YoaView
[English] צור קשר קישורים גלריה המלצות אודות אתרים ועוד הרצאות מרתקות טיולי איכות גיבושטח אורחים מחו"ל

בָּדָד לָעַד - על גבעות-זייד                                                      חזרה ל"ועוד"

גבעה מבודדת בעלת קוי מתאר רכים. מתלול הכרמל המזרחי מכאן - נוף עמק יזרעאל מכאן, שני עצי עוזרר וסמוך אליהם - שני קברים. אסתר אשרי שנפטרה בגיל 27 ונקברה כאן בשנת 1950 ושמואל פיסק - בן 28 במותו שנטמן כאן בשנת 1948.

 

"יש לי בשבילך אתר נוסף לסדרה" אמרה ידידתי מורת הדרך איריס זרטל שמתגוררת באזור. כך התחילה התחקות משותפת אחר התעלומה: מיהם הנקברים בגבעה מבודדת זו בשולי עמק יזרעאל ומדוע נבחר מקום זה למנוחתם האחרונה?

באופן מקרי לחלוטין הגיע לידי כמה שבועות אחר כך תאור האתר מעמיר נדל, העוסק בפרויקט סלילת רכבת העמק המחודשת שהתוואי שלה עובר בסמוך. עמיר נתקל בקברים, חקר והגיע לבני משפחת זייד שסיפרו לו כי מדובר במתיישבים של קיבוץ שאיננו עוד - גבעות זייד. לא תארתי לעצמי כי התהליך יוביל אותנו להכרות אישית עם כרמלה זייד ואמנון אשרי להם קשר אישי חזק למקום ולסיפורו.

 במפה משנת 1958 מופיע קיבוץ "גבעות-זייד" ממערב לחורבות בית שערים ומדרום לאלראי. בשנה זו כבר פורק הקיבוץ לאחר כ-18 שנות קיום. על הגבעה שמדרום נותרו קבריהם של חברים צעירים שהלכו לעולמם במהלך שנות קיומו הקצרות של הישוב.

סיפורנו מתחיל בשנת 1938 עת נשמעה יריה על גבעות שיך אבריק. אלכסנדר זייד - השומר המיתולוגי נהרג ביד בדווים תושבי האזור. ציפורה וארבעת ילדיה נאחזים בגבעה עליה הקימו ביתם עשר שנים קודם לכן. יפתח זייד בן 17 למד ב"מקווה ישראל". הוא וחבריו הנסערים הגו רעיון להקים ישוב חקלאי להנצחת שמו הנערץ של אלכסנדר באותו מקום בו חי ומת. ברשות המשפחה היה שטח חכור של כאלף דונם שהועמדו לרשות היזמים בתור התחלה למשק חקלאי. בשנת 1940 עלו על הקרקע במשק זייד 21 חניכי מקווה-ישראל אליהם הצטרפו אחדים מבוגרי בית ספר כדורי וכמה בנות מן העיר, אלה ביחד עם בני משפחת זייד היוו את הגרעין של הקבוצה. המרכז החקלאי והמחלקה להתישבות של הסוכנות לא הכירו בקבוצת גבעות-זייד הן בשל חוסר תכנון להקים ישוב נוסף באזור והן בשל הא-פוליטיות של המתיישבים.

באדיבות כרמלה זייד

מראשית קיומה התמודדה הקבוצה עם הצורך בתוספת קרקע ובתוספת חברים. הקרקעות בעמק כבר חולקו בין הישובים הקיימים וקשיי הקיום היו ניכרים. בינואר 1942 הצטרפה לגבעות זייד קבוצת "אשמורות" מתנועת "גורדוניה" שישבה בחדרה. בין המצטרפים היה יעקב גלר שהנהיג את הקבוצה. הקרבה לעתיקות בית-שערים גרמה להעתקת הישוב הצעיר לגבעה מערבית יותר - כקילומטר ממתחם הצריף של משפחת זייד. אנשי מקווה ישראל הביאו איתם "רומנטיקה בטחונית" ומה שמשך אותם זו השמירה בשדות וההווי הבדואי. אנשי גורדוניה היו חדורי רוח עבודה ונחושים לבנות את המשק ולא התלהבו מסיפורי אלף לילה ולילה שסיפרו חבריהם. בשנת 1942 הצטרפו עולים מברזיל וכמה בוגרי בן-שמן. מאידך עזבו אחרים להתנדב לצבא הבריטי. בסוף 1949 היו בקבוצה 124 איש רובם חברים והאחרים בני שתי חברות נוער.

