מפות מספרות: 1907 - ראשית מיפוי הנגב      חזרה ל"ועוד"   חזרה לתפריט ראשי 

המפה מאוסף שמואל (אליה) שריר

הביטו בקטע המפה מטה המתאר את המרחב של עשרות קילומטרים מדרום לעָבְּדֶה (עבדת) שבנגב. "הנגב" נכתב כאן ומתחת אזור גדול המסומן כ"לא נחקר" (Unexplored) :

קטעים מסויימים בנגב אכן כלל לא מתוארים במפה אבל יש בה מימד של ראשוניות. לא הייתי מגדיר את המפה כ"יפה", היא ערוכה בצבע שחור-לבן, אינה מראה קווי גובה, רמת הדיוק שלה אינה גבוהה מאוד אבל למרות כל זאת היא פנינה כרטוגרפית מרתקת ובמיוחד בשל היותה אחת מהמפות הכוללות הראשונות של הנגב בעת החדשה.

המפה משנת 1907 כוללת את אזור מזרח חצי האי סיני, הנגב ובמת הרי אדום בקנה-מידה 1:250,000. היא הודפסה באנגליה ומורכבת מארבעה גיליונות מודבקים על קנווס כשכל זוג מאוגד בכריכה יפה ונרתיק קרטון מתאים מאפשר שמירה נאותה.

הנה אני אוחז חלקה הצפוני כדי שתקבלו מושג על גודלה הפיזי:

מה סיפורה של מפה זו? מי הפיק אותה? מדוע דווקא בשנת 1907? מיהי החברה שהפיצה אותה ברחבי בריטניה? מה אפשר ללמוד ממפה זו? בשאלות אלה נעסוק כאן ואתם כמובן מוזמנים להגיב ולהוסיף ידע ותובנות.

המיפוי של הנגב בעת החדשה

מפות ארץ ישראל צוירו כבר לפני אלפי שנים אך כמובן במגבלות הטכנולוגיות היו לא מדויקות ולעיתים רבות שיקפו אמונות ומסורות ולא מידע גיאוגרפי אמין. מפת מדידה היא מפה המופקת לאור סקירה בפועל של האזור הממופה ושימוש באמצעי מדידה. מפה ראשונה של הארץ מסוג זה נחשבת זו של פייר ז`אקוטין - כרטוגרף בצבא נפוליאון שמיפה חלקים במצרים ובארץ-ישראל בשנים 1798-1799. שישה גליונות הוקדשו לארץ-ישראל מאזור העיר צור בצפון ועד עזה בדרום כשהמיקוד הוא על אזורים בהם עבר צבא נפוליאון. (סקירה יסודית של מפה זו התפרסמה במדור זה). במאה ה-19 הופקו מפות מדידה רבות נוספות אבל רובן אינן ארציות אלא של אזורים ספציפיים בדגש על ירושלים. בשנת 1869 סקר אדוארד הנרי פאלמר ביזמת מפת הקרן לחקירת ארץ-ישראל PEF הבריטית חלקים בנגב ובסיני ואף הפיק מספר מצומצם של מפות אזוריות.  הנה קטע מפה המראה את נתיב סיורו בנגב:

מתוך ספרו של אדוארד הנרי פאלמר "המדבר של יציאת מצרים" 1871

קרן FEF הפיקה בשנת 1869 מפה (בקנה מידה לא מפורט) של מרכז ודרום חצי האי סיני לאור מידע של פאלמר ושל קפטן צ`ארלס וילסון. כפי שניתן לראות שטח דרום הנגב נקי ממידע:

מקור : ויקיפדיה ערך חצי האי סיני (אנגלית)

בשנות השמונים של המאה ה-19 הפיקה אותה קרן PEF סדרת מפות המכסה השטח מדן ועד באר שבע (26 גליונות). השטח מדרום לקו ים המלח - ים התיכון נותר לא ממופה באופן שיטתי.

