברית, הועברה הפלוגה למילאנו וסביבתה. בתחילת 1946 נשלחה לארץ להתפרק.

פלוגת ההובלה 462
סיפורה של פלוגה זו הוא מר.
הפלוגה הוקמה באפריל 1942.
הפלוגה הופעלה לראשונה בבניית קו הביצורים באל עלמיין במדבר המערבי, בלוב. ביוני 1942 היא נשלחה לביירות שבלבנון. הכשלונות של הצבא הבריטי במדבר המערבי גרמו לכך שפלוגת ההובלה חזרה לקו ההגנה של אל-עלמיין. היא הובילה חטיבה אוסטרלית מסוריה למצרים, כתגבורת לארמיה השמינית של הצבא הבריטי באל-עלמיין, במערב מצרים. היא השתתפה עם המחנה השמיני בקרבות הבלימה נגד הצבא הגרמני בראשות פלדמרשל ארווין רומל. לאחר המתקפה הבריטית על הצבא הגרמני, בקרב אל-עלמיין השני בסוף אוקטובר 1942 , המשיכה פלוגת ההובלה עם הצבא ללוב.
פלוגה 462 הייתה הפלוגה הארץ-ישראלית הראשונה שעמדה להשלח לנחיתה באירופה. ב-24 באפריל 1943 - אחרי חג הפסח יצאה מנמל אלכסנדריה שבמצרים לאי מלטה שיירה של כ-30 אניות נושאות ציוד, דלק וחיילי עזר כהכנה לקראת פלישת בעלות הברית לסיציליה. בראש השיירה הפליגה האוניה ארינפורה (Erinpura), שנשאה את חיילי הפלוגה ואת ציודם. במהלך ההפלגה, ב-1 במאי, שיירת האוניות, 27 במספר, שנשאה חיילים של הצבא הבריטי, אותרה על ידי מטוס סיור גרמני. הטייס הזעיק מטוסי קרב, אשר הגיעו לעת ערב. האוניה נפגעה פעמיים ושקעה תוך כ-4 דקות. 140 מחיילי הפלוגה ניספו ורבים נפצעו.
זמן קצר קודם להפלגתם חתמו החיילים הנשואים על גט על תנאי, שהתממש עם טביעתם.
הניצולים הוחזרו לטריפולי ולבנגאזי, ומשם נשלחו לחופשה בארץ ישראל. ביולי 1943 הוקמה הפלוגה מחדש, וזו התארגנה בסרפנד, קיבלה מתגייסים חדשים ושיחררה את אלה שלא התאוששו מן האסון. בסוף יולי 1943 חזרה הפלוגה למצרים. בספטמבר 1943 היא נשלחה לאיטליה ונחתה בראש החוף בסלרנו שמדרום לנאפולי. שם פעלה בפריקת ציוד לרציפים והובלת דלק ותחמושת לחזית. לאחר כחודשיים השתלבה בפעולה בחזית ואנשיה השתתפו במבצעים בחזית איטליה עד סוף המלחמה ואפילו נטלו חלק בליווי המשלחת הצבאית הבריטית לחתימת חוזה הכניעה עם גרמניה הנאצית.
כיוון שהייתה פלוגה של מתנדבים ותיקים, הייתה זו הפלוגה העברית הראשונה שפורקה באוגוסט 1945. וותיקי היחידה שוחרו משירות ואילו המגויסים החדשים הועברו ברובם לפלוגת הובלה 468.
בבית הקברות הצבאי שבהר הרצל בירושלים הוקמה אנדרטה דמוית אוניה לזכר חיילי הפלוגה.

למיטב ידיעתי נפלו כאן המספר הרב ביותר של חללים יהודים בארוע קרבי בודד בעת החדשה.

יש להניח כי חיילים מארץ ישראל מהפלוגות הללו ביקרו במערה סביב שנת 1944 עת שרתו עם פלוגותיהם באזור.


נותר עתה לפצח את התעלומה – מי הם הכותבים?
כאן יש כרגע הצלחה חלקית.

