הפפירוסים של ניצנה                      חזרה ל"ועוד"   חזרה לתפריט ראשי

פוסט זה הוא חלק מסדרת כתבות "שֹׁורָשִים רְחֹוקִים" על נכסי עבר שהתגלו בארץ והועברו לניכר.

"שמי האריס דאנסקומב קולט. ארכיאולוג. יליד ניו-יורק. אשמח לשתף אתכם בתגלית חיי - הפפירוסים של ניצנה שחשפתי בנגב בשנת 1935"

סיפור חיו של קולט ותגליתו הגדולה בניצנה ראויים לפתוח את סדרת הכתבות העוסקת בממצאים שהתגלו החל מאמצע המאה ה-19 בארץ-ישראל והועברו לארצות שמעבר לים - בדרך כלל לארץ המוצא של הארכיאולוג החופר. סיפורו האישי של קולט שפעל בארץ בימי המנדט הבריטי עניין אותי במיוחד בשל חיבתי הרבה לערי הנגב הנבטיות-ביזנטיות. קולט פעל בשבטה ובניצנה בימים הסוערים שלפני ואחרי פרוץ המרד הערבי ולא פרסם באופן שיטתי את ממצאיו. לאחרונה נשפך אור נוסף עליו ועל חפירותיו ותערוכה על חפירותיו בשבטה מוצגת בימים אלה במוזיאון הכט בחיפה. הדבר דירבן אותי להעמיק בתגלית חייו - הפפירוסים של ניצנה.

הזמנתי את קולט עצמו לספר את הדברים בגוף ראשון. קולט הלך לעולמו בגיל 72 בשנת 1973. הדברים המובאים כאן מבוססים על עובדות ומתובלים בדמיוני.

שלום מר קולט. הבמה שלך!

"לכבוד הוא לי לספר כאן על אחד הפרקים המרתקים בחיי. נולדתי בניו-יורק לאבי שהיה עורך דין אמיד ומצליח. אני קשור בקשרי משפחה רחוקים עם סמואל קולט ממציא האקדח התופי ומייסד חברת "קולט". אהבתי להצטרף לאבי שנסע תכופות ברחבי העולם. מגיל צעיר אהבתי ארכיאולוגיה. למדתי אנתרופולוגיה וארכיאולוגיה באוקספורד ובאחד המסעות למלטה פגשתי את תרזה בת למשפחה אמידה וחובבת ארכיאולוגיה בעצמה. בשנת 1927 נישאנו במלטה. חפירותי הראשונות היו באנגליה, מלטה ובמצרים שם צולמה התמונה מטה - אני השני משמאל עם כובע הבארט."

האריס דאנסקומב קולט (שני משמאל) בקטע מצילום של משלחת חפירות במצרים 1925

"בשנת 1928 הגעתי לראשונה לפלשתינה והצטרפתי לחפירות שביצע הארכיאולוג הנודע פלינדרס פיטרי. בשנת 1932 עזבתי את פיטרי יחד עם הארכיאולוג ג`ימס סטארקי והחלנו חופרים את תל א-דוויר (לכיש). יד ימיני או יותר נכון גלגל ימיני הייתה מכונית נפלאה ועליה הכתובת "משלחת ארכאולוגית קולט - חפירות א-דוויר".

רכבו של קולט על רקע תל לכיש, 1932 לערך. מתוך ספר The Diabolical שנכתב ע"י HH McWilliams בשנת 1934

"הייתי אז בן 32 והרגשתי כי הגיע הזמן שאוביל חפירה משל עצמי. בחסות בית הספר הבריטי לארכאולוגיה בירושלים השגנו אישור ממחלקת העתיקות של ממשלת המנדט לחפור בסוביטה (שבטה).

מדוע דווקא בסוביטה? התעניינתי בישובים בנגב בתקופת האימפריה הביזנטית כניצנה ושבטה. חשבתי שבכך אשאר באזור מוכר לי ולא פחות - באזור בו הבדווים מכירים אותנו!  שבטה הייתה שמורה, נגישה יחסית ומוכרת לי מתיאורים של חוקרים קודמים כפאלמר, וולי ולורנס (איש ערב) שתיארו האתר אבל הוא מעולם לא נחפר עד שאני הגעתי אליו.

