YoaView
[English] צור קשר קישורים גלריה המלצות אודות אתרים ועוד הרצאות מרתקות טיולי איכות גיבושטח אורחים מחו"ל

שמעון פרס - מראשוני הסיירים בנגב ובמדבר                     חזרה ל"ועוד"  

מאת: אבי נבון

שמעון פרס ז"ל הלך לעולמו שבע מעשים והשגים. בימים אלו, כשהתקשורת מספרת ומפרטת את מעשיו ופועלו של הנשיא לשעבר, שמעון פרס, נראה שאלו שמתחילים הכי מוקדם שהם יודעים - מגיעים עד להקמת הכור האטומי. הבה נזכר, או נלמד, ששמעון פרס הצעיר, בתחילת שנות ה-40, השתתף במפעלים פורצי דרך, תרתי-משמע, ולמעשה הוא אחד מראשוני הסיירים ש"פרצו נתיבות" וגילו לנו בסיורים נועזים את שבילי מדבר יהודה ומצדה, ואת דרכי הנגב הרחוק, עד למפרץ אילת.

סמינר מצדה - ינואר 1942

היוזם היה שמריה גוטמן,  מראשוני`הנוער העובד` וממייסדי קיבוץ נען. שמריה טיפס לראשונה ועלה על הר מצדה ב-1933, התפעם מהמקום, ומאז לא נרגע וחיפש דרכים לגרום לנוער להגיע אל המבצר המדברי הזה, ששרידיו, יחד עם הפואמה של יצחק למדן "מסדה", הותירו חוויה אדירה של לחימה יהודית ואמיצה. שמריה אירגן משלחת, שלח תזכירים, וראה בחזונו את המון בני הנעורים צועדים בעקבותיו למצדה. במדבר יהודה לא היתה אז שום דרך רכב. היו מעט שבילים, והיה ניתוק מוחלט מהעולם. מאחר ש`המוסדות` לא הצטרפו להתלהבות של שמריה, הוא פנה לתנועתו -`הנוער העובד`, והציע למזכירות התנועה לקיים "סמינר מצדה" - להגיע למצדה ברגל מהכפר יטה שבדרום הר חברון, לעבוד ולחקור במשך חמישה ימים תמימים על מצדה ואת מצדה, ולחזור, רגלית כמובן, לאורך ים המלח, דרך עין גדי עד למפעל האשלג הצפוני בקליה. סך הכל 10 ימים ! ללא קשר לעולם החיצון, ללא אספקה, ללא אפשרות לקבל עזרה. לקריאתו נענו חברי הנוער העובד, ממזכירות התנועה ומהקיבוצים בכלל, וכן מספר אנשי תנועת `המחנות העולים` ואחד מ`השומר הצעיר`. 

בין אלו שנרשמו מיד, ולא ויתרו על חוויית חיים כזו, היה שמעון פֶּרְסְקי, בן 18 וחצי, שכבר אז היה פעיל בתנועה.

פרס בן 20 - ארכיון מכון לבון

שמעון לא היה חייב להצטרף למסע, יכול היה להשאר בפעילות הרגילה: הדרכה, הכנת חומר כתוב ופגישות. אבל המדבר בכלל, מצדה בפרט, אישיותו של שמריה ודבריו על המקום ועל הצורך לחקור אותו - כל אלו קסמו לו. עשרה ימים של הליכה ממושכת עם ציוד רב על הגב, של אוכל שהוא לא אוכל, של קשיים פיזיים, של עבודה קשה, כל אלו נשקלו אל מול היציאה אל הבלתי ידוע, של המשימה לאתר את שביל הנחש הידוע רק מספרו של יוסף בן מתתיהו, ללמוד ולחקור את המבצר הקשה להשגה - והתוצאה ברורה. שמעון פרסקי הצטרף ויחד עם 46 חברים, בהם 7 בחורות, יצא ל"סמינר מצדה".
יומיים של ההליכה למצדה עברו תוך תקלות לא מעטות, והחבורה נאלצה להתאמץ יותר כדי להגיע, עם ציוד רב שנשאו על גבם, עד לרגלי הסוללה.

בדרך למצדה. צילום זה וכל הצילומים מהמסע של שנת 1942, בוצעו על ידי דב מייזל מקיבוץ אלונים ומובאים כאן באדיבות נדב מן - ביתמונה.

למחרת החלה העליה בסוללה, והטיפוס במצוק. אחת ממטרות הסמינר היתה לשפר את השביל, לחצוב מגרעות בסלע כדי הצבת נעל, לקבוע יתדות ולתלות חבלים, שיעזרו בהעלאת תרמילים ובטיפוס האישי. בעוד שחלק עוסקים בשיפור השביל, הוטל על אחרים לקושש זרדים כדי לחמם את ארוחותיהם, וקבוצת שואבי מים שירדה עם מימיות ריקות אל הגבים שלרגלי מצדה כדי להביא מים לחבורה כולה. אחרים עסקו במדידות וסיקור השרידים, מנסים להבין מה הם רואים, להשוות לכתבי פלוויוס, להבין את שלבי הבניה: ארמון הורדוס, מבצר של קנאים, ומערכת מצור רומאי, מרשימה ומעוררת שאלות. מדי יום התחלפו בתפקידים.

שמריה גוטמן מדריך את משתתפי המסע על במת ההר. למרגלותיהם נראה אחד ממחנות המצור הרומאיים וקו הדייק הרומאי

ביום הרביעי קבע שמריה שהסמינר כולו, למעט כמה שומרים, יצא לסיור מסביב מצדה, לעקוב רגלית אחרי הדייק הרומאי שסגר על ההר, לבחון את 8 המחנות הרומאים שכבר היו ידועים קודם לכן.

