בָּדָד לָעַד-  גדול הפסנתרנים אל מול הרי ירושלים         חזרה ל"ועוד"

 את הכתבה הזו מומלץ לקרא על רקע נגינתו של נשוא הכתבה. הפעילו ונפגש מטה

 

ארתור היה יהודי אך לא דתי בצוואתו ביקש כי גופתו תשרף ואפרו יפוזר ביער ירושלים במדינה שכה אהב. היה צורך ביצירתיות כדי להגיע לפתרון שהכניס את המקרה של רובינשטיין לסדרה זו. אבל נתחיל בהתחלה.

רובינשטיין נולד בשנת 1887 בלודז`כשביעי בין אחיו. לאביו היה מפעל טקסטיל קטן. כבר מגיל שנתיים הפגין עניין רב בשעורי הפסנתר של אחותו אך אביו חשב כי יתאים לו כינור. ארתור הצעיר התעקש. בגיל שבע הופיע לראשונה בקטעים של מוצרט שוברט ומנדלסון. בגיל 17 עבר לפריס ובעשור הראשון והשני של המאה העשרים סבב בכל רחבי העולם בסיורי הופעות.

ארתור רובינשטיין 1906 מקור ויקיפדיה

בשנת 1932 נשא רובינשטיין לאישה את אניאלה (נלה) מלינארסקה, רקדנית ובתו של מנצח מוכר. ארתור היה בן 45 ונלה בת 24 בחתונתם. לזוג נולדו חמישה ילדים - אחד מהם נפטר בצעירותו. אוה נודעה לימים ככותבת פופולרית של ספרי אפיה.

 צייר משה קיסלינג, 1942 . ארתור נלה והילדים אוה ופול

חולשתו של רובינשטיין לנשים לא הייתה סוד. הוא עצמו העיד כי "נאמר עלי כי בצעירותי חילקתי את זמני בין יין, מוזיקה ונשים. אני מכחיש זאת נמרצות. תשעים אחוז מהתעניינותי היה בנשים" עת היה נשוי - ילדה לו אחת ממאהבותיו בת.

בשנות מלחמת העולם השנייה חי רובינשטיין בקליפורניה, ארצות הברית ובשנת 1946 ניתנה לו אזרחות אמריקאית. הוא סירב לנגן בגרמניה שלאחר המלחמה לאחר שכמה ממקורביו ניספו בשואה.

רובינשטין היה ידוע ביחסו החם לישראל בה ביקר פעמים רבות. בשנת 1969 ניטע ברכס עמינדב יער על שמו. בטקס השתתף רובינשטיין עצמו.

רובינשטיין מבקר חיילים פצועים בבית חולים תל השומר, 1951 מקור ויקיפדיה

התדרדרות במצב הראייה והשמיעה אילצו אותו לפרוש מן הבמה בשנת 1976 עת הופיע בקונצרט האחרון שלו בלונדון - כמעט שבעים שנה אחרי הופעתו הראשונה בעיר.

בשנת 1977, בגיל 90, עזב רובינשטיין את נלה לטובת אשה צעירה בשם אנבל ווייטסטון ועבר להתגורר אתה בז`נבה עד מותו. היא עזרה לו לכתוב את החלק השני של האוטוביוגרפיה שלו- "שנותי הרבות" (1980) שאותה הקדיש לה.

רובינשטיין מת בז`נבה שווייץ בשנת 1982 והוא כמעט בן 96 . רובינשטיין ציווה לשרוף את גופתו ולפזר את אפרו ביער בישראל. רובינשטיין, שלא היה אדם דתי, יצר בכך בעיה הלכתית. ידידו הטוב, ראש העיר טדי קולק, דאג שרוח צוואתו תתממש: האפר בכד נטמן באדמה ובמקום הוצבה מצבה עליה חרותים שמו ותאריכי הולדתו (1887) ומותו (1982).  בישראל מתקיימת אחת לשלוש שנים תחרות פסנתר בינלאומית יוקרתית על שמו.

בסמוך ניצבת ברחבת התצפית המרשימה אנדרטת "קלידי הפסנתר" שעיצב הפסל הירושלמי ישראל הדני.  קלידי פסנתר עשויי שיש פורצים אל הנוף המרשים של הרי יהודה.

 

 

איך מגיעים?
בדרום ירושלים - מכביש בית חולים הדסה-קרית יובל יוצא כביש דרומה לכיוון יד קנדי" מאות מטרים ספורים לפני יד קנדי " בעיקול יש רחבת חניה קטנה ושילוט למצפור ארתור רובינשטיין. יש להחנות את הרכב. לאחר הליכה קצרצרה בשביל עפר (ימינה ומזרחה) מגיעים לאתר.