ככל הנראה הסיבה העיקרית להפקת המפה נשואת סקירה זו הוא ההסכם בין בריטניה והאימפריה העות`מנית משנת 1906 לגבי קביעת קו גבול מנהלי בין רפיח לטבה. הבריטים שלטו בפועל אותה עת במצרים והעותמ`נים בארץ-ישראל אך הקו הגיאוגרפי בין שני הצדדים, שנקבע עוד בשנת 1841 בין שליט מצרים, מוחמד עלי, לבין האימפריה העותמאנית, לא היה נוח לבריטים כיוון שהגיע עד לתעלת סואץ. התקרבות מסילת הרכבת החיג`אזית בשנת 1905 לאזור עקבה לצורך חיזוק השליטה העות`מנית במרחב ולשינוע עולי רגל למכה העלה את קרנו של האזור. בתחילת שנת 1906 יזמו הבריטים סכסוך באזור עקבה ואום רשרש ולאחר מסע ומתן של כמה חודשים נחתם במאי 1906 הסכם ובין בריטניה לאמפריה העות`מנית. לאחר חתימת ההסכם יצאו צוותים לשטח לסמן את קו הגבול ומלאכתם נסתיימה בהסכם סופי שנחתם באוקטובר 1906. קו הפרדה אדמיניסטרטיבי שורטט בין רפיח לטבה - קו שישמש בעתיד עוגן בהסדרי שביתת הנשק (1949) והסכם השלום בין ישראל ומצרים (1979).

להסכם הנ"ל צורפה מפה. נפתלי קדמון במאמרו בנושא (מקור מטה) מציין כי המפה המקורית של סימון הגבול לא נמצאה. קדמון מביא מקורות חשובים לגבי המפה משנת 1906 (ראו 9-11 מטה). במסגרת הכנת כתבה זו לא הצלחתי להגיע למקורות אלה. אם מי מהקוראים כאן יוכל לסייע בהשגתם - יבורך.

 

המפה שלנו הופקה שנה אחר כך ויש להניח שמקורותיה זהים לאלה של מפיקי המפה המקורית. יש לציין כי מסמני קו הגבול בשנת 1906 מיפו את השטח בו עבר הגבול, עד 5 ק"מ לכל צד ולא את שאר האזור. לכן אזור הגבול מדויק יותר משאר המרחב המתואר במפה בה אנו עוסקים.

מה אנו יודעים על מפה זו משנת 1907 ?

סט המפות שבידי מורכב מארבעה גליונות: רפיח, הר הור, ואדי טאבה ועקבה. שני גליונות נוספים ללא שם מופיעים במקרא. ספק אם הופקו אבל עצם החלוקה מראה על ראייה אימפריאלית רחבה ותכנית עבודה כוללת.

על פי הכיתוב בתחתית המפה ניתן ללמוד כי האחראי להפקה הוא המוסד הנקרא  Topographical Section, General Staff . מדובר במחלקת מדידות של משרד המלחמה הבריטי ששכנה בשנת 1907 בבריטניה ולא במצרים. לכן הפצת המפה נעשתה רק על ידי סוכני מכירות בבריטניה עצמה. שנים מאוחר יותר הוקמה במצרים מחלקת מדידות אזרחית, כמו מחלקת המדידות המנדטורית שהוקמה בארץ. קנה המידה הוא מטרי 1:250,000 שתורגם ל 1.014 אינצ`ים ל-4 מייל והדבר מראה על קשר להמשכיות למסורת הצרפתית שהייתה קיימת במצרים. 

מי שניהל את מחלקת מדידות זו החל משנת 1904 היה אדוארד וויד (Edward Bruce Herschel WADE) ובתוקף תפקידו היה ראש המשלחת למשא ומתן עם העות`מנים לגבי סימון הקו המנהלי. יש להניח שגם מפה זו בה אנו עוסקים היא תוצר של צוות בניהולו של וויד.

נעבור למסע לאורכה ולרוחבה של המפה מצפון לדרום - מרפיח ועד טבה.