הסיור עבר בהצלחה. הן הירידה בשביל החדש אל הסוללה, והן הירידה בנחל מצדה העמוק הגולש דרומה. מכאן המשיכו למרגלות ההר בצידו המזרחי, לאורך הדייק הרצוף ששרד, והוכיח את דבקות הרומאים בקיום המצור. תוך כדי ההליכה לרגלי ההר המשיכו ברישום השרידים. לפי יוסף בן מתתיהו, ירד מההר שביל מפותל ומסוכן, והחברים התאמצו לגלות משהו שיתאים לתיאור. בימים הקודמים הביטו מלמעלה למטה, עכשיו הם סקרו מלמטה כלפי מעלה. לקראת צהריים הגיעו לצד הצפון-מזרחי של מצדה, שמריה הכריז על הפסקה, למנוחה ולשתיית מעט מים. שמעון פרסקי לא היה רגוע. נדמה היה לו שראה קטעים בנויים, ואולי זהו קיר תמך, שמעיד על קיומו של `שביל הנחש`. הוא פנה לשמריה וביקש את אישורו לנצל את זמן ההפסקה ולטפס במדרון התלול כדי לבדוק זאת. שמריה אישר, והבחור יצא, לבדו, וחיפש מקום בו יוכל לעלות במדרון המשופע. בקטע זה הקרקע אינה סלע אלא עפר מהודק ואבנים קטנות וחדות למגע. ככל שהעפיל וטיפס מעלה, נעשה המדרון תלול יותר. בדרכו למעלה לא נתן את דעתו שהירידה בשיפוע תלול כל כך תהיה מסוכנת שבעתיים. הוא המשיך לעלות עד שחש `זהו זה`.`עד כאן`. אבל איך יורדים? גלישה לא באה בחשבון, כי היא עלולה להפוך להתדרדרות. להשאר במקום בלתי אפשרי, כי הוא מחליק וגולש. ניסה לנעוץ את ציפורניו באדמה, ולהאחז בקוצים הקטנים שכמובן לא יכלו לעצור אותו. לא רחוק ממנו הוא ראה סלע גדול, נעוץ באדמה. אם יגיע לסלע - יהיה לו במה להאחז והוא לא יחליק, ואז יוכל להביט סביב ולחפש דרך לגלוש ולרדת בבטחה. לקרוא לעזרה? אפילו לא חשב על זה. התבייש מהחברה... ואז, כשהצליח להגיע אל הסלע ולגעת בו - חש שהאבן זזה. הבין שאם יגרום לאבן להחלץ ממקומה ולהתגלגל במדרון, היא עלולה להגיע בדיוק למקום בו ישבו החברים. אם יעזוב את האבן - הוא עצמו יתדרדר ועצמותיו תתפרקנה במדרון. 

המבט שראו המטיילים מבמת מצדה דרומה. 

למזלו של שמעון, ראה שמריה שההפסקה עומדת להסתיים ושמעון איננו. הביט למעלה וחיפש, אך לא ראה ולא שמע. החל לדאוג. מה קרה לו? איפה הוא?  שמריה פנה לישרוליק קופיט, כמוהו חבר נען ומפעילי התנועה. "בוא איתי, נצא לחפש" והשניים יצאו בעקבות שמעון, ובמרחק לא גדול ראו לפתע מעליהם כתם כהה על העפר הבהיר. קראו לו, והוא לא ענה. עד כדי כך היה נתון למאמץ להחזיק את עצמו ולהאחז בקוצים הקטנים או לנעוץ צפרניים בקרקע. לבסוף נתמלטה צעקה מפיו: בואו, לכאן! שמריה ושרוליק התקדמו, עלו, גם להם לא היה קל, עד שהגיעו לבחור ותמכו בו מלמטה, החזיקו בנעליו ואיפשרו לו לרדת ולהחליק קטע אחר קטע, עד שהגיע לשטח נוח יותר, שם עברו להליכה.

שמעון ניצל, ויצא ללא פגע מהתרגיל. אבל קשה להגיד שנרגע. כהרגלו, ישב וכתב את חוויותיו מאותו אירוע. כשחזרו, פרסם את סיפורו - "האבן זזה". את הסיפור מסיים שמעון כך: " .... עתה אני מבין מה זאת מצדה. הרגשתי את מורא הטבע, שעשה את ההר הבודד למצודה בלתי-נכבשת, לבית ספר גדול לגבורי-חיל. בשבילים אלה עלו וירדו פעם גיבורים יהודיים, ידעו לפלס נתיב בין אבנים זזות, בין שפכי חול. נדע גם אנחנו למצוא את השביל. שמעון"

חבורת המטיילים במצדה שרה. שמעון פרס, 2 דוד צ`רקסקי ("דודו") שנפל בקרב נבי יושע בתש"ח ועליו נכתב השיר "היש עוד פלמח"ניק כמו דודו". 

"סמינר מצדה" פתח את האפשרות לטיולים למדבר יהודה. חודשיים אחרי שחזרו, יצא טיול ארצי ראשון של הנוער העובד, וכן של `השומר הצעיר`, ובכך התחילה מסורת "טיולי תנועה למדבר יהודה ומצדה", מסורת שנמשכת מאז ועד היום, 75 שנים. אין לנו הרבה מסורות מסוג זה. וכל זאת החל ב"סמינר מצדה", ביוזמת שמריה גוטמן, ובהשתתפות פעילה של שמעון פרסקי. כמקובל באותם הימים הוכנו והושארו במקום כתובות המנציחות את המסע:

פתחי מצדה שעריך - ואבׂאה הפליט י"א שבט תש"ב (29 בינואר 1942) מחנה הנוער העובד על מצדה


מסע ה-14 לאום רשרש

זמן קצר אחרי הסמינר, אמצע 1942, התנדב שמריה גוטמן לצאת בשליחות לעירק, שם עסק בהדרכת נוער, בארגון חיי הקהילה היהודית בדגש של ציונות ורצון לעליה. הקצב היה איטי להחריד: מדי שבוע הצליחו, אם זה הצליח, לשלוח רכב עם 25 יהודים מעירק, דרך המדבר הסורי, ועד מה שנקרא היום `רמת הגולן`. שם, בשולי הרמה, היה המבריח העירקי מצביע על האורות של חולתה, או של יישוב אחר בעמק החולה, שולח את העולים למטה, וחזר לעירק. שמריה לא הסתפק בהצלחות קטנות אלה. הוא חיפש דרך לשלוח אלפים מיהודי בגדד. עלה בדעתו לשלוח מאות עולים בספינות, ממש כמו ספינות המעפילים בים התיכון. ספינות רעועות כאלו לא יוכלו להקיף את כל אפריקה, אבל יוכלו לשוט סביב חצי האי ערב, ולעלות במפרץ עקבה. שמריה כבר ביקר שם בעבר, והכיר את נקודת המשטרה הזעירה באום רשרש. זה כל מה שהיה בפינת המפרץ הזו. להערכתו, רחוק מעינם הפקוחה של הבריטים בעקבה.