 

 כתבה זו הינה חלק מהסדרה בָּדָד לָעַד – קברים מבודדים בישראל

 חזרה ל"ועוד"  חזרה לתפריט ראשי 


תגובות
1.  ורדה  (04/06/2013)
מעניין ומרגש-גם התוכן וגם השילוב המוסיקלי
2.  דני קייזר  (04/06/2013)
יואב, תודה על המכתב המרתק. השלמת מידע – "סטודנט – ידע אישי"...: ארתור רובינשטיין - הייתי נוכח בקונצרט האחרון בו הוא ניגן בארץ. הוא ניגן את הקונצ'רטו מס' 1 של ברהמס עם הפילהרמונית בניצוחו של זובין מהטה. למחר בערב נתן רסיטל בהיכל התרבות בו בחצי השני ניגן קרנבל מס' 9 של שומאן. ישיש בן 90 (או 89) ישב לבד – הוא והסטנוויי - על הבמה, מול אולם מלא כולל מעברים וכולל על הבמה (ישבתי על הבמה שורה ראשונה, מרחק נגיעה ממנו ממש) בטח 3,500 מאזינים. בתגובה לסערת מחיאות הכפיים ניגן מספר הדרנים. באותו ביקור הוא הקליט עם התזמורת את הברהמס – ההקלטה האחרונה שלו. יש לי את התקליט. אסתכל על תאריך ההקלטה שמופיע שם ונוכל לדעת בדיוק מתי זה היה.
3.  יעל  (05/06/2013)
ב"ה נעים להזכר בנוסטלגיה.. אבל לא ידוע לי שמותר לשרוף את הגופה לפי ההלכה? נשמע לי קצת מוזר. פעם ראשונה ששמעתי על זה אגב. תודה.
4.  תמר  (06/06/2013)
הנה הוכחה שלא כל הגאונים בתחומם הם גם בני אדם - האיש בגד באשתו על ימין ועל שמאל ובסוף כשהיא כבר בת 69 הוא זנח אותה לאנחות לטובת צעירה ממנה. חתיכת בזוי
5.  שמוליק לנגר  (07/06/2013)
שלום יואב, ארצה להוסיף מספר אנקדוטות לרשימה היפה שלך: ציינת העובדה שארתור רובינשטיין היה חובב נשים מושבע - ומסתבר שגם הנשים חיבבו אותו. בסיפרו האוטוביוגרפי הוא מספר על מקרה שאירע לו אחרי הופעה בריו דה-ז'ניירו שבברזיל. עם סיום הקונצרט הופיעה מאחורי הקלעים בחורה צעירה שאמרה לו בהתרגשות שהיא מאוד נהנתה מההופעה הספקטקולרית שלו - וברצונה לתת לו מתנה בתמורה לחווייה שהוא העניק לה, אך מאחר שהיא לו היתה בעלת אמצעים אז היא הציעה להעניק לו את עצמה בתור מתנה. ארתור רובינשטיין כותב בסיפרו שאת ליל האהבים שהוא בילה איתה הוא לא ישכח עד יומו האחרון. כתבת שמשפחתו היא מלודז' ולאביו היה שם מפעל טקסטיל. איך לא? הרי לודז', מן המפורסמות, היתה עיר של תעשיית טקסטיל משגשגת. מכיר את מפעל לודז'יה? זה הרי מפעל טקסטיל של יהודים יוצאי לודז'! רובינשטיין ביקש בצוואתו שבטקס האשכבה שלו (עשו לו טקס שכזה בשוויץ לפני שעשו קרמאציה לגופתו) - ינגנו את הפרק השני של חמישיית המיתרים המופלאה (דויטש 956), עם שני צ'לי, שכתב פרנץ שוברט קצת לפני מותו בגיל צעיר (הוא לא הספיק לציין את יום הולדתו ה-32). המדהים בבקשה של רובינשטיין, כך בעיני, שביצירה הזו אין כלל פסנתר שמשתתף בה! כשנפתח מוזיאון יד ושם המחודש, ב-15.3.2005, שולבה בו עבודה פנטסטית של מיכל רובנר בשם "נוף חיים". בין היתר, מראים בה קבוצת קשתנים מנגנת את תחילת הפרק הרביעי והאחרון של החמישייה הזו. אגב, לא משנה שאין קורלציה בין הצילום ובין הצלילים - משום שהיצירה הזו נכתבה לחמישה כלי מיתר ולא לתזמורת כלי קשת. כשצפיתי במיצג לראשונה חשבתי לתומי שמיכל רובנר התכוונה בכך להתכתב עם האנדרטה לזיכרו של ארתור רובינשטיין אשר ממוקמת ברכס שנמצא בסמוך ליד ושם. מה רבה היתה אכזבתי אחרי ששוחחתי פעם עם מיכל רובנר ביד ושם והיא סיפרה לי שכלל אין לה מושג איזו יצירה מתנגנת בעבודה שלה, והיא בחרה אותה רק משום שהצלילים מצאו חן בעיניה (בנוסף לכך שהיצירה המושמעת ביד ושם הוקלטה עוד בשנות השלושים, לפני פרוץ המלחמה).
6.  סרט מרגש על חייו  (07/11/2013)
http://hot.ynet.co.il/home/0,7340,L-11218-84557,00.html
7.  אבי  (21/09/2014)
פשוט מהנה לקרוא את הכתוב . אבל , כנראה נפלה טעות , אולי מחוסר תשומת לב . כתבת את שמה של אשתו אוה ולא נלה . "אוה נודעה לימים ככותבת פופולרית של ספרי אפיה." כך כתוב למעלה .אלא , אם יש לה שם נוסף .
8.  עדי  (08/10/2014)
אוה שכתבה ספרי אפיה, היא אחת מבנותיו
9.  נצה גאן  (30/06/2017)
מקסים,, תודה רבה
10.  נתי  (26/01/2018)
גועל נפש של בן אדם ,דוחה ומעורר הקאה
11.  ד  (30/01/2019)
מדהים שאפילו פה יש מגיבים שהיו צריכים לפתוח את הג׳ורה שלהם... אידיוטים אנונימיים. הבן אדם השאיר אחריו מורשת מוזיקלית מפוארת...
 


© 2021 Yoav Avneyon. All rights reserved.