באדיבות כרמלה זייד

בקיץ 1951 נתקבלה לגבעות-זייד קבוצה מאורגנת של כשבעים איש יוצאת ארגנטינה שקיבלה הכשרה בגניגר. התנאי של המצטרפים החדשים היה "דף חלק" עזיבת כל הוותיקים. התנאי קויים. למשק היו 5,200 דונם - רובם מרוחקים, 93 ראשי בקר, 2,600 מטילות ואלף פרגיות. החוב הגיע ל 223 אלף ל"י. למרות אחידות המצטרפים - המצב הכלכלי בישוב לא הוטב.

בשנת 1958 הוחלט ברוב דעות לעזוב את גבעות-זייד ורוב הגרעין הארגנטינאי עבר להתיישב באור הנר שבדרום הארץ. על מקום הקיבוץ שנעזב הוקם בשנת 1964 המוסד החינוכי "כפר תקווה" הפעיל במקום עד היום. הכפר מספק לכמאתיים אנשים בעלי צרכים מיוחדים דיור, תעסוקה והזדמנות לחיות חיים מלאים למרות מוגבלותם.

ולסיפורם של שני הקברים הבודדים.

שמואל פיסק נולד בשנת 1922 ושרד את השואה אך לא שרד את החיים שאחריה. הוא הצטרף לקיבוץ הצעיר אך בגיל 28 שלח יד בנפשו ונטמן בגבעה שמדרום לישוב.

אסתר אשרי לבית פריד נולדה בברלין בשנת 1923 ועלתה לארץ בגיל 17.

בבן שמן פגשה אסתר את אהבתה הגדולה - אמנון ווסרמן נער יפה תואר בן גילה, יליד פולין עלה לארץ בשנת 1940. אמנון התגייס לצבא הבריטי, הוצב ליחידה של נהגים יהודים בחיל התובלה ונשלח למצרים.
בשלהי אפריל 1943 יצאה שיירת אניות של בעלות הברית ממצרים דרך מלטה לסיציליה כדי להשתתף בפלישה לאירופה. על סיפון האנייה "ארינפורה" היו גם חיילי יחידתו של אמנון. ב-1 במאי 1943 טובעה הספינה על ידי הגרמנים ואמנון יחד עם עוד 139 חבריו טבעו במצולות.

אמנון וסרמן על רקע האניה ארינפורה - מקור יזכור וויקיפדיה

אסתר התיישבה לזמן קצר בקיבוץ נווה-ים ולאחר מכן הצטרפה לגבעות-זייד, שם פגשה את נפתלי אשרי ובקיבוץ נולד בנם היחיד. בהסכמת נפתלי נקרא הילד אמנון.

 

אסתר ואמנון הקטן - שנת 1945 לערך.

נפתלי עבד במאפיה שהוקמה בישוב. אסתר חלתה במחלת מעיים קשה וחייה הטלטלו בין בית חולים העמק שבעפולה לבין הקיבוץ המתמודד עם דרכו. בשנת 1950 הלכה אסתר לעולמה ונקברה סמוך לקברו של פיסק. לימים ישפץ בנה של אסתר את הקבר ובכך יחדש את הקשר בין צאצאיה לאסתר, למקום ולעברו.

 

 לאחר שיצרנו קשר עם אמנון בנה של אסתר - קיימנו פגישה בביתה של כרמלה זייד כלתו של אלכסנדר זייד וחברתה הטובה של אסתר.

 

כרמלה זייד, בוגרת בן-שמן, היתה חברת קיבוץ גבעות-זייד אליו הגיעה מדגניה. כרמלה נישאה ליפתח זייד בנו של אלכסנדר. ראו את כרמלה בת 90 מספרת על אסתר ועל הקיבוץ שניטש:

אמנון פוגש חבורת מטיילים בהדרכתי על גבעות זייד סמוך לקבר אימו. 

