YoaView
[English] צור קשר קישורים גלריה המלצות אודות אתרים ועוד הרצאות מרתקות טיולי איכות גיבושטח אורחים מחו"ל

תעלומת כרטיס כניסה מספר 33                        חזרה ל"ועוד"                      
שאול כוכבי

לא מכבר מלאו תשעים ושתיים שנים לחגיגות פתיחת האוניברסיטה וחמישים וחמש שנים למציאת כרטיס הכניסה לאחד הארועים החשובים בתולדות המדינה שבדרך.
המסמך שהגיע אלי בדרך לא דרך, מנבירה בהריסות שהשאירה המלחמה ב-1948 הוא עילת המאמר.

ההזמנה, או "כרטיס כניסה" כפי שכתוב, צנוע בעיצובו וצנוע במידותיו (כ-12 ס"מ על 10 ס"מ), בימין הכרטיס חותמת עגולה בתוכה ניתן להבחין בכיתוב:  הועדה המכינה את פתיח[ת חגיגות האוניברסי]טה. הטקסט הוא מועט מאד המחזיק את המרובה: היישוב היהודי בא"י מנה ב-1925 פחות  מ-140 אלף נפש והעובדה שהיה ביכולתו להקים אוניברסיטה ולגייס את טובי המלומדים של העולם היהודי להורות בה, מעוררת השתאות. המסר המועבר בשתי שורות בלבד, אך בשלוש השפות הרשמיות, חף מכל פראזה אידאולוגית ציונית או יהודית ואין בו ולו גם סממן לשוני דתי אחד, למרות השתתפותם של אישים דתיים רמי מעלה בטקס.

טקס הפתיחה נערך במורדות הר הצופים - שם ייבנה לימים "תיאטרון המעלות". הלורד בלפור נאם ובין המוזמנים היו הנציב העליון הרברט סמואל, פרופסור אלברט איינשטיין, חיים נחמן ביאליק, ד"ר חיים ויצמן, זיגמונד פרויד, הרב א.י. הכהן קוק ו...הדמות הנעלמה שאליה נשלח כרטיס מספר 33.

 

הלורד בלפור נואם בטקס הפתיחה - מתוך ציורו  של ליאופולד פיליכובסקי, 1925 המוצג באוניברסיטה העברית

 ומעשה הכרטיס כך היה...
הכל התרחש בתקופת היות "ההר" מובלעת יהודית מנותקת מירושלים. "העיניים והאוזניים של צה"ל" בליבה של ירושלים ההאשמית – אפריל 1962...
אני אז "שוטר", נתינו של "מלך ההר". הועליתי לחודש תעסוקה צבאית בהר-הצופים.
דקות ארוכות-ארוכות של נסיעה איטית מורטת עצבים, תחת מטר אבנים, במורד דרך שכם שבשכונת שייך ג`ראח לכוון הר הצופים. יחד עם שוטרים נוספים דחוסים במשוריין מודל 48 - אטום חלונות, לוחית זיהוי מנדטורית M1825, בשרות קו 9 של "המקשר" - וחוסם בכוונה תחילה לגיונר מפוחד לא פחות ממני. לא ידעתי אז כי חמש שנים מאוחר יו
תר, בעת הפריצה לירושלים המזרחית, אפלס דרכי ברגל באותה שכונה, אך הפעם בכיוון ההפוך, במעלה דרך שכם ותחת מטר-יריות ואש צלפים...

הוצבתי בעמדה, שהיתה ממוקמת בכיפת בניין "הספריה הלאומית". הימים בהר הצופים סיפקו סצנות מיוחדות: במשמרת הבוקר נפלו קרני השמש הראשונות על רחבת הר הבית ועל המנוף המניח באיטיות על כיפת המסגד, לוחות ציפוי מוזהב - מתנת הוד-רוממותו המלך חוסיין. מן העבר השני של הקדרון מופזות מעט גם כיפותיה האפורות-כסופות של "כנסיית כל העמים".
בגן הבוטני ניצבו ארזי הלבנון אשר ניטעו בידי מייסד הגן ד"ר אלכסנדר איג ותלמידיו. בליבו של הגן "
מערת ניקנור" העתיקה בה טמונים גם אוסישקין ופינסקר.
בבניין פיזיקה ובניין הכימיה, שם הרביצו תורתם בעבר גם איינשטיין וגם ויצמן - רובצים שוטרים.

בימת תיאטרון המעלות סיפק תצפית מופלאה מאין כמוה על מדבר יהודה ובקעת ים המלח. כאן נערך טקס חנוכת האוניברסיטה ולא בכדי: שעת הדמדומים צובעת את הרי מואב באדום, מאירה בכחלחל-אפור את חופו הצפוני של ים-המלח, והמדבר בוהק בלובנו.
וצלף הירדני במרומי מגדל אוגוסטה-ויקטוריה מה הוא חושב?

