יום אדום בשרון - נובמבר 1945              חזרה לאתרים מרכז   חזרה לתפריט ראשי 

הביטו בתמונה מטה. חיילים, שריוניות, מחפורות, גדרות תיל - הכל משדר חזית לחימה.

באדיבות נילי קפלן ארכיון גבעת חיים מאוחד

סוף נובמבר 1945 בשרון. אלפי חיילים בריטים ("כלניות") מקיפים את רשפון, שפיים וגבעת חיים. בסופו של יום שני 26 בנובמבר 1945, יום אדום בשרון, יימנו 8 הרוגים עבריים - אנשים צעירים שנרתמו להתנגד למדיניות הספר הלבן.  שמעון קמינר נפצע קשה באותו יום ושש שנים אחר כך נפטר מפצעיו. תשעה הרוגים בסך הכל באירוע הדרמטי והגדול מכולם של עימות קטלני בין כוחות בריטיים לכוחות אזרחיים עבריים לא חמושים בכל תקופת המנדט הבריטי.

"אל מול פני העליה יאירו תשעת השמות של החברים אשר נפלו בהגינם על זכות עם ישראל לשוב למולדתו" אותיות הברזל טבועות בקיר הזכרון באנדרטה לאירועים הסוערים הנמצאת בשדה הפתוח בין קיבוץ גבעת חיים (מאוחד) לקיבוץ עין החורש.

בחרתי לספר לכם את הסיפור בסרטון הבא:

 יואב אבניאון, 26 בנובמבר 2020

לאלה שאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הירשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)