רק כשהסתיימה שליחותו, לאחר שנתיים, חזר שמריה ופירט את רעיונו בפני שאול אביגור. "ואיך יגיעו המעפילים מחוף אום רשרש למרכז הארץ?" - היקשה שאול. "ברגל!" ענה שמריה. "אני אצא לנגב הדרומי ואנסה לאתר שביל מתאים". עם הרעיון הזה במוחו, אך מבלי לגלות זאת לאיש, הגיע שמריה למזכירות הנוער העובד. מזכיר התנועה עכשיו היה... שמעון פרסקי, עוד לא בן 22. שמריה היה זקוק לו כי שמעון היה יכול להכנס אל בן גוריון באופן חופשי. "חזרתי, ואני מתכוון לצאת לטייל" אמר לשמעון "אבל לא שוב למצדה ולא למדבר יהודה. שמעתי שהוקם קיבוץ חדש - עסלוג`, היא רביבים. אבל מה יש דרומה משם?". איש לא ידע או הכיר את הר הנגב ודרומית ממנו, עד מפרץ אילת. שמריה הציג את תכניתו לסייר, להתרשם האם יש סיכוי לחקלאות, לבדוק האם השטח מלא בבדואים או ריק, לסקור את מקורות מים, את מצב הדרכים... שמעון נדלק לרעיון, ומיד הם נכנסו לבן גוריון. גם את ראש הסוכנות היה קל להלהיב לתמוך במסע להכרת תנאי ההתיישבות בנגב הרחוק. התקציב אושר "ותגיד ליצחק שדה שיצרף כמה פלמ"חניקים למסע, וכך חצי ממה שהבטחתי יבוא מתקציב הפלמ"ח!" - הוסיף "הזקן". שמריה הודה לשמעון על העזרה, אבל זה אמר: ושלא תחשוב שתצא בלעדי! אני איתך לאורך כל הדרך.

קטע ממפת הנגב ערב הקמת המדינה. בהוצאת הכשרת הישוב ובעריכת זלמן ליפשיץ

המשלחת - שמריה עצמו, שבעה ממזכירות הנוער העובד, כולל שמעון, ועוד ארבעה מהפלמ"ח, מוכנים לצאת. ביקשו ממוכתר רביבים לתאם ולשכור בידואים וגמלים, וזה היתנה תנאי: גם אני אתכם. ברגע האחרון, כשדיווחו לבן גוריון ופירטו מי יוצא, אמר: קחו אתכם גם את מנדלסון. ד"ר היינריך מנדלסון הזואולוג היה חשוב לחקר המדבר, אבל יותר חשוב שיהיה בחבורה גם`מבוגר אחראי` - הרי הוא`יקה` שקול,`מבוגר` בן 34 שישגיח על כל חבורת בני העשרים. ה-14 יצאו מרביבים ב-1 בינואר 1945, יחד עם 4 מלווים בדואים, ו-14 גמלים - לרכיבה ולנשיאת הציוד. כל שניים עם גמל. אחד רוכב, שני נח בהליכה רגלית... 

צילום מוטקה זיו מקדמה

שמעון פרסקי על גמל 

צלם: מוטקה זיו מקדמה. מקור התמונה: פרוייקט ישראל נגלית לעין של  יד יצחק בן צבי. אוסף מאיר ירושלמי (קודסי)

במהלך המסע ראו עוף דורס חג מעליהם, דואה בגאון. ד"ר מנדלסון מיהר לזהותו: זהו פרס, אחד העופות המרשימים ביותר. וכאן פנה לשמעון: למה שלא תחליף את שם משפחתך מפרסקי לפרס? ואכן, שמעון הנשוי הטרי הבטיח: כשאחזור, אסכם עם סוניה ונעברת את שמנו. 

"וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֵּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה" ויקרא פרק יא פסוק יג. 

עשרה ימים עשו את דרכם, ולקראת אום רשרש קרה הצפוי - רכב משטרה בריטי נתקל בהם בערבה, כבר באזור תמנע. ה-14 התחייבו שיתייצבו בעצמם במשטרת אום רשרש, ושם בילו יומיים בהמתנה לרכב משטרתי שלקח את העצורים למשפט בבאר שבע. בכך נפתרה להם שאלת ה"איך נחזור". משפט חפוז וקנס. וכסף לקנס מאין? מוכתר בית אשל מסייע בכל, רק לא בכסף: "עוד לא החזירו לי את מה ששילמתי לשחרור טיול אחר". כולם מביטים על שמעון, ומסבירים לשוטרים - רק הוא יכול להביא את הכסף. שמעון שוחרר כדי לנסוע לתל-אביב, לגייס את סכום הקנס ולחזור לעיר הדרומית.
שנים אחר כך נהג לתאר בהרצאות ובועדות את שראו עיניו במסע, ביודעו שאיש ממאזיניו לא הכיר כמוהו את הנגב. הנה הזמנה לאספה באולם "אורדע" ברמת גן ובה הרצאתו של שמעון פרסקי: הנגב ועתידו (מעסלוג` עד עקבה):

אכן, הוא זכה להיות אחד מה-14 הישראלים הראשונים שחצו ברגל את הנגב לכל אורכו. ינואר 1945.


אבי נבון (משמאל) מראיין את הנשיא על מסע ה-14, תחת עץ בערבה.


אז כאשר מונים את השגיו ומעשיו בשנות חייו ופעילותו הארוכות, בבקשה, ציינו גם שהוא אחד מראשוני הסיירים שגילו לנו את המדבר ואת הנגב. 

אבי נבון הוא מדריך טיולים וותיק, חבר קיבוץ להב, העוסק שנים רבות באיסוף וריכוז חומר על הנוכחות היהודית במדבר יהודה ובנגב הרחוק עד סוף מלחמת העצמאות.
במסגרת זו כתב בין השאר שתי חוברות מפורטות על שני האירועים הנזכרים: "סמינר מצדה תש"ב - 1942" ו"מסעות ראשונים בנגב הרחוק". פעילותו זו הפגישה אותו עם שמעון פרס ז"ל למספר שיחות וגביית עדות.

