YoaView
[English] צור קשר קישורים גלריה המלצות אודות אתרים ועוד הרצאות מרתקות טיולי איכות גיבושטח אורחים מחו"ל

חידות עצמאות וזכרון                                חזרה ל"ועוד"      

  

1 - מה משותף לשירים הבאים:     "את אדמה", "יש לי כנרת", "אור וירושלים"?

2 - מה משותף לאתרים הבאים:    הכפר הערבי קקון, מושב גאולים, קיבוץ משמר העמק?

3 - מה משותף לישובים הבאים הנמצאים במישור החוף:    שיך בוריק, פורדיס, ג`סר א-זרקא ?

4 - מה המשותף לשתי התמונות מטה?

מקור התמונה השמאלית: ויקיפדיה

אנא ציינו בתשובות את מספר השאלה

פתרון - כרגיל תוך 4 ימים מפרסום החידה

לחידות אחרות (קודמות) בסדרה

חזרה ל"ועוד"             חזרה לתפריט ראשי   


תגובות
1.  עמית זיידלר  (09/05/2016)
לשאלה 4, לא ידוע לי מה משותף אבל התמונה מימין הוא אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים ליד קיבוץ קרית ענבים והתמונה משמאל היא ברמת הגולן, אנדרטה לחטיבה 679 שכוללת את השם אריה בדש מקיבוץ קריית ענבים
2.  חנן מירושלים  (09/05/2016)
לשתי התמונות, או לשתי האנדרטות אין משותף אלא משותפת: הפסלת נעמי הנריק הירושלמית. האנדרטה הימנית (מול הכניסה למושב שואבה) היא לכבוד פורצי הדרך לירושלים במלחמת העצמאות, והשמאלית (לרגלי תל שיפון שברמת הגולן) לזכר חללי חטיבה 679
3.  אבי  (10/05/2016)
את שלשת השירים כתבו חללי מלחמות ישראל הראשון יחאלי השני צבי בן יוסף שנפל בגוש והשלישי אור וירושלים יוסף שריג בנו של נחום שריג שנפל במלחמת יוכ
4.  דני  (10/05/2016)
שאלה 1 - אכן כולם נכתבו ע"י נופלים - את אדמה -אריה יחיאלי מרביבים שאלה 2 -בכולם מעורבים עיראקים. בקקון שנכבשה ע"י אלכסנדוני - כוחות עיראקים גאולים נכבשה ע"י העיראקים הנקודה הכי מערבית במשמר העמק לחם צבא ההצלה בפיקודו של עיראקי עם מפקדים וחיילים עיראקים הישובים במישור החוף נשארו (לפחות שנים) בשטח גם לאחר מלחמת העצמאות
5.  אבי  (10/05/2016)
שאלה 4 מדובר בישובים על כביש 4 ליד זכרון יעקב שלא נעזבו במלחמת העצמאות שיך בוריק ישוב ארמני שנעזב הרבה לאחר המלחמה פורדיס וגסר קיימים עד היום בגלל מערכת קשרים טובה עם אנשי זיכרון שלא כמו טנטורה חג שמח
6.  ענת  (10/05/2016)
התשובה לחידה השלישית, נמצאת באחת מכתבותיך הנפלאות: http://www.yoaview.com/Yoaview/SITE/?action=showobject&sn=2_765 הציטוט: מלחמת העצמאות בשנת 1948 הסתיימה בחורבן כפרים ערבים שבמרחב מישור חוף כרמל: א-טירה, א-סארפנד, כפר לם, ג`אבה, איג`זים, טנטורה, עין ר`זאל, אל-מאזר. רק שלושה כפרים לא יהודיים שרדו בכל מישור החוף: ג`יסר א-זרקא ופורודיס שהיו בקשרים טובים עם שכניהם בזכרון-יעקב והכפר הנוצרי-ארמני שיח` בוריךּ. לכפר נמלטו גם משפחות ארמניות מחיפה שביקשו מחסה בימי המלחמה.
