YoaView
[English] צור קשר קישורים גלריה המלצות אודות אתרים ועוד הרצאות מרתקות טיולי איכות גיבושטח אורחים מחו"ל

השיריזלים מירושלים במלחמה הגדולה                       חזרה ל"ועוד"

במלאת מאה שנה לסיום מלחמת העולם הראשונה בארץ-ישראל (ספטמבר 2018) אספר על שארע לסבא רבא ולסבי בימים ההם. סיפורם מדגים את סבלם של רבים מבני הישוב היהודי בארץ ישראל בימי המלחמה.

סבא רבא מצד אימי היה שלמה ישראל שיריזלי  (שי"ש) שהיה המוציא לאור הראשון בארץ. שי"ש ניהל את עיתוניו של אליעזר בן יהודה, היה בעל בית דפוס בו הודפסו עיתוניו של בן יהודה ובעל חנות ספרים הגדולה ביותר בירושלים בתחילת המאה העשרים. שי"ש נודע במשפחתו הגדולה שהתגוררה בשכונת אוהל משה בירושלים.

 

משפחת שיריזלי, ירושלים 1928. שי"ש שני משמאל ובסמוך לו יושבת רעייתו חנה. בנו בכורו הוא סבי אחינועם יושב שני מימין (שנולד מרחל אשתו הראשונה של שי"ש שנפטרה צעירה). שימו לב להדבקת תמונת שני הילדים שנולדו מאוחר יותר בימין התמונה ...

ערב המלחמה רכש שי"ש מכונת דפוס חדישה שיובאה מאירופה בה השקיע את כל חסכונותיו. תזמון לא מוצלח יש לומר... עם פרוץ המלחמה נאלץ למכור את המכונה בסכום פעוט לשלטונות העות`מניים שהזדקקו לה. היישוב היהודי בארץ ישראל מנה כ-84 אלף לערך בתחילת המלחמה וכ-56 אלף בסיומה. מצב היישוב היהודי היה בכי רע ורבים הגיעו לפת לחם. מחלות, מגפות ופשיטת ארבה שלא נראתה שנים רק החריפו את המצב. בצר להם פנו לשגריר ארה"ב בקושטא הנרי מורגנטאו שכתב על כך לארגונים היהודיים בארה"ב.

בצעד של סולידריות מרשימה התארגנו יהודי ארה"ב לפעולת הג`וינט הראשונה ובסיוע צבא ארה"ב נשלחה בשנת 1914 אניית מלחמה לנמל יפו עמוסת תרופות, מזון וכסף. במהלך השנים 1915-1916 פקדו את נמל יפו מספר אניות סיוע אמריקאיות נוספות וזאת טרם הצטרפה ארצות הברית למלחמה בשנת 1917. 

אנית המלחמה "צפון קרוליינה" שהגיעה ליפו בשנת 1914. מקור   www.navsource.org

שי"ש היה ממנהיגי הועד הציבורי (כנציג הספרדים כמובן..) ודאג שהסיוע יחולק באופן ראוי ויגיע לנזקקים. משפחות רבות חששו למסור מידע על מצב משפחתם מפחד הממשלה ומאימת הגיוס והיה צורך לטעת בהם בטחון ורוגע. 

שי"ש עצמו כבן בודד להוריו (עשה כאמור תיקון במהלך חייו...) לא גוייס לצבא העות`מני אך נאלץ לשלם לממשלה העות`מנית כופר ("דמי פדיון העסקריה" בלשון הירושלמית של אז). כל זה לא עזר עם התארכות המלחמה ובגיל 37 גוייס לצבא העות`מני ונשלח לעיר אדנה (דרום מזרח טורקיה של היום) שם שימש כחובש ועוזר רוקח תוך שהוא נותן בשעות הפנאי שעורי עברית לילדי הקהילה. כשחזר שי"ש מהמלחמה הגדולה שב לפעילותו העסקית והציבורית אך מעולם לא התאושש מהנזקים הכלכליים העצומים שגרמה למשפחתו המלחמה.