נספח א`: כתבה שכתב שמעון פרס בעיתון במעלה שפורסמה זמן קצר לאחר המסע

לשאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי).
יש לך סיפור עבורנו על ארץ ישראל במבט אישי ? עורך האתר ישמח לקבלו. במה זו מיועדת לך.

חזרה ל"ועוד"     חזרה לתפריט ראשי   


תגובות
1.  שאול  (30/09/2016)
תודה לאבי ויואב. מרתק. שנה טובה
2.  יהודה אורן  (30/09/2016)
מעניין מאוד ומסביר הרבה דברים על שמעון פרסקי שנקבר היום כשמעון פרס.. אם אבי נבון כתב ואמר את הדברים חזקה עליו. הוא איש יסודי ומכיר מאין כמוהו את הדברים. מהיכרות אישית...
3.  יהודה כהנא  (30/09/2016)
רוב תודות על הארת הפן הנשכח על פועלו של שמעון פרס ז"ל. שנה טובה ומבורכת..
4.  דרור  (30/09/2016)
כתבה מעניינת מאוד ורלבנטית שנה טובה ומבורכת
5.  איתן  (30/09/2016)
שמחתי לראות המייל ממך וקראתי עוד זווית, פחות ידועה, על חייו של פרס הצעיר. מרתק ממש ואני מעבירה הלאה. ושנה נפלאה ומתוקה !J
6.  שרה גלזר  (30/09/2016)
מהמרחק שבו אני נמצאת הכל עוד יותר מרגש והסיפורים על שמעון הסייר מוסיפים ומרגשים עוד יותר. תודה יואב ושנה ברוכת טיולים
7.  דוד אסף  (30/09/2016)
תודה על הרשימה המעניינת. תיקון קטן: כבר מזמן הוכח שחיים חפר כתב את השיר 'דודו' עוד לפני שדודו צרק'סקי נפל בקרב על מצודת נבי-יושע. 'דודו' של חפר היה שם טיפוסי של פלמ"חניק, ורק בדיעבד הוא נקשר לדודו צ'רקסקי
8.  גד נוסבאום  (30/09/2016)
תבורך יואב, גם על הארת פרק כה חשוב בהסטוריה הקצרה של ארצנו ובחייו של שמעון פרס.
9.  נסיה שפרן  (30/09/2016)
תודה ליואב ולאבי נבון על המאמר המרתק. מאחר שבספרי "הסלע האדום: המסעות האסורים לפטרה" כתבתי על תולדות הטיילות בארץ, ובעיקר הטיילות המדברית, עסקתי גם במסע ה-14 ב-1945 בנגב, בו השתתף שמעון פרסקי ואף כתב עליו ב"במעלה". גם משתתפים אחרים כתבו על המסע הזה, כמו ישראל גלילי ואבי זכאי. באף אחת מן הרשימות האלה לא צוין שלמסע הזה היה קשר כלשהו ליהדות עירק. הרעיון הזה נראה מוזר ובלתי מציאותי לחלוטין, ואני תמהה מהו המקור ממנו הוא לקוח. כל הכבוד לאבי נבון שחוקר כבר הרבה שנים את נושא המסעות הראשונים בנגב.
10.  מאיר גזית  (30/09/2016)
תודה על פן נוסף, פחות מוכר של איש גדול שכה יחסר לנו.
11.  עמי תמיר  (30/09/2016)
כרגיל, הכתבות מפעימות ומעוררות השראה במסגרת הדרכת קורסי מורי דרך לדורותיהם, אני מקפיד לספר את סיפורי סיירי המדבר ליד אנדרטת אסון נחל ערוגות, בתקווה להנחיל את המורשת לדורות הבאים שנה טובה
12.  יפתח זמר  (30/09/2016)
מענין ומהנה תמיד לשמוע את יואב ואת אבי נבון.
13.  גבריאל הורוביץ  (30/09/2016)
מבקש להוסיף פרט פיקנטי: בית המשפט בבאר-שבע הטיל קנסות שונים על המשתתפים השונים במסע לאילת: קנס של גרושים על רוב המשתתפים; קנס של לירה שלמה על שמריה ושמעון, שנחשבו למדריכים וקנס של 4 לא"י על מנדלסון. השופט נימק: אדם בעל תואר דוקטור חייב היה להבין טוב יותר מאחרים את האיסור על תנועת האנשים הלא מורשים בנגב הדרומי.
14.  אפרת אסף  (30/09/2016)
מיד כשראיתי את הכותרת חשבתי אני צריכה לספר לברקו... אבל ברקו אביו של גיסי בעז כבר לא איתנו. גם הוא היה במסע. http://www.haaretz.co.il/magazine/obit/1.2294767
15.  זאב זיוון  (30/09/2016)
רק הוסף את המסע בעקבותיהם 50 שנה אחרי מרביבים ועד בקעת תמנע.
16.  שמעון גת  (30/09/2016)
צריך להכיר שהמסע למצדה ב-1941 נועד גם למטרות מודיעין. מי שמימן את המסע היה משה שרתוק. עוד קודם לכן, ב-1937 היה נסיון לרכוש את ההר וסביבתו. הנסיון נכשל. מאוחר יותר, ב-1946, נעשה נסיון נוסף, לקנות את האדמות ממצדה עד עין גדי. בסופו של דבר, ביוזמתו של שמריה גוטמן, במקביל למבצע "עובדה" בערבה, קיבל שמריה כח מ"אלכסנדרוני" ותוך שימוש ברפסודות של מפעל האשלג בסדום, הפליג הכח בים המלח כשהו משתלט ללא קרב על אזור מצדה ובהמשך על עין גדי. סוף מסע הכח היה טיפוס על ג'בל נג'אר (הר ישי). מסע זה הציב את גבול מדינת ישראל על חופו המערבי של ים המלח, עד 1967.
17.  עוזי אגסי  (01/10/2016)
סיפור מרתק שהוא למעשה מסמך ששופך אור על צדדים רבים. הסיפור עצמו וגם התגובות!
18.  אלי מנור  (01/10/2016)