כמקובל חתמנו על הסכם לפיו חלק מהממצאים שימצאו בחפירות יעברו לרשותי להמשך מחקר ולתצוגה. באותם ימים הייתה סוביטה קרובה לסוף העולם - כשעתיים נסיעה בדרכי אבק מדרום לביר-א- סבע (באר שבע). לא אפרט כאן על שנתיים מרתקות בהן חשפתי את הישוב הביזנטי ואת הקשיים העצומים ותחושת הניתוק שהיו מנת חלקי. בשלהי שנת 1935 נתקלנו במחסור חמור במים וביקשנו מממשלת המנדט אישור לחפור בעוג`ה אל חפיר (ניצנה) עד הקלת המצב"

מכתב של בית הספר הבריטי לארכאולוגיה לרשות העתיקות המנדטורית המבקש רשיון חפירה בעוג`ה אל חפיר. מקור ארכיון רשות העתיקות

"את עוג`ה הכרתי מסיורי באזור סובוטה וכמובן מסוקרים וחוקרים שקדמו לי בניהם אדוארד פאלמר שצייר את הכנסייה הדרומית בביקורו באתר שנת 1870 "

חורבות עוג`ה אל חפיר (ניצנה). מקור: ספרו של פאלמר 1871 The Desert of the Exodus 

"המצב בעוג`ה על גבול סיני היה נוח מהרבה בחינות מאשר בסובוטה - כאן הייתה תחנת משטרה בתוך המבנים שבנו העות`מנים במהלך המלחמה הגדולה (1916). מבנים אלה ובעיר התחתית ובית החולים בגרמני שהוקם באקרופוליס גרמו לשרידים העתיקים נזק בל יתואר ובשל כך חששתי כי קלושים הסיכויים למצוא ממצאים בעלי ערך"

תל ניצנה מתרומם מעל עוגה אל חפיר. צילום משנת 1936 לערך. מקור: ארכיון רשות העתיקות. צילום צבוע

"בחפירות בעוג`ה העסקנו עשרות פועלים בדויים וכבר בשלבים הראשונים בשלהי שנת 1935 נכונה לנו הפתעה יוצאת דופן. בעת שחפרנו בכנסיות על ראש התל הגיע אלי בריצה אחד העובדים הבדווים ובידו דבר מה לא ברור. בריצתו אלי ראיתי פיסות קטנות מתעופפות לכל עבר. כשבחנתי את אשר החזיק בידו הייתי בהלם מוחלט! חשפנו ארכיון של פפירוסים עתיקים - הקטן בכנסיה הדרומית והגדול והמשמעותי בזו הצפונית."

פפירוסים מניצנה לפני פתיחתם. מקור: ארכיון רשות העתיקות

"עליכם להבין - כתובות על חרסים (אוסטרקונים), כותרות אבן מעוטרות או פסיפסים הנמצאים באתרים ארכיאולוגיים - הם משאת נפשו של כל חופר והם שופכים אור חשוב על האתר ועל התקופה. על אחת כמה וכמה אם מתגלית ספריה שלמה ומבחינה זו היה הגילוי אוצר של ממש ! הארכיון החשוב השתמר הואיל והמבנה בו אוחסן קרס עליו וכיסה אותו. המיקום בנקודה גבוהה באתר גרם לכך כי לא נקוו מי גשמים רבים במקום. האקלים היבש של האזור סייע כמובן להשתמרות"

הנה כאן תוכלו לראות קטע וידאו נדיר שהוסרט בעוג`ה בו אני מספר על הגילוי:

תודה לציפי ויורם על ההסרטה

"רק לימים, כשבתנאי מעבדה פתחתו את הפפירוסים, התחוור שאמנם רבים ניזוקו מעכברי שדה, לחות ומזיקים אחרים אך חלקם השתמר בצורה מופלאה"

פפירוס מארכיון ניצנה. מקור: ויקיפדיה

"המשך פעילותנו באתר הייתה בצל הגילוי. שלוש עונות חפירה ביצענו בעוג`ה האחרונה שבהן בשנת 1937".

