YoaView
[English] צור קשר קישורים גלריה המלצות אודות אתרים ועוד הרצאות מרתקות טיולי איכות גיבושטח אורחים מחו"ל

בריכות החורף בשרון - יער, פולג ועוד    חזרה לאתרים מרכז    חזרה לתפריט ראשי

עבורי, כילד שגדל בירושלים, המונח "בריכות בשרון" התקשר עם הנסיעה המרגשת לבריכת מלון אכדיה בהרצליה ולבריכת מלון מיראמר במכמורת ... כירושלמי טוב הסולד ממים - בבריכת אכדיה ציפיתי לרגע הנכסף של שעת צהרים בו נעמוד בתור לדוכן ה"הוט דוג". במיראמר שמימיה היו מי ים מלוחים - הרבתי במשחקי כדור. כתבה זו לא תעסוק בנוסטלגיה אישית אלא בבריכות אחרות בשרון שהולכות ומתמעטות עם ההתרחבות האורבנית - בריכות החורף והביצות שאפיינו את האזור.

מישור החוף הארץ-ישראלי, ובמיוחד אזור השרון, מאופיין ברכסי כורכר המקבילים לקו החוף וביניהם עמקים צרים המכונים "אֵבוסים". הנחלים שאגן הניקוז שלהם משתרע משדירת ההר המרכזית, מתקשים לפרוץ את רכסי הכורכר וכתוצאה מכך נוצרו בריכות וביצות הכלואות בין הרכסים. בעיתות החורף מתפשטים מקווי מים אלה ובימי הקיץ מצטמצמים וחלקם אף מתייבשים.  הנה תרשים המציג את המבנה הסכמטי של השרון המשתרע בין נחל תנינים לירקון ובין הדום השומרון לים:

ראו מטה לדוגמה את נהר אל-אסכנדרונה (אלכסנדר), במפה בריטית מסוף המאה ה-19 שאמנם פרץ את רכסי הכורכר, אבל מצפון ומדרום לו שטחי ביצה נרחבים וכמה בריכות קטנות.

 מתוך מפת הקרן לחקירת ארץ-ישראל PEF משנת 1880

דוגמה נוספת היא "הבַּצַה" (הבִּיצה) המוכרת לכל תושב הרצליה. במפה מטה נראים הכפרים אל-חרם (סידנא עלי) ואג`ליל (אזור גלילות של ימנו). ביניהם משתרע רכס הכורכר השני וממזרח לו ביצה שכונת בּרכּת קתוריה (Bahret Katurieh‏) - שם שמקורו צלבני ואולי קדום יותר. שימו לב לכיתוב "אל-מסרף" - בערבית "המשפך" המרמז על המנהרה עליה יסופר עוד מעט.

מתוך מפת הקרן לחקירת ארץ-ישראל PEF משנת 1880

על מנת להתמודד עם בעיות הניקוז שיצרה ביצה זו ניסוי פרנסי האזור בימים קדומים לפתור את הבעיה על ידי חציבת מנהרה (כנראה בתקופה הביזנטית). אורכה כ-200 מטר והיא עוברת מתחת להרצליה ג` של ימנו. הנה מיקום פתח ומוצא המנהרה על בסיס מודל של היישוב בשנותיו המוקדמות המוצב במוזיאון בית הראשונים בהרצליה:

פתח המנהרה היא הנקודה הכהה הזעירה מתחת לכיתוב "פתח"

כך נראה מוצא המנהרה בצילום משנות העשרים של המאה הקודמת:

מקור: ויקיפדיה

באותם ימים נוקתה המנהרה על ידי ראשוני הרצליה בתשלום הממשל הבריטי. השכר היה גבוה יחסית ורבים ששו לעבוד שם למרות הסכנה ללקות בקדחת. "עבודה בטונל" - קראו לכך החלוצים. "רחוב המנהרה" בהרצליה משמר את קיומה ומעניין כמה מתושבי האזור יודעים על כך...  

בטיול לשרון בשנות הארבעים של המאה הקודמת המנהרה היא אחת האטרקציות:

למרבה הצער המנהרה כיום סגורה, אינה בטיחותית ומאוכלסת בעטלפים. באזור הבַּצה הוקם פארק הרצליה ובו, בין היתר, בריכת חורף משוקמת.

