בָּדָד לָעַד - רוחיה חנום בגן נפלא בחיפה                                                חזרה ל"ועוד"

מאת: ד"ר שי רוזן ויואב אבניאון

תחרות קשה היא על התואר "הקבר הבודד היפה בישראל". במקומות הראשונים יש לבהאים ייצוג משמעותי! בחיפה ברחוב צדדי בשולי המושבה הגרמנית טמונה בלב גן מטופח מרי מקסוול, המוכרת לבהאים כאמטול-בהאא רוחיה חנום (Amat`l-Bahá Rúhíyyih Khánum), גיבורת סיפורנו.

ישראל מהווה את מרכזה העולמי של הדת הבהאאית, אחת הדתות הצעירות בעולם, שנוסדה באיראן לפני כ-170 שנה וחרטה על דגלה עקרונות כאמונה באל אחד, אחדות הנביאים, שוויון בין בני האדם ועוד. כדת בעלת תפוצה עולמית, המונה כששה מיליון מאמינים הפזורים בלמעלה מ-180 מדינות וישויות טריטוריאליות אחרות, בולטת בהיעדרותה קהילה בהאית מקומית בישראל. הדבר נובע, לפי האמונה הבהאית, מהוראתו של בהא-אללה שאסר על קיום קהילה בהאית בארץ הקודש. לעומת זאת, ובניגוד לדתות המונותאיסטיות האחרות המקדשות את ארץ ישראל, באדמת ארץ הקודש טמונים כל נביאיה של הדת הבהאית ורוב הדמויות המרכזיות בהיסטוריה שלה. כך, באחוזת קבר מרהיבה ליד עכו קבור בהא-אללה, מייסד הדת ונביאה הראשון. על הר הכרמל, תחת כיפת זהב הבולטת למרחקים, טמונים שרידיו של ה"באב", נביאה המבשר של הדת. ליד עין-גב קבורים אחיו של בהא-אללה ובני משפחתו (לקישור לכתבה בנושא - לחץ כאן).

ארבעה האישים שהשפיעו על האמונה במאה שנותיה הראשונות מתוארים באיור הסכמטי הבא:

גיבורת סיפורנו קשורה לשוגי אפנדי.

מרי מקסוול נולדה בשנת 1910 כבתם של מאי-אליס בולס, מראשוני המאמינים הבהאים בצפון-אמריקה, וויליאם מקסוול, אדריכל קנדי מוערך שאימץ את הדת הבהאית לאחר שהצטרף לאשתו בעת שעלתה לרגל לקברו של בהאא-אללה בעכו. על-פי הנראטיב הבהאי, לידתה של מרי, לאחר שמונה שנות נישואים עקרות, היתה תוצאה של תפילותיהם בקברו של בהא-אללה והברכה שקיבלו מאשתו של עבד אל-בהאא: "[עלית לרגל] בפעם הראשונה כנערה צעירה, עכשיו כאישה נשואה ובביקור הבא [תגיעי] כאם צעירה". ילדותה של מרי עברה עליה במונטריאול וזכתה, בהיותה בת שנתיים, לפגוש לראשונה את עבד אל-בהא, שהתארח בבית המשפחה וסיפר לימים כיצד נמה מרי התינוקת לצדו בשעת הצהריים. 

מרי מקסוול הצעירה למקור התמונה

כילדה וכנערה זכתה מרי מקסוול לחינוך אקלקטי מגוון. היא למדה בבית הספר שייסדה אמה על-פי שיטת מונטסורי, החלה לכתוב שירים וסיפורים וקיבלה שיעורים על עקרונות הדת הבהאית מאמה. בשנת 1923, בהיותה בת 13, הצטרפה לאמה למסע עלייתה לרגל לארץ הקודש. חווית השהות בחיפה, הביקור בקבריהם של בהא-אללה, הבאב ועבד אל-בהאא, והמפגש עם שוגי אפנדי, נכדו של עבד אל-בהאא ומנהיגה של הקהילה הבהאית העולמית, הביאו להחלטתה לאמץ את הדת הבהאית.

עם שובה לקנדה החלה מרי מקסוול להיות מעורבת בפעילויות הקהילה הבהאית, הפכה לאחת הדמויות המשפיעות בקהילה ובהיותה בת 21 נבחרה כחברה באספה הרוחנית של מונטריאול. במהלך שנים אלה ביקרה כעולת רגל בארץ ישראל ונפגשה פעם נוספת עם שוגי אפנדי. בהיותה בת 25 עברה להתגורר בגרמניה ופעלה לחיזוקה של הקהילה הבהאית במדינה שנשלטה אז בידי המשטר הנאצי.

