YoaView
[English] צור קשר קישורים גלריה המלצות אודות אתרים ועוד הרצאות מרתקות טיולי איכות גיבושטח אורחים מחו"ל

בָּדָד לָעַד - נַגָּר בעיר-גנים                                                   חזרה ל"ועוד"    

בבוקר יום סתיו 1969 עלה אברהם קריניצי בן ה-84 על מכונית הדודג` ונסע צפונה. על ההגה הופקד נהגו הנאמן מזה כ-15 שנה ברוך עזאני.  במושב האחורי : חתנו ישעיהו שמואלביץ שניהל את עסקיו הפרטיים ולצידו המהנדס אברהם קירשנר. מגמת פניהם: מפעל החרסינה "ברבור" שבעכו בבעלות קריניצי שם תכננו להפגש עם אורחים מאיטליה.
מימין לדרך נגלה לאיטו רכס הכרמל ובתי זכרון יעקב הצופים לים. אחרי רמת-גן היה שמור מקום חם בליבו של קריניצי למושבת הברון שם היה בבעלותו בית פרטי. "בבוא יומי יתכן ואקבר כאן" הרהר בליבו.

ממרום גילו יכול קריניצי להסתכל לאחור בסיפוק על עשרות שנות פעילות ציבורית במקביל לעשייה לביתו בתחום המלאכה והתעשיה. היה לו המרץ להמשיך ולפעול עוד שנים וכמובן שלא העלה על דעתו שעד סוף היום כבר לא יהיה בין החיים.

 

קריניצי נולד בגרודנה ברוסיה הלבנה בשנת 1886 למשפחה מסורתית. לימים יסכם את קורות חייו בספר "בכח המעשה". בין הדמויות שהשפיעו על חייו הוא מונה את סבתא הדסה שסיפרה לו על ארץ ישראל, את סבו ואת ר` אריה סובול שהחדירו בו את מקצוע הנגרות. על סובול אמר כי "בגלוף ר` אריה פרח בעץ, נתעורר בך החשק לגשת ולהריח, שהרי חי היה ממש הפרח, פואימות שלמות חרוטות ומגולפות מעץ היו יוצאות מתחת ידו ומנפשו". 

אברהם קריניצי, 1925 מתוך צילום של אברהם סוסקין באדיבות בית אברהם קריניצי - מקור כל התמונות הישנות בכתבה זו.

בגיל 19 (1905) עלה לארץ ישראל ומייד החל בפעילות בחוגי עבודה ועליה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גוייס לצבא הטורקי וגם כאן נגעו חיו בעץ: הוא מונה על כריתה ואספקה של עצים להסקת הרכבות. הוא הקים נגריה גדולה ביפו ולימים יטבע את המשפט "כל אחד יכול להיות ראש עיר, אך לא כל ראש עיר יכול להיות נגר".

קריניצי זו פירמה - כך נראה ממודעת מתחרה בעיתון דבר 28.6.1929

בשנת 1922 נבנה בית ראשון במקום שהוכרז אחר כך כ"עיר-גנים". בשנת 1923 שונה השם לרמת-גן. בשנת 1926 הוגדרה רמת-גן כמועצה מקומית בצו ממשלת המנדט הבריטית בארץ ישראל ולראש המועצה בת 450 תושבים נבחר אברהם קריניצי שעבר לישוב לא מכבר.
קריניצי ניצח ב-12 מערכות בחירות וכיהן כראש העיר במשך 43 שנים (!)  ובכך מחזיק עד היום בשיא ארצי (אם שלמה בוחבוט יתמיד בתפקידו עד שנת 2019 – אזי הוא ישווה את ההישג...).
קריניצי רב הפעלים, בשילוב גל העליה השלישית, הביא לרמת-גן תנופת אכלוס ובניה. מפעלים רבים הוקמו (עלית, צוף, דובק, צורי, עסיס ועוד), כבישים נסללו וגנים נטעו.