התגלגל לידי מסמך ובו זכרונותיו של סבי, אחינועם ישראל שיריזלי, בנו של שי"ש ובו קורותיו במלחמה עת היה בן 15. הנה הדברים:

חלוץ העליה הבלתי לגאלית בתקופת השלטון הבריטי                  

"בשלהי מלחמת העולם הראשונה, נמצאתי בבית סבי בארם צובא, היא חאלב - בצפונה של סוריה, בקרבת הגבול הטורקי. לימודי בבית הספר העברי לבנים בירושלים נפסקו בגלל פעמי המלחמה המתקרבים לעיר ואבי דאג לשלוח אותי למשפחה הרחק מאזור הקרבות.
הבשורה על הצהרת בלפור שניתנה בנובמבר 1917 הגיעה לאזני יהודי ארם-צובא שקיבלוה בשמחה ובצהלה. זכורני שאחד מנכבדי העדה פנה אלי ואמר: "ת`שעה בוב` בטֵל" כלומר "צום תשעה באב בטֵל", עד כדי כך רבו התקוות בימים ההם.

ביום ראשון של חנוכה, דצמבר 1917 ,הזמין אליו מושל חאלב הטורקי את ראשי העדות השונות בעיר כדי להכינם לפינוי טורקי קרוב של העיר. בשיחה בארבע עיניים עם סבי ששימש רבה של ארם צובא ואגפיה (אלכסנדרתה, אורפא, עינתאב ועוד), גילה לו המושל הצבאי סוד צבאי: "רק לפני רגעים אחדים" אמר " קיבלתי ידיעה טלגראפית שירושלים נכבשה על ידי הבריטים !  מכיוון שחאלב תישאר בלי הגנה צבאית" אמר, "מוכן אני לחלק נשק לבני העדות לצרכי הגנה מידי שודדים".
ואמנם מאוחר יותר, אחר הפינוי העיר על ידי הצבא הטורקי, הופיעו בדואים שודדים מזוינים בחוצות העיר ושדדו מכל הבא ליד ואף רוקנו את בית החולים הצבאי שליד בית הרב.


בית הכנסת היהודי בחאלב שניזוק בשנת 1948. הצילום משנת 2011 - מקור ויקיפדיה

שבוע לאחר פינוי העיר על ידי התורכים נכבשה העיר -  או נכון יותר חדרו אליה ללא מלחמה פרשים הודיים ומקצת מחיילי האמיר פייסל שמאוחר יותר נמשח למלך על סוריה. לשמע כיבוש ירושלים באותם הימים גמלה בליבי החלטה לחזור ארצה ולהמשיך את לימודי שנפסקו.
מסילת הברזל חאלב-ביירות פוצצה על ידי הבריטים ולכן עשיתי דרכי לביירות בעגלת איכרים ששרכה דרכה בשדות ביצות ואגמים. הייתה זו נסיעה קשה ומפרכת בימי החורף הקשים. הגענו  לטריפולי עיר חוף סורית שרובה מוסלמית ושסופחה מאוחר יותר על ידי גנרל גורו ללבנון הגדולה. בעיר יפה זו, בעודנו לנים באכסניה ברח העגלון ונטש אותנו לגורלנו והמשיך לביירות בלעדנו ואיתו שלל מזוודותינו. בלית ברירה עשיתי את דרכי מטריפולי לביירות ברגל והגעתי אליה רעב, עייף ורצוץ.
למחרת הופיע כרוז בחוצות ביירות בהכריזו, נוסף על המודעות הרשמיות שפורסמו בצרפתית ובערבית בשם השלטון הצרפתי, לבל יעז איש לעבור את גבול לבנון ארץ ישראל אלא אם כן השיג רישיון יציאה מן השלטונות הצרפתיים וכן רישיון כניסה לארץ ישראל מן הקונסוליה הבריטית. העובר על פקודה זו, כך נאמר, צפוי לקנס ולמאסר. מובן כי לשם כך נדרשה הגשת תעודות ומסמכים שלא היו ברשותי.
למזלי התקשר אחד מקרובי משפחתי בביירות עם עגלון יליד המקום אשר קיבל על עצמו תמורת מג`ידות מספר להעבירני דרך צור, צידון וראש הנקרה לעכו וממנה לחיפה ולירושלים. השכם בבוקר יצאתי לדרכי ולקראת ערב קרבנו אל הגבול. עם חשכה על פי הוראותיו של העגלון, השתטחתי בעגלה כשהעגלון מכסני בשקים ובסמרטוטים. כך שכבתי ללא ניע, רועד מקור ומפחד מאסר.
כעבור זמן שמעתי את העגלון מכריז בקול תרועה: "קום חוואג`ה עברנו את הגבול!"