בשנת 1937, לאחר שהות של כשנתיים בגרמניה, הוזמנה מרי מקסוול לעלות לרגל פעם נוספת לחיפה בלוויית אמה. מאי מקסוול סיפרה לימים כי במהלך ביקורם בחיפה: "אמו [של שוגי אפנדי]... הזכירה את הצורך ברעייה לשוגי אפנדי... [ו]שאלה בפשטות:`מה את חושבת על בתך כמועמדת לתפקיד זה? האם, לדעתך, יש לה כישורים ראויים`... לבתי היו חיים קלים, שמחים, נוחים. לא יכולתי לדמיין אותה כחלק מאותה משפחה קדושה". למרות הסתייגויותיה של אמה, הוחלט על חתונה בין שוגי אפנדי, נוטר האמונה הבהאית The Guardian , למרי מקסוול, שקיבלה במעמד החתונה את התואר "אמטול-בהאא" (משרתת האל) ואת הכינוי "רוחיה חנום"  Rúhíyyih Khánum) (הגברת [אותה אני] אוהב".

 

מקור התמונה 

בני הזוג איוו את משכנם בחדרים שנבנו למגוריו של שוגי אפנדי בביתו של עבד אל-בהא ברחוב הפרסים בעיר התחתית בחיפה. במקביל הוחל בשיפוץ אינטנסיבי של חדרי הקומה התחתונה במטרה להכשירם למגורי המשפחה הזוג הצעיר.

למרות קשיי החיים בחיק משפחתו של שוגי אפנדי והניגודים באופיים של בני הזוג, הצליחה מרי מקסוול לתפוס במהרה את מקומה כ"עזר כנגדו" של שוגי אפנדי. אם בתחילה, בנוסף להיותה אשתו, היא תפקדה גם כאחת ממזכירותיו, הרי כעבור מספר שנים היא הצליחה למצב את מעמדה כעוזרתו הבכירה, לפחות בכל נושאי הקשר עם העולם המערבי דובר האנגלית, וכך הפכה בעיני עולי הרגל המערביים, לדמות החשובה ביותר מקרב בני המשפחה הקדושה. 

נישואיהם של שוקי ומרי היו לצנינים בקרב חלקים מבני משפחתו הקרובה של אפנדי. מרי מקסוול תיארה איך זמן לא ממושך לאחר נישואיה היא החלה: "להרגיש את רוחות המחלה הנושבות מקרב בני המשפחה, לזהות את זרעי המחלוקת המתפשטים בחיק המשפחה... ולראות את עצי האלון נופלים זה אחר זה".

לימים סיפרה רוחיה אנקדוטה מאותם הימים: "בערב שבת בביתנו בחיפה הלך לעולמו אחד ממשרתיו של עבד-אל-בהאא. לקהילה הבהאית אין חדר מתים ועלינו לקיים את הקבורה בהקדם. הודעתי לשוגי אפנדי על המקרה והוא עמד בדומיה ליד הגופה. לא יכולתי להטרידו בסידורים מנהליים. קראתי לנגר בחיפה וביקשתיו שיכין ארון בהקדם, השכבנו את הנפטר על שולחן וכיסינו אותו בסדין. הבזיקה בי המחשבה - מה קרה למרי מקסוול הרחוקה עתה מרחק נצח מילדותה במונטריאול?"

בשנת 1940, לאחר שאמה של מרי מקסוול הלכה לעולמה כאשר הייתה בעיצומו של מסע להפצת הדת הבהאאית בארגנטינה, הזמין שוגי אפנדי את אביה להתגורר לצדם בחיפה והטיל עליו לתכנן את "מבנה העל" מעל קבר הבאב.

 

בשנת 1952 הכריז שוגי אפנדי על מינויה של מרי מקסוול לאחת "מידי הכוונה האלוהית", קבוצת בהאאים נבחרים שסייעו לשוגי אפנדי בניהול הקהילה הבהאית העולמית, וכמתווכת בינו לבין המועצה הבהאית העולמית, הגוף שנועד להוות את הבסיס למוסד ההנהגה הבהאי העליון. בני הזוג בילו חלק ניכר מזמנם במסעות ברחבי העולם ובמפגשים עם הקהילות הבהאיות השונות. באחד ממסעות אלה, בשנת 1957, הלך שוגי לעולמו ונקבר בלונדון. לזוג לא נולדו ילדים.

נאמנה להנחיותיו, החלה מרי מקסוול לעודד ולחזק את המאמינים הבהאים ברחבי העולם, להכין את התשתית לבחירתו של "בית הצדק העולמי" ולפעול למינויה של "מועצת עוצרים" זמנית שתנהל את הקהילה עד לבחירתו של בית הצדק העולמי.

לאחר בחירתו של בית הצדק העולמי, בשנת 1963, החלה מרי מקסוול בסדרת מסעות למפגש עם הקהילות הבהאיות ומנהיגים שונים ברחבי העולם. כדוברת מספר רב של שפות, כבעלת יכולת רטורית מרשימה וכאחרונה לשושלת ההנהגה הבהאית, היא הפכה במהירות לשגרירה הבולטת של האמונה הבהאית בעולם.

מקור התמונה

רישומי ההיסטוריה מעידים על ביקוריה ביותר מ-185 מדינות וישויות טריטוריאליות ברחבי העולם, מפגשים עם מאות קהילות בהאיות ועשרות מנהיגים וראשי מדינות, אירוח מכובדים ועולי רגל בחיפה, ראיונות בתקשורת, הפקת סרטים, כתיבת ספרים וחומרי לימוד ועוד.