לרשותכם מטה מערכת תגובות!    חזרה לאתרים מרכז   חזרה לתפריט ראשי 


תגובות
1.  אבירמה הריס  (26/11/2020)
לא יאומן. ולא מוכר. תודה
2.  ישראל כהן  (26/11/2020)
מחכים מאוד. תודה
3.  גיא  (26/11/2020)
יואב כל הכבוד על החריצות והיוזמה... עלה והצלח
4.  איתן  (26/11/2020)
ליואב שלום קראתי וצפיתי בכתבה אודות יום אדום בשרון - נובמבר 1945, שנת הולדתי. לא ידעתי על האירוע. לא אכחד, מכול העמים, הבריטים ניצבים בראש הסקאלה של הנתעבים בעיני.במקום השני - השוויצים. התנהגותם ברוב משך המנדט (יוצא מן הכלל תקופת ארתור ווקופ, מצאתי מסמך שלו להופיין בק”ע פתיחת נמל תל אביב) ובעיקר לאחר השואה היא בלתי נסלחת. היודע אתה שהוד מעלתה,אליזבט השנייה, (שקרובת משפחתה קבורה בירושלם, זה אתה יודע) ביקרה בכל ארצות תבל זולת קוריאה הצפונית ומדינת ישראל ? הממתין בקוצר רוח לעצמאות ולס וסקוטלנד ולאיחוד צפון אירלנד עם החלק הדרומי.ארבע מדינות לארבעה עמים ...גם לאנגלים ברוב חסדי.
5.  זיוה  (26/11/2020)
ואם מדברים על מקריות, אוסיף סיפור קטן משלי. ליתר דיוק הסיפור הוא של עודד דיסקין . ביולי 1945 התגייס עודד למשטרת הישובים העבריים (JSP) והוצב כנוטר רכוב על סוס בתחנת כפר שמריהו. ב-26 בנובמבר 1945 הוא נשלח ע"י מפקדו יחד עם נוטר נוסף לסייר ולבדוק מה קורה באזור שפיים ליד הקיבוץ הם נתקלו בכוח צבאי בריטי שעצר אותם באיומי נשק. בתשאול שנערך להם ע"י הקצין הבכיר בשטח הסבירו שני הנוטרים מהו הגוף אליו הם משתייכים ומה מעשיהם באזור. בתוך כך הם הצליחו לאסוף פרטי מידע על היקף הכוח הבריטי וציודו. עודד ספר כי גאווה מיוחדת הם חשו כאשר לאורך כל המפגש עם הקצין הבריטי הם נשארו לשבת על סוסיהם כשהם מביטים עליו מלמעלה. ביטוי לאיבה שהייתה בציבור כלפי מדיניות הבריטים בנושא ההעפלה. היום חל יום ההולדת ה-93 של עודד דיסקין. עד 120 ובבריאות טובה! (מובן שהבאתי לידיעתו את הכתבה של יואב)
6.  בן-ציון הופמן שפיים.  (26/11/2020)
יואב שלום. ראיתי ושמעתי את המצגת בקשב רב.כמי שהיה אז בן-8,וזוכר את מה שהיה,ריגשת אותי מאוד תודה רבה
7.  נמרוד חפץ  (26/11/2020)
לאורי הוטנהיימר - איתן , שנפל במצור על גבעת חיים היה אח צעיר בצלאל איתן ז"ל שנפל בקרב על הגנת נירים בדנגור 15 למאי 1948, שני האחים היו בנים למשפחה מגרמניה שנרצחה בשואה, אחרי מאבק לא קטן הם הוכרו כנצר אחרון, באתר תנו פנים לנופלים יש כל הסיפור על אורי הונהימר-איתן ואחיו בצלאל איתן.
8.  דני אשר  (27/11/2020)
עוד פינה של ארץ ישראל
9.  שאול ארלוזורוב  (27/11/2020)
ליואב תודה על סיפור טרגדיית "ברל כצנלסון" כך קראנו לארוע --הייתי בן 15 ,בגדנ"ע בתל אביב, אחרי שנים שהייתי "ילד חוץ" בקבוצת גניגר –נשבענו להגנה בסיום של כיתה ח' בגניגר ,וחזרתי לתל אביב הבייתה –מיד התייצבתי להגנה והוצבתי בכיתה-מחלקה בגדנע תל-אביב, אשר גוייסה באותו לילה וגוייסנו להגיע לאזור ,כאשר האניה עגנה והחל המאבק על "קיומיינו " כך זה הוגדר לנו -- התחלנו לצעוד ברגל ,עברנו את הירקון לכוון שפיים –לא היה ברור לאן יתפתח הארוע –ואז החזירו אותנו במכשיר הקשר כי התבהר שהאנגלים פותחים באש ואין מקום לנערים כמונו להיות מעורבים בו —גבעת חיים היתה למשפחתנו בית שני בכל הזדמנות היינו שם –כך פגשתי לראשונה את בן אהרון ואחרים שאינם בחיים עולם קטן !! בידידות שאול ארלוזורוב