בקטע מטה נראה קצהו הצפוני של הקו החוצה את באר רפיח. לאורך הקו הוצבו 91 עמודי סימון והתייחסות לכך מצוינת במפה אם כי לא בפירוט. דיונות החול מסומנות ושני אתרים ששמם מתחיל במילה כַּארם (כרם). לימים יוקם באזור היישוב כרם שלום. 

בחלק הצפוני של חולות חלוצה - הפתעה!  "ארץ מעובדת" ופירוט כי כאן מגדלים שעורה, דורה, טבק ומילונים ... 

נעבור מזרחה אל ים המלח שלחופו המערבי הר סדום ומצפון סימון מצודה (כנראה מיצד זהר)

לגבי האמצעים הכרטוגרפיים להכנת המפה נמדדו נקודות טריאנגולציה המסומנות במשולש כפי שנראה על הקו בקטע מטה. הרוב המוחלט של הנקודות הן לאורך הקו המנהלי רפיח-טבה. אין שימוש בקווי גובה סדורים אלא בעלי אופי ציורי. גם אפיקי הנחלים מסומנים באופן ציורי דומה. גבהים ברגל מעל פני הים מסומנים בנקודות שונות. הסימנים המוסכמים הם מועטים וכוללים שבילים, חורבות, מסילת ברזל ועוד. המפה מספקת מידע על עשרות רבות של שמות גיאוגרפיים בערבית: הרים, ואדיות, מלחות, שבילי גמלים (נ`קב המופיע בשם Nagb), אתרי עתיקות ועוד.

בקטע מטה נראה אזור אל עוג`ה (ניצנה בשמה הנוכחי). השם העתיק נסנה לא מצוין במפה. מצוין אזור עם "חורבות רבות" אם כי לא במיקום הנכון של התל. נחל אביאד הוא נחל לבן, נחל חפיר הוא נחל ניצנה

רוב הישובים הנבטיים-ביזנטיים בנגב מצוינים במפה. בקטע מטה אפשר לראות את זבּיטה (שבטה) ועבּדֶה (ועבדת). בולט בנוכחותו ואדי מוּרה הלא הוא נחל צין בשמו הנוכחי. בחלק העליון שמאלי של המפה נראים ואדי בקרה וואדי דייקה - שמות שהיו שגורים בפי החלוצים הראשונים של שדה בוקר חצי מאה אחר כך.

מכתשים - יוק ! שלושת המכתשים הידועים בנגב אינם מופיעים במפה הן בשל היותם באזורים שלא נסקרו והן משום שהצוות הסוקר לא הביא לידי ביטוי את מתווה צלעותיהם וסימן רק את הנחל המנקז כמו במקרה מטה בו נראה ואדי רמאן (נחל רמון) המנקז את מכתש רמון.

כך נראה אזור ג`בל הרון (הר הור שלפי המסורת קבור כאן אהרון) ופטרה בה מצוין סיק אל-חָזַַנֶה (כספת) והאמפיתאטרון:

פרויקט סלילת מסילת הרכבת החיג`אזית, אותו הזכרנו בפתיח, היה בעת עריכת המפה בעיצומו. ניהול הפרויקט האדיר היה בידיים גרמניות ובקצב מסחרר השתנתה מצב התעבורה במרחב שרובו המוחלט בעל אופי מדברי.

מקור: אתר נבטאה

עדות לפרויקט נמצאת במפה שלנו אך ביושר מודים יוצריה כי מיקום הקו והתחנות הוא בספק ...

בקטע המפה הבא תוכלו לראות את אזור עין רדיאן (יטבתה של היום) וממזרח לה את מלחת טבה (ס`בחת א-תבה) הנמצאת כיום בתחום ירדן.

 

דרך החוגגים (דרב אל חאג`) מסיני לאזור עקבה ומשם למכה ומדינה מסומנת במפה - כאן מטה בהגיעה לאזור עין נטפים שבהרי אילת. במפה מסומן הר רושדי פחה, על שמו של המפקד הטורקי שעמד מול הדרישות הבריטיות להרחבת הקו עד לעקבה והשאיר בצד הטורקי את אום רשרש ובזכותו יש לומר קיימת אילת בשטח מדינת ישראל.