7.  דוד תירוש  (10/05/2016)
השלמות לתשובות הנכונות לעיל: 1. את השיר (לחן ומנגינה) יש לי כנרת כתב צבי בן יוסף, מלחין ומשורר, שנהרג בקרבות על גוש עציון במלחמת העצמאות. 2.בקקון וגאולים אכן לחמו כוחות עיראקיים. במשמר העמק נלחם צבא ההצלה (מתנדבים ממדינות ערב) בפיקוד קאוקג'י הלבנוני, שכלל שני גדודים עיראקיים: גדוד "קאדסיה" בפיקוד צאלח מהדי, גדוד "ירמוך" בפיקוד מוחמד צפא, וכוח מגדוד "חיטין" בפיקוד מלול עבאס העיראקי. בנוסף, ב-12/1948 מטוסים עיראקיים הפציצו את הקיבוץ. 3. במלחמת השחרור נחרבו הכפרים הערביים במישור חוף הכרמל, למעט שלושה כפרים ששרדו: ג`יסר א-זרקא, פורודיס והכפר הנוצרי-ארמני שיח` בוריךּ, שדעך לאיטו ונעזב סופית ב-.1981
8.  נמרוד חפץ  (10/05/2016)
אין ליהרבה מה להוסיף חוץ מנושא פורדיס-זכרון יעקב. נשות זכרון יעקב לחצו על בעלי ההשפעה שישאירו את פורדיס בגלל עוזרות הבית שבאו משם. פורדים גם היה הכפר היחיד שלא היה בו ממשל צבאי כמו בכפרים ערבים אחרים.
9.  גיורא כוכבי  (10/05/2016)
את האנדרטה היפה במתחם הזיכרון של גדוד הפורצים יצרה נעמי הנריק, המורה שלי לאמנות בבית הספר היסודי "בית הילד" בירושלים
10.  יצחק מ.  (10/05/2016)
הצבא העיקרי אכן כבר את חלקה המזרחי של גאולים. בית הורי היה בחלקו המזרחי של המושב ואימי נמלטה עם ביתה התינוקת מהבית השרוף. אבי שירת אז באלכסנדרוני, אך בחזית הדרום ולא בגדוד ששחרר לאחר מספר שעות את המושב. מוזר ומרגש שבפוסט אחד של יואב מחבר שתי תחנות בחיי הורי (להבות הבשן וגאולים).
11.  משה מאירי  (10/05/2016)
את אותיות המתכת באנדרטה המחודשת עם החניון היפה של חט' 679,לרגלי הר שיפון-הכין סמח"ט החטיבה,סא"ל לוי מן,במפעל המתכת של בית השיטה.לוי מן הותיק "הציל" את המח"ט הצעיר והטרי-אורי אור,ודאג לכל אורך הלחימה לאספקה שוטפת של ציוד וכוח אדם חדש,,כולל שיקום מיידי של טנקים שניפגעו.
12.  יואב אבניאון  (11/05/2016)
אשריי שהתברכתי בקוראים ידענים אוהבי הארץ. 1 - שירים שכותביהם , ובאופן מקרי ומרשים הכותב הוא גם המלחין - נפלו במלחמות ישראל. אריה יחיאלי שכתב את את אדמה הושפע בלחן מידידיו הבדווים. 2 - בשלושת הישובים המוזכרים ארעו עימותים/קרבות כנגד הצבא העירקי. 3 - שלושת הישובים הלא יהודים היחידים במישור החוף בין חיפה לרצועת עזה ששרדו את מלחמת העצמאות 4 - שתי האנדרטאות הוקמו על ידי נעמי הנריק בת ה 96 לה נאחל בריאות טובה ואריכות ימים חג עצמאות שמח יואב אבניאון
13.  יצחק מ.  (11/05/2016)
הצבא העיקרי אכן כבר את חלקה המזרחי של גאולים. בית הורי היה בחלקו המזרחי של המושב ואימי נמלטה עם ביתה התינוקת מהבית השרוף. אבי שירת אז באלכסנדרוני, אך בחזית הדרום ולא בגדוד ששחרר לאחר מספר שעות את המושב. מוזר ומרגש שבפוסט אחד של יואב מחבר שתי תחנות בחיי הורי (להבות הבשן וגאולים).