תל ניצנה 2020

"המצב הבטחוני בארץ הדרדר בתחילת 1936 עם פרוץ המרד הערבי. במהלך תקופה זו נשרף הבית שבניתי עבורי ועבור המשלחת בסובוטה. בשנת 1938 עזבתי את פלשתינה וחזרתי לניו-יורק שם עמלתי על פרסום חפירותיי ובשנים 1954-1962 פרסמתי שלושה כרכים מפורטים בנושא."

ספריו של קולט. ספריית אוניברסיטת תל-אביב

עד כאן "השיחה" עם קולט.

* * *

הקריירה של קולט כארכיאולוג שטח לא המשיכה לאחר חזרתו לארצות הברית. בשנת 1973 הלך קולט לעולמו בגיל 72. אשתו (השנייה) תרמה חלק גדול מאוספיו למוזיאונים בניו יורק.

מהם הפפירוסים ומה חשיבותם?

קולט גילה 195 פפירוסים כתובים ביוונית, ערבית וארמית. חלק מהפפירוסים הם לא ספרותיים ועוסקים בחיי יום-יום. מיעוטם ספרותיים ובעלי תוכן דתי. טווח התאריכים של הכתבים נע בין 500 לספירה לערך לשנת 690 לספירה. בשנת 638 נסתיימה השליטה הנוצרית ביזנטית בארץ-ישראל עם הכיבוש הערבי והעובדה שהכתבים מכסים תקופת מַעבָר זו היא חשובה ביותר. הפפירוסים מתייחסים לשכבות אוכלוסיה מגוונות - חיילים, חקלאים, אנשי דת ומנהל תחת שני המשטרים שהוזכרו.

הפפירוסים נחלקים לחמש סוגות עיקריות על פי תוכנם:
1. הסוגה הספרותית (13 פפירוסים)
2. "גנזך החייל" של גדוד "התיאודוסיים הנאמנים ביותר" (17 פפירוסים, הקדומים ביותר בניצנה, מן המאה השישית לספירה)
3. "גנזך הכנסייה" (5 פפירוסים מסוף המאה השישית לספירה)
4."הגנזך של סרגיוס בן גיאורגיוס בן פטריקיוס" כומר ראש מנזר ובעל חלקות חקלאיות רבות מסוף המאה השביעית לספירה (לאחר הכיבוש המוסלמי).
5. "הגנזך הערבי" (40 פפירוסים מסוף המאה השביעית לספירה)

מה זה פפירוס?  פפירוס עשוי מגזע צמח הגומא. מסירים הקליפה ומניחים רצועות בצורה של שתי וערב, לוחצים ליצירת מצע עליו ניתן לכתוב עם דיו. במאה השמינית לספירה הוחלפו פפירוסים בניר אם כי עדיין היו במקומות מסוימים בשימוש עד המאה ה-12 לסה"נ.

 

פפירוס של קולט - אילוסטרציה. מקור: ספרית מורגן ניו-יורק

להלן תיאור והרחבה על מספר תעודות על מנת להמחיש את הווי הנגב לפני כאלף וחמש מאות שנים:

פפירוס של קולט. אילוסטרציה. מקור: ספריית מורגן ניו-יורק

מורה דרך  אחת התעודות (מספר 72) מעידה על עליה לרגל להר סיני באותה תקופה - אתר שהתקדש לבני שלושת הדתות המונותיאיסטיות.

הר סיני במפה פויטינגר. אילוסטרציה

הנה נוסח המכתב 
“בשם האלוהים הכל יכול!
אבו ראשיד, מושל, לגיאורגיוס מניצנה
השבח לאל, וכו’ וכו’. כאשר יגיע אליך אבו-ל-מוג’ירה, המוולה של עורבה אבן אבו סופיאן, הואל נא ברוב אדיבותך לספק לו אדם מניצנה שידריך אותו במסע אל ההר הקדוש. שלם גם את שכרו של האיש.
נכתב בירח מארס, בשנת האינדיקציון השתים-עשרה, בידי תיאודורוס”.