10.  משה מטלון  (29/11/2020)
בשנת45 הייתי תלמיד בגמנסיה בפ"תוכאשר עברה השמועה על המצור הבריטי בשפיים יצאנו על האוטובוסים של איחוד רגב לשפיים עמדנו מול החיילים הבריטים,הם ציוו עלינו להתפזר וסרבנו ואז הקצין הבריטי הצביע על מדריך הגדנ"ע שלנו והחיילים ירו בו וקטלו אותו אלה חוויות שלא ישבחו מנער ואול
11.  דב אלון  (29/11/2020)
תודה לך יואב. סיפור מרתק שהתרחש קרוב לבית
12.  זלמה פלד ותמר קומם ארכיון שפיים  (30/11/2020)
תודה על הכתבה. התגלגל לידינו מסמך המציג את האירוע בעיניים בריטיות: הנה הוא עבורכם. החיפוש בשפיים (1945) – ג'קלין קרפ ג'קלין קרפ הנה עיתונאית וסופרת החיה באנגליה , היא באה ממשפחה בה האב הוא יהודי והאם פרוטסטנטית. אביה שירת בצבא הבריטי בתקופת המנדט והיה ממונה על היחידה הערבית, ומכיוון שכך, דיבר ערבית טוב יותר מעברית ואף יחסו אל הערבים היה סובלני ואפילו אנטי-ציוני בעוד שמשפחתו הייתה ציונית . ג'קלין קרפ כתבה את ספר הזיכרונות של אמה אשר שהתה בארץ יחד עם בעלה. בספר היא מתארת את תקופת חייה בארץ ישראל. באחד הפרקים היא מתארת את החיפוש בשפיים (ובשאר יישובי הסביבה) שהתרחש לאחר תפישת אניית המעפילים דימטריוס, שנקראה גם ברל כצנלסון, (26.11.1945) ושבעקבותיה פוצצו ההגנה והפלמ''ח את תחנות המשטרה הבריטיות: סידני עלי וגבעת אולגה. המשטרה הבריטית הגיבה לפיצוצים אלה בסדרת חיפושים של נשק וחיילים שהשתתפו במבצעים האלה, בישובים הקרובים: בשפיים - סידני עלי, וגבעת חיים - גבעת אולגה. ותושבי האזור כולו הגיעו לישובים על מנת לעצור את השוטרים הבריטים מלהיכנס ולערוך בהם חיפושים. בסיפורה היא מזכירה את יצחק גבירץ שהיה אז מוכתר שפיים (כך קראו אז לנציג הקיבוץ בפני השלטונות הבריטים ), ולכן גם יצרה קשר עם עמוס גבירץ וביקשה ממנו חומר ארכיוני ותמונות של אביו. אנו מביאים כאן קטע מהפרק שבו מתואר החיפוש בשפיים, ומעניין לראות את נקודת המבט של אישה אנגליה שצפתה באירועים ותארה אותם ממראה עיניה. הספר נכתב באנגלית והקטע המובא פה תורגם על ידי, (זלמה פ). " עם אור ראשון הגיעו פקודות לבריגדה הששית לפעול לפריצה לקיבוץ שפיים שרשרת של חילי הגדוד ה8 הקיפה את הקיבוץ , נסעתי לארוך דרך העפר שהובילה אל השערים של הישוב . שוטרים חמושים באלות עץ היו מסודרים מול הכניסה, מאחוריהם היו חיילים חמושים באקדחי עשן, רובים ומקלעים, ומאחוריהם עמדו ליד האקליפטוסים מכוניות משוריינות חמושות ברובים של שלושים שבעה מילימטר. מול ההיערכות הזאת עמדו כאלף איש צועקים וכועסים המסרבים לפתוח את השערים גם לאחר שכבר קיבלו 4 התרעות לפתיחת השערים ואיום בפריצה בכוח. הם הגיבו להתרעות אלה בלעג ובקללות , טיפסו על עצי האקליפטוס לראות את הצבא המתקרב והקימו מחסומים מכלים חקלאים , למרות שהם קיבלו פקודות חד משמעיות מההגנה להתנגד פסיבית ולא להשתמש בנשק, רבים מהאנשים היו מצוידים במקלות ואבנים. לאחר כחצי שעה של התעלמות מאזהרות המשטרה הבריטית, קיבלו החייליים פקודה לפרוץ את השערים, עם אלות ומגינים, ואחריהם באה הבריגדה המוטסת (הכלניות) לעזרה, עם אקדחי העשן הרובים והמקלעים . המתיישבים – גברים ונשים, הגיבו ונלחמו נגד החיילים במקלות ובאבנים בתוך ענני עשן מסריחים, הם ניסו לסגור את השערים, אבל הקרב בו הכוחות היו בלתי שווים נגמר כאשר המתיישבים