ליד סמל פלוגה 745 מופיע R.E. PAL 204  . הקידומת PAL נכתבה לפני המספר האישי של אותם חיילים ארצישראלים וזה קיצור של המילה   Palestine    האותיות RE מייצגות את ה-  ROYAL ENGINEERS . מיהו החייל מאחרי המספר איני יודע.

חייל אחר שחתם הוא JACOB SPIER – גם עליו לא הצלחתי להשיג פרטים.
 
אך סקרן אותי במיוחד מיהו הפטריוט בעל הנפש הפיוטית שכתב את המשפט הלירי כל כך..
השם הסמוך למשפט לא היה לגמרי ברור.
השם הפרטי בלט מייד: עזי אך את שם המשפחה לא פענחתי מייד. אותו שם מופיע שוב בסמוך.
 (נסו אתם..)


 

בשלב מסויים סברתי שמדובר ב"ריגאי" והתחלתי לחפש עזי או עוזי ריגאי...

"תפנית בחקירה" יצרה עוגת גבינה המכונה "עוגת הגבינה של עוזי ריגאי".
לחובבי האפיה יובא המתכון בהמשך – אך את עיני צדה התגובה הבאה בפורום הבישול מסוף שנת 2008:

שמי אוֹרי אני בנו הצעיר של עוזי ריגאי, איש מדהים אבא נפלא ואיש יצירה כפי שכינינו אותי "ידי זהב" , אבא היה בשלן נפלא , ובעצם בכל תחום בו נגע הוא פשוט יצר ממזון וכלה בבניה שפות ועוד 100 אחוז. אבא נולד באיטליה בעיר פירנצה ועלה בגיל שנה לישראל, שרת בצבא הבריטי והיה שותף למלחלמה במדבר המערבי, המלחמה באיטליה ופרשת לה ספציה המפורסמת. אבא סיים את תפקידו כסא"ל בשיריון ואחד מהקצינים הידועים שהובילו את חיל השיריון לגדולתו. היה מנהל בכיר בדיסקונט כמנהל מחלקת הבינוי תקשורת ומחשוב , וכשפרש בשנת 1991 בגיל 66 היה עסוק ב- 100 אחוז. בעוד שתי קרירות נפלאות ועבד עד גיל 81.5. אבא נפטר בגיל 83+ ממחלת הסרטן לאחר מאבק וכמו תמיד הוא איתן וחזק עד שהמחלה הכריעה אותו. בלכתו השאיר את אמא אילנה , את אודי בנו בכורו גיא ואותי , וכן 3 כלות וארבע נכדים ומורשת אדירה של עשיה סיפרים חוויות חברים והמון אהבה.
בין תחביביו בישול , בנייה נגרות נהיגה אפיה , פיסול שירה , הגינה שהיתה ועודנה יצירה נפלאה , דיבר ושלט בשמונה שפות ועוד ועוד.
תודה לכן,
שלכן , אוֹרי ריגאי בנו הצעיר.

התייחסותו של אורי למלחמה באיטליה ותארוך השנים סגרו את המעגל.

בעולם המקוון של היום הגעתי מהר מאוד לבניו של עוזי שלא ידעו דבר על נושא זה. בהתרגשות תגובתם נסחפתי גם אני.

 כשכתב עוזי "יָפֶה, אבל בעמק עכשיו יותר יפה" היה בן 19 בעיצומה של מלחמה נוראה וניכרים געגועיו לארץ. אני סולח לו על מיקום השרבוט.. ובקרוב אבדוק איך יוצאת העוגה !
 


העוגה של עוזי ריגאי

 בסיס
100 גרם חמאה,
1 חלמון,
1 כוס קמח תופח,
קליפת לימון,
כף סוכר.
לערבב ולשטח דק תחתית ושוליים של תבנית 26.
לאפות ב -160 מעלות עד שכמעט מוכן.

מלית:
750 גרם גבינה 9%
1 כוס סוכר
1שמנת מתוקה
6 ביצים חלמונים וחלבונים מוקצפים
2 כפות קורנפלור
2 כפות קמח
קליפת לימון
שקית סוכר וניל
1/4 כפית טרטר להקצפת החלבונים.
להקציף חלבונים עם חצי כוס סוכר והטרטר (לא מוכרחים לדעתי טרטר) , לערבב את שאר המצרכים ולקפל את החלבונים לגבינה.