קריניצי ומשפחתו. מימין לשמאל: יהודה קריניצי, אברהם קריניצי, שולמית שמואלביץ (קריניצי), מרים יקים (קריניצי), בר כוכבא קריניצי

בספרו מספר קריניצי  כיצד קידם ענינים אל מול הנציב העליון הבריטי השני פלומר שהוצף במכתבים ובתזכירים לסלול כביש עד שהתייאש ושלח את המושל האגדי של ירושלים רונלד סטורס לבדוק "הכצעקתה". קריניצי החליט ללמדו לקח: ארח את סטורס לארוחה דשנה בסיומה הורה לנהג להסיעו חזרה מבלי שיפספס ולו בור אחד מיני רבים שבדרך הקלוקלת. סטורס חתם מיידית על סלילת הכביש שהיה ידוע בשם "הכביש השחור" שחיבר בין תל-אביב לפתח-תקווה ועבר דרך רמת -גן (כיום "דרך ז`בוטינסקי").

בשל עמדתו הניצית של קריניצי שהיה חבר ב"הגנה" בעת הקמתה, הייתה רמת-גן סובלנית לחברי המחתרות הפורשים ולכן כינו אותה הבריטים "האינקובטור של הטרור" וערכו בה חיפושים יסודיים.  

בשנת 1947 נעצר קריניצי ונכלא בלטרון יחד עם ראשי ערים נוספים.
קריניצי התוודע לדמות מופת ירושלמית - "רב האסירים" הרב אריה לוין שהיה ידוע בצניעותו המופלגת ובדאגתו לכל איש במצוקה. לימים סיפר כי הצליח לשכנע את ר` אריה להגיע לבית הבראה ברמת-גן לנוח מעט מעמלו. כשביקרו קריניצי מצא את ר` אריה נפול פנים ומתהלך כארי בסוגר. "מה אני עושה פה? יושב ואוכל ושותה ואין איש בא לשפוך ליבי לפני..והרי באותה שעה עצמה יתכן שבא מישהו לביתי לתנות צרותיו והדלת סגורה!" ר` אריה חזר מייד לירושלים.

קריניצי והרב אריה לוין

עם הקמת המדינה – עת מלחמת העצמאות  היה צורך דחוף למצוא מקום למטה הכללי ששכן עד אז בבית האדום ברחוב הירקון בתל אביב. קריניצי נענה לבקשתו של דוד בן-גוריון ופינה בצו חרום את בית ההבראה "החלמה" וממקום זה נוהל צה"ל במלחמת העצמאות. בן-גוריון קבע בעיר את לשכתו כשר הביטחון ובגינת בית ההבראה הושבעו ב - 27 ביוני 1948 אלופי צה"ל וצולמה התמונה המפורסמת שבמרכזה דוד ופולה בן-גוריון. ב1949 הועברו משרדי שלישות צה"ל למחנה השלישות בו הם נמצאים עד היום. 

 
ואולם עיקר גאוותו של קריניצי היתה על גני העיר. גן "קינג-ג`ורג` היה הראשון (היום "גן המלך דוד") ואחריהם באו יותר מתריסר אחרים.

קריניצי עם הצייר ראובן רובין ואשתו ב"גן אברהם"


שיא היוזמה הירוקה היה הפארק הלאומי שנחנך בשנת 1951, בנוכחות ראש הממשלה דוד בן-גוריון.
כתב  קריניצי: "והנה מאמין אני שאלהים הטוב עוזר לרמת-גן במעשי ניסים... הנה לדוגמה שני ניסים שארעו לנו במעשה הפארק הלאומי" קריניצי מספר כי מומחי חופרי בארות "השדה" היו סקפטים לגבי מציאת מים במקום. הוא הרים אבן והשליכה ואמר – חפשו כאן ואכן נמצאו מים רבים. "נס" שני היה כשחפרו אגם נוי קטן נתקלו באדמת נזז אטימה למים שאפשרה יצירת האגם המפורסם. "בפרק הלאומי אנו נוטעים לא רק עצים ופרחים. אנו נוטעים בו גם תרבות. והיא תצמח בהדר."