נכנעו למשטרה שפרצה פנימה למרכז הקיבוץ . ארבעה פצועים הובאו למרפאת הקיבוץ שם גם ריכזו את הילדים והתינוקות , במשך הלילה. אלה שנפצעו פציעות קלות יותר רוכזו יחד עם כל האחרים והובלו למכלאה שהוקמה ליד בית הקברות והוקפה בגדר תיל. בעוד שהגברים והנשים מובלים למכלאה חלקם בכוח בעזרת קני הרובים של השוטרים החלו חיפושים אינטנסיביים בכל המבנים של הקיבוץ, חפצי האנשים נבדקו, ובאמצעות מכשירים לגילוי נשק נסרקו כל מבני המשק על מנת לגלות נשק מוסתר. אבל דבר לא נמצא. בחוץ בינתיים נערכו הכנות למיון התושבים הכלואים ,הצנחנים, בסטנים מחודדים נשארו לשמור על המכלאה. אלה שנפצעו פציעות קלות יותר רוכזו יחד עם כל האחרים והובלו למכלאה שהוקמה ליד בית הקברות והוקפה בגדר תיל. בעוד שהגברים והנשים מובלים למכלאה, חלקם בכוח בעזרת קני הרובים של השוטרים, החלו חיפושים אינטנסביים בכל המבנים של הקיבוץ, חפצי האנשים נבדקו, ובאמצעות מכשירים לגילוי נשק נסרקו כל מבני המשק על מנת לגלות נשק מוסתר. אבל דבר לא נמצא. בחוץ בינתיים נערכו הכנות למיון התושבים הכלואים, הצנחנים (הכלניות), בסטנים מחודדים נשארו לשמור על המכלאה. המוכתר של המקום עם פנים בוערות מכעס, שבניגוד למקובל לא הורשה ללוות את הכוחות המחפשים, התלונן באזני המפקד הממונה, על ההרס הבלתי נחוץ של בית הקברות.. קולו צלצל דרך האוויר החם במבטא של אדם שנולד באיסט סייד של Bow bells . ובא כאנטי קלימקס לאזני החייליים אשר חשבו שהם נלחמים נגד אויב זר ומצאו את עצמם נלחמים נגד אחד מבני ארצם - יהודי לונדוני – יצחק גבירץ . – שהיגר לפלשתין ב 1920 . אפילו הקצין הבריטי היה מבולבל . לרגע נעצרו כל הפעולות הצבאיות ואנחנו נעמדנו להקשיב לדברי האשמה שנאמרו במבטא קוקני, על השימוש המופרז בכוח נגד התושבים . השיחה הידרדרה במהירות לוויכוח סוער בין המוכתר לקצין : גבירץ האשים את הבריטים על הדרך האלימה בה התנהלו הכוחות המזוינים, והקצין ענה שהיה שימוש בכוח מינימלי . האנשים שהיו בתוך המכלאה, בעידודה של הסצנה שהתרחשה מול עיניהם, החלו לצעוק על השומרים, הנשים שהביאו מים לכלואים, ניצלו את המהומה כדי להכניס גם סלסלות לחם טרי. הקצין כעס ופקד על חייליו למנוע את הכנסת הלחם, אף על פי, שאף אחד מהאנשים שבתוך המכלאה לא אכל מאז הבוקר והרבה גם לא אכלו עוד מהערב הקודם. רובם לא היו תושבי המקום ורק באו להגדיל את האוכלוסייה המקומית , אבל, מה שלא תהיה כוונתם מניעת מזון כעונש הייתה אכזריות ומיותרת לחלוטין. גבירץ המשיך בהאשמותיו וטען שעקבות הדם של התוקפים (של משטרת סידני עלי), הסתיימו בדרך הנמצאת מזרחה לקיבוץ ולא הייתה הצדקה לכן לחיפוש, ואילו מפקד המשטרה הבריטי טען שהתוקפים יכלו בקלות להיכנס לשפיים. הקצין המתווכח עם המוכתר, הנשים הממהרות עם כדי המים , האנשים הכלואים בצפיפות במכלאה ללא יכולת אפילו לשבת , היחידות הצבאיות עם הסטנים , המכוניות המשורינות החמושות , יצרו תמונה שכאילו נלקחה מאולפן קולנוע מטורף ........... ........