לאפות ב 160 מעלות 35 דקות ולא לפתוח את הדלת עד שהעוגה מתקררת לגמרי
 
לקשט כיד הדמיון הטובה.
כמו כן גם גיוונים קלים של גבינה ושוקלד לבן למעלה, או כול תוספת מעודנת של ריבת HERO עדינה מתקבלים נפלא.

אפילוג
במהלך התקופה מאז פרסום הכתבה קיבלתי עשרות תגובות. חלקן מופיעות מטה וחלקן הגיעו אלי ישירות. מרגשות במיוחד תגובות של בני משפחות של חיילי הפלוגות.
למרבה ההפתעה אחת התגובות הגיע מגיסי עמוס שאביו אריה יוגב (וולף) ניצל מטביעת "ארינפורה" בשל היותו על הסיפון העליון. אריה זכה לקיים חיים מלאים אחר כך עד שהלך לעולמו. למרות הקרבה המשפחתית – לא ידעתי על קורותיו אלה.

אחותו של עמוס אורנה הוסיפה כי מיד עם שוך הקרבות באיטליה ועוד לפני שהסתיימה מלחמת העולם השנייה וגם לאחר מכן, אנשי הפלוגה על משאיותיהם פעלו בסתר, במקביל לשירותם הפורמלי בצבא הבריטי, בפעולת ה"בריחה": הסיעו בלילות פליטים יהודיים שברחו דרומה מאירופה בעת המלחמה ומיד אחריה, הובילו אותם אל נמלים קטנים באיטליה ושם עלו פליטים אלה על ספינות במטרה להגיע לארץ ישראל.

קיימתי גם שיחה טלפונית עם עלי ציילר ניצול "ארינפורה" ואני מקווה לפגוש אותו בקרוב.

הצלחנו לאתר את יעקב שפייר – החייל הוסף שחתם שמו במערה. מסתבר שהיו שני חיילים בעלי אותו שם. בתגובה 18 מטה איתר אמנון זוארץ חייל בשם זה שנפטר בשנת 1940 אך מועד זה אינו תואם את מועד הגעת החיילים לאיטליה.
יעקב שפייר האחר נולד בשנת   1912 , עלה ארצה בשנת  1934 וחי בקיבוץ  נען. יעקב התגייס לצבא הבריטי נחת עם כוחות הברית בסלרנו בשנת 1944. לאחר המלחמה חזר לקיבוץ ועבד כל ימיו במפעל עד שהלך לעולמו בשנת 1995 בן 83. פרטים אלה נמסרו בשיחה עם ביתו תמר רז (שפייר) לאחר הפנייה של גדעון ארז.

נראה שהמשך עוד יבוא.

