תעלומת דודי המים השחורים

בשנות ילדותי בירושלים ברחוב המייסדים בשכונת בית-הכרם, אהבתי את המסתורין וההרפתקה של עליה לגג הבית המשותף. הייתי נמוך מידי כדי לצפות בנוף אבל מצאתי עניין רב במשחק בין דודי מים ענקיים ממתכת. דודים אלה שימשו לאגירת מי שתיה והגברת הלחץ זרימת המים בברזים. דודי שמש לא היו על הגג מכיוון שבאותם ימים היתה טכנולוגית חימום המים לא יעילה.
דוד שמש אינו המצאה ישראלית. הדוד הראשון שנועד לחימום מרק הומצא בשוויץ לפני כמאתים וחמישים שנה (מאאתיים וחמישים ליתר דיוק).
מה שלא העליתי על דעתי כמובן הוא שבאותם ימים (סוף שנות החמישים) ממש כמה בתים מביתי במורד רחוב המייסדים, רוכן פיזיקאי מוכשר בשם צבי תבור על שרטוטים ומבצע ניסויים שיקפיצו מדרגה את טכנולוגית חימום המים באמצעות אנרגיה סולרית.
תבור שהלך לעולמו בשנת 2015 בגיל 98, פיתוח משטח הסלקטיבי המוכר בכל העולם כ"משטח הסלקטיבי של תבור" ששיפר בצורה משמעותית ביותר את יעילות הקולטים הקיימים של דודי השמש, והפכה אותו למוצר המוכר כיום. כהערכה לחשיבות הרבה של עבודתו, בחר ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון להודות לתבור באופן אישי ולהעניק לו פרס.
החל משנת 1976 מחויבת כל יחידת מגורים הנבנית בישראל בבית עד 9 קומות בהתקנת דוד שמש. חריג בענין זה הוא הרובע היהודי בעיר העתיקה שמסיבות אסטטיות לא מיושמת תקנה זו.
כיום מותקנים דודי שמש ב- 85% ממשקי הבית וההערכה היא שהדבר חוסך כ- 8% מתצרוכת החשמל השנתית. עם עליית אחוז הבתים שגובהם עולה על 9 קומות עלתה בכנסת הצעה לחייב גם אותם בהתקנת דודי שמש אך ההצעה לא התקבלה.
חסרון בולט של הצלחה זו הוא כיעור קו הרקיע העירוני. בתחרות שנערכה בשנת 2013 בין נציגי סגל דיפלומטי בישראל זכה הפולני יא`ק אולייניק במקום הראשון בשל הצילום המעובד הבא:

 
עם השנים נעשים נסיונות להצניע את הדודים ולשפר את המראה

ומה לעניין הדודים השחורים.
בשל שיפור במערכות אספקת המים והגברת הלחץ בצנרת כבר אין צורך בהצבת מיכל מים בגג הבית כפי שהיה נהוג בעבר אך במקומות בהם מערכת המים אינה יעילה או במקומות בהם אין כלל חיבור למערכות כאלה – יש צורך בהצבת מיכל אגירת מי שתיה ורחצה. תופעות אלה קיימות עד היום במגזר הערבי ובעיקר בגדה המערבית ובעזה. מיכלי הפלסטיק השחורים זולים יותר ממיכלי מתכת ולכן נראה אותם לרוב בישובים אלה.

תמונה של מחנה הפליטים בלטה שליד שכם צולמה מהר גריזים