אום רשרש במקומה של אילת של ימנו הייתה באותה עת נקודת התיישבות קטנה לחוף הים האדום ומטרתה בעיקר שיטור ופיקוח שלטוני במקום אסטרטגי זה.

אום רשרש היא אילת בצילום משנת 1949 ישראל הנגלית לעין אוסף יד בן-צבי משפחת סוקולנסקי מרעננה

הנה כאן תוכלו לראות את ראש מפרץ אילת ולחופו מצוין Marashash (אום רשרש). מדרום מזרח מופיע ואדי טאבה ממערב לקו הבריטי עות`מני. בהסכם השלום בין ישראל ומצרים סוכם כי הגבול בין ישראל למצרים יהיה במדויק הגבול המנדטורי שאמנם התבסס על קו 1906 אך לא בהתאמה מושלמת. התפתח סכסוך לגבי מקומו באזור טבה. בבוררות שהתקיימה הוחלט לאמץ הטענה המצרית.

בשנת 1914 - כשבע שנים אחרי הפקת מפה זו הפיק הבריטי סטיוארט פרנסיס ניוקומב מפת מדידה של הנגב. מפת ניוקומב תהיה כבר מעודכנת, ללא שטחים עלומים, מדויקת הרבה יותר וצבעונית! על מפה זו אכתוב בהזדמנות קרובה.

ומה לגבי מפיץ המפות? מדובר ב"סיפתון, פראד ושות` בע"מ"  (Sifton Praed & Co Ltd.) מלונדון - חברה שנוסדה ממש באותה שנה ומן הסתם היתה זו אחת המפות הראשונות ששווקה. גם היום - 113 שנים אחרי - קיימת החברה בשם "בית המפות" (The Map House) ופועלת בלונדון.

מקורות
קרקע ומפה, דב גביש, יד יצחק בן צבי 1991
עיברות שמות מקומות בנגב, זאב זיוון אריאל 150-151, 2001
מפתח שמות ערביים, הידעת את הארץ- אל אילת וים סוף (כרך ד` עמודים 510-514), יוסף ברסלבי, הקיבוץ המאוחד 1956
סקירה כארטוגרפית של הרקע המפתי להתווית הגבול הבינלאומי באזור טבה, נפתלי קדמון, בתוך מחקרים בגיאוגרפיה של ארץ-ישראל, האוניברסיטה העברית ירושלים, 1993
אתר החברה הלונדונית מפיצת המפה

תודה מיוחדת לפרופסור (אמריטוס) גדעון ביגר על הערותיו המועילות!

המפה מאוסף שמואל (אליה) שריר - לפרטים על האוסף הקישו כאן

לשאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)