חזרה ל"ועוד"  חזרה לתפריט ראשי


תגובות
1.  שולי - עין הוד  (22/08/2010)
יואב איזה יופי של סיפור ויש בו הכל!גם בילוש, גם מתח, גם מלחמה וגם בישול - מה צריך עוד?
2.  מישאל פומפיאנסקי  (23/08/2010)
כרגיל אצל יואב הוא צריך לדעת מאיפה יוצאות הרגליים חוקר בודק ומפענח צריך לאמץ לעצמו מקטרת וכובע כפי שנראו מפענחי העבר שרלוק הולמס ההיסטורי ויגאל ידין האגדה
3.  אורי גנני  (28/08/2010)
סיפור מרתק,אתר יפהיפה ואדם מיוחד. בקיצור, ארץ ישראל היפה. חזק ואמץ. אורי גנני כפר הנשיא.
4.  אריק  (29/08/2010)
מצטרף לברכות על הסקרנות, התחקיר והבילוש לאיזה עמק התכוון עוזי ששם יפה יותר? תודה
5.  זהר  (29/08/2010)
סיפור מקסים, נהניתי מאד לגבי העוגה - ננסה לשכנע את אמא שלי לאפות אותה
6.  אבישי ליוביץ'  (29/08/2010)
1. היש קשר לפסנתרן עמירם ריגאי (אולי אחים- עמירם יליד 1931)? 2. יואב, כבנו של מילונאי עליך לדעת שאת האלף ב"אֲבל" יש לנקד בחטף פתח ולא בחטף-קמץ. שנה טובה!
7.  נתן רועי  (29/08/2010)
שמחתי מאד לגלות את הסיפור הזה. רצוי אולי לציין אפרופו פרס ישראל של השנה האחרונה , שהוענק לסופר חנוך ברטוב, שספרו החשוב ביותר (אולי) הינו ספר שעוסק, בזכרונותיו ובזכרונות חבריו, שהיו חיילי בריגדה באיטליה ולספר קוראים "פצעי בגרות" כמוכן יש זכרונות נוספים ואחד המרגשים ביותר הם שיריו של המשורר אמיר גלבוע ( ברל פלדמן) שכתב שיריו באיטליה ובמצריים כששרת ביחידה שקשורה לצבא הבריטי והשירים ראו אור סמוך לאחר מותו ובהם קולות שנוגעים לתחושתו שמשפחתו בווהלין הושמדה. רבים מהחיילים שהגיעו לאיטליה היו חיילי בריגדה אבל רבים אחרים היו חיילים שעלו בעליה הבלתי ליגלית והצטרפו לבריגדה וביקשו לסייע במלחמה בנאצים. רצוי לציין, לתותחנים שבין קוראי הבלוג, כי גם יחידת תותחנים ארצישראלית פעלה בדרום איטליה ומעשיה הונצחו בספר "תותחים על הסניו" שנכתב על ידי תותחן ארצישראלי - עמיהוד ארבל שמו. הספר יצא לאור בהוצאת "מערכות" בשנת 1948 . ושוב : כל הכבוד ליואב . אגב, יואב יצא לכם לטייל במערת העבדים בסירקוזה שבסיציליה ?
8.  נתן רועי  (29/08/2010)
תיקון חשוב : המערכה של התותחנים הארצישראלים היתה בצפון איטליה ולא בדרומה
9.  תמר וולפין  (29/08/2010)
קראתי את הסיפור, והתחלתי לקרוא את תולדות הפלוגות שעליהן מדובר.הסיפור של פלוגה 745 נשמע לי מוכר עד מאד: פלוגת הנדסה, צפון אפריקה, מצרים, לוב, איטליה, נאפולי, כל אלה היו שמות ותאריכים הקשורים לשירותו של אבי ז"ל בבריגדה. הוא יצא לבריגדה בהיותי בת חצי שנה וחזר כשהייתי בת שלוש וחצי. פתחתי את אוסף המכתבים שלו השמורים עמי (המון תודות לאמי ז"ל ששמרה על כולם)ואכן, נחום בילסקי מספר אישי P/45500 שירת בפלוגה זאת. אגב, תחנה נוספת בשירותו של אבא הייתה בעיר בארי. אני יודעת זאת, בעיקר בגלל הסיפורם שלו על חנה סנש שהתארחה במועדון החיילים הארצישראלים בבארי, לפני שיצאה לדרכה האחרונה. תודה על המידע, תודה על שריגשת אותי כל כך, ותודה לאורי גנני שהעביר אלי את הסיפור הנפלא הזה. כאמור, אני הייתי אז תינוקת, ואחי זאב בילסקי נולד שבע שנים מאוחר יותר,. אבל אבא זכה לראותו את בנו משרת בנאמנות כראש עיריית רעננה, אך לא זכה ליהנות משירותו כיו"ר הסוכנות היהודית וכחבר כנסת המשרת את מדינת ישראל.
