YoaView
[English] צור קשר קישורים גלריה המלצות אודות אתרים ועוד הרצאות מרתקות טיולי איכות גיבושטח אורחים מחו"ל

 אחד מארבעים ואחד                                               חזרה ל"ועוד"    

... כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן,  מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת,  מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ ...  (מתוך הפיוט  "וּנְתַנֶּה תֹּקֶף")

15 בינואר 1948. לילה ירד מזמן על הרטוב. בפאתי המושבה הותיקה התקבצו ארבעים ואחד בחורים להכנות אחרונות לקראת הצעידה לגוש עציון הנצור. שני נהגי המשאיות שהביאום מירושלים עמדו בצד קצרי-רוח ומתוחים לקראת חזרתם לעיר. דני מס הורה לאנשיו להסתדר בשורות למסדר יציאה. תוך דקותיים עמדו ארבעים ואחד צעירים - רובם בני פחות מעשרים בשורות ופניהם אל הלילה הקר.

 

דני מס - מקור ויקיפדיה

 דני סקר את אנשיו. את חלקם פגש לראשונה רק כמה שעות קודם לכן. בשורות הראשונות עמדו לוחמי פלמ"ח מהגדוד השישי אותם הכיר היטב.

תמונת אילוסטרציה - מקור ויקיפדיה

"אתה!" - הצביע דני אל הצעיר שעמד בקצה השורה השניה. "מה שמך?"
"יחזקאל"
ענה הצעיר ובליבו תמיהה על העומד לקרות.
"עלה למשאית הראשונה ואבטח את הנהגים בדרך חזרה לירושלים".

יחזקאל על על המשאית וקולות המנועים הלכו והתרחקו.

מחלקת ההר עמדה סוף סוף לצאת אל הגוש. במסדר התברר כי שני לוחמים נותרו ללא נשק ודני החליט כי לא יצאו למשימה.
שלושים ושמונה החלו בצעדה לכיוון דרום-מזרח למסע בן 28 קילומטרים.
לאחר שעת צעידה נקע ישראל גפני את רגלו. דני מס לא היסס ושלחו חזרה להרטוב ובחר במשה חזן ואורי גביש ללוות את הפצוע.

נותרו ל"ה לוחמים.
עם בוקר התגלו ליד הכפר צוריף ולא חלף זמן רב עד שהחלו נוהרים לאזור מאות ערבים חמושים. בקרב שהתפתח וארך עד צהרי היום - נהרגו כולם.
רק שלוש שנים אחר כך הובאו שרידי הלוחמים לקבורה בהר הרצל בירושלים.

מקור : ויקיפדיה


66 שנים אחרי הלילה ההוא אני משוחח עם יחזקאל ברנע בדירתו בירושלים.

"מה הרגשת באותו רגע, שיממה אחר כך הסתבר כגורלי בחייך?"
"מדוע בחר דני בך?"

"חשבתי על כך רבות" משיב יחזקאל "אינני יודע. יתכן מאוד שהמראה הסטודנטיאלי שלי שהיה רחוק מהדימוי של לוחם הוא שהכריע."

יחזקאל ברנע 1948

יחזקאל נולד בהונגריה ובשנת 1944 בגיל 19 עלה לארץ והצטרף לקיבוץ ניצנים. לאחר מכן עבר לקיבוץ נגבה. הוא החל ללמוד חקלאות באוניברסיטה העברית בירושלים ובמלחמת העצמאות שרת בגדוד הראשון של הפלמ"ח.
לימים הצטרף למשרד החוץ ושרת כשגריר ישראל ביוון ומקומות נוספים בעולם.
 

 שאלתי את יחזקאל על ההרגשה לאבד חברים כה רבים. חשבתי שאם לא הכיר את כל אנשי הל"ה - הכיר לפחות את רובם.
תשובתו הממה אותי וסיפקה עוד מימד לעובדה שהמלחמה הגדולה ההיא בלתי נתפשת במונחים של היום.
"לא הכרתי איש" אמר בשקט. "חצי מהכח היה לוחמי פלמ"ח בעלי התנסות רבה כיחידה קרבית ולוחמת - האחרים היו ערב-רב של סטודנטים שגוייסו זמן קצר קודם לכן ומעולם לא עברו הכשרה כיחידה אחת".


כאן הוסיף יחזקאל נקודת מבט מפתיעה על הרגשתו אחרי האסון.
"כל מחשבותי הוקדשו להורי. חשבתי על מזלם שלא היכה בהם הגורל בפעם השניה בתוך שלוש שנים. בשנת 1945 אבדו באירופה עקבותיו של אחי פרץ. חשתי הקלה עבורם - שלא איבדו את שני בניהם בתוך שנים ספורות"

אחיו של יחזקאל -פרץ גולדשטיין, היה אחד מצנחני היישוב אל מעבר לקווי האויב באירופה הכבושה במלחמת העולם השנייה.