מחאת מיסים  אחד הפפירוסים החשובים עוסק במחאת מיסים (פפירוס 75) וממנו ניתן להבין כי המיסוי שהטילו הכובשים הערבים על תושבי הנגב במאה השביעית לספירה הכביד על קיום החקלאים. עצם קיום המיסים מלמד כי המשיכה ביישובי הנגב פעילות כלכלית גם אחרי הכיבוש המוסלמי. האדם המרכזי בארגון המחאה הוא שמואל והוא מארגן חמישים עד מאה איש מכמה ישובים על מנת להופיע מול המושל בעזה.

 

מטבע ביזנטי שהיה בשימוש בערי הנגב טרם הכיבוש הערבי

הנה נוסח המכתב :
"ברצוננו להודיעך הוד רוממותך האהוב על ידי האל, שקיבלנו מכתב מהוד רוממותו האדון שמואל, שהוא מזמין אישית אותך ואותנו בעת ובעונה אחת על מנת שנפנה אל המושל המכובד על מנת שיקל מעמנו את העול. כי הוא גורם לנו ולך מצוקה גדולה ואין אנו מסוגלים לשאת בעול של מיסוי כזה.
שים לב אם כך, מחר, יום שני בשבוע, נבוא  לעזה. נהיה עשרים איש. האם תואיל למהר ולבוא גם אתה כדי שכולנו נהיה בעצה ובדעה אחת. לאחר שתקרא מכתב זה, שלח אותו לניצנה. אנו כתבנו לסובטה.
מזל טוב ובריאות טובה לך!"

פפירוס של קולט. אילוסטרציה מקור: ספריית מורגן ניו-יורק

הסכם גירושין   לא עלינו - גם זה קרה בנגב של פעם

(תעודה מס.  57)
‘+ אנו, סרגיוס בן גיאורגיוס, בחסד האל, כומר
גיאורגיוס בן וויקטור, בחסד האל, ארכידיאקון
סרגיוס בן פלאדיוס, דיאקון
יוחנן בן סטפאנוס נכדו של אל-זיאת
זכריה בן גיאורגיוס
סטפאנוס בן עוידו
גיאורגיוס בן אליאס, עדים לעובדות דלהלן.

יוחנן בן וואלי, כומר, ואשתו נונה, בת יוחנן בן קותים, יחד עם אימה תוקים, התכנסנו כולנו יחד. בינם לבין עצמם נתעוררו חילוקי דעות חריפים בעניינים שונים. אנו, כל האנשים הנזכרים למעלה, כולנו עמדנו על-כך כי הם יוסיפו לחיות יחד. התווכחנו עימם כי ישליטו ביניהם שלום-בית וישלימו זה עם זה, אולם הם לא זזו מעמדתם.
ואז אמר הכומר יוחנן לאישתו: “אני נותן את הברירה בידיך: אם רצונך בשופט-באם את רוצה במישהו מן הכפר שלנו, או ממקום אחר כלשהו-אני אבחר בו כשופט בינינו.’
ואז השיבו נונה ואימה הנ”ל: ‘אין אנו רוצות ממך דבר. אין אנו בוחרים במישהו כשופט להישפט עמך. אנו לא לקחנו מעמך דבר, לא מן הנדוניה ולא מכל מקור אחר כלשהו, ניידי או דלה-ניידי. רק שחרר אותי.’
ואז השיב יוחנן הנ”ל במעמד האנשים הניכרים לעיל: ‘את משוחררת. אין לנו תביעה האחד כנגד השני.’
לעובדות אלו, אנו האנשים הניכרים לעיל, מעידים לפני האלוהים.
לא אני, נונה, ולא יורשי והממונים על-ידי, אין  לנו תביעה כלשהי נגדך, יוחנן, או נגד יורשיך או הממונים מטעמך, לא בעניין הנדוניה, ולא בעניין אחר כלשהו גדול או קטן, כתוב או בלתי כתוב, העלול לבוא במחשבה או שלא יבוא במחשבה.
נכתב בספטמבר 689, בשנת האינדיקציון השלישית, לפי המניין של חלוצה,