אימוץ הצנחנים על ידי רמת-גן אף הוא מהווה אחד מסימני ההיכר של האיש והעיר:
".. יש סוג אחד של אילנות אשר גדלו פה לנגד עיני כאילו לפתע פתאום ועדיין הם בבחינת נס בעיני.
גזע הצנחנים שלנו. הכרותי הראשונה עמם היתה באותו מפגן צבאי ראשון במדינת ישראל שזה עתה נולדה בשנת 1948 שהתקיים באיצטדיון ברמת-גן... וכאשר החלו לחתן את יחידות צה"ל לרשויות המקומיות לאימוץ, ודאי דומה הייתי בימים ההם לאב המחזר בקנאות רבה אחרי חתן מיוחס בשביל "הבת היחידה" היפיפיה שלו...השידוך קם והיה והיה הדבר לי מקור אושר ולעיר כבוד גדול ביותר"

באביב 1964 התבקש קריניצי ע"י מפקד הצנחנים לפנות יום שלם ביומנו כדי לצאת לנגב שם מחכה הפתעה עבורו. לאחר נסיעה ארוכה "נעצרנו באמצע הכביש. אני מבחין בשלט קטן עם חץ: `דרך אברהם` וכבר פתרתי את החידה" אל מול המכתש הגדול נחנכה דרך עפר המשמשת עד היום ("מעלה אברהם"). קריניצי הנפעם מן הנוף היחודי הוסיף וכתב "ורק דבר אחד יכול להתחרות בקסמו של נוף זה, קסמם שלהם, של הבנים המופלאים ההם צנחני ישראל, עמם הסבנו לאחר הנסיעה לארוחת צהרים, ואלמלא הבושה הייתי מנשקם, אחד אחד".

מעלה אברהם במכתש הגדול

דמותו של קריניצי הייתה שנויה במחלוקת ויוחס לו שלטון חסר עוררין ועידוד פולחן אישיות. הלינו כי כראש עיר לא נטל משכורת אך נהג לתבוע כי בתי הספר ומוסדות הציבור ירוהטו בתוצרי נגרייתו. בבחירות באוקטובר 1969 חולקו פתקי הזמנה להצגה יומית בקולנוע אורדע" חתומים על ידי קריניצי.

אפרים קישון בדרכו הייחודית התייחס לנושא זה בהומורסקה "גן ברמת-גן":
בעצה אחת עם אשתו החליט הזוג קישון לשלב את הבן הבכור הזאטוט רפי בגן ילדים ולפיכך ביקשו לקבלו לגן של מאירה. הגננת הדגימה לפעוטות הנבונים והמתוקים בגן את המושג " מ ל ך "
"מאירה סידרה את הילדים בשורה ישרה ופתחה בהדגמה ריתמית..
-הגידו לי ילדים, מי זה ההולך ככה בגאווה ובהוד? שאלה מאירה והחלה להתהלך זקופה לפני חניכיה הרכים.
 התשובה לא בוששה לבוא מפי הילדים : את מאירה! צעקו – מאירה הגננת שלנו!
- לא , ילדים – חייכה מאירה סמוקה כלשהו – עכשיו אני מחקה מישהו.
מי הוא, ילדים, האדם הגדול והיפה היכול לעשות מה שהוא רוצה וכולם משתחווים בפניו?
- קריניצי! רעמו ילדי רמת-גן – קריניצי!"

("באחד האמשים", אפרים קישון, הוצאת טברסקי 1963)

 

נחזור לאותו יום חמישי – 13 בנובמבר 1969:
לאחר יום עמוס פגישות חזרו קריניצי וצוותו למרכז. סמוך לשעה שש בערב,  בכביש חיפה-תל אביב ליד קיבוץ החותרים סטתה הדודג` מנתיבה והתנגשה במשאית עמוסה ירקות שבאה בכיוון הנגדי. קריניצי, חתנו שמואלביץ ועזאני הנהג נהרגו במקום. קירשנר נפצע קל.
הידיעה על התאונה הטראגית הכתה בתדהמה את חברי מועצת העיר שהיו מהראשונים לקבלה. צוות נשלח מייד להביא את הידיעה לרעייתו שרה, לביתו מרים ולביתו שולמית שנאלצה לשמוע את הבשורה המרה על מות אביה ובעלה.