למרות מאמצי הניקוז כאן ובמקומות אחרים עדיין התקיימו בשרון ביצות ובריכות החורף רבות: גדור, דורה (בצת הינדי), זבדה, זעירה, חנון, יער (בּרכּת עטא), עבדאללה, רמאדן, שלולית געש, שער פולג ועוד. בכתבה זו נסקור שני אתרים בפירוט: בּרכּת עטא (יער) ליד חדרה ואגמון פולג ליד מושב אודים:

בריכת יער (בּירכּת עָטָא) 

הנוסע מחדרה דרומה (בכביש הישן מספר 4 לכוון צומת הרוא"ה ממש מדרום לתחנת הדלק פז) יבחין ממערב לכביש בשוליה של בריכה טבעית גדולה. בשנים הגשומות 2019-2020 הגיעה הבריכה לממדים שלא נראו שנים ארוכות ויש שניצלו את המצב ביצירתיות:

מדובר בבריכת החורף הגדולה ביותר ששרדה בארץ! - בּירכּת עטא ובשמה העברי בריכת יער, על שם יער חדרה שממערב.

מתוך מפת הקרן לחקירת ארץ-ישראל PEF משנת 1880

הברכה לכודה בין רכס הכורכר השני לשלישי. הקרקע באזור היא "קרקע כבדה" המורכבת מטין שמונע את ספיגת המים

בחורפים שופעים יכול להגיע שטחה לכ-250 דונם שהם כשליש משטחה המקורי טרם יובשה חלקית. מבט אווירי מרהיב על החלק הצפון מערבי שלה מספק לנו הצלם גיא שמואלי:

הבריכה מצטיינת בצמחי מים נדירים: כף הצפרדע, בוציץ סוככני, דמסון כוכבי, נוריות מים ועוד

 

נוריות מים בברכת יער (צולם בחודש  אפריל 2019)

בבריכה גם שפע בעלי חיים וחסרי חוליות (סרטנים, חלזונות ושפיריות) ובעלי חוליות (צב הביצה, נחש מים, צפרדעים, חפריות ועוד). מידי שנה מגיעים לכאן להקות ברווזים (שרשיר, קרקיר, ברכיה , מרית נטע) וכן אגמיות, סופיות אנפות, ביצניות, תמירונים, טבלנים, מגלנים וקורמורנים.

בשנת 1891 הוקמה חדרה. שנה קודם השלים יהושע חנקין את הרכישה הגדולה ביותר שלו עד אותו זמן - 30,000 דונם ומכרן לאגודות מתיישבים תוך התחייבות לייבש את הביצות הכלולות בשטח. בהסכם דובר על 33 דונם ביצה אך מספר זה היה מנותק מהמציאות: ברדיוס של כחמישה ק"מ סביב הח`אן בו דרו הראשונים היו שמונה ביצות בשטח כולל של כ- 4500 דונם. חנקין לא עמד במשימה שלקח על עצמו והמתיישבים פנו לברון רוטשילד שניאות לממן הפרוייקט. ביצת רושראשֶה היתה הראשונה (שנת 1895, כ-1500 דונם באזור מפעלי גרנות של היום). מאה פועלים מצרים נספו במהלך הייבוש ממחלקת הקדחת. בּרכּת טאס הלא היא יער חדרה העצום של היום יובשה בעיקר על ידי פועלים יהודים בשנים 1897-1905 שקיבלו על פי הסיפורים בקבוק קוניאק ליום בשל הצטננותם עת נטעו את העצים תוך שהם מבוססים במים. יבוש הביצה לא נבע משתילת האקליפטוסים אלא בשל תעלות ניקוז. בּרכּת עטא היא האחרונה שיובשה וזאת על ידי הבריטים בשלהי מלחמת העולם השנייה מחשש שמא יציפו מי הנחל את הכביש האורך היחיד לאותם ימים באזור (כביש 4). הייבוש היה חלקי וברכת יער היא למעשה שריד אחרון לביצות חדרה.