10.  אורי ריגאי  (29/08/2010)
שלום רב לכם , אני מוצא לנכון לענות לשאלות שנישאלו בגין הכתבה על אבא שלי עוזי ריגאי ראשית לשאלתו של אריק העמק הינו - עמק יזרעאל, ולשאלתו של אבישי - כן עמירם ריגאי ז"ל הפסנתרן הינו אחיו הצעיר של אבי עוזי ריגאי ז"ל
11.  אמנון גופר  (29/08/2010)
יואב ידידי! תבורכנה ידיך הכותבות. יופי של סיפור
12.  חיים כראל  (30/08/2010)
איזו כתבה נפלאה !!! מזלנו שפעם לא אסרו להשאיר גרפיטי באתרים. כך יש לנו כתובות של פלמחניקים - בבור המים על המצדה, על קירות הכנסיה הצפונית בשבטה, וכתובת של אחד מחיילי האנזק במערה בחורבת חשיף.אני מקווה שחשיפת הסיפור שלך לא יגרום למחיקת הכתובות ונוכל לראותן בביקורנו הבא באזור נפולי.
13.  אורי אגוזי  (30/08/2010)
כמו חיט צמרת "תפרת" בכישרון רב סיפור מרתק שמשלב "לאן נטייל?" עם "פינת ההיסטוריה" ועם "המטבח באהבה".אם מישהו חושב שאין כבר מה לחדש, נכנסים לאתר שלך ומוצאים 'חומר' מרתק. כה לחי.
14.  אבי סירקיס  (31/08/2010)
פורסמה כתבה במוסף סופשבוע של מעריב בתאריך 6.8.10 שנושאה עלי ציילר ,שהיה חייל בפלוגה 462 ובעצמו ניצול של ה"ארינפורה . עלי , תושב רמת -חן ,אדם רב זכויות ופעלים יכול אולי לפתור את תעלומת הכתובות במערה. הכתבה היא של מרדכי חיימוביץ.יואב מוזמן להענות לאתגר.
15.  יואל שדה  (03/09/2010)
פשוט סיפור מקסים !
16.  דוד אמיר  (11/10/2010)
גם אבי, יעקב המרוב, היה ב- 462 עד תום המלחמה, או אז הם העבירו עקורים למחנות, גנבו ציוד מהצבא הבריטי והסיעו את "הנוקמים" לפעולות נקם ושילם בפרדס-חנה, בה אני גר, היו רבים בצבא הבריטי, רובם ב- 462 היחידה האחות היתה 178 ולמיטב ידיעתי הם אלו שהיו על הארינפורה אנחנו גם מכירים/הכרנו אדם שהיה על האניה, שהה המון שעות במים, דווח בבית כחלל וחזר חי, בריא ושלם הוא נפטר בשיבה טובה
17.  ישי גוריון  (19/10/2010)
אבי היה עם יחידתו (פלוגה 739 )במערת הנטיפים המדוברת ואני אף זוכר את התמונה בשחור לבן כמה מהחברה בסירה בתוך המערהותיקון לאלו החושבים "בריגדה" הבריגדה הוקמה ב1944 והפלוגות המדוברות גויסו ב1941-1942
18.  אמנון זו-ארץ  (21/10/2010)
יואב ידידי. לא הכרתיך לפני כן אך המצגת המרתקת שלך חיברה בינינו. אני בהזדמנות זו רוצה להעלות את שמו של יעקב שפייר ז"ל , שבעקבות פנייתך להתחקות אחר שמות האלמונים שנכתבו במערה , פתחתי בתחקיר אישי משלי בחיבור השם לכתוב במערה. את משפחת יעקב שפייר הכרתי מזה שנים.יעקב התנדב ליחידת התובלה שנשלחה למדבר המערבי בצפון אפריקה. בשנת 1940 יעקב הוחזר ארצה בשל מחלה ונפטר בספטמבר 1940. המשפחה למודת הסבל , רעיתו ושני בניה הלכו לעולמם. הבן הבכור אלי בן-יעקב לשעבר ראש מועצת מעלות נפטר ממחלה והבן הצעיר יהודה שפייר נפל במלחמת העצמאות בקרב האכזרי על כריכור והוא בן 17. נכדו של יעקב , יהודה שמו, ע"ש דודו נפל במלחמת יום הכיפורים בסיני. היום הנכד והסב ,כבני רמת-גן, מונצחים יחדיו בכל ערב יום הזיכרון על הר הבנים ברמת-גן . זהו סיפורו של יעקב שפייר , כשם הכתוב במערה , שבנסיבות דומות השתתף כחיל הבריגדה ביחידת התובלה במדבר המערבי. יישר כוחך יואב במעשיך הטובים , בברכה אמנון זו-ארץ