לדף ראשי מדור מפות מספרות     חזרה ל"ועוד"    חזרה לתפריט ראשי 


תגובות
1.  משה קול  (23/03/2020)
מרתק! אשמח לזיהוי עוד שמות בערבית. למשל במפה של ואדי רמאן - מה זה "קלעת אל קוסייר?" שוב תודה רבה!
2.  איתן בורשטיין  (23/03/2020)
ליואב מאחל לך שאכן תבוא, במהרה בימינו, התקופה שבה לא יהיה לך זמן לכתוב. איתן
3.  מודי שניר  (23/03/2020)
יואב שלום, יישר כח שגם בימים אלו אתה מוצא זמן (אותו יש לכולנו למכביר) ובעיקר מרץ לפרסם עדכון.
4.  אלון גלילי - מדרשת שדה בוקר  (23/03/2020)
שלום ותודה. לגבי השמות הערביים: ואדי מורה הלא הוא צין - מקור השם בערבית - הואדי המר. נביעות בואדי זה מליחות מעט ולכן כונה על ידי הבדווים בשם זה. לגבי ואדי בקרה - ששימש בסיס לשם שדה בוקר - מקובל לספר על בדואי שקנה פרה בשוק ברמלה והגיע איתה עד הנגב אבל הנה סיפור של ידידי - בדווי קשיש מהר הנגב שגילה אזני כי בקרה הוא גם שם נוסף לבִּכְרָה - נקבת הגמל הצעירה ובואדי זה שהינו נתיב חיוני בין בקעת באר שבע להר הנגב היה יושב מעין משגיח-שומר ובכרה רגועה לידו. סיפורי שמות הנגב הם אין סופיים ואפשר שאוסיף בהמשך . בברכה אלון גלילי
5.  משה מאירי  (23/03/2020)
ליואב-מה נאמר- שפתיים יישקו. שיהיה לך מספיק זמן ל"צרות" כאלה..
6.  גדי וקסלר  (23/03/2020)
המאמרים כתמיד מאירי עיניים. לגבי המפוות עליהם שאלת אולי בספריית המפות של המח. לגאוגר. בירושלים תמצא אותן או את חלקן
7.  אודי  (23/03/2020)
המפה הישנה הנגישה ביותר של הנגב היא זו של פרנסיס סטיוארט ניוקומב מ-1915 שעותק שלה נגיש באתר של אוניברסיטת טורונטו. http://maps.library.utoronto.ca/cgi-bin/files.pl?idnum=1342&title=The+Negeb+or+desert+south+of+Beersheba
8.  רונית פישר  (23/03/2020)
כל הכבוד יואב - יש למה לצפות כשנחזור לשגרה נזדקק להרבה אוויר צח ולטיולים כמו שלך!🙏🏻
9.  דוד  (24/03/2020)
מרתק מרחיב דעת, תודה
10.  נילי  (24/03/2020)
הי יואב, תמיד כייף לקבל את הדפי מידע שלך שמלאים אוצרות ! תודה. יישר כוח על ההמשכיות בפרסום וההתמדה שלך. לא מובן מאליו בכלל ! בריאות ואושר,
11.  נתן רועי  (24/03/2020)
שאפו גדול מאד על הכתבה המביא מידע חדשני על מפה של הנגב. ראשית המחקר. אני קראתי על הנגב לראשונה אצל ד"ר א.י.ברוור (האבא של ) שפרסם בהתש"ז ספר בשם הנגב הערבה והר אדום והוא מציג שם מפות ללא תאריך (כולן מנדטוריות) בקנמ של 1:100000 ו 1:250000 שהיוו בסיס לעבודתו. מעניין מאד האם מפה זו הייתה לנגד עיניו כשכתב את הספר הזה שיצא סמוך מאד להכרזת כט בנובמבר. ספרו מסתיים בסיפור11 הנקודות בנגב ו"מפעל המים" שהיה כה חשוב להצגה של התיישבות בנגב.
12.  עזרא כהן  (24/03/2020)
יואב שלום. ראשית עליי לשבח אותך על ההתמדה ושפע האינפורמציה המובאת במאמריך השונים. ולעניין: בכתבה שלך על "מפות מספרות 1907" אתה מתייחס ל'מרשש' ול 'אום רשרש' כאל מיקשה אחת, ולא כך הדבר. אלה הן שתי תחנות שונות. בספרי 'לא סתם חושות' שיצא לאור בשנת 2007 אני מתייחס להקמתן של תחנות המשמר הללו. ברצוני להביא בפניך מספר עובדות בצרוף ציטוטים מספרי. א. אתה כותב: "אום רשרש. במקומה של אילת של ימינו הייתה אותה עת נקודת התיישבות קטנה