חתיכת היסטוריה,קראתי בשקיקה את כל הסיפור,את חלקו שמעתי ממך באחד הטיולים של קבוצת המטיילים אתך,החל מהמסע על הגמלים ,דרך שינוי השם ל"פרס" ועד לתפיסתם והעמדתם לדין. מעניין איך כל הסיפור הפוקנטי הזה נעלם מעיני עורכי תכניות השידור בטלויזיה שהביאו במשך שעות רבות ברצף את תולדות חייו של פרס. כל הכבוד לך יואב ולאבי נבון שהחכימו אותנו.
19.  אחאב  (01/10/2016)
ושלא תחשוב לצאת בלעדי...:)
20.  סימה( סטולר) יעקוב  (01/10/2016)
כבר לפני שנים הצעתי שצריך להוסיף שיעור במערכת הלימודים שנקרא״ אישים מפורסמים בתולדות המדינה״ עבדתי כמחנכת כתה בלונדון. הילדים היו בני 7 כל יום שעה לפני סיום הלימודים לימדתי אותם על דמות מפורסמת בהסטוריה של אנגליה הילדים היו בני 7 והם היו מאד סקרנים ועד היום אני זוכרת מי הביא את תפוחי האדמה ללונדון בזכות הספרון המעניין שנקרא ״Famous People" או ספר חדש שרכשתי בלונדון ונקרא 100 people who made history. נראה לי שבארץ ההתעניינות באישים מפורסמים היא אינה הרצון של מערכת החינוך הילדים בלונדון היו מאד גאים בכל דבר שלימדתי אותם והפכו לפטריוטים קטנים אני מניחה שלימים הפכו להיות פטריוטים גדולים יותר.... נראה לי שאין עניין לפתח נושא זה וחבל שכך בברכה סימה
21.  מאיר מונסליזה  (01/10/2016)
מונחת לפני האמנה הפלשתינית ואמנת חמאס וההימנון בילאדי בילאדי והם כולם דם ואש ותמרות עשן לא הבנה לא התקרבות לא סיכוי הם ממש חותרים לנכבה מספר שתיים.ואם למישהו יש ספק באים דברי באסל ראטס וחביריו ודבריהם בהקשר לפטירתו של פרס
22.  עמיר  (01/10/2016)
תודה יואב. מרתק ביותר. איזו תעוזה! ולא ביקשו מהם להביא אישור מההורים
23.  אסתר  (01/10/2016)
המון תודות על המאמר שהעיר לנו קטע מחייו המופלאים של אדם אהוב. שנה טובה
24.  משה מאירי  (01/10/2016)
שמריה הוזכר כאן כיוזם "כיבושה" של עין גדי במלחמת השחרור,אך כדאי לבקש מאבי נבון שיביא את הסיפור המלא על היוזמה המדהימה הזאת של שמריה. סיפור זה אומנם מופיע באתר של קיבוץ עין גדי,אבל לא כולם מכירים את כל הפרטים.
25.  משה שטייף  (01/10/2016)
מענין ומרתק מזכיר אמ מסע עם התנועה השומר בצעיר טיפוס על חבלים אל פסגת המצדה
26.  ב.נתן  (01/10/2016)
פשוט.. איש דגול
27.  חדוה הדר  (01/10/2016)
בבטאון הנוער העובד "במעלה" מינואר 1945 מופיעה רשימה של שמעון פרסקי על מסע הפלמח לאום-רשרש. ברשימה הוא מתאר את בקעת עובדה, מספר על בגידתם של נהגי הגמלים, ומסיים בתפיסתם וחקירתם באום רשרש. שם שאלו אותם "מה יש לכם לחפש כאן?" וענו: ""2000 שנה לא היינו כאן ורצינו לראות מה חדש...." על החתום: שמעון
28.  יצחק רן  (01/10/2016)
אנחנו ילידי תחילת שנות ה-49, זכינו לטפס בשביל הנחש עם תנועות הנוער באמצע שנות ה-50. קיבלנו מתנה נהדרת משמריהו גוטמן, ושמעון פרס ז"ל. הלוואי והיו עוד רבים כמותם. יצחק רן, מורה דרך בקריירה השניה
29.  אפרת אסף  (01/10/2016)
וכמובן טעות ברכו ולא ברקו שהרי נקרא על שם בר כוכבא והיה גם במסע השחזור
30.  דורון קדמיאל  (01/10/2016)
מרתק
31.  יורם טוק  (01/10/2016)
תודה יואב ,תודה על סיפורם של אנשי חזון .שמעון פרס איש גדול ענק בדורו. חבל על דאבדין ולא משתכחין .יהי זיכרו ברוך.
32.  שרגא וקסלר  (01/10/2016)
שמחתי לקרוא על המסע למצדה שבו השתתף גם אבא שלי-מאיר וקסלר שהיה צעיר משמעון פרס בשנה וגם הוא הדריך איתו בנוער העובד. המדריך שמריה גוטמן הוא אח של דוד שלי. משפחת גוטמן על 4 בניה עלתה מגלזגו והקימו את מושב מרחביה. ולבסוף נחתו בנען, שם גרה עד היום משפחת אחותו של אבא שלי ז"ל [2015] מרים גוטמן שחוגגת עוד חודשיים את גיל המאה.
33.  יואב אבניאון  (01/10/2016)
זכיתי. באבי נבון כידיד רחב אופקים ומשתף ובקוראי שחלקם הגיב כאן - גלריה נפלאה של אנשים. לעניין דודו והשיר. בעת עריכת הכתבה ראיתי כי בתמונה הקבוצתית של המטיילים השרים על מצדה הופיע גם דוד צ'רקסקי ואני זה שהצעתי לציין את השיר האמור. לאור התגובות למדתי את האמת על קורות השיר וידידי מורה הדרך מודי שניר הגדיל ושלח את המידע הבא - להנאתכם: יואב שלום, אעשה זאת בקצרה. ראשית – על מה מבוסס המידע: על שיחה שניהלתי עם חיים חפר, על מילות השיר עצמם ועל ראיון עם חגי צ'רקסקי – אחיו של דודו. נתחיל בעובדות: השיר נכתב עוד בשנת 1947 (לפני נפילתו של דודו) עבור ההצגה "בערבות הנגב" בבימויו של יוסף מילוא. חיים חפר תאר בו את דמותו של פלמ"חניק אופייני גרידא. בשיר עצמו מופיעות עובדות שסותרות את הביוגרפיה של דודו צ'רקסקי: 1. דודו צ'רקסקי מעולם לא "הוא ילד נשא מן הים אל החוף, ליטף את לחיו ושתק". דודו נמנה עם החוליה שהבריחה עולים מלבנון דרך הגבול לכפר גלעדי ומטולה, אך מעולם לא נטל חלק בהורדת מעפילים מספינה. 