מידע היסטורי על ההתיישבות הערבית באזור מוסיף ידידי רועי מרום:  בשלהי המאה ה-19 שימשו הבריכה והאחו הגובל בה כשטח המרעה החשוב ביותר לערביי אל-נפיעאת ("אנפיעאת" בכתבי הותיקים) ולשכניהם מוואדי אל-חוארת` (עמק חפר). זאת, עד למכירתה של אדמות חדרה בידי האפנדי סלים אל-ח`ורי מחיפה ל"חובבי ציון" בתיווך יהושע חנקין. לאחר ייבוש הביצות התלוננו ערביי אל-נפיעאת לשלטונות העות`מאניים בבירות, שהקנו להם זכות לשליש מאדמת הבריכה המיובשת. 

בשולי הבריכה הותקן בתחילת המאה העשרים מנוע חזק לשאיבת מי הבריכה לטובת השקיית פרדסים סמוכים שניטעו סביב שנת 1908 על ידי "אגודת נטעים" ואיכרי חדרה. הנה מבני המשאבה בצילום אויר באדיבות גיא שמואלי: 

 אגמון פולג

פרויקט דומה לזה של מנהרת הרצליה ואף קדום יותר נעשה בואדי פאליק (נחל פולג) - כאן נפרץ רכס הכורכר על מנת לאפשר זרימה טובה יותר אל הים ועצם השם "פאליק" - חוצה, מפלג את הרכס - מקבל משמעות. פירצה זו המכונה "שער פולג" נראית בבירור היום בשמורת שער פולג ממזרח למכון וינגייט וליד יקום והנה למעשה חפיר כנעני של מצודת תל פולג שהורחב והועמק בתקופה הרומית-ביזנטית ולאחר מכן שוב בתקופת המנדט הבריטי.

במפה מטה נראה שפך הנחל הקרוב לים בתוואי זרימה ברור אבל ממזרח לרכס הכורכר והפרצה אובד הנחל באזור ביצתי נרחב: בּרכּת רמאצ`ן ובצת איבן-עלק

מתוך מפת הקרן לחקירת ארץ-ישראל PEF משנת 1880

כך נראה אותו אזור ממש בחורף 2020 עת הוצפו שטחים חקלאיים של מושב אודים הסמוך

באפריל 2019 נחנך אגמון פולג ובו יכולים המבקרים לטייל בשביל מעגלי סביב בריכה ליהנות מנקודות תצפית ומשילוט איכותי. לא מדובר בשמורת הטבע "שער פולג" הוותיקה אלא באתר חדש שאמנם סמוך אך נמצא מצפון לערוץ הנחל.

הבריכה אותה מקיף השביל החדש התפתחה באופן שונה והיא נובעת מהתערבות אנושית. נסביר את העניין:

הנה האזור במפה בריטית מנדטורית. בּרכּת רמאצ`ן ומצפון מזרח לה שני יישובים עבריים חדשים: תל יצחק ובית יהושע

במבט ממוקד יותר נראית גבעה המבצבצת מתוך הביצה ועליה הכיתוב חרבת אל-ג`זירה (חורבת האי)

גבעה זו הפכה למחצבת אבן כורכר בשנות ה-50 של המאה ה-20. לימים מילאו מי התהום את שקע המחצבה ויצרו את הבריכה. הנה ההסבר גרפי של "לפני" ו"אחרי" מתוך שילוט באתר:

אחרי יצירת המחצבה והתמלאותה במי תהום הפך המקום שהיה פעם בשיא הרכס - לבריכה נמוכה:

בהליכה במסלול שאורכו כמה מאות מטרים נגיע סמוך לאפיק של נחל פולג.

הנה מבט אל המחצבה המוצפת מנקודת התצפית הגבוהה ביותר במסלול - מבט דרומה

שטחים מוצפים באזור

מבט מנקדות תצפית נוספת. באופק מכון וינגייט

במסלול תפגשו סככות מסתור לצפייה בבעלי כנף ושפע שילוט העוסק בחי, בצומח ובגיאוגרפיה של האזור

בהחלט מגיעה תודה והערכה לשושביני האתר: המועצה האזורית חוף-השרון, רשות ניקוז נחלים שרון ורשות מקרקעי ישראל. הערכה מיוחדת לעורכי התוכן של השילוט (אשמח לדעת מי ניצח על נושא זה).