בידי שלי עצמי, סרגיוס בן גיאורגיוס, ואני מעיד+’
[חתימות של שבעת העדים הניזכרים בראשית התעודה]

החרמה של חיטה ושמן תעודה מס. 60, מתוך “הגנזך הערבי” אוקטובר-נובמבר 657 לסה”נ
[הנוסח הערבי]  ‘בשם האלוהים הרחום והרחמן מאת אל-חארית אבן עבד
אל תושבי נסתאן, במחוז של עזה, בנפה של אל-חלוץ [=חלוצה].
ספקו במהירות לעדי אבן חאליד מבני סעד אבן מאליך את המס עבור דהול-קעדה ואל-מוחרם וצפר ושני חודשי רביע, שבעים מוד של חיטה ואת אותה הכמות של שמן.
נכתב בידי אבו סעיד בחודש דהול-קעדה של שנת 54′
[הנוסח היווני ]  בשם האלוהים אלחארית אבן עבד אל תושבי נסתאנה, אזור חלוצה, מחוז עזה. שלמו במהירות לעדי אבן חאליד מבני סעד אבן מאליך עבור 5 חודשים. [תנו ל]דהול-קעדה ואל-מוחרם וצפר שבעים מודי חיטה, שבעים סכסטארי שמן.

נכתב בחודש נובמבר בשנת האינדיקציון הג’, בשנת 54 על-פי מנין הערבים, [נכתב] בידי אלכסנדר בן אמוניוס. הסך הכולל: 70 מודי חיטה; 70 סכסטארי שמן’.

הכמויות הרשומות בתעודה הן כ600- ליטר חיטה, ו274- ליטר שמן, שהן כמויות לא מבוטלות בשביל יישוב קטן במדבר כניצנה..

היכן הפפירוסים היום?  בהתאם להסכם עם אגף העתיקות בממשלת המנדט לקח איתו קולט חלק מהממצאים כולל הפפירוסים שנתרמו לימים לספריית ומוזיאון מורגן בניו יורק. ג`ון פִּירְפּוֹנְט מורגן (JP Morgan) היה בנקאי מיליארדר אמריקאי ואספן נלהב של כתבים נדירים וחפצי אמנות. בבית ששימש כספרייה פרטית בלב מנהטן פתח מורגן ב-1906 את ספריית ומוזיאון מורגן (The Morgan Library & Museum). רבות מהיצירות שאסף תרם למוזיאון המטרופוליטן לאמנות, שהיה נשיאו ונמנה עם מייסדיו. בשנת 1924 פתח אותה בנו לשירות הציבור ומוסד זה פעיל גם היום. חלק מהפפירוסים נסרקו באיכות גבוהה והם פתוחים לעיון הציבור באתר הספריה (קישור מטה).

מתוך אתר מוזיאון וספרית מורגן ניו-יורק

סיפורו המסתורי של פפירוס 77 - היחידי הנמצא בישראל!

במהלך המחקר שלי בנושא התוודעתי לעובדה שהייתה ידועה רק למעטים. עד לפני שנים לא רבות סברו כי לא נותר בישראל אף לא אחד מ-195 הפפירוסים שמצא קולט לפני כ-85 שנים בנגב. נהוג היה לחשוב כי כל הממצאים הועברו לארצות הברית ונתרמו עם השנים למוזיאון מורגן. בשנת 2009 ביקרה פרופסור חנה כותן מישראל המתמחה בכתבים עתיקים, בארכיון בירושלים בנושא שאינו קשור לפפירוסים של ניצנה. באופן מקרי היא נתקלה בפפירוס עתיק שצידו האחד כתוב יוונית וצידו האחר ערבית. עובדה נדירה זו גרמה לה לחשוב מייד כי מדובר באחד מהפפירוסים שמצא קולט ואשר מסיבה לא ברורה נשאר בידי מוזיאון רוקפלר שבזמנו נוהל על ידי המנדט הבריטי. היא סימנה אותו במסמך אפשרי השייך לפפירוסים של ניצנה. לימים עמית מחקר של כותן חקר לעומק את הנושא וגילה כי אחד השמות הפרטיים המופיעים בפפירוס זה מופיע גם בפפירוסים אחרים וכך הוברר מעל לכל ספק - זכינו כאן לפחות לפפירוס אחד מהאוסף החשוב הזה!