2. דודו גם לא "עם שחר הבאנו אותו מן הקרב. הברוש צמרתו אט הרכין". דודו הושאר בשטח יחד עם חבריו ונקבר בקבר אחים, לאחר זמן, סמוך למצודת כ"ח. האם חיים חפר, שדודו היה ידידו הקרוב, לא היה מקפיד על העובדות בבואו לכתוב על דודו? בשיחה שערכתי עם חיים חפר הוא אישר בפני שדמותו של דודו, וגם שם השיר, באו מהשראה שקיבל מחברו דוד צ'רקסקי, אך השיר עצמו לא נכתב עליו. לפני מספר שנים מספר שודרה בטלויזיה תוכנית ובה חיים חפר עובר באתרים שהיוו השראה לשיריו ופגש שם דמויות מאותה עת. ליד נבי יושע הוא פגש את חבר יראון יאיר שולמן – מלוחמי הקרב העקוב מדם, ובו אמר בעצמו שהשיר הוא שיר על דמות אופיינית, אך לא על דמות ספציפית. ניסיתי למצוא קישור לתוכנית אך לא הצלחתי – אמשיך לנסות. ועכשיו – איך התגלגל השיר והפך להיות קשור בדודו צ'רקסקי. ובכן, עפ"י חגי צ'רקסקי, אחיו של דודו, נערכו החזרות להצגה – כולל ביצוע השיר – בבית התרבות של כפר אז"ר, כפר הולדתו של דודו צ'רקסקי. כשנשמע השיר ע"י חברי המושב שנכחו במקום, הם קראו לבני המשפחה שיאזינו גם הם, ולשאלת בני המשפחה האם השיר נכתב על בנם נענו בחיוב – אם משום חוסר ידיעה של המשיבים, ואם משום הרצון לנחם במשהו את המשפחה השכולה. כך נולד המיתוס. במקום קישור לתוכנית – מצאתי קישורים המאששים את מה שכתבתי: http://www.kibbutz.org.il/itonut/2004/haver/041005_sipur.htm http://www.dycom-il.com/d/dudu-info.html http://travellingisrael.net/%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%99-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F https://he-il.facebook.com/YomShir/posts/663012373751930 אני רואה שגם פרופ' דוד אסף מסכים לקביעה זו. בברכה, מודי שניר
34.  זוהר ברעם  (01/10/2016)
יואב קראתי בעניין רב אתהמאמר על הנסיעה וההליכה למצדה ע"י שמריה גוטמן ושמעון פרס לא פחות מזה עניין אותי ההמשך כי.....וכאן תופתע שקיבלתי בזמנו סיפור מוזר למדי מיצחק הדר שהיה שנים רבות בן זוגה של עתידה פרימן ז"ל מכפר הנוער בן שמן. אז יצחק סיפר לי על מסע מופלא שקיים באוטובוס של דרום יהודה לאום ראשראש בהורקאת משה שרת ויגאל אלון ובידיעת שמעון פרס לדבריו המסע התקיים באפריל 1943 כשהגלגל החל להתהפך כדברי האנשים שחוו את מלה"ע השנייה..כתבתי על כך מאמר שלם בנופים אבל הפריע לי כל העת שלא היה לי כל אימות למה שאמר לי יצחק הדר...החברים עזרא כהן המוכר לך מאילת וזאב זיוון ניסו לסייע לי באיתור מקור נוסף והם לא מצאו דבר נוסף...וכך נשארנו עם סיפור מלא בפרטים אבל לא מאומת ממקום אחר שאפילו ויליאמס נזכר בו וגם מושל הדרום. הבריטי כמובן שהוטעה וכוון לבית לחם לקנות עתיקות באותם ימים....אמצע את המאמר ואשגר לך.זה יהיה מפתיע לחלוטין אם בכל אופן יתקבל אימות עבורו.ככל שזוכר גם גבי הורוביץ מניסה לעזור למצוא מזשהוא נוסף ולא מצאנו...
35.  שוש יונאי  (01/10/2016)
יואב ומודי יקרים יש לי הכבוד והזכות לומר שאני מכירה אתכם ואת פועלכם ומודה מאוד על ההעשרה בדף זה שלך יואב. שתהיה שנה ברוכה של עשייה טובה ובריאות. שוש
36.  רחל לוין  (01/10/2016)
זוית נוספת ואחרת לדמותו המופתית של שמעון פרס.מעניין מאד
37.  moti S.  (02/10/2016)
Exceptional Story. איש האשכולות שמעון
38.  אביהו ינאי  (02/10/2016)
תודה על המאמר. תמיד טוב לשמוע דברי ידענים ולהחכים. אבי לידיעתך: בסוף שנות החמישים היינו קבוצה של נערים מעורבת מהשומר הצעיר ובעיקר מחנות העולים, בראשותו ובהשתתפותו הפעילה של שמריה גוטמן, במצדה. עסקנו בשיפוצים שונים על גבי ההר, הרחבנו בצורה משמעותית את השביל לכל אורכו, וגולת הכותרת היתה התקנת סולם הברזל הראשון קרוב לקצה העליה. פרטים נוספים תוכל לקבל מפיו של ד"ר פורת חנינא אשר היה שם איתי. ובהזדמנות זו גם יספר לך על ה"טיול"המטורף שעשינו שנינו ממצדה לעין גדי.
39.  א. קורין  (03/10/2016)
כג'יפאי עתיק וותיק - מאוד מאוד מסקרן אותי באיזו דרך היתה אום-רשרש מקושרת לבאר-שבע. ברור לי שלא היתה סלולה ומאוד יהיה מסקרן לראות אילו חלקים מהדרך ניתנים לנסיעה כיום. דבר נוסף - מי הראשון שהגיע עם רכב מבאר -שבע לאילת ?? רעיון לכתבה ??
40.  דיצה יצחקי  (03/10/2016)