בדרכי לעמדה במרומי בניין הספריה הייתי חוצה אולמות וחדרים ובהם אוצרות שלא יסולאו בפז: ספרי מדע, תיקיות ומסמכים מדעיים ואחרים - הכול שפוך ומפוזר על הרצפה. על כל המטמון הזה היה מופקד איש-אוניברסיטה אחד בלבד - שהיה מתחלף כל שבועיים במסגרת ההסכם - ותפקידו היה למיין ולארגן הורדת ספרים לספרייה הלאומית החדשה בגבעת רם, שאז החלו בהקמתה. לפתע צדה עיני את הכרטיס שהתגלגל לו על רצפת אולם הקריאה הראשי בבית הספרים הלאומי בינות אלפי ספרי מדע זרוקים וקרועים, הררי נייר, תעודות וטפסים.
לאחר שוך ההתלהבות מהמציאה וההתרגשות מתוכן הכרטיס, שמתי לב לכך שמספרו מעיד על נושאו שהיה בעשיריה השלישית הפותחת, דהיינו מאן-דהו מצמרת ההנהגה הרוחנית, או המדינית, או ה... והדמיון נסק למרומים - מי מבין כולם הוא האיש או האשה, המסתתרים מאחורי המספר 33. יש לחקור ולדרוש בעניין. או-אז הרשיתי לעצמי להבריח את כרטיס הכניסה דנן לארץ, בלווית שני ענפי ארז הלבנון מן הגן הבוטני תוך שאני מסתכן בעונש על "הברחה" של 35 ימים בכלא. 

שנים רבות  שכב הכרטיס הצנוע בארכיוני, עד שנחשף שוב בדרך מקרה. והנה בעקבות תכנית רדיו של ירון אנוש בה העליתי את הנושא נוצר קשר עם רמה שיף שפתר את התעלומה.

המעשה שהיה כך היה:
אחותו האהובה, הירושלמית, של ד"ר חיים ויצמן, ד"ר פרומה ויצמן היתה בצעירותה נערת "דווקא", נערה תוססת ופעלתנית, פעילה באגודת "הבונים". רק בהשתדלותו של אחיה חיים ויצמן אצל ראשי השלטון הרוסי ניצלה מן "הקטורגה" - הגלייה לסיביר - ונשלחה ללמוד "מקצוע אמיתי" – רפואת שיניים. לפני עלייתה לארץ ישראל נישאה לזליג-אשר ויצמן אשר אינו קשור כלל ועיקר למשפחת ויצמן והפכה לד"ר פרומה ויצמן לבית ויצמן. הזוג התגורר בבית שלימים ייקרא "בית טיכו" בירושלים. בביתם טיפח זליג-אשר, שהיה פעיל ציוני ידוע עוד בוורשה, חובב הרוח היהודית ומורשת האבות, ספריה מכובדת. לימים - לאחר פעילות ציבורית חברתית מבורכת בעיר - יתמסר ל"החברה לחקירת א"י ועתיקותיה" וינהל את ענייניה הכספיים. כמו בכל מחזה הגון בו האקדח מן המערכה הראשונה יורה באחרונה - "תירה"  ספרייתו של זליג- אשר במערכה האחרונה.

זליג אשר ויצמן ורעייתו פרומה

זליג-אשר ויצמן היה מזכיר הועדה המטפלת בטקס חנוכת האוניברסיטה ובכל הכרוך בהזמנות ובמוזמנים. בתם, רות ויצמן, נערה בת שש-עשרה בעת הארוע, ירשה ככל הנראה מאמה את המרץ ואת רוח הנעורים הסוררת וברוח מרד-הנעורים סרבה בכל תוקף להתלוות למשפחה, ללבוש שמלה מפוארת ולהיות זו שתגיש פרחים ל"דוד חיים" ורם המעלה הבריטי מחשש למה שיגידו על כך החברים מן "הגימנסיה העברית" למראה בת-הטובים בשמלה. האֵם, אשר בשכבר הימים בעטה גם היא בכל המוסכמות, מכניעה את הבת הסוררת והן מתפשרות - לאחר הגשת הפרחים תוכל רות להצטרף לחבריה הצופים בטקס ממרומי אחד העצים, ולא תצטרך לשבת רחמנא ליצלן בשורות המכובדים... כרטיס מספר 33 נשכח מלב השתיים, כלל לא נלקח לטקס ומוטמן באחד הספרים שבספריית האב. ממילא השם ויצמן (ובמקרה זה - השם הכפול) פותח בנקל כל דלת סגורה ואין צורך בהזמנה.

כשנפטר אב המשפחה ובמצוות האם, פרומה ויצמן, מועברת ספרייתו המפוארת לאחר כבוד לבית הספרים הלאומי. בתהפוכות הזמן ובצוק העיתים - מלחמת העצמאות ושנות המצור - מתגלגלים להם הספרים בחדרים ובאולמות, מתבלים  ומתרפטים, ובאין להם דורש, משמשים אי-פה אי-שם גם כמקור אנרגיה בימים הקרים במרומי ההר... בשנת 1962 נושר כרטיס מספר 33 מבין אחד הספרים ונאסף על ידי שוטר מספר 468307 - שאול כוכבי.