תודה לאמנון ששיתף אותנו בסיפורו האישי ולכרמלה שארחה אותנו ופתחה צוהר לימי ההתיישבות ההם.

במקום היו מספר קברים נוספים שהועתקו על ידי בני משפחה לבתי עלמין.

מקורות
"ישובים שניטשו", בן-ציון מיכאלי. הוצאת מילא בע"מ 1980
"חלום ושברו" גורלן של קבוצות מייסדים בקיבוצים. דב בן-חורין. ספרים הפועלים 1987
היו ואינם כתבה באתר הקיבוצים

כתבה על האוניה ארינפורה

 לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)

כתבה זו הינה חלק מהסדרה בָּדָד לָעַד – קברים מבודדים בישראל

חזרה ל"ועוד" חזרה לתפריט ראשי   


תגובות
1.  עודד הון הוניגווקס  (22/04/2014)
ליואב שלום רב, התרגשתי לקרוא את המידע על קבוצת גבעות זייד. בשנת 1953 עזבה משפחתנו את קיבוץ כפר רופין ורכשה בית בשיכון עממי בקרית עמל שהיה סמוך גיאוגרפית לגבעות זייד אותה בקרתי מפעם לפעם בתור ילד. אח"כ עברנו לרח' יזרעאל 95, בקרית עמל קרוב למשפחת זייד ולחפירות בית שערים. בתור ילדים, לפני ותוך כדי החפירות היינו מתגנבים אליהן ונכנסים למערות הקברים עוד לפני שנפתחו לקהל. הוריי היו מיודדים מאד עם משפחת זייד, בעיקר עם יפתח וגיורא ואני הייתי מיודד עם אחינועם הבת (של ?).יש לי זיכרונות יפים מהתקופה ההיא וכיליד שנת 1942 שמחתי לקבל מידע זה על מחוזות ילדותי ונעוריי.
2.   יורם כרמאלי  (22/04/2014)
נהניתי לקרוא את הכתבה על גבעות זייד שלא רבים יודעים שבמשך כל תקופת ההתישבות הורידו ישובים מאדמתם. גם גניגר היתה קודם דגניה ג' וכן הגרעין הארגנטינאי לא כולו עבר לאור הנר חלקו עבר לדוברת.הדברים האמורים חוויתי אותם אישית כבן גניגר ולמדתי בכיתה אחת עם בתו של יפתח זייד בבית ספר בגניגר.
3.  יורם טויטו  (23/04/2014)
היי יואב, כמו תמיד נהנה לקרוא מאמרים שלך. המאמר מרתק. האם תוכל לתת לי נקודת ציון מדויקת, כדי שאוכל להגיע למקום ואולי לקחת לשם את מטייליי... תודה יורם.
4.  אבישי ליוביץ'  (23/04/2014)
לפני שנים אחדות הוציאה משפחתו של פרופ' א"א אורבך, שהיה רב צבאי במלה"ע ה2, את רשימותיו מתקופה זו בספר מענין הנקרא "רשימות בימי מלחמה. תקופת שרותו של הרב עברה עליו במצרים, לוב, טוניסיה, מלטה ואיטליה והוא מספר גם כן על פרשת הארינפורה.
5.  מיכל זהבי  (07/06/2014)
שלום. אני מילדי גבעות זייד וכותבת כיום ספר על הקבוצה לאחר תחקיר די מעמיק. אם ברצונך פרטים נוספים, על אלו שהבאת, התקשר אלי. טלפון 09-74475374
6.  אליעזר כהן  (30/06/2014)
