בור קבורה ציבורי צלבני בגיא בן הינום. שנה טובה! :-) דני הרמן

(שדה הדם) אקלדמא בין ימין משה ומעלה הצופים

מתחם הקבורה בחקל דמא מהתקופה הצלבנית

גשר רומי בג'סר

גשר עתיק בנחל חרוד

הוספתי לחידה מעלה שתי תמונות - מקווה שיסייע לפתרון. בהצלחה

גיא בן הימום, מעל חאקל דמה. אתר קבורה צלבני?

ה"שרניה- בור העצמות בחקל- דמא

השארנייה הצלבני בגיא בן הינום, הצמוד לקברי בית שני וליד הגשר התלוי החדש.

מנזר אוניפורוס בחקל דמא ירושלים

תודה למשתתפים ושאפו לשבעת הפותרים שסדר פתרונם מופיע מעלה. זהו אתר קבורה צלבני הנקרא בית העצמות או "שַרנִיה" Charnel house המתים היו מושלכים מחלקו העליון של המבנה בו נקבעו מספר פתחים. האזור מכונה חֲקֵל-דָּמָא (בארמית: שדה הדמים) Akeldama במורד גיא בן הינום למרגלות שכונת אבו תור סמוך למנזר היווני סנט אוֹנוּפְרִיוּס שהוקם כאן בסוף המאה ה-19. קדוש מזוקן זה שהיה אישה בתחילת הדרך, הוא פטרון האורגים ועורכי הדין. על פי המסורת נוצרית חלקה זאת נקנתה בכסף שקיבל יהודה איש קריות בעבור הסגרת ישו לרומאים. השטח שימש כבר מתקופות קדומות כשדה קבורה ציבורי בעיקר עבור עולי רגל נוצרים שהלכו לעולמם בעת ביקורם בירושלים. כיום מבנה הקבר הרוס בחלקו. על פי דיווחו של קונרד שיק חוקר ירושלים במאה ה-19 אורכו של המבנה מבחוץ כ 26 מ' ורוחבו כ 19 מ'. הוא בנוי על מערות ועל תעלה עמוקה חצובה בסלע במדרון התלול של הגבעה הסלעית. בחלק הדרומי המבנה מקורה בתקרת סלע שגובהה זהה לגובה פני הגבעה. החלק הצפוני נמוך בך 7 מ' וחסום בקיר הבנוי בצורת גמלון, מכוסה בקמרון, בדיוק מעל התעלה העמוקה שאורכה כ 21 מ' ורוחבה כ 7 מ'. במאה ה-19 דיווח שיק כי במקום קיים מצבור של עצמות בעומק כ- 15 מ' מן התקרה. עומק ההצטברות הוא כ 5-3 מ' ואולי יותר, כך שגובה המבנה הוא כ 20 מ'. פירי הכניסה חצובים בסלע בעומק של כ 10 מ' או כדי מחצית גובה המבנה. זהו קבר ענק שצורתו מאד חריגה . במקום כמו ירושלים, שבכל התקופות נקבצו בה המוני צליינים וזרים, וחלק מהם נפטר בה, היה צורך שיהיה מקום קבורה מיוחד עבורם. גם בתקופת המקרא ובימי בית שני היה צורך במקום מעין זה. בספר ירמיהו אנו קוראים, כי הנביא אוריה בן שמעיהו נהרג בחרב וגופתו הושלכה ל"קברי בני העם" . בתקופה הרומית , כשהמוני זרים הגיעו לירושלים , מקומות הקבורה לא הספיקו עוד, לכן קנו הכוהנים בנוסף את "שדה היוצר" ויתכן שיהודה איש קריות נטמן שם. בתקופה הביזאנטית היה זה כבוד מיוחד להיקבר בחקל דמא. רווחה האמונה שהנקברים כאן לא יהיו צריכים להתייצב ביום הדין בפני בוראם, וכי הגופות יתכלו במהרה ללא חיבוטי קבר, ללא ריח רע או ריקבון ויוותרו רק העצמות. לכן נלקח מכאן עפר למקומות קבורה בפיזה ובמקומות אחרים באירופה. להרחבה : למען ירושלים – קונרד שיק בהוצאת אריאל ירושלים בעריכת גבריאל ברקאי, אלי שילר וחיים גורן, 1998. הארכיאולוג עמית ראם חקר את הנושא במאה ה-21. להתראות בחידה הבאה. יואב אבניאון