במשך מאה השנים האחרונות שינה השרון את פניו - מאלפים בודדים של תושבים עלתה אוכלוסייתו למספר מיליוני איש. קדחת ומלריה נעלמו, השטחים האורבניים החליפו שדות ומרחבים. את שרידי מקווי המים של השרון יש לשמור מכל משמר.

איך מגיעים: בוויז: בריכת יער או אגמון פולג

מקורות
ביצות חדרה, א. בן אברהם, מסלולי סיור בחדרה וסביבתה, חיליק מדור חיים בתוך חדרה וסביבתה, אריאל 95-96, 1993
השרון וכל נתיבותיו, רינה אידן עירית עמית-כהן בעריכת ניר מן הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2013

תודה לידידי רועי מרום, שרונה לימן ובילי אליעז שתרמו הארות חשובות.

לאלה שאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הירשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)

לרשותכם מטה מערכת תגובות!

חזרה לאתרים מרכז           חזרה לתפריט ראשי


תגובות
1.  אסתר  (22/03/2020)
תודה! מרתק. נקווה שהימים בהם נוכל לשוב ולטייל יחזרו במהרה! מצפה לדף הבא!
2.  אבי הרטמן  (23/03/2020)
סיכום מעולה המון תודות
3.  גרשון  (23/03/2020)
כמה מים ממש משובב עיניים
4.  אייל  (23/03/2020)
גדלתי בהצליה ג ותמיד ידענו על המנהרה - קראו לה מערת העטלפים על שום מיליוני העטלפים שגרים בה
5.  אלון  (23/03/2020)
תודה רבה על המאמר המקצועי והתמונות המרהיבות
6.  שרון בן ארי  (23/03/2020)
כל הכבוד יואב
7.  לוי יהב  (23/03/2020)
אירוע השעון בביצת אתא 1946 אני לוי יהב ( שוסטק ) , נולדתי בקיבוץ עין שמר בשנת 1933 , את לימודי התיכון עברנו לקיבוץ מעברות . בית הספר "מוסד מעברות" הוקם על גבעה שוממה ליד קיבוץ מעברות שבעמק חפר . אני זוכר שבין גבעת המוסד והקיבוץ היו פרדסים של תפוזים, אשכוליות ועוד . על גבעת המוסד הייתה מערה גדולה אשר שמשה את אנשי הפלמ"ח, . ופחדנו ללכת בערב מהמוסד לקיבוץ. קבוצת אלון עין שמר התאחדה עם קבוצת אלון מעברות , למדנו בבית משולב של כיתה, וחדרי מגורים בהם חיינו בפנימייה .וכן היו חדר אוכל ומקלחות בנפרד . המעבר למעברות לי היה טוב , התחלתי ללמוד ביותר עניין. המורה מחנך שלנו היה בומי תורן , איש הגות , שירה וטבע . ממקימי החברה להגנת הטבע עם עזריה אלון ואמוץ זהבי . "אירוע השעון" במהלך שנת 1846 אחרי נטיעות טו בשבט יצאתי עם פגי לביצות אתא לאסוף סרטנים ירודים ובעלי חיים וצמחים , שאני התעניינתי בהם, בייחוד בבעלי חיים ירודים . לקחנו אוכל רב מהמטבח , הכול בהסכמה של בומי . ואז התרחש "אירוע השעון" , אותו כתבתי במחברתי (עמודים 33-38) "יצאנו את הקיבוץ, בארץ הייתה אז תקופת החיפושים על ידי הבריטים . האזור שלנו היה מסוכן , קרה משהו מסביב למעברות ,ולכן היה עוצר בכביש , העמידו שומרים מהקיבוץ ליד השער . יצאנו בהתלהבות לשער ורצינו ללכת לכביש . אך פה היתה תקלה ראשונה. השומר שהיה ותיק מהקיבוץ והבין את