גבירץ חזר וטען שהיו התייחסויות לא הוגנות של החילים והשוטרים , לבסוף החל המיון . האוכלסיה הרגילה של שפיים הייתה בערך 250 מבוגרים ואילו בתוך המכלאה היו כמעט אלף איש. אחרי שעות ארוכות של חקירות, המשטרה עצרה רק 21 חשודים ואף אחד מהם לא היה מעפיל מהאוניה דימטריוס ,אבל מכיוון שהם לא נתנו זהות משביעת רצון, מנקודת המבט של השוטרים, הם יכלו להיות חברים בארגון ההגנה. מאוחר יותר הם נלקחו למחנה מעצר ללא משפט. בזמן שבשפיים מיינו את האנשים יצאתי לראות את האירועים שהתרחשו ברישפון עמדתי על גבעה המשקיפה על הגגות האדומים של המושב, שם עמד המון אדם של קרוב לאלפים יהודים שלא הורשו להיכנס לשפיים, כמה דקות קודם לכן, ההמון התחיל להתקדם לעבר שפיים אבל נהדף על ידי שרשרת של חיילים מהיחידה ה 8 . שלטים הנושאים את המלים עצור! להתפזר!, וסכנה! הונפו על ידי החילים כאשר ההמון התקרב למרחק של 4- 5 ירד מהיחידות. כמו בתקרית שהייתה ליד גבעת חיים , ההמון לא שעה לאזהרות והמשיך להתקדם, ירייה אחת נורתה ואיש יהודי נפל מת. ירייה שניה פגעה ביהודי נוסף . אלונקה שנלקחה מאמבולנס הובאה בריצה למקום והקהל המבוהל וההיסטרי פנה אחורנית .בחזרה לרישפון."................. .
13.  אבישי ליוביץ'  (02/12/2020)
אכן, בריטים רבים התנהגו בּאורח סדיסטי ומנוול. בכל זאת אני מביא דוגמא להתנהגות שונה של קצין בריטי, שנתיים לאחר המצור על גבעת חיים וקילומטרים ספורים דרומה. משפחתנו גרה בכרכור. אמי היתה בימים האחרונים להריונה אתי. בחופשת הקיץ 1947 אחיותי היו אצל דודנו שגר אז בנתניה. בעקבות חטיפת שני הסרג'נטים הבריטים בידי האצ"ל הוטל עוצר על נתניה. אמי היתה מודאגת ושלחה את אבא לברר את שלום אחיותי. הוא הגיע עד בית ליד, פנה למפקדת המשטרה במקום בבקשה לאשור נסיעה לנתניה וסורב. בפחי נפש פנה לשוב הביתה ואז נקרא שוב למפקדה. הוא כבר דמיין שאולי חושדים בו ששמע בשהותו שם דברים שלא היה אמור לשמוע, ולהפתעתו אמר לו המפקד: "חשבתי שוב על בקשתך; אני נותן לך ג'יפ ושני שוטרים ללווי ויש לך שעתיים לבקר את הבנות ולשוב". למחרת כתב אבא מכתב למערכת "הארץ" שפורסם תחת הכותרת "ברוגז רחמים זכרו".
14.  דניאל מורגנשטרן  (02/12/2020)
נולדתי בנר ראשון של חנוכה 3.12.1942 במושב נירה שבשרון. בין בית יצחק לשער חפר (כיום בית יצחק). הייתי בקושי בן 3 אך אני זוכר היטב שאבא גויס עם כל הגברים בכפר לגבעת חיים כדי להטעות את הבריטים ולהסוות את המעפילים שהגיעו באופן בלתי לגלי על אף הסגר שהטילו הבריטים על חופי הארץ. אנו קראנו לה השבת השחורה. לימים הבנתי את עומק המשמעות בשל אובדן האנשים הצעירים שנפלו בקרב. מאז ומתמיד אהדו הבריטים העניין הערבי וסלדו מרעיון השיבה לציון של היהודים. . לו רק נהגו במעט חמלה יכולנו להציל לא מעט מאות אלפים שנספו בשואה. דמם על ידי המנהיגים של בריטניה הגדולה !
15.  איה שחף עין החורש  (02/12/2020)
העגלון של עין החורש דוד אפרת ז"ל סיפר לי שבבוקר המצור הוא הוביל מעין החורש בעגלה לחם לנצורים בשלושה שקים מהמאפיה של עין החורש וכיסה אותם בפלנדקה ( ברזנט גדול ) הבריטים לאחר בדיקת השקים נתנו לו לעבור. בדרך חזרה כשהתקרב לחורשה של עין החורש הוא שמע רשרוש מהעגלה מאחור ופתאום הוא רואה שתי דמויות יוצאות מתחת לברזנט ובורחות לתוך החורשה. לימים התברר שהם היו קשורים לפעולת הפיצוץ בגבעת אולגה.
16.  שרי קמינר  (05/12/2020)
קראתי את סיפורו של יואב אבניאון על המצור בגבעת חיים. הצילומים, המפות והתאורים כולם החייו את היום הזה לא רק עבור אלו ששמעו ויודעים אלא גם עבור הדורות הצעירים יותר - דבר שהוא בעל חשיבות עליונה. תודה רבה - שרי קמינר ביתו של שמעון קמינר ז"ל.