תודה יואב, כדרכך, מידע מאוד מעניין ומעשיר. שנה טובה לכולכם דיצה
41.  דבורה  (03/10/2016)
שלום יואב, תודה על ששלחת לי המאמר עם שוליים לא פרומים. המאמר יפה והתמונות מרגשות. בסוף שנות השישים של המאה הקודמת...היתי מורה חיילת בבית ספר שדה עין גדי. החפירות במצדה נסתיימו זה מכבר ואנחנו הצוות זכינו לשלוש הדרכות במצדה,משלושה אנשים מופלאים ולכל אחד סיפורו על מצדה: עם יגאל ידין החופר, שמריה גוטמן ממאתרי המצדה שסיפר גם על המסעות הראשונים.. ועם יהושוע כהן איש לח"י.. כמדריכים בעין גדי כל שבוע עלינו להר להדריך... התמונה של הקבוצה עם דודו מרגשת. שנה טובה, בריאות ושמחה. דבורה אבי דן
42.  זאב פביאן  (03/10/2016)
תודה יואב על התוספת לדמותו של שמעון פרס ז"ל, האיש והעשייה האדירה.
43.  אורנה שמעוני  (04/10/2016)
מדהים!!! תודה ליואב ואבי ותודה גדולה למגיבים. הסטוריה בסיפורים שלכם מרחיבה את האופקים מלוח הפרסומות לאהבת ארץ ישראל ונוגעת בכל נפש. תודה לכם.
44.  משה מאירי  (04/10/2016)
לג'יפאי הותיק-דרך העפר שהגיע מאום רשרש לבאר שבע,עלתה דרך נחל שלמה לרס א-נקב,מעבר לגבול המצרי.שם היא המשיכה לאורך דרב אל-ע'זה בשטח המצרי לרפיח ועזה.באזור אבו עגיילה הדרך פגשה את הכביש הסלול לניצנה ומשם לביר-עסלוג,ולבאר שבע.
45.  רוני  (04/10/2016)
יואב תענוג צרוף בתיזמון מדהים היה לי העונג והיתה לי הזכות ליהיות נער שוליה של פופסור היינריך מנדלסון בגן הזאולוגי באבו כביר ולמדתי מממנו אהבת הטבע והארץ בעודו מאיץ בי לנקות האקווריומים של הנחשים ותאי הגזים לעכברים....איש מדהים בצניעותו ואישיותו....בהזדמנות אשתפך בסיפורי מנדלסון ואייזה כבוד נפל בחלקי " להצילו" מחנק ספרדי....מיבחינתי כנער חובב טבע....אלוהים היה סגנו של מנדלסון
46.  יוסי ליפמן  (04/10/2016)
מרתק. במיוחד לצעירים שבינינו ישנם כאן חידושים וגילויים על שמעון פרס ז"ל אשר לא ידענו ואף לא פורסמו לאחרונה עם פטירתו
47.  אמויאל אהרון,ירושלים  (04/10/2016)
תודה ליואב על המאמר המרתק המגלה פן ממש לא ידוע. חושב שיש מקום לפרסם הסיפור המרתק בעיתונות ביום השנה (נכתב על פרס כל כך הרבה...ולכן ראוי לשמור ליום השנה).ראוי להניחו גם באוטוביוגרפיה של פרס במרכז פרס לשלום ביפו....אם סיפור זה לא מצוי שם.
48.  תמי שרון  (05/10/2016)
מצטרפת לתודות יואב, מעניין ומרתק! תודה!
49.  עודד תבור  (05/10/2016)
תודה לאבי נבון, ידידי ואליפי (מכדורי)על חשיפת קטעי הסטוריה עלומים והבאתם לידיעת הציבור הרחב, בעזרתו של יואב, הן באשר למסעות הראשונים בנגב וגם על מסילות הברזל בדרום.ותודה לשניהם גם על מתן האשראי הראוי לשמעון פרס על חלקו המרכזי בפיצת הדרך לסיורים בנגב ובמדבר יהודה שהמשכנו בזמני בטיולי תנועת הנוער ובהשבעת הצנחנים עלפסגת מצדה (לפני 1967). ובאשר למצדה- בשנת 1964 הייתי בין המתנדבים הרבים שעבדו בחפירות הארכיאולוגיות שם ונפל בחלקי לעבוד בצוות של שמריה גוטמן בחומת הסוגרים מעל המצוק המערבי. מגילות לא מצאנו אבל התרגשנו עם שמריה מחשיפת תנור באחד מחדרי המגורים של הקנאים ומגלעיני זיתים שכנראה זרקו בתום ארוחתם הדלה. זכור לי ששמריה אמר לנו שהשטח בו חפרנו, שהיה על סף התהום, הוא ליד "פתחו של גן העדן" והסביר: צעד אחד שגוי ואתה נופל ישר לגן-עדן. ואכן, אבן גלגול אחת שנדחפה תוך כדי חפירה אל מעבר למצוק והדרדרה ברעם לואדי שמתחת, היוותה "הוכחה " לאפשרות הזו. לאבי ויואב - תבואו על הברכה. שנה טובה ופורייה עודד תבור
50.  אבי נבון  (06/10/2016)
החלטנו שנענה אחרי 50 תגובות. תודה על המחמאות. אכן, הכתבה חושפת מידע שאינו מוזכר בד"כ , גם שמעון פרס עצמו לא הרבה לכלול זאת בדברו על חייו, למרות שכשנשאל - אהב מאד לספר ולהתרפק על אותם הימים. כמה מגיבים ניסו "לפתוח את העדשה" לנושאים סמוכים, כאשר אנו השתדלנו שלא להאריך, ולהתמקד בדמותו של פרס ז"ל. אירועים שאינם קשורים בו, ויתר עלילות שמריה, מדבר יהודה, הנגב הרחוק ומבצעי צה"ל כמו לוט ועובדה יסופרו בהמשך. על טיולים שאחרי קום המדינה - יכתבו אחרים. על ההערה (השגויה, מסתבר) בהסבר לצילום, שהשיר "דודו" נכתב על... - ראו תגובות 7 ו-33. מכל מלמדי - השכלתי. "הרעיון [להעלות את יהודי עירק] נראה מוזר ובלתי מציאותי לחלוטין. מהו המקור..." - אכן, זהו שמריה, איש הרעיונות המפתיעים. בדברי ימי הציונות יש לא מעט מבצעים "בלתי מציאותיים". כל הסיפור מוקלט בקולו של שמריה וקיבל אימות. כיוון שהיה סודי - אין מסמכים ואים פרוטוקולים. שאול מאירוב לא רשם, רק זכר. אפילו כשנכנס למונית לא הסכים לגלות לנהג לאן הוא צריך להגיע... אגב, אפילו בשיחזור שנעשה (תגובה 15) כששמריה כבר איננו, לא ידעו משתתפי המסע את הרקע האמיתי. אפרת אסף, שרגא וקסלר - אשמח לעמוד בקשר. העבירו אלי כתובת דוא"ל. ולסיום - אם אצליח להתפנות מעיסוקים "צדדיים" כמו כתיבת כתבה זו, אשב לכתוב את סדרת 8 החוברות שהתחלתי, על כל אותן עלילות במדבר יהודה ובנגב. כשיופיעו- קוראי בלוג זה ידעו ראשונים. תודה לכל הקוראים אבי נבון