רצוננו, לא נתן לנו לצאת . ניסינו בכל מני תחבולות , זה שבומי הרשה לנו , לא הספיק לו , הוא רצה שנקבל פתק ממזכיר הקיבוץ . אנחנו שלא רצינו להתעסק יותר מדי ולהתפלפל על זה ,ושידענו שמזכיר הקיבוץ לא יתן לנו פתק במצב הזה , החלטנו לצאת משער אחר , מהצד השני של הקיבוץ . הלכנו מצד הנחל אלקסנדר , שם היה גשר צר למספוא של הקיבוץ ולבית הקברות . הלכנו בדרך הזאת עד כביש כפר ויתקין , אחרי בית הקברות וגבעת נפולאון . היינו עמוסים בהמון כלים : שתי רשתות , כלי גדול לבעלי חיים ירודים , תרמיל צמחיה , מבחנות גדולות וקטנות , חוץ מזה תרמיל גב של אוכל וארוחת צהרים וארוחת ארבע . לכן היינו כבדי תנועה . מתחנת כפר ויתקין הלכנו בכביש ישר לביצות אתא . הגענו לשם קרוב לשעת הצהרים , החלטנו שלפני הכול נאכל . התיישבנו והתארגנו עם כל המטעמים שהמטבח נתן לנו : חצי נקניק לכול אחד , חבילת חלבה , המון לחם , ביצים , דגים , בשר , גבינה צהובה וכן מימית קפה . השארנו מעט לארוחת ארבע , כי חשבנו להשאר עד שעה 6 בערב . אחרי סעודת המלכים , לעומת האוכל בחדר האוכל שלנו, הקדשנו חצי שעה להינפש . התפשטנו חצי גוף, השארנו את הבגדים והציוד המיותר ליד עץ קרוב לביצה .דרך אגב שכחתי להזכיר שבדרך בה הלכנו לביצה , יש כפר ערבי ארוך המתחיל במקביל לכפר הרואה והישיבה הנימשך עד חצי ק"מ מהביצה . מהכפר הערבי מתחילים חולות שוממים ואזובים . אספנו את צמחית החולות , שורשים ירוקים וצמחים יבשים למחצה . התפלשנו קצת בחול הנחמד וניגשנו לביצה , מסביבה חורשות איקליפטוס, יש היה שם מהצד לים צריף פח של המשאבה . נכנסנו למים ותפסנו המון מינים של בעלי חיים , סרטנים ירודים , דפניות , ציקלופסים ועוד המון מינים .היתלהבנו בלי סוף ממה שצדנו ולא שמנו לב לזמן העובר ולערבי שהתקרב אלנו ממקום בלתי ידוע . חשבנו שהוא בא מהצריף של המשאבה . דיברנו איתו בידידות מלאה , הוא דיבר חצי בערבית ושאל למה אנו אוספים , מאין אנחנו , מה שמנו ושם הורנו בקיבוץ , ואנו ענינו בלי בושה בעזרת ידיים ובפה. לאחר שהוא שמע את כול האינפורמציה עלינו , הוא היתחיל מסתובב אחרנו לכול מקום שהלכנו . התחלנו להרגיש רגש מוזר . החלטנו שמוכרחים להתלבש והתחלנו לצעוד לקראת הכביש . כשעברנו את החורשה ראינו לפנינו ילד ערבי גוער בו .המשכנו ללכת והערבי הלך אחרינו . הוא שאל אותנו כמה עולים הסבדרים שהיו לנו בתרמיל שהוצאנו החוצה מהתרמיל . אמרנו לו שלא מוכרים זאת ,הוא המשיך ללכת אחרינו . פגי שאל אותי מה השעה , כי היה לי שעון שלקחתי כדי לראות את השעה ולדעת מתי לחזור . אמרתי לו את השעה , הייתה שעה שלוש או שתיים וחצי . הערבי הסתכל יפה על כל תנועה שלנו וביחוד כשהראתי את השעה והרמתי את השרוול לשם כך . התחלנו לצעוד יותר מהר , היינו עמוסים בדברים כבדים והיה קשה ללכת בחולות מהר . הערבי התנפל עלינו , הוא נתן