טרומפלדור וחבריו נפלו בתל חי בשנת 1920 ונקברו בקבר אחים בפתחו של חדר האוכל הישן של כפר גלעדי.
בשנת 1928 סייר בגליל המדינאי והתעשיין הבריטי-יהודי, סר אלפרד מוריץ מונד, שנודע גם כלורד מלצ`ט והחליט לעשות מעשה: הוא הזמין את הפסל הידוע מלניקוב לפסל מצבה, וזה הציע דמות של אריה מאבן מקומית.
הואיל ומלניקוב לא ראה אריה אמיתי מימיו –נסע לקהיר למספר שבועות ושם, בגן החיות קיבל השראה ליצירתו.
מלניקוב, יליד רוסיה, למד אמנות בשיקגו. ב-1918 עלה ארצה והתנדב לגדוד העברי.. באותה תקופה היה מלניקוב מהפסלים היחידים בארץ.
ידוע היה פיסלו של דמות הגנרל אלנבי בבאר-שבע שנהרס במאורעות 1936-38 וחודש לאחרונה.
מלניקוב עבר לגור במטולה ויחד עם אנשי הגדוד חצב אבן גדולה. בעזרת בוריס שץ, שדאג לאנשי מקצוע, הוא סיתת אותה לפסל.
בעבודותיו של מלניקוב באה לידי ביטוי חזרה למקורות קדומים של תרבויות מסופוטמיה ומצרים העתיקה בהן ראה כנעניות שורשית, שהיא צריכה להיות, לדעתו, הבסיס לעבריות המתחדשת. מסיבה זו שואג האריה מזרחה, סמל לנטייה הטבעית של העבריות.
פסל האריה השואג הפך לסמל לאומי לגבורה והקרבה.
גופות השמונה הועברו לאתר הפסל החדש – כך שהמקום הוא קבר אחים ממש ולא רק אנדרטה.
ב- 1934 נחנך הפסל ומייד אחר כך עזב מלינקוב את הארץ לאנגליה, שם חי כמעט עד מותו. במלחמת העולם השנייה הרסה פצצה את הסטודיו שלו בלונדון ורוב פסליו נהרסו.
בתחילת 1960 הוא חזר ארצה, ונפטר כמעט שנה אחר כך....
ואז נסעתי לי בדרך פנקס בנתניה ....
ופתאום – גם כאן אריה שואג !
קטן יותר, מגרניט ורודה... במרכז כיכר...
מי היעז להתמודד עם מלניקוב הענק ? שאלתי בליבי, כועס משהו..
עצרתי. צילמתי. וראיתי כי על הפסל כתוב :
"לזכרו של סבא: ברוך ויקלר, מראשוני ובוני נתניה, שם הפֶּסֶל: ארי, שם האמן חן וינקלר"
בעידן האינטרנט – הגעתי בקליק לחן – המנהל את חברת "שיש וינקלר" שהוקמה בשנת 1942 על ידי ברוך וינקלר ז"ל, ושהיה למפעל השיש הראשון באזור השרון.
שאלתי את חן מדוע אריה שואג? כאן – בקהילת קודש נתניה...
חן ענה לי כך:
"סבי ברוך ואחיו אברהם היו המבצעים של הפסל בתל חי.
כפי שאתה יודע ,מלניקוב תכנן את הפסל, אך המבצעים היו סתתים מהגדוד העברי ואנשי הגליל.
הזקנים יודעים לספר שזהו הפסל השני שבוצע, בראשון היה סדק ומלניקוב לא קיבל את העבודה.
הפסל בנתניה אינו העתק מדויק אך מזכיר את הסיפור.....
לבני הבכור קוראים ארי,וכך נתתי לפסל את שמו (ולא האריה השואג).
ישנם בנתניה פסלים מונומנטלים נוספים ע"ש ילדיי – אגת ואשד.
רק טוב! , חן וינקלר"