מועצת העיר התכנסה בבהילות לקבוע את סדרי הלוויה שתוכננה ליום ראשון. ראש לשכת ראש-העיר מסרה את הצוואה שבאחד מסעיפיה נאמר על-ידו: "רצוני לבוא למנוחת עולמים בזיכרון יעקב או בפארק הלאומי כפי שמועצת העיריה תחליט". ברור לכל היה כי קריניצי יקבר בעירו באתר שהינו אחד מהישגיו הבולטים והסמליים. רשיון קבורה מיוחד ניתן עוד באותו היום וצוות שכלל את רבני העיר יצא לאתר מקום קבורה ראוי בפארק.

ביום ראשון הוצב הארון עטור דגל הלאום בכיכר רמב"ם ולצידו ארונותיהם של עזאני ושמואלביץ.
בהלוויה ההמונית השתתפו רבבות ובניהם אישי ציבור רבים כדוד בן גוריון, מנחם בגין ואחרים.
ארונו של קריניצי הורד לקברו בידי קציני צנחנים.

חלקת הקבר כיום מטפחת ומגודרת בשוליים המזרחיים של הפארק. מפות התמצאות פזורות ברחבי הפארק.

 

 

 

מקורות:
"בכח המעשה" אברהם קריניצי, הוצאת מסדה 1964
"במו ידי", אברהם קריניצי הוצאת מסדה 1962
ויקיפדיה - ערכי אברהם קריניצי ורמת-גן
אתר בית אברהם קריניצי הקישו כאן למעבר לאתר

  כתבה זו הינה חלק מהסדרה בָּדָד לָעַד – קברים מבודדים בישראל

 חזרה ל"ועוד"  חזרה לתפריט ראשי    


תגובות
1.  משה פרנק  (09/09/2012)
אברהם קריניצי הגה יחד עם מיכאל הלפרין רעיון שבסיסו השבחת הגזע היהודי. הם התכוונו לשאת נשים בדואיות מעבר הירדן ועל ידי כך להפוך את היהודון לבן הארץ. איזה מזל שהוא הלך על רמת גן!
2.  יואב אבניאון  (09/09/2012)
שלום משה. קריניצי מתאר בספרו "בכח המעשה" (עמודים 25-26) את רעיון ההתיישבות בעבר הירדן: "..בעבר הירדן אין צורך לקנות אדמה בכסף - נבוא ונתיישב שם. בדרך פתח לפנינו מיכאל האלפארין אופקים נוספים בתכנית: נלך לשם בחורים בלבד, בלי צעירות. שם נתחתן עם בדואיות, מן ההכרח להזרים דם חדש בעורקי העם המתנוונים. הגלות ניוונה אותנו, המיתה בנו כל רוח לחיים טבעיים, כל רוח מלחמה. נקים בעבר הירדן גזע יהודי בדומה להקוזקים הזאפורוז'צים ברוסיה....קל היה ללגלג על שגיאותיו של מיכאל האלפרין. ..לפי שעה לא היתה זו אלה פנטסיה נאה. שבנו למקומותינו, למציאות המרה"
3.  דוד נוה  (11/09/2012)
כתבה יפה ומושקעת, באבן יהודה (המקום בו גדלתי) התגורר אחיו של קרניצי ואחת הבנות הייתה בשכבה שלי. עד היום אני זוכר את הערבים על מרפסת ביתם-שם התאספנו כל החבר'ה. כמובן ידענו מי הוא אחיו
4.  רבקה פוסט קריניצי  (24/11/2013)
דוד נאה טועה אני ביתו של בר כוכבא קריניצי שהיה בנו הבכור של אברהם קריניצי הורי בר כוכבא ולאה קריניצי היו הזוג הנשוי הראשון במושבה וגם על זה יש סיפורים מענינים איך התחלק הזוג הטרי בצריף אחד עם חבורת המתישבים הראשונים להורי נולדו 3 בנות :זהבה אנוכי רבקה ואחותי הצעירה נילי