פרץ גולדשטיין - מקור ויקיפדיה

ב- 13 באפריל 1944 צנח פרץ יחד עם יואל פלגי ביוגוסלביה. כעבור חודשיים חצו השניים את הגבול להונגריה, זמן קצר לאחר שעברה לשם חנה סנש, בלי לדעת שהיא כבר נלכדה. פלגי נלכד גם הוא, אך פרץ הצליח להסתתר זמן-מה בבודפשט, במחנה של יהודים שהמתינו להעברתם לספרד במסגרת הסדר בין ועדת ההצלה שפעלה בהונגריה והשלטונות. לתדהמתו גילה במחנה את הוריו, שהתכוונו להגיע לארץ ישראל, שם סברו שנמצא בנם. פרץ ויתר על האפשרות לצאת מהונגריה עם הוריו ושאר יהודי המחנה, נפרד מהם וחיפש דרכי מילוט לחבריו הכלואים.
התוכניות שרקם לא צלחו ובחודש יולי 1944 גם הוא נלכד ונחקר על ידי השלטונות ההונגריים והגסטאפו . פרץ הובל למחנה הריכוז אורניינבורג. לפי עדויות נראה שם לאחרונה ב- 8 בדצמבר ונספה שם ב- 1 במרס 1945, חודשים ספורים לפני ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית. מצבה לזכרו הוקמה בחלקת הצנחנים בהר הרצל בירושלים לצד קברים של חנה סנש, חביבה רייק, אנצ`ו סירני וחבריהם.

את סיפורו של יחזקאל שמעתי לראשונה מפי בנו - טל. את טל אני מכיר כבר יותר משלושים שנה. שרתנו בגדוד המילואים שנים רבות וגם לאחר שחרורנו משרות אנו נפגשים לפחות אחת לשנה בטיול של ותיקי הגדוד. במפגש האחרון עלינו לגבעת הקרב שם נפלו הל"ה. שם סיפר טל על אביו ודודו.

טל ברנע על גבעת הקרב. ברקע - גוש עציון.

ניצלת, כי היית ראשון.
ניצלת, כי היית אחרון.
כי לבדך. כי אנשים.
כי לשמאל. כי לימין.
כי ירד גשם. כי נפל צל.
כי היה יום שִמְשִי.

מזל שהיה שם יער.                                                              
מזל שלא היו עצים. 
מזל שמסילה, וָו, קוֹרָה, בֶּלֶם,
מסגרת, סיבוב, מילימטר, שנייה.
מזל שֶקַש צף על המים.

בגלל, מאחר ש, ובכל זאת, אף-על-פי-כן.
מה היה לוּ יד, רגל,
בצעד אחד, כחוט השערה
מִצֵרוּף המקרים.

קטע מהשיר "כל מקרה" מאת ויסלבה שימבורסקה כלת פרס נובל לספרות לשנת 1996. 

לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)