טקס חנוכת האוניברסיטה העברית - מקור ויקיפדיה

תודות
למוסרת המידע רמה שיף - ביתה של רות ויצמן ולמיכל גולן, בתו של האדריכל אריה אלחנני (ספוז`ניקוב), אשר עיצב את התכנייה לטקס זה.

שאול כוכבי
חבר קיבוץ הזורע. למד ארכאולוגיה, הסטוריה, כלכלה וניהול. עסק ביזמות כלכלית ושימש כמנהל הכספים של הקיבוץ. כיום לאחר לימודי שימור - מרכז חוג נאמני שימור וחוקר אנקדוטות הסטוריות.

לשאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי).
יש לך סיפור עבורנו על ארץ ישראל במבט אישי ? עורך האתר ישמח לקבלו. במה זו מיועדת לך.

חזרה ל"ועוד"     חזרה לתפריט ראשי 


תגובות
1.  פנינה מטס  (25/06/2017)
סיפור מרתק. סיפור גדול על פתק קטן
2.  מאיר גזית  (25/06/2017)
דרכך לשאול, פורס בשלומו. הכרנו בנווה שאנן, " ברעם " השומר .הצעיר לקיבוץ גלאון...... אשמח לשמוע, אם " באמתחתו " אנקדוטות , בנושאי כבישי ישראל, אלה מצטברים לקראת ספר בנושא זה.
3.  שרית  (25/06/2017)
שלום , הבלוג מעניין מאוד תודה, שרית
4.  אתי מראלי בן אליעזר  (25/06/2017)
שאול יקירי, כמו תמיד בפיך סיפורי עבר שמעוררים את כל חושי האהבה להיסטוריה.
5.  שאול כוכבי  (26/06/2017)
דרך יואב - שלומות שלח לי את מיילך לכאן או ישירות למיילי - רצ"ב - ונוכל להידבר ישירות. הלא דובר נשאר תמיד דובר... "נתראה" בכתובים
6.  איתן בורשטין  (26/06/2017)
כרגיל מאמר מרתק.אוסיף שבין המוזמנים המופיעים גם בציור היו גם ז.ד.ליבונטין וא.ז.הופיין שני המנכ"לים הראשונים של בנק אנגלו פלשתינה.
7.  מאיר גזית  (26/06/2017)
היי שאול, כמה נחמד ה"מיפגש", למרות שפה . נפגשנו בשנים האחרונות meirg10@netvision.net.il
8.  שאול כוכבי  (26/06/2017)
שלום לאיתן בורשטין תוכל למצוא פרטים נוספים על האישים שהשתתפו בטקס חנוכת האוניברסיטה ואשר הונצחו בציורו של ל.פיליכובסקי, במאמרי: טקס הפתיחה של האונ.העברית, בקובץ ארץ (2014) חמדה, אריאל 206-207
9.  אפרת אסף  (26/06/2017)
יואב לא הבנתי. אולי מפאת השעה המאוחרת. האם הכרטיס נמצא על ידך? לא ידעתי שאתה כ"כ ותיק או שנמצא ע"י שאול כוכבי? ובנוסף -- האמנם ראה הנחת הלוחות המוזהבים על כיפת הסלע ב- 1962? אני חשבתי שב- 1958. אשמח לודא התאריך הנכון ולתקן עצמי אם צריך.
10.  יואב אבניאון  (26/06/2017)
הי אפרת. הכרטיס נמצא על ידי שאול. אני מארח אותו אצלי. הסיפור שלו כמובן. מקווה שיענה כאן בהמשך לגבי השאלה המוזהבת. להתראות יואב
11.  חנן שפיר  (26/06/2017)
סיפור מרתק. רק הערה על דיוק: מס' 33 נמצא כבר בעשיריה הרביעית ולא השלישית כפי שנכתב.
12.  שאול כוכבי  (27/06/2017)
לאפרת שלום בשנת 62 ראיתי את המנוף מניח לוחות מוזהבים. כפי שאני רואה בויקיפדיה היה זה פרויקט בן 10 שנים. באותו מאמר מדובר על פרויקט נוסף של הזהבה שהיה בשנות ה-90. מן הויקי: והכיפה חופתה בלוחות אלומיניום מוזהב הפרויקט ארך עשור והסתיים ב-1965, שנתיים לפני כיבוש הר הבית בידי ישראל ב-1967
13.  אפרת אסף  (27/06/2017)
תודה שאול. תוהה למה לקח כל כך הרבה זמן. את ההזהבה החדשה עם זהב אמיתי עשו ב- 94 למיטב זכרוני כשנה עבודה.
14.  יואל  (28/06/2017)
תודה על המידע המוזהב