19.  אמנון זו-ארץ  (21/10/2010)
יואב ידידי בתגובה הקודמת ששלחתי לפני מספר רגעים יש לתקן :"האב הבן והנכד מונצחים יחדיו בערב יום הזיכרון בהר הבנים במת גן" תודה. אמנון
20.  גל  (21/10/2010)
באוניה זו עפ"י מיטב ידעתי היה לוחם בשם האוזמן מחפש לוחמים או בני משפחה שמכירים אותו בתודה
21.  רעות מרק  (23/10/2010)
את התגובה הזאת שלחתי ליואד במייל, ולפי המלצתו הנה היא..רואה שהיו עוד תגובות מרגשות... שלום לך יואב, וסליחה על שאני מתפרצת ככה משום מקום, אבל תיכף אסביר. לפני יומיים קיבלתי במייל את הקובץ עם הסיפור על מערת הנטיפים באיטליה (מדרום לנפולי). רק כעת פתחתי אותו, אני מקבלת המון דברי דואר ולחלק מהם לא מגיעה בכלל. בהמשך הקריאה אחזה בי צמרמורת, היתה לי הרגשה מוזרה שאני מכירה חלק מהסיפור, זה שלא קשור ממש ישירות למי שהגיע למערה אבל לאלה שלא הגיעו.. ואכן צדקתי – סבי – יעקב בן-ישראל (מוסקוביץ') – היה אחד מאלה שניספו על הספינה ארינפורה , והאנדרטה היא אכן בהר הרצל בירושלים. אבי – אוריה בן ישראל – מגיע לשם כל שנה, כך עשתה גם סבתי ז"ל במשך שנים רבות עד שנפטרה יום אחד אחרי התאריך העברי בו נהרג בעלה, ואחרים מבני המשפחה – אחיינים, נכדים ונינים מגיעים מידי פעם גם כן. מעבירה את זה לאבי שבודאי ימצא עניין גם בשאר החומר.
22.  אורי נוה  (23/10/2010)
נפלאות דרכי המייל.היתה לי הזכות להעביר את המצגת לשי גוריון ולאמנון זוארץ הנמנים על מכותבי ושניהם מצאו קשר אל הכתובת במערה והעשירו אותי ואת מכותבי בסיפוריהם
23.  AVIC  (29/07/2012)
הגעתי לדף בטעות תוך כדי חיפוש על ההסטוריה של עוגיות "אנזק" שזכו לשמן כי נשלחו מהבית לחיילים מניו זילנד ואוסטרליה במלחמות העולם, בזכות עמידותן על אף חודשי המשלוח עד שהגיעו למענן.כמורה דרך וטייל ממש נהנ
24.  אלכס  (02/09/2012)
לגבי פלוגה 745 - מצאתי סיכה מעניינת: http://www.kedem-auctions.com/en/Items/pin-%E2%80%93-solel-boneh-company-emblem-%E2%80%93-artisan-works-coy-745
25.  דורון  (28/01/2013)
מרתק וטעים .. ותודה ל סטלה אשר רקחה עוגת גבינה לתפארת
26.  eli shichor  (27/05/2013)
שלום, אני מעונין ליצור קשר עם אורי ריגאי כדי לבדוק את האפשרות שאבא שלו, עוזי ריגאי ז"ל,הכיר מנהל סניף בבנק דיסקונט בחיפה בשם נתן בריל, שהוא קרובו של חיל מיחידה 462 הנזכרת בכתבה. בתודה אלי שיחור
27.  עיינה קימרון  (17/07/2013)
איזה יופי למצוא את האתר שלך! ואבא שלי היה ביחידה 745. אתה יודע היכן המערה הזו?
28.  יואב אבניאון  (22/02/2014)
עיינה יקרה - הפרטים בגוף הכתבה
29.  ענת  (27/04/2014)
לכל המעוניינים, מחר 28.4 בשעה 15:00 תתקיים בהר הרצל בירושלים אזכרה לחללי ארינפורה. טקס מרשים וכל המתעניין בנושא מוזמן ליטול בו חלק. ותודה לרעות על העברת המייל למשפחה
30.  אמיר  (13/07/2015)
קראתי בשקיקה. מרתק. תודה יואב