סיפורו של פפירוס 77 מרתק וייחודי והנה הוא בקצרה:  הצד בשפה היוונית של פפירוס זה עוסק ברשימת מיסים של תושבי ניצנה והוא אף פורסם בעבר על בסיס צילום. ברשימה נזכר סרגיוס בן גורג` בן פטריק שהיה כנראה אב המנזר של ניצנה. הכתיבה ביוונית בוצעה ככל הנראה בשלב מאוחר יותר לאחר שהצד בערבית הפך חסר חשיבות ויש להדגיש כי אין קשר בין שני הצדדים.
הצד בערבית לעומת זאת לא פורסם עד לאחר הגילוי של חנה כותן. הוא כ
ולל שני מכתבים בין אנשי מנהל בממשל הערבי. קיום שני מכתבים על אותו פפירוס והעדר כתובת מעידים כנראה שמעולם לא נשלח המסמך וככל הנראה מדובר בטיוטה שנשמרה. אחד משני המכתבים מציין כי אנשי ניצנה הנוצרים היו מוגנים על ידי השלטון המוסלמי - זהו המושג של ד`ימִי (אַהְל אלדי`מָּיה) -הכינוי לנתין לא מוסלמי שהוא בן חסות של מדינה הנשלטת על פי חוקי האסלאם, השריעה. זהו כנראה האזכור הכתוב הקדום ביותר של מושג זה!

 

ולקראת סיום ...

היה לי אישית חשוב לראות במו עיני את הפפירוס הזה. באדיבותם של אנשי רשות העתיקות ביקרתי במקום בו הוא מאוחסן. היה זה סיום מרגש למסע שערכתי בהכנת כתבה זו. הרגשתי כי רוחו של האריס דנסקומב קולט לרקע קט איתי וכי הוא שמח שלפחות שבריר של הארכיון החשוב שמצא - נשאר בארץ. נדמה לי ששמעתי אותו מציע שראוי שהפפירוס יוצג לציבור במוזיאון ישראל.

פפירוס 77 - הצד בערבית

מקורות
אתר ספריית ומוזיאון מורגן
מכמנים 28 , ינואר 2019 בהוצאת מוזיאון הכט ואוניברסיטת חיפה - חוברת  העוסקת בחפירות קולט בשבטה
ארץ-ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי", יורם צפריר ,בהוצאת יד בן צבי 1984
ערי נבטים נגב, אברהם נגב בהוצאת אריאל
Excavations at Nessana, Vol 3, Prinston University Press 1958
מערך הדרכה של מורה הדרך דני הרמן

תודה מיוחדת לפרופסור חנה כותן על סיוע בהפניה למקורות שסייעו בהכנת כתבה זו!

לדף הראשי של הסדרה "שֹׁורָשִים רְחֹוקִים"