 חזרה ל"ועוד"           חזרה לתפריט ראשי  


תגובות
1.  אבי בן גיאת  (22/04/2014)
תודה על הסיפור המרגש , שחלק זה של הסיפור לא היה ידוע לי . ושוב תודה
2.  דני ב  (22/04/2014)
סיפור מדהים. מצטרף לסיפורים דומים שנחשפים אט לאט ככל שפוחת הדור
3.  יוכי  (22/04/2014)
תודה על הסיפור. הסיפור שאני מכירה הוא כי הל"ה התגלו ע"י רועה צאן קשיש. הם חסו על חיו והוא בתמורה הזעיק את כל השאבאב של הכפר עידנא. אותו כפר מרצחים שממנו יצאו הרוצחים בערב ליל הסגר האחרון שרצחו קצין משטרה. כפר שהיה צריך להימחק מעל פני האדמה ב-67.
4.  גדעון אדר  (22/04/2014)
מחזיר אותי לימי תש"ח שאותם חוויתי כנער שאביו גויס למלחמה ההיא. נפילת הל"ה, הטבח בשירת הדסה והפיצוץ ברחוב בן יהודה הם מהאירועים הקשים שנחרטו עמוק בזיכרוני ובתודעתי. המידע שנוסף כאן מרגש מחדש
5.  יעקב וימן  (22/04/2014)
מעט מילים פשוטות עושות סיפור גדול ומרגש
6.  אבישי ליוביץ'  (23/04/2014)
שמחה רז בספרו על הרב אריה לוין זצ"ל "איש חסיד היה" מספר על הדרך בה זוהו גופות שנים עשר מן הל"ה אשר הושחתו לבלי הכר בידי הרוצחים. הזהוי נעשה בטכניקה הנקראאת "גורל הגר"א"- ספור מצמרר ומרגש.
7.  ליליאן שמש  (23/04/2014)
תודה שהעשרת אותי בסיפורייך כמו תמיד.
8.  כרמלה לכיש  (23/04/2014)
תודה על הרשימה הזאת! הסיפור הכללי על השניים שלא יצאו כי לא היה להם נשק בשבילם, על הבחור שנקע את רגלו וחזר בליווי של עוד שני בחורים, וכמובן - על הקרב הנורא והנואש , הקבורה הזמנית, הורי הנופלים שהגיעו אל ההלוויה - אלה היו ידועים לי ולהרבה אנשים בארץ. אבל לא היה לי מושג על כך שאחיו של הצנחן מהארץ, פרץ גולדשטיין, שצנח ביוגוסלביה והגיע להונגריה ושם נשלח למוות - היה במחלקה של דני מס, ויד הגורל או המקרה העיוור הותירה אותו מאחור. האם אפשר לקבל את מספר הטלפון או הדואר האלקטרוני של יחזקאל ברנע? אני מתעניינת לדעת, כמי שבעלה המנוח היה יליד בודפשט ועלה ארצה כנער ב-1949, איך הגיע ברנע לארץ מהונגריה בשנת 1944? אולי זו טעות? שוב תודה! על הרשימה
9.  עמיר אברהמי  (23/04/2014)
כל הרשימות מקוריות ומרתקות
10.  אפרת אסף  (23/04/2014)
רשימה מרתקת. לגבי התגובות. למיטב הבנתי היום כבר ברור שסיפור הרועה לא היה והם התגלו בגלל הגעה מאוחרת מדי כשכבר היה אור והיו אנשים (בעיקר נשים מקוששות) בחוץ. הגופות אכן חוללו אך מאוחר יותר. לפני כן נראו על ידי קצין בריטי.
11.  יעלה  (26/04/2014)
תודה, מקרב לב, על הכתבה המרתקת הזאת ועל כל היתר, אלה שהיו ואלה שעוד תגענה
12.  עמרי  (26/04/2014)
נער הייתי וכבשים רעיתי רועה כבשים בחמש בבוקר בינואר לא נראה לי גם לא נשים מקוששות ואיך הספיקו להזעיק מאות בחמש בבוקר כשהלה היו רק שעה הליכה מגוש עציון יש גרסא על קורס מכים של הנג׳אדה בכפר צוריף אני מנחש שהציבו תצפיות ובכללי היו בכוננות כי בימים הקודמים היו קרבות כבדים בגוש עציון
13.   מאיר סגל ארץ אהבתי מ.אבשלום)  (26/04/2014)
הי יואב. תודה על הספור המרתק לאירוע טרם קום המדינה שכה מוכר וכואב הל''ה שלחתי הקישור לבני שגר בל''ה עם משפחתו ובעיתוי יצאו לטייל בנתיב
14.  דובי  (27/04/2014)
סיפור על גורל יהודי...
15.  הדסה מור  (27/04/2014)
כנראה שיד הגורל בכל זאת מכוונת אירועים מדהימים, גם לאנשים פרטיים וגם למדינות ועמים.סיפורו של יחזקאל נוגע ללב דווקא משום שחשב על תחושתם של הוריו, שאיבדו כבר בן אחד. והסיפור של אחיו,ממש מכאיב. זוהי ההיסטוריה שלנו, על כל מופלאותיה ומכאוביה. כפרט, כעם, כמדינה.
16.  אבנר עמנואל  (30/04/2014)
כדי להשלים מס' פרטים מציע לקרוא את הספר "אביר הגליל" על מעורבות הצבא הבריטי לאחר נפילת הל"ה.
17.  אהרון גוניק  (04/05/2014)
הנהגת היישוב בעת ההיא נהגה ברשעות וחוסר אחריות משוועת בשולחה אל מותם המיותר של שרידי השואה ובכך מחקה את יתרת משפחות הניצולים. שליחותו של פרץ למוות וודאי והצלתו המקרית לגמרי של ברנע הם הם ההוכחה לדברי