לפגי הצלפה עם ענף דק בצואר והממו למחצה . אחר כך התנפל כהרף עין עלי ותפש את היד עם השעון וניסה למשוך את השעון ממני , אני לא נתתי לו , הדבר ערך כמה דקות . פגי צעק ורץ לקרא לעזרה לעבר הכביש שהיה רחוק מאיתנו כמאה מטר . אני צעקתי גם כן לעזרה בשעת המעשה , אך העזרה לא הגיעה . הערבי הוריד ממני את השעון בכוח וברח לצד הים. אף אחד מאיתנו לא בכה למרות שהדבר הכאיב לנו מאוד . הלכנו לכביש ותפסנו מיד טרמפ הביתה . לקחנו גם ברגע האחרון את כל הציד הרב שהיה לנו . אמרנו לנהג הרכב שיורידנו לפני השער . עברנו את הנחל כך שהשומר בשער לא הרגיש בנו והלכנו ישר לחדרו של בומי המחנך שלנו . הראנו לבומי את החיות והצמחים שאספנו . הוא התלהב מאוד מהדברים שהבאנו , אך ראה על פנינו שלא הכול כשורה . בומי רמז לנו על כך, וסיפרנו לו הכול בפרוט . הוא אמר שיסדר זאת. למחרת קרא לנו הרצל , שומר השדות של הקיבוץ, שנלך לשעה ,שם חיכה לנו אוטו משטרה . בהתחלה ברעדה ואחר כך ביתר אומץ ניגשנו לאוטו ונסענו איתו באוטו משטרה קטן .ככל שהתקרבנו למשטרה , ליבי פעם יותר בחוזקה , כי השם עצמו של המשטרה סימל בעיני משהו רע . בכל זאת נגשנו ישר לעינין , חיכינו במשטרה כשעה וחצי , אז הופיע הקצין ואמר לאיזה שני קורפורלים (סמלים בריטים ) שיגשו לעיניננו .שאלו אותנו כמה שאלות , לקחו אותנו לשולחן בחדר ושם ישבנו . שאלו למקום המעשה , לתאור של הערבי , שאלו ובדקו , ובסוף החליטו שנבוא כשיקראו לנו, ובנתים נלך למרפאה ונבקש תעודה שזה פצע קשה שיחבשו אותו כהוגן . למחרת לפנות ערב הלכנו לרופא בכפר חיים , חיכינו בתור כשעה וכשניכנסנו הצטרכנו להסביר ולספר את כל מהלך העינינים מההתחלה , וזה לקח כחצי שעה . אחר כך כשהרופא הבין את העינין , הוא לא הסכים לחתום . לפגי הייתה סריטה בצואר , ולאחר מאמצים רבים הצלחנו לשכנע את הרופא שיחתום . יצאנו והלכנו , היה כבר חושך . באמצע הדרך פגי מחפש את הפתק של הרופא והוא איננו . לבסוף החלטנו שחוזרים אל הרופא , לא היה נעים , נכנסנו בלי תור וסידרנו את זה . חזרנו מאוחר מאוד . הילדים השתוממו מכל הדברים שקרו לנו וגם מהפצע של פגי וגם מזה שבאמצע הלימודים הלכנו לרופא . אנחנו אמרנו שנסענו לאסוף צמחים ונרקמו סביבנו כל מני דברים שונים . אחרי שלושה ימים קראו לנו בהפסקת הצהרים . גיורא ואלישע עקבו אחרינו , הם ראו שעלינו על אוטו משטרה . הם התבלבלו לגמרי ולא ידעו מה לעשות , התחילו לצעוק לנו , מה העיניינים וכו. בקיצור נמתחו עד הקצה מכל זוית שראו. היגענו למשטרה , שם חיכינו כרגיל שעתיים , אחר כך לקחו כל אחד מאיתנו לחדר לחוד וכתבו פרוטוקול על מהלך " השדידה " , כשעה הלכו כל השאלות והתשובות . אחר כך שחררו אותנו ונסענו הביתה . בבית במעברות הציפו אותנו בשאלות , ואנו התחמקנו בתשובות . אחרי יומיים נסענו שוב למשטרה , העמידו לפנינו שורה