חזרה ל"ועוד"      חזרה לתפריט ראשי


תגובות
1.  יותם  (22/01/2020)
אינדיאנה ג'ונס 2020 - שאפו!
2.  יעקב ברוך  (28/01/2020)
יואב, מרתק. אתה מתיר לעשות שימוש בחומרים ?
3.  אלי סט  (28/01/2020)
יואב, גדול! לפני 60 שנה, כחדשיים מחיי, נשלחתי להיות "מפקד קציעות", כל סנטימטר במקום שקולט ואתה מספרים עליו "מדבר" אלי. כל טוב
4.  דוד  (28/01/2020)
מרתק יישר כח
5.  גיל ברנר מדריך טיולים  (28/01/2020)
יואב . נהדר יוצא מהכלל. אני כבר עוקב אחרי החומרים שאתה שולח מזה זמן רב . אתה הולך ומשתבח עם הזמן כל חומר טוב יותר מזה שקדם לו אז הרבה ישר כח נהנה לקרא ולאות מה שאתה כותב ומפרסם
6.  משה מאירי  (28/01/2020)
לאדון קולט היקר- תודה רבה שהסכמת לתת ראיון מיוחד במינו לאדון יואב אבניאון,מורה הדרך המעולה מארץ פלסטינה הרחוקה. אגב-האם המשפחה שלך עסקה גם בייצור תותחים ? אם כן,אדון יואב ישמח להפוך אותך לתותחן מוסמך בבה"ד 9,הידועה גם בתור שבטה....
7.  ניומה כצנלסון  (29/01/2020)
אני מצטרף לדבריו של גיל ברנר, החומר נהדר ומשתבח עם הזמן.
8.  עליז שגיא  (29/01/2020)
תודה רבה איש יקר , תודה שאתה משתף אותנו בחוויות נדירות
9.  יוסי גודארד  (29/01/2020)
מעניין ביותר
10.  מרים  (29/01/2020)
תודה יואב מרתק לא פחות מהדרכותיך כשאנו רואים אותך פנים אל פנים!
11.  איציק פרס  (30/01/2020)
יואב היקר, כל הכבוד. עבודת חקר מדהימה וכתבה מושלמת. יישר כח! איציק
12.  עמי מורן  (30/01/2020)
מסמך מרתק השופך אור על תקופה דרמטית בתולדות הארץ הזאת.
13.  שאול ארלוזורוב  (30/01/2020)
כתמיד ,עבורי ,קבלת חומר מיואב הינו תענוג ומעורר עניין רב. ,בשנים שהייתי חלק מסקטור המים בישראל סיירתי רבת ובינהן שיבטה ועוג"ה-נקשרתי מאד לאותה תקופה וסיפור הפפירוסים היה לי חדש לגמרי -תבורך על כך יואב.
14.  אתי מראלי בן אליעזר  (30/01/2020)
יואב, אני מאד שמחה שהיה לך היכן לארח את הקבוצה. אגב, דו הקיום בין מוסלמים ונוצרים בניצנה בא לידי ביטוי, בעיקר בכנסיה המזרחית, .לרגלי התל. היא נבנתה בתקופה המוסלמית
15.  ברכה לופט  (31/01/2020)
תודה לך מקרב לב,יואב. אתה מעשיר את חיינו. יישר כוחך
16.  דויד פלמ"ח  (01/02/2020)
תודה יואב, כרגיל זהו הטעם הנכון למורי דרך, שלא "נואמים" את מה שאמרו להם אלא מביאים דברים משלהם.. ובטוב טעם. אתה ומתעניינים שמידע ועומק הידיעה חשובים להם, מוזמנים לראות קמעא "קצר ולעניין" מהמשמעות של החיים הפרוזאיים, שעולים מפפירוסי ניצנה, בנגיעות קטנות מהן שיש במוזיאון עתיקות ניצנה שבפפירוסים היא ניסאן או ניסתאנה וכיום היא הקהילה החינוכית ניצנה. אשמח לעזור.
17.  נחום שגיב  (01/02/2020)
יואב שלום. קראתי את פרשת גילוי הפפירוס מניצנה.  מרגש ביותר וחשוב לפי כל קנה מידה,  יישר כח. לדעתי צריך לדווח לדבלה נחליאלי שכתב לפני שנים רבות דוקטורט ובו עשה שימוש משמעותי בפפירוסי ניצנה,  גם לפרופ' גדעון אבני שעסק במעבר בין התקופה הביזאנטית לערבית הקדומה בנגב וד"ר טלי גיני מומחית חשובה לכל הממצאים בנגב מן התקופות ההלניסטית, הרומית והביזאנטית. בברכה ד"ר נחום שגיב
18.  יואל שדה  (21/03/2020)
מרתק . תודה
19.  אחאב  (08/08/2020)
תודה גדולה יואב. הכתבה הזו מלאה בהשראה. חומר מצויין להדרכה בניצנה בשבוע הבא.
20.  תמי קרני  (19/11/2020)
תודה יואב על תיאור מרתק.
21.  אילן אבקסיס  (15/12/2020)
מרתק, מחכים, מעשיר. תודה רבה!
 
© 2021 Yoav Avneyon. All rights reserved.