כך חזרתי לארצי כעולה בלתי ליגאלי הראשון אחר הצהרת בלפור !

מכאן המשכנו לעכו וממנה לחיפה שהייתה אז עיירה קטנה וכללה את העיר התחתית, תחנת הרכבת החיג`אזית והטכניון. לשמחתי פגשתי בחיפה רבים מחברי הירושלמים במדי הגדוד העברי. הם הוסיפו על גילם, זה שנה, זה שנתיים על מנת שיגייסום. אחר ביקור קצר במחנה הגדוד העברי פניתי לתחנת הרכבת ואז פגשתי לאושרי את אבי - המו"ל שלמה ישראל שיריזלי שחזר מהצבא הטורקי שם שירת כסניטר. הודות לשליטתו בשפה הצרפתית קרבו אליו הרופא הצבאי הראשי ומינהו לעוזרו.
כן פגשתי שם ידידים ירושלמים, חברי לכיתה אשר חזרו אותו יום באניה עם הוריהם "נתיני אויב" (נתיני יוון שגורשו מירושלים בימי המלחמה לאנטוליה ומשם לאיסטנבול). כולם הגיעו באותו יום לחיפה על מנת לחזור לירושלים ברכבת צבאית. הצטופפנו בקרונות הפתוחים משום ששרות רכבות אזרחי טרם קבע השלטון הבריטי.
כעבור שעות אחדות חזרנו בשלום לירושלים."

אחינועם ישראל שיריזלי 1902-1969  בנו הבכור של שי"ש, מזכיר בית הדין העירוני בירושלים. איש אוהב ספר ודעת. כתב מאמרים בנושאים בין עדתיים ב"הד המזרח", התכתב רבות עם מנחם אושיסקין.

