YoaView
[English] צור קשר קישורים גלריה המלצות אודות אתרים ועוד הרצאות מרתקות טיולי איכות גיבושטח אורחים מחו"ל

דרך הפחמים הירוקה                                    חזרה לאתרים מרכז

בא לכם לגוון את הדרך לצפון?
הצטיידו בשעה נוספת והציצו במרחבים לא מוכרים מזווית לא שגרתית.
במקום המעבר השגרתי בואדי ערה – ניסע מדרום לו בשיפולי השומרון תוך הצצות לנופי רמות מנשה ועוד.
הערה: המסלול מתואר בנסיעה ממרכז הארץ צפונה. ניתן לערוך אותו גם בכיוון ההפוך אך חווית התגלות הנופים פחותה.

נצא לדרך.

בצומת משמר הגבול פונים דרומה. אחרי כקילומטר פונים בצומת חריש מזרחה. אנו מתחילים לטפס על שיפוליו הצפוניים של השומרון.  על הגבעה מולנו הכפר הפלאחי אום אל קוטוף. הנה חוצים את הקו הירוק (זהירות צבע טרי). אין חשש הואיל וגדר ההפרדה נבנתה מדרום לנו ויצרה חבל ארץ בטוח משמעותית משהיה בעבר.
צומת T 
פנייה ימינה תקח אותנו לישוב חריש שהוקם כהאחזות נח"ל בתחילת שנות ה- 80 אחר כך אוזרח הישוב והפך קיבוץ ובהמשך לישוב קהילתי שלא צלח. התכנית היא לאכלס במקום קהילה חרדית וכיום מתקיים מאבק על גודלה (40,000 תושבים כתכנית המתאר או ישוב גדול פי ארבעה לערך כדרישת פרנסי המגזר החרדי).
אנו פונים שמאלה חולפים על פני מחנה צבאי קטן. ולאחר זמן קצר מתגלים נופים הרריים של צפון השומרון.  משמאל מצפה אילן - ישוב צעיר על שמו של אילן רמון.


עוד מעט מימין לדרך אתר מעניין.
כילד אני זוכר את אחת הסדרות המרתקות הראשונות בטלויזיה הישראל.
 YOU ARE THERE
יושבים מול המסך שחור-לבן,  קולו של וולטר קרונקייט מרעים ואנו נשאבים למסע בזמן .
פעם למלחמת דוד בגולית, פעם לטרויה ופעם לרכיבה על סוסו של אלכסנדר מוקדון.


הכונו למסע כזה – כאן במאשחארה (מפחמה) שמדרום לכביש.
השם הוא כנראה גלגול של "משיחורין" - מונח ארמי-עברי.
כך יצרו פחם לפני מאות ואלפי שנים – במכרות תמנע השתמשו בפחמים להתכת בצר נחושת, במקרים אחרים - ליצירת כלי מלחמה וכיום ממתקנים מעין אלה מגיע הפחם למנגל שלכם ביום העצמאות...


הנה תקצירון על הפקת הפחם:
בתהליך שרפתו האיטית עובר העץ תהליך כימי המשנה את תכונותיו. בבערה נוספת יתן הפחם כמות חום ליחידת משקל - יותר מכפולה מזו של העץ המקורי.
גזירי עצים מסודרים בצורת חרוט קטום. במרכז חור אנכי – מעין ארובה. כל הערימה מכוסה בקש או נסורת ועליה שכבת חול. זהו. הגיע זמן ההצתה. דרך החלל האמצעי מדליקים את הערימה. בתחילה עולה עשן לבן ההופך אחר כך לשחור ומסתיים לאחר כשלושה ימים בעשן לבן-כחלחל. מניחים להתקרר כמה ימים – והופ לשקים, לרשתות השיווק ואליכם למנגל.
חמישה טון עץ אקליפטוס נותנים טון אחד של פחמים. בחרוב היחס מצטמצם ל- 1:4 ובאלון המשובח 1:3

 בצומת הקרוב נמשיך ישר – הפנייה שמאלה היא לכפר ברטעה – כפר זה נחצה במלחמת העצמאות לשניים בין ירדן לישראל ממש כמו בית צפאפה שבדרום ירושלים. האגדה סיפרה על מוכתר הכפר שהיה חוצה את הגבול לתת תשומת לב לנשותיו שבכל צד.

שוב צומת T
ימינה מחסום צבאי ומעבר לאזור שכם (נמתין עם הסיור הזה קצת...) ושמאלה לכיוון מושב ריחן. בכניסה נמצא משק ריחן המתמחה בגידול עיזים והכנת גבינות, בשבתות פועלת מסעדה קטנה במקום. לאחר המסעף של המושב - צומת ובה פונים שמאלה.
משמאל יתגלה חורש אלונים נהדר : יער ריחן -  זוהי אחת משמורות הטבע הראשונות שהכריזו הבריטים בראשית המאה הקודמת. אם נרצה לבקר ביער – נפנה בהתאם לשילוט ובדרך עפר טובה לצידם של בתי כפר ערבי קטן , נגיע לבית היערן – בית אבן מנדטורי שמדרגות מתכת מובילות למרפסת תצפית מרהיבה שבגגו.