51.  עמי  (11/10/2016)
ישר כוח !!!
52.  עדין קוה קיבוץ רביבים  (14/10/2016)
הרחבת עדשה כלשונך: הסיבה ששמעון פרס שוחרר ממעצר על מנת להביא את דמי העירבון היא כנראה בגלל השופט הלורד אוקספורד שהיה מושל הנגב הבריטי. ערב קודם השופט התארח לחפלה גדולה ברביבים וכנראה שהתקשה להטיל עונש קשה יותר על מארחיו ופרטים נוספים בספר השבעים לרביבים
53.  רון חרמוני  (21/10/2016)
אמנם הופעת אורח אך כרגיל התוכן משובח. כיון שנחשים כבר הוזכרו כאן (רוני, תגובה 45), אז הנה עוד סיפור. חיים זינגר שהשתתף במסע סיפר: את המסע הדריך חְסֵיין, בדווי משבט הגָ'אהִלִין, שידע והכיר כל שביל וגֵב מים ואת כל בורות המים בתחום שבטו. במהלך המסע נוצרו עימו קשרי ידידות. באחד המסעות ביקש חסיין, לערוך לו ביקור בתל אביב, עליה שמע רבות, ובעיקר התעניין בגן החיות. הזמינו אותו לבוא לגבעת ברנר, משם יצאו לסיור המבוקש. יום אחד האיש באמת הופיע, ובבוקר נסעו באוטובוס של 'דרום יהודה' אל תל אביב. אחרי טיול ברחובות הגיעו לבסוף לגן החיות. הסיור עבר על כלובי קופים, אריות ונמרים, אשר חסיין החוויר למראיהם, וליד כלוב הצבוֹע, אשר חסיין התחלחל למראהו: "הנה הוא, המלוכלך הזה, המעביר אדם על דעתו, מושך אותו אל מערתו וטורף אותו. שים נא אל לבך לבל יברח הַדָא אַבּוּ אֶל-פְטֵיס" (אוכל הנבלות הזה). לבסוף הגיעו אל האטרקציה של הגן באותם ימים, כלובו של נחש הַפִּיתוֹן הענק. כאן חסיין ביקש עזרה – להוציא עבורו כמות קטנה מהפרשתו של היצור, והסביר: "אַנָא אַבּוּ אֶל-בַּנָאת (אבי הבנות; אשתו, אום אל-בנאת, מופיעה אף היא בתמונת הסיום של סמינר מצדה), וזה נחוץ לי כסגולה לבנים זכרים. אם זה עובד עם נחשים רגילים, וודאי יעבוד עם נחש ענק זה". בקשתו בוצעה. לאחר 25 שנים, קצת אחרי מלחמת ששת הימים, עבר זינגר בגוש עציון ונזכר בחסיין. קצת בירורים ואוהלו של האיש נמצא באיזור עין גדי. כשהגיע חיים אל פתח האוהל, יצא חסיין ומיד הכירו. לפתע הופיעו שני גברים בדווים צעירים, ונעמדו לצידו. לשאלה מי אלו הסביר "הַדוֹל אֶ-תּוֹאָם מִן חַדִיקַת אַל-חַיְוַנָאת (אלה התאומים מגן החיות)".
54.  יואב אבניאון  (22/10/2016)
חבר העביר את תגובתו של חמי פרס לכתבה "אני מכיר את הסיפור מאבא שלי אבל היה יפה גם לקרוא. תודה רבה, חמי"
55.  אבי נבון  (22/10/2016)
לעדין (תגובה 52, ולרן (53) - הכתבה התמקדה בשמעון פרס ז"ל. שאר הסיפורים, גם אלו שהזכרתם, כתובים במלואם ולאחר תחקיר, ונמצאים בהכנה לפרסום. הסיפור על חסיין מקיף הרבה יותר מאשר מה שציטטת ונכתב על-ידי, לפי פיענוח עזבונו של חיים רון-זינגר ז"ל. הסיפור סופר בע"פ ע"י חיים במסיבה ליהודה זיו, ולכן העברתי את הטקסט אליו, והוא פרסם זאת באינטרנט לפני מספר שנים. דברי עדין על הלורד אוקספורד - נכונים, המידע על הקנס - לא מדוייק.
56.  גבעוני יחזקאל  (24/10/2016)
יפה מאד ומאחר שקראתי את הספר של יוספוס פלביוס המתאר את תולדות מצדה וכ' השילוב נפלא . זהו נתבך נוסף על שמעון פרס ז "ל
57.  אורית דשא  (10/03/2017)
מרשים, וכתוב יפה מאד. בין מדריכיו בנוער העובד והלומד היה אבי, מיכאל דשא ז"ל, שטייל ועלה עם חניכיו למצדה והשתתף עימם בעשייה ובהדרכה וכו'. בהתפעמותו מנופי הבראשית, כתב שירים, ובינהם "עין גדי" (שהולחן לימים בידי יוסף מוסטקי). שמעתי על כך מפי חניך אחר שלו, משה רון המוסיקאי החיפאי. אבי המשיך "להדריך" ולהתכתב עם חניכו, שמעון פרס, בתקופות כהונתו השונות. לימים, עם חנוכת אתר תל-חי המחודש, (שם היה והשתתף בין אנשי השומר, סבי מצד אימי, ולכן הוזמנו עם יתר בני משפחות אנשי תל-חי.), פגשתי את שמעון פרס, שלחץ ידי המוזמנים. הזדהיתי כבת מדריכו בנוער העובד, והוא זכר את מדריכו ואת מקום מגוריו ומעשיווכו', והפתיע בזכרונו המופלא הידוע.