של ערבים לזיהוי , בהתחלה פגי אמר על ערבי שהוא חושב שזה הגנב, אחר כך אני אמרתי על זה שאני חושב שהוא הגנב , בסופו של דבר שנינו אמרנו על אותו ערבי . אמרו לנו שיקראו לנו למשפט . כעבור כמה ימים , קראו לנו לבוא למשפט . המשפט היה די מעניין , בהתחלה קראו לי שאלו וחקרו , והערבי עמד ממול , על כל משפט שאני אמרתי , היה אחד שתרגם לערבית , והערבי הודה על הכל , אחר כך פגי נקרא והיה אותו הדבר . השעון עמד על השולחן והיה לגמרי בסדר , אמרו לנו שעכשיו אם לא נבוא למשפט בחיפה , אז נשלם 10 לירות . בסוף המשפט בחיפה לא התקיים. נסעתי למשטרה שלוש פעמים ובסוף קיבלתי את השעון בחזרה . לפני המשפט הקבוצה שלנו היתה כמרקחה , חשבו כול מיני מחשבות לבסוף היינו מוכרחים לגלות את כל הסיפור לכולם . הערבי קיבל חצי שנה מאסר פגי ואני כתבנו על כל האירוע הצגה היטולית . בזה היסתיים כל העסק הרב והמעניין הזה ." יש תמונות מצורפות
8.  דוד רגב  (23/03/2020)
יואב , כרגיל , מרחיב דעת , מעניין , ברכות ,דוד רגב
9.  משה מאירי  (23/03/2020)
ליואב-פשוט מדהים,אתה ממש מצליח להתעלות על עצמך, בהגשת החומר המעניין והמפורט (על מפות כבר דיברנו?).כמו שאומרים : מדברים רעים,כמו היום,יוצאים גם דברים טובים. תחזקנה ידייך,והעיקר שתהיה בריא ותמשיך להביא לנו דברים מעניינים!
10.  ישראל  (23/03/2020)
שלום יואב. "אם ההר לא בא אל מוחמד ..." אם אנחנו לא יוצאים לטבע ,עזרת להביא את הטבע אלינו. כתבות מענינות ומרחיבות דעת. תודה והרבה בריאות.
11.  אביגדור כהנר  (23/03/2020)
תודה - הנה תוספת מאתר ההגנה על יבוש ביצות פאליק: "ייבוש ביצות הפאליק נחל פולג חותר לו בחולות אל הים התיכון בחלקה הדרומי של נתניה כ - 8 ק"מ ממרכזה. פולג הוא הקצר ביותר ביותר מכל הנחלים היורדים דרך השרון אל הים התיכון. בין מושב אודים למכון ווינגייט נפרץ רכס הכורכר ע"י הרומאים לאפשר לנחל פולג לזרום לים. בירכת רמדאן, או נהר אל-פאליק (בערבית חוצה), נזכר במקורות שונים של המאה ה 19 כמקור לאיסוף עלוקות לצרכי מרפא. עם השנים נוצרו סביבו ביצות עונתיות נרחבות שהיוו מוקד ליתושים ולבעיות תחבורה בכל חורף. במהלך השנים 1935 - 1937 יובשה ביצת הפאליק שהייתה סמוכה לנתניה. ייבוש הביצה נעשה תוך שיתוף פעולה של כמה גורמים: ממשלת המנדט, חברת 'הנוטע' והמועצה המוסלמית העליונה. על כך כתב ד"ר בקמן: "בשנת 1934 התחילה מחלקת הבריאות במפעל הייבוש של ברכת רמאדן, או ביצת "פאליק", השנייה בגודלה אחרי ביצת החולה, שהשתרעה על שטח רחב של כמה אלפים דונמים בין הרצליה, תל מונד ובן יהודה. היתה זו תוצאה של מאמץ רב שהשקיעו ראשיה של נתניה, בתמיכתו של אנדריוס שנרצח במאורעות 1936... בשנת 1934 התחילה מחלקת הבריאות במפעל הייבוש וכבר בסוף פברואר 1935 נפתח הסכר, שנבנה בברכה זו, ובמשך שבועות אחדים הוזרמו לים ששה מיליונים ממע"ק מים שנקוו בחודשי החורף" ( מתוך: "עת עלינו לנתניה - כ"ה לעלייה על הקרקע", 1954, ארכיון עיריית נתניה).