בעקבות הכתבה המרתקת. נסעתי לחפש ביום שישי האחרון 27.6.2014 את שרידי גבעות זייד,כפר תקווה ומצאתי מקום מוריק ומטופח לריווחת החוסים במקום. משם המשכתי לחפש את שני הקברים של אסתר ושמואל ,לאחר שוטטות וחיפוש בגבעות הגעתי לשני עצי העוזרר ולשני הקברים בעזרתו של מחמוד שומר הבקר הבדואי של משק זייד. ההתרגשות שלי ושל חברי הייתה גדולה מאד ,מה עוד שלסיפור הזה יש המשך בכך שאמנון וסרמן שנהרג בטביעת ארינפורה מונצח באנדרטה לזכרם של היהודים שהיו על סיפונה וטבעו ,באנדרטה מרשימה בהר הרצל ושמו של אמנון כמובן גם כן מופיע שם. בשבילי זה היה מצמרר והמציאות עולה על כל דמיון . תודה למי שחשף סיפור מרתק זה . אליעזר כהן וחבורת המשוטטים שלי.
7.  גידי שרון  (26/07/2015)
שלום רב, הכתבה הייתה מאד מענינת. רציתי להוסיף לגבי קיבוץ אור הנר הנמצא בעוטף עזה (בדרך לאשקלון). מאד מומלץ לבקר בקיבוץ ולראות את ציורי הטיח הצבעוני שנעשו בידי 2 אמנים מארגנטינה בטכניקה מיוחדת (רצוי בסיור מאורגן). מומלץ לסיים בארוח ת צהריים במסעדה בקיבוץ ולאכול בשרים באופן שרק ארגנטינאים יודעים.
8.  עובד שמואל  (25/10/2015)
מאד מרגש לקרוא על חבר שמכירים ארבעים שנה , אמנון יקירי תמשיך להיות עניו וצנוע, שמח בחלקכך , מרגש מאד. שמואל
9.  חנן רובינסקי  (03/05/2016)
שלום רב, הוריי,אהובה ובצלאל רובינסקי,היו חברי גבעות זייד לאחר שעברו הכשרה בדגניה .הוריי לא ספרו רבות על התקופה,ממה שאני יודע החיים שם היו קשים,והטראומה הגדולה שלהם היתה שבנם בכורם נפטר בגיל חודש כמדומני.אבי נאלץ לקבור אותו במו ידיו,דבר שלא הוסיף לבריאותו..בכל אופן מבחינתי רב הנסתר על הגלוי ובהחלט שמחתי לראות ולשמוע עוד מסיפורי המקום.
10.  עמוס דינור  (29/08/2016)
לאמנון שלום רב, הסיפור שלך על גבעות זייד מעלה בי זכרונות ילדות.חייתי ולמדתי בקרית עמל. אבי ז\"ל, צבי דונר, היה מנהל בית הספר העממיומורה לתנ\"ך, לספרות, לתרבות עברית וגם לציונות (כן, היה אז מקצוע כזה). אני זוכר שהוא לימד תנ\"ך ותרבות עברית גם בחוג בית שהתקיים בגבעות זייד. קיץ וחורף, היתה מגיעה מהקבוצה, בערב, כרכרה רתומה לפרד, לקחת את אבא לקבוצה ולהחזירו אחר כך בשעה מאוחרת. אני לא ידעתי אז את כל הפרטים שאתה מספר כאן. היו זמנים, אני כבר בן 80 כיום, אך יש זכרונות ילדות שאינם נשכחים. בברכה, עמוס דינור (לשעבר דונר)
11.  מיקי פיסק  (28/04/2017)
שלום כרמלה קראתי כל קבוץ גבעות זייד ושם נתקלתי בשם של שמואל פיסק אני לא יודע עליו דבר במידה ואת יודעת פרטים עליו היכן נולד הייתי שמח אם היית יכולה לכתוב לי או לצלצל אלי 0544924743 מיקי פיסק תודה מראש
12.  אורית  (06/05/2017)
שלום אני גרה בשדה יעקב למרגלות המקום ואוהבת את המקום הרבה שנים לפני כמה חודשים ביום שישי קצת לפני שבת פגשתי את אמנון ומשפחתו במקום וסיפר לי על אמו . אמנון אמר שהוא לא יודע מי הניח את הספסל ,זה מעניין אותי. והאם יש קשר ומידע על פיסק
13.  יואב אבניאון  (07/05/2017)
שלום אורית שמח מאוד שהמידע ההסטורי נטמע בתושבי הסביבה חשוב הגיע לאחרונה מידע חדש על פיסק אני לומד הנושא ומקווה להרחיב ולפרסם כאן בברכה יואב