לא רחוק מכאן הישוב הנאה קציר. תוכלו לתאם מראש ביקור בבתי אמנים ועוד (אתר אינטרנט רלבנטי בסוף הכתבה).
נחזור לכביש בו נסענו קודם. באזור גם הישובים – שקד וחיננית ואזור תעשיה קטן.   נמשיך צפונה. ממערב לכביש הישוב מי עמי ששמו ניתן לו גם כדי להזכיר את התורמים הראשונים להקמתו בשנות ה- 50 של המאה הקודמת – קהילת מיאמי...
מימין מתרוממת הפסגה הגבוה באזור - זהו הר אלכסנדר בראשו קבר שיח אסכנדר.
עוד מעט יתגלה נוף מרהיב של רמת מנשה ומעברה באופק רמת הנדיב והכרמל.
נעצור בזהירות בצד הדרך לתצפית. שום שיעור  גאוגרפיה לא יוכל הסביר בצורה כה מוחשית את אופייה של רמת מנשה – קערה נמוכה לעומת השומרון והכרמל שתוחמות אותה מדרום ומצפון. רמת מנשה לא רק נמוכה יותר אלא גם עשויות מסלע אחר (קירטון) עליו התפתחה קרקע פחות פוריה (רנדזינה).

מהכביש בו אנו נוסעים תצפית מרהיבה על העיר אום אל-פחם. זוכרים  את המפחמה?  זו איפה "אם הפחמים".
בנסיעה בואדי ערה אנו חולפים על פני הכניסה לישוב – אך מכאן אפשר להבין את גודלו ותפרוסתו הנרחבת.
אזכור ראשון לישוב מופיע בכתבים מלפני כ-750 שנה. עת הקמת המדינה היו בכפר כ-4,500 תושבים. במלחמת העצמאות שלט בכפר הצבא העיראקי‎ ואחר כך הלגיון הירדני.   במסגרת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות הועבר הכפר – כמו כל ישובי ואדי ערה והמשולש -  לשטח מדינת ישראל .
כיום גרים כאן כ- 45 אלף איש. בעיר פועלת  "הגלריה לאמנות אום אל-פחם"  שהקים האמן סעיד אבו שקרה - אתר מרתק ובמיוחד אם תפגשו שם את סעיד.

הנה שני ציטוטים מלבבים מהמאה ה- 19:
הרב יעקב הלוי ספיר 1853:
זיכני אדון עולם יתברך לתור ולסבב בארצנו הנבחרת... במקום אחד נכבד אשר לא שערוהו מודדי הארץ הזאת ולא הביאו בספריהם, כי לא ראוהו. היא העיר העליזה אום אל פאחעם ובנותיה, אשר הלכתי שמה כמה פעמים לחתוך משם פרי עץ הדר... כי שם מקום גידולם לרוב...
העיר הגדולה הזאת עומדת בראש הר גבוה ותלול ויושביה ישמעאלים תוגרים (סוחרים) מחמעדים (מוסלמים), כמה אלפי בעלי בתים...
סביבות העיר עמקים גדולים, מעינותיהם, שדותיהם גנותיהם, פרדסיהם ומרעיהם הרחק מהעיר...
ומשלושת עבריה... יסובבו יערים גדולים שבארץ-ישראל ... ויש מקומות בהיער שהולכים בתוכם כמה שעות תחת מכסה האילנות באופל יהלוך ושודדי יום תחת צאלים יחבאו. 
(מעיתון "שומר ציון הנאמן" תרי"ד)
 
יואל משה סלומון 1878 מעיד על גידול חשוב של תושבי הישוב:
..ולא לחינם בחרו אבותינו רבנינו וגאונינו מדור לדור לברך אך על אתרוגי אום-אלפחם, כי הגנים האלה נשארו לנו במסורה קדומה מדור לדור כי המה פרי הארץ לגאון ולתפארת... (ג` קרסל, "יהודה וירושלים תשט"ו)

אנו גולשים בכביש חזרה לכביש ואדי ערה– מכאן הדרך המוכרת...

מפת המסלול:

 


מה עוד באזור:
עמותה יהודית-ערבית המציעה אפשריות ביקור נוספות, מפגשים עם תושבים ומורי דרך מקומיים.

אתר העמותה -->  מרבד ירוק ואדי עארה

 אתר הגלריה לאומנות  -> הגלריה לאומנות אום אל פאחם

 

 חזרה לאתרים מרכז   חזרה לתפריט ראשי   


תגובות
(אין תגובות)