מימין לשמאל: דליה (אימי), אחינועם, רפי, רחל. 1940 לערך

חזרה ל"ועוד"    חזרה לתפריט ראשי 


תגובות
1.  אסתר  (27/09/2018)
מרתק. תודה רבה וחג סוכות שמח
2.  זהר ברעם  (27/09/2018)
יואב שלום. קראתי בזאת, שהינך בא ממשפחת שיריזלי. היה לי חבר טוב מאוד מאותה משפחה ששמו היה לאחר שעיברת רפי ישראלי. נהג לספר על סבו ועל נחלת אחים. בתור מנציח פלוגתי- במש"י 1967,הייתי אחד מהמטקים שלחמו במסגרתה.. פלוגת טנקים ירושלמית לקחתי על עצמי להנציחה , היות והכריעה את הקרבות בשני צירים עיקריים בלחימה בעיר בדרום ארמון הנציב ועד רמת רחל ובצפון מגבעת התחמושת ועד שער האריות. זה היה מעשה רע מאוד שנגזלה התהילה מאיתנו ששילמנו עליה _ אני ממש בדם וגם לוחמים נוספים מעשה ההנצחה והמאבק הצליח ופלוגיתנו ולוחמיה העיקריים לרבות אהרון קמארה המנוח ורפי ישראלי ז"ל ואחרים מוזכרים הייטב בספרו של גדעון אפשטיין- 67 ירושלים מלחמה וכן לאחרונה דאגתי גם לכתבה ניפרדת וממצה בגחליון 52 שריון ובו פירוט מעשינו וצילום הטנק של רפי ז"ל ( נסעתי אחריו כמובן.)לוחם על רקע ארמון הנציב...זאת הייתה צריכה להיות תנונת הקרב על ירושלים..בכל אופן מעניין אם הכרת את רפי שנפטר בפתאומיות לפני 18 שנים? ועד היום השרידים החיים של הפלוגה( רובם היו מבוגרים אנשי לח"י לפני תש"ח כולל אהרון בעצמו) מתרפקים בגעגועים לזכרו. הנני נפגש די הרבה עם רפי ישעיה שזכה לעיטור העוז כמפקד הכוח שלחם יד ביד עם חטיבת הצנחנים 55 וכן עם יוסי בן גיגי מט"ק בפלוגתו, שסילק הירדנים מגבעת התחמושת... תודה ויום טוב. זוהר נ. ב. אינני פנוי להתחבר לפייס בוק. אבל כשאתה מעביר דברים לשימחתי זה אישכהוא..מגיע אלי במייל. . ותודה רבהעל כך. . הינך מוזמן לכפר חשמונאי בשילת. הוספתי בו הרבה מוצגים חדשים וניראה מצויין. 0544480463.
3.  יואב אבניאון  (27/09/2018)
זהר יקר. תודה על תגובתך המרגשת. רפי ישראלי היה דודי האהוב. איש נדיר כפי שאתה יודע. שם המשפחה לאורך הדורות היה ישראל ורק שהגיעו לירושלים בשנת 1807 החלו לקרא להם גם שיריזלי על שם סרס העיר היוונית ליד סלוניקי ממנה הגיעו. אבוא לבקר יואב
4.  דוד קליבנסקי  (27/09/2018)
שלושת המאמרים על סיום המלחמה הגדולה מעניינים ומחכימים, תודה ברכות לכותבים
5.  עליזה מיוחס ג'יניאו  (27/09/2018)
תודה מקרב לב על המאמר החשוב! לדודתי, לאה מיוחס ז"ל, היתה חברה קרובה, רבקה שיריזלי היה שמה. חג שמח לך ולכל אשר לך!
6.  איתן בורשטיין  (27/09/2018)
כרגיל מרתק וכל כך סמלי. אין שלמה ישראל שיריזלי המוציא לאור האחרון במשפחתך... בהזדמנות זאת אציין שהתיבה 'ג'וינט' היא התיבה הראשונה אך לא המהותית בשם האגודה המבורכת שכה תרמה ליישוב בעת מלחמת העולם הראשונה.שמה המלא באנגלית היה Joint Distribution Committee. בראשה עמד בארץ אליעזר זיגפריד הופיין, החתום על שטרות הכסף הראשונים של מדינת ישראל.
7.  שרה ברנע  (27/09/2018)
יואב מאד מתרגשת לראות את התמונות של המשפחה. גם לסבא רבא ישראל וגם לבנו אחינעם(איזה שם אז בימים ההם)היה מזל גדול ששבו חיים לארץ וגם נשארו שפויים. שואלת את עצמי איך התמוססו הצעירים בני עדות המזרח איטלקטואלים אנשי ספר מנהיגים כמו בני משפחת ילין, חיים בן עטר ומשה חי עזריאל שהיו גם עתונאים מדפיסים אריאל בן ציון ועוד..
8.  אסף  (28/09/2018)