14.  יצחק  (12/05/2016)
שלום יואב. אני מנוי על הפוסט וקורא בהנאה. אני לא הסיפור, אבל להורי יש אחד. אבי נולד ב- 1921 בעדן שבתימן ובגיל חצי שנה הם עלו לארץ (אוניה עד פורט סעיד ומשם ברכבת עד לרחובות). אימי נולדה בברלין (וזה סיפור ממש מעניין, ראה בהמשך). עלתה ב- 1938 עם עליית הנוער לעין חרוד ובתחילת שנות ה- 40 נפגשה עם אבי בטרמפיאדה בעמק יזרעאל. הם הצטרפו (או הקימו עם אחרים) את קבוצת להבות הבשן. בתחילה ישבו באזור כרכור ועין שמר וב- 1944 התחתנו חמישה זוגות אצל הרב זרצקי בכרכור (שנכדו עבד עימי בחברת ישרכארט). אח"כ הם עזבו (הסיפור המשפחתי הוא בגלל מסרק, לא זה של מופאסן) והקימו את מושב גאולים שרבים ממייסדיו הם משכונות התימניות ברחובות (יש לי גם דודה לשעברית מגאולים). במושב נולדה אחותי הגדולה, קצת לפני הקמת המדינה. אבי גוייס, כאמור, לחטיבת אלכסנדרוני בגדוד שפעל בגזרת הדרום. בית הורי היה המזרחי במושב ואימי חברה עם אחותי הגדולה בעת שהצבא העיראקי הצליח לכבוש את חלקו המזרחי של המושב (שנכבש שוב לאחר מספר שעות על ידי חטיבת אלכסנדרוני). אח"כ הקימו את מושב שדה יצחק (בכל זאת, מפ"מניקים). אבי עבד בכתב בעיתון על המשמר ובמשק ואימי עבדה במשק. סיפורה של אימי מענין. היא דור חמישי לרשא"ז (רבי אברהם שלמה זלמן, לעתיד אבי שושלת סלומון). סבא הוא מאחי יואל מוישה סלומון אשר היה בעלים של תחנות קמח בירושלים (הסב) ונישא בעוונותיו לשלוש נשים. למשפחה הייתה אזרחות גרמנית והוריה נישאו בארץ ואף ילדו בן (דודי שמעון). במלחמת העולם הראשונה גוייסו סבי ואחד מאחיו (מאותה האם) לצבא גרמניה ונסעו לאירופה להלחם. לאחר המלחמה נשארו השניים בברלין, נשותיהם הצטרפו אליהן (לפחות סבתי, לא בטוח ביחס לאח השני) ושם נולדה אימי. סבי נפטר משחפת שלקה בה במלחמה בתחילת שנות השלושים, אמי עלתה כאמור עם עליית הנוער ב- 38 ואמה חזרה לפלסטינה בעסקת כסף תמורת חירות שרקם הממשל הנאצי עם העשירים ביהודי גרמניה. אגב, אחי אימי היה כבר אדם בוגר כשפרציה המלחמה. הוא נמלט לבלגיה למחנה עקורים ואח"ב לדרום צרפת שם פעל במחתרת הרזיסטאנס. לדודי טוביה לא שיחק המזל. גם הוא שהה בדרום צרפת והוסגר לנאצים ובסופו נספה באושוויץ. ביררתי ואני לא מכיר עוד מיהודי א"י המנדטורית שגוייסו לצבא גרמניה בתקופת שלטון הקפיטולציות (מה גם שתורכיה הייתה גרורה גרמנית). בכנס ה- 200 של מספחת סלומון (יש גם אתר) התברר כי היו כאלה שגוייסו לצבא הטורקי, אבל הסיפור הזה על צבא גרמניה הוא יחודי לדעתי. אגב, נברתי רבות בעיתונות היסטורית ברשת ולא מצאתי הודעה מהקיסר הקורא לאזרחיו תושבי פלסטינה להתגייס. תודה על המידע המעניין שאתה מעלה בפוסטים והפעם זה באמת נגע בי. בברכה, יצחק מוגזח