לחוף הים האדום ומטרתה בעיקר שיטור ופיקוח..." ובכן- באותה עת לא הייתה קיימת 'אום רשרש', אלא תחנת המשמר 'מרשש' בלבד שהוקמה על ידי רושדי פחה בנקודה השולטת על 'דרב אל חאג' ועל צומת הדרכים. להלן ציטוט מספרי : ”תוך זמן קצר משלים רושדי את הקמת התחנה. וכך מתאר הוא את מהלך העניינים: 'עם עזיבתו של ברמלי (מושל סיני הבריטי) הלכתי מיד למרשש ובחרתי מקום מתאים עבור תחנת משמר. היסודות הונחו מיד וכל התחנה הושלמה תוך 5 ימים. כך הושגה השליטה של האימפריה העות'מאנית על ואדי הערבה, וכל מאמציו של ברמלי באזור היו לשווא. אפילו השייח'ים של אזור ע'דיאן באו אליי והצהירו שהם מעוניינים להיות תחת השלטון העות'מאני ולא המצרי. לדבריו, עלתה תחנת משמר זו למשלם המיסים העות'מאני 500 גרוש בלבד. רושדי מקים כאמור את תחנתו בצומת הדרכים אשר בפינתו המערבית של המפרץ. לא בכדי נבחר מקום זה. כאן מצטלבות שתי הדרכים הראשיות: דרב אל-חאג', הנמשכת ממערב למזרח, ודרך הערבה, המובילה מצפון לדרום - לעבר טאבה. הקמתה מאפשרת להרחיק את הגבול ממצודת עקבה ולבסס את אחיזתם של התורכים, הן בערבה והן באגף המערבי של המפרץ. 'מרשש' הופכת מעתה למוצב הגבול הקדמי של עקבה. מתוך שלוש הפלוגות המונות כ-180 חיילים, המצויים באותה שעה בעיירה, מעביר רושדי פלוגה אחת ומציבה במקום. מכאן ייצאו אנשיה מידי יום, יפטרלו לאורך החוף, ינועו לעבר הערבה, לכוון טאבה ויטפסו אף בנקב אל-עקבה'. בספרי אני מתאר את המאמצים שנעשו לגילוי שרידיה של 'מרשש' שהוקמה במקום בו קיים כיום גן אילת ונהרסה בראשית שנות החמישים עקב עבודות פיתוח שנעשו במקום. ב. באשר ל 'אום רשרש', זו הוקמה כידוע בשנת 1933 כתחנת משמר בריטית. הסיבה שהבריטים הקימוה על החוף נבעה מהמחסור במי שתיה והאפשרות לספקם בסירות מעקבה (רושדי ניסה לחפור בארות מים אך אלה הניבו מים מלוחים עקב קירבתם למלחה). בברכה- עזרא כהן
13.  מוישלה פרנק  (24/03/2020)
המילה "נקב" קשה להגיה כי ה"ק" היא גרונית. לכן נוהגים להגות אותה קצת אחרת. המיצרים יגידו "נגב" והסורים יגידו "נאב", ובהתאמה, לקפה יקראו "גהווה" ו "אהווה". לכן נכתב NAGB
14.  רון  (25/03/2020)
שוב תודה על מאמר מאלף. שתי שאלות - האם יש עותק דיגיטלי של המפה? האם תוכל להרחיב את המפה של אזור עבדת-שבטה (שנראות קרובות מדי)?
15.  מוטי בר-נס  (27/03/2020)
ושוב תודה על שביב אור ששלחת לנו בימים אפלים אלו
16.  רפי  (27/03/2020)
כתבה מרתקת ומעניינת! חושפת טפח מהדרך בה נקבעו גבולותינו ובעצם גם על החיים כאן באותה תקופה. תודה
17.  עמיקם שוב  (27/03/2020)
ישר כוח . הנאה רבה לקרוא ,לעיין במפות להיזכר בשמות אותם הכרנו בעבר בהן סיירנו
18.  חיים בן דוד  (20/06/2021)
נפלא - ישר כוח אום קסיר ככל הנראה קצרה המידע על אזור זה לקוח מתוך ספרו של פלמר
19.  ליאור אנמר  (28/11/2022)
ישר כח יואב. מרותק למאמרים העולים כאן. נקודה מעניינת היא שבאזור ראס אל נקב מופיעים ג'בל רושדי פחה וג'בל פתחי פחה כחלק ממאמצי רושדי פחה לשמור את האזור בתחומי הממשל העותמני אך מצד שני נחל שלמה שמתנקז מאזור ראס אל נקב עדיין נקרא במפה ואדי אל מסרי, כלומר הנחל המצרי....
 


© 2021 Yoav Avneyon. All rights reserved.