תודה יואב, פיסת היסטוריה מרתקת על החיים בין המלחמות והכובשים. אפשר גם למצוא את הרחוב ע״ש ש.י שיריזלי בנחלאות סמוך לגלריה ברבור ורחוב אגריפס.
9.  רונית אבניאון פישר  (28/09/2018)
נהדר יואב וכרגיל מעשיר ומרגש! חתיכת היסטוריה שנעביר לילדים.. ולאחינועם שקרויה על שמו של סבא..💞
10.  משה מאירי  (28/09/2018)
לזוהר ברעם-שלום רב,לדעתי אתה ממעיט בחשיבותה של פלוגת השיריון של אהרון קאמרה,מהגש"פ של פיקוד מרכז. נכון שבשנה האחרונה הצילו קצת את כבודה ואפילו ותיקי הצנחנים מודים בפה מלא שהטנקים שלה הם שהכריעו בכיבוש גבעת התחמושת. אבל זה לא הכל. לדעתי עד היום לא מוכר בציבור סיפור מחלקת השרמנים שהובאו בסודי סודות ותרגילי הסוואה שונים לתוך מחנה שנלר והוסתרו שם בצורה מיוחדת עד מלחמת ששת הימים,לעומת הפלוגה עצמה שבסיסה היה במחנה סטף. הדור של היום לא מבין איך הקפידה ישראל על קוצו של יוד כדי לא להפר את הסכמי שביתת הנשק. לא רק שהיה איסור חמור להביא טנקים לתוך י-ם,גם למצעדי צה"ל לא הביאו אותם. מה רבה הייתה תדהמת החיילים ששרתו במחנה שנלר לראות איך מיד עם האישור לחטיבה הירושלמית לתקוף את הירדנים,פרצו הטנקים מתוך המבנה האטום ודהרו ברחובות העיר עד למחנה אלנבי,שם חברו לגדוד שהובל על ידי הסיירת הירושלמית בפיקודו של יוסי לנגוצקי (היום גיאולוג בכיר ואל"מ במיל.) ועזרו בכיבוש כל השטח שמדרום לארמון הנציב,בואכה רמת רחל.
11.  טליה ישראלי  (28/09/2018)
יואב חידשת לי הרבה בכתיבתך את הסיפור , המרתק והמרגש הזה . תודה
12.  שלומי  (30/09/2018)
מאמר יפה ומעניין! סבתי עליה השלום, שמחה סבן טורקיה סיפרה שנולדה בבית משפחת שירזלי הוריה שעלו מדמשק לאחר מלחמת העולם הראשונה שכרו חדר אצל משפחת שירזלי, שם נולדה סבתי וגדלה עד גיל 16 כשהתחתנה ועברה לגור בראשון לצין. בסיור שערכנו בשכונת נחלאות ביום הולדתה השמונים עמדה סבתא מול התמונה של השירזלים שבשכונה וציינה את שמות כל הילדים שבתמונה והפנתה את תשומת ליבנו ששתי הבנות הקטנות שבתמונה הוספו לתמונה ב"פוטו מונטז" הרבה לאחר צילום התמונה המקורית, אחת מהבנות (ששכחתי את שמה) היתה בת כיתתה וחברה טובה של סבתי .
13.  עמיקם שוב  (30/09/2018)
..סיפור מרתק. אני סקרן לדעת איך הגיע רכבת צבאית בריטית מחיפה לירושלים בשנת 1918
14.  חנן מירושלים  (30/09/2018)
תגובה פרטית: סיפור מרגש הבאת לנו. עבדתי שנים לצידו של אחיה שיריזלי- מנהל בית המלאכה באוניברסיטה העברית. האם הוא האח הצעיר ביותר של סבך? אני מניח שעם שבט גדול שכזה אין ירושלמי בלי קשר כלשהו לשיריזלי... עלו והצליחו!
15.  שרה גלזר  (01/10/2018)
אין כמו סיפורים עם נגיעה אישית. ממש מרתק ומחכים. להנרי מורגנטאו היה קשר משפחתי עם חמותי, והוא למעשה הציל אותם אחרי הסיפוח של אוסטריה, כשכתב להם מכתב תמיכה ואפשר את הגירתם לארה"ב.
16.  שרה גלזר  (01/10/2018)
הכוונה כמובן להנרי מורגנטאו הבן
17.  עדנה בוסטין  (02/10/2018)
תודה יואב על סיפור מרגש
18.  יצחק כהן , יליד ירושלים דור ...ת.  (02/10/2018)
הכרתי את אלי שירזלי, מהנדס בוגר הטכניון משנת 1947. עבדנו ביחד בכמה מפעלים כיועצים וכן היינו שכנים ברחוב זבוטינסקי את החנות הענקית ברחוב יפו בירושחים של בתלאביב. במובן שאני זוכרח
19.  יורם טויטו  (03/10/2018)
כמו תמיד מרתק. שי"ש - נשאר שי"ש. כך אומרים אצלנו...