18.  מנחם הרטמן  (24/05/2014)
מעניין שבילדותי גרתי בקרית אליעזר בחיפה, ברח' צהל. שם גרו גם משפחת גולדשטיין, שהיו ידידים טובים מאוד של הורי. הם אהבו אותי מאוד כילד. הם ההורים של יחזקאל?
19.  צבי רוט  (25/05/2014)
בדיוק זו הסיבה שאינני קורא לעצמי ניצול שואה. איש לא הציל אותי כל יום כל שבוע או כל חודש היה מקרה ועוד מקרה שבזכןתם ניצלתי לכן קיראו לנו שורדים ולא ניצולים.
20.  Elisha Zurgil  (17/01/2015)
יואב יקר , כדרכך ביסודיות שלך מתן השם " אחד מארבעים ואחד " הוא רב משמעות - על אחד שנותר לספר סיפורם של ארבעים חברים לנשק. סיפורו של יחזקאל גולדשטיין / ברנע היה חדש לי לגמרי למרות הידידות רבת השנים במילואים עם בנו טל הנשא גם את השם פרץ . אך הסיפור על הצנחן פרץ גודשטיין מוכר לי עוד מימי ילדותי כבן הכיתה הראשונה בקבוץ החותרים. אחת האמהות בקבוצה בה גדלתי היתה אלמנה טריה בשם מיכל בן יעקב, לימים גולדשטיין. הבת אדווה , כיום סבתא לנכדים ואחות שכולה בעצמה, נולדה בקיבוץ החותרים אחרי הוצאתו להורג של אביה ,הצנחן צבי בן יעקב בהונגריה, יחד עם פרץ גולדשטיין , חנה סנש וחבריהם.
21.  נתן רועי  (17/01/2015)
יש מסע לילי של המסלול שעורך מדי שנה ביום ההתקלות האחיין של דני מס. ואשמח שתצטרף עימי למסע הזה. אני מוכן לתאם
22.  ענת  (18/01/2015)
לקרוא את זה כל פעם מחדש זה מרגש. תודה יואב. והשיר של ויסלבה שימבורסקה מקסים
23.  אהוד רויטמן  (19/04/2015)
הם נלכדו בין הכפרים ג'בע וצוריף
24.  פנחס  (19/04/2015)
אני הייתי חניך המוסד , בגיל 13 באותה תקופה בהר טוב, וזכור לי היטב כי קבוצת ל"ה לילה לפני צאתם הם לנו אצלנו בחדרים רק למחרתו הם יצאו לכוון גוש עציון ועוד באותו יום נודע לנו האסון את דני מסט היכרתי אישית הוא לן בחדר שלנו היה גבר גבוה ויפה תואר,ז"ל
25.  אריאל יהודאי  (12/05/2015)
זרחי יעקב ("קשואלה") בן פרידה ואפרים, נצר למשפחת-רבנים ותיקה מפלך קיוב, נולד ביום כ"ה בניסן תר"ץ (23.4.1930) בתל-אביב ולמד בבית-החינוך לילדי העובדים. בגיל צעיר הצטרף לחברת נוער ארצישראלית בקיבוץ תל עמל שבאזור בית שאן ועשה שם שלוש שנים בהכשרה. אחרי-כן עבר לרוחמה שבנגב ובאחת הפעולות של הורדת עולים אל החוף נתפס ונשלח לקפריסין כעולה חדש "בלתי-לגלי". הוא השתתף בפעולות המאבק הרבות כחבר הפלמ"ח, בו שירת כשנתיים לאחר שעזב את רוחמה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות היה בקרית ענבים ובמעלה החמישה ולחם בסביבות ירושלים. "קשואלה" – (היה כינויו בפלמ"ח), התחבב על חבריו ובמעלה החמישה התחבב על ילדי הגן עמהם היה משחק. ביום שישי 16.1.48 היה קשואלה עם "מחלקת ההר" בהר טוב אך נשאר שם, על פי גירסא אחת, לא היה לו נשק, ע"פ גירסא אחרת הוא יצא עם הל"ה, אך נצתווא ע"י דני מס ללוות בחזרה להר טוב את גפני, לוחם שנפגע בתחילת הדרך. הל"ה נרצחו בדרכם זו, לגוש עציון. כעשרה ימים מאוחר יותר, ביום י"ד בשבט תש"ח 25.1.1948 מצא את מותו בפעולה שנועדה לאבטח מעבר שיירה בדרך לירושלים. הכח נתקל בכח ערבי מבית סוריק. "בקרב העשרה" שהתפתח נפל יעקב והובא למנוחת-עולמים בקרית ענבים. חוות קשואלה ליד גוש עציון בן דוד מגדל צאן בעצמו. החווה שלו, ממש כמו "השומר יו"ש" נטול הנשק, מגלמת חלוציות מסוגפת, זהירה, משלמת מחיר על אימת הדין והחוק והתדמית, אך אולי גם יוצאת נשכרת מכך. הוא ואשתו ושלושת ילדיהם, ושכניהם מאיר פרידלר וחברתו אורלי, חתומים על זן ייחודי של התיישבות ביו"ש בימים טרופי טליה ששון אלה: מאחז שנולד ביוזמה משותפת עם שר הביטחון. ולהגדיל פליאה ולהאדיר: שר הביטחון לשעבר אהוד ברק. זוהי חוות קשאלה שביער הל"ה, במורד המערבי של גוש עציון. החווה נועדה להציל את היער מכריתה מסיבית ולדברי בן דוד היא מצליחה בכך