במשך ארבע שנות מסע באפריקה גמאה בג`יפ לנדרובר 58,000 קילומטרים - חלקים נרחבים כשהיא עצמה משמשת נהגת. במסע זה ביקרה ב-34 מדינות וב-19 מהן פגשה את ראשי המדינה (היילה סלאסי ואחרים), איכרים וראשי שבטים.

חנום עם נסיכות מסוואזילנד - מקור התמונה

בין נסיעה לנסיעה בעולם נהגה רוחיה לארח בביתה בחיפה ברחוב הפרסים ידידים של הקהילה הבהאית וקבוצות של עולי רגל שהגיעו לתקופות של תשעה ימי ביקור בארץ הקודש.

מרי מקסוול הלכה לעולמה, בהיותה בת 90, ב-19 בינואר 2000. טקס האשכבה נערך בביתו של עבד-אל-בהאא ביום גשם סוער ולאחריו חצו המשתתפים את הרחוב הצר אל הגן. שישים ושלוש שנים אחרי שנכנסה לבית זה לראשונה - יצאה ממנו לדרכה האחרונה.

צילום מסך מתוך הסרט שקישורו מטה 

על פי בקשתה היא נטמנה בחלקת האדמה מול הבית בו בילתה חלק ניכר וכה משמעותי מחייה. סביב קברה ניטע גן מרהיב ובמרכזו מצבת אבן משיש קרארה לבן ועליה חרוטים רק שמה ושנות חייה לפי הלוח הבהאי. מצבה צנועה לאחת הנשים המרכזיות ביותר בהיסטוריה הבהאית. 

מצבתה :

מבט קרוב מגלה עבודת גילוף מרהיבה ...

המספר תשע הוא מספר משמעותי בדת הבאהית ולכן אין צורך אם כן לספור את מספר ה"עלים" בפרח מטה ...

                                   * * * * * * * * *  

איך מגיעים? הגן נמצא ברחוב הפרסים פינת רחוב איראן.

הגן נפתח לביקור עולי רגל בלבד אך ניתן להתרשם ממנו מן הרחוב ומן המבנים הסמוכים לו כמו משרדי הבהאים שבתמונה מטה ששימשו בעבר כבית עולי רגל מערביים:

סרטים בהן מופיעה חנום
טקס הלוויה בשנת 2000  לחצו לקישור
הרצאה של רוחיה חנום - לחצו לקישור
סרט בן כשעתיים שערכה רוחיה חנום בשנת 1981 המספק גם הצצה נדירה לתוך המבנים הבהאים בחיפה ובעכו  - לחצו לקישור

מקורות והרחבה
מאמר המסכם את חייה ופועלה של רוחיה חנום מאת Violette Nakhjavani באתר הבהאי העולמי - לחצו לקישור
ערך ויקיפדיה באנגלית - לחצו לקישור

כתבה זו הינה חלק מהסדרה בָּדָד לָעַד – קברים מבודדים בישראל

לשאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)

חזרה ל"ועוד"         חזרה לתפריט ראשי  


תגובות
1.  עמית מנדלסון  (11/06/2018)
תודה על עוד כתבה מרתקת.
2.  זאב הולין  (11/06/2018)
מרתק ומלא ענין, כמו תמיד!
3.  שרה גלזר  (11/06/2018)
סיפור מקסים - תודה על השיתוף
4.  דוד נוה  (12/06/2018)
תודה על הפירוט הרב אוסיף עוד 2 פרטים. 1.ממש מול המצבה מהצד השני של רחוב הפרסים נמצא ביתו של עבד אל באאה (יש שילוט על עמוד )בעכו המזרחית -דרומית לאחוזת האג'י נמצא קברו של הטוען לכתר מול עבדול באהה אחיו מירזא מוחמד עלי ,שהפסיד ,נפטר ב 1937 וקברו הוא כיפת בטון פשוטה (אווי למנוצחים). חבל שאני לא יכול להכניס תמונה
5.  שמואל וינברג  (18/06/2018)
תודה על המידע הבהיר, המקיף והמוקפד.
6.  נינה  (19/06/2018)
מעניין כתמיד! תודה רבה
7.  יעקב ליבנה  (21/06/2018)
מעשיר ביותר. המון תודות.
8.  אלישע צורגיל  (22/06/2018)
יואב יקר, כדרכך הנושא מעודד ביקור באתר. עליו אתה מדבר. הרבה חיפאים כמו בני משפחתי שמחים על כך שהארת עוד פינת חמד בעיר הכרמל יישר כח !
9.  גילי דרור  (29/11/2020)
יואב המידע שאתה נותן פה הוא פשוט מופלא. נדמה שכל פעם שאני מטיילת ונתקלת במקום יוצא דופן ומחפשת מידע עליו ברשת אתה היחיד לתת את התשובה בנושא! תודה! אשמח לשמוע עוד על הבתים באירן ובפרסים יש שם המון המון בתים יפים מעניין אם עומד מאחוריהם עוד סיפור מרתק מלבד עצם היותם של הבאהיים.
 


© 2021 Yoav Avneyon. All rights reserved.