12.  אהוד רויטמן  (23/03/2020)
קיימת שלולית חורף גם מצפון לשכונת נוף ים בהרצליה . בינה לבין שכונת ארסוף. שלולית זו היא חלק מממאבק משפטי-תיכנוני על הקמת שכונת אפולניה בשטח של תעש לשעבר ושדה אנטנות של דואר ישראל שהיו שם בעבר
13.  מרים  (23/03/2020)
תודה רבה רבה על הכתבה המעניינת!
14.  דורון קולינר  (24/03/2020)
מאמרים מרתקים. האם ניתן לראות את הכניסה ?או היציאה של המנהרה
15.  תמר גריידי  (25/03/2020)
כתבה מרתקת ומעניינת.סוף סוף מתקבל מידע מקיף וחשוב על הבריכות שידענו על קיומן ללא כל המידע המובא בכתבה זו. ("הבסה"בהרצליה הייתה בזמנו (מקום משיכה לילדי וצעירי המושבה ותודה לך.
16.  יואב אבניאון  (26/03/2020)
תודה למגיבים! לדורון (תגובה 14) - את מוצא המנהרה בהרצליה ניתן לראות סמוך לכביש החוף כמה מאות מטרים מצפון למה שהיה "צומת אכדיה" זהירות - לא בטיחותי לעמוד שם עם רכב ובוודאי שלא להכנס פנימה
17.  עמיקם שוב  (27/03/2020)
תודה על הכתבה על בריכות חורף בשרון. במבט מחויך הסבר על מקור השם אקליפטוס. כאשר עסקו ראשוני המתיישבים בחדרה ביבוש הביצה ,נטעו אלפי עצים בתוך הביצה ובשוליה . זוג זקנים שהקים את צריפו על שפת הביצה, שתל בסמוך לצריף עץ מעצי הנטיעות . העץ צמח במהירות רבה .בשנתו השנייה היגיעה צמרתו כמעט עד קצה הגג . בשנה השלישית הלך לעולמו הזקן והשאיר את האלמנה הזקנה לבדה ערירית בצריף . העץ גדל במהירות שותה את מי הביצה . פיתח ענפים חזקים שהסתירו בצלם את הצריף בימות החמה . בשנה החמישית היגעה צמרתו של העץ גבוה מעל הצריף . בליל סערה בחורף 1899 נשבה רוח חזקה שנענע את דפי העץ שהיכו בגג הפח וכמעט ושברו אותו. הזקנה יצאה מהצריף זועקת לעזרה אוי קלפט טוס (אוי זה דופק) .. זעקתה עלתה לשמים והעץ נקרא מאותו יום סוער בשם זעקתה . עמיקם שוב
18.  קציר נילי  (27/03/2020)
כרגיל יואב כתבות מרתקות ואם לא ברגלינו נסייר בעינינו ודמיוננו. לוי יהב העלה זכרונות.גם אני זכיתי להיות תלמידתו של בומי תורן בסמינר הקיבוצים וזכורים לי סיורים רבים בבריכות החורף.נתראה בימים "בהירים"
19.  אבינעם  (27/03/2020)
תענוג מושלם תודה
20.  אחאב  (27/03/2020)
תודה רבה . מידע מועיל ומעניין.
21.  איילה תמרי  (29/03/2020)
יןאב שלום, ברצוני להאיר את עיניך שביצת הרושרשי יובשה בכספי הברון הירש. הברון הירש גם נתן מחצית הסכום לייבוש ברכת טס. פועלו של הברון הירש טושטש לאחר מותו בגיל צעיר יחסית. פרטים נוספים שידייקו יותר פרטים נוספים ברשימה שלך על בריכת היער תוכל למצוא בספרי "התשוקה לאדמה" המספר את סיפורה של חדרה (והרבה יותר מזה). בברכה ד"ר איילה תמרי
22.  יהודה רוה  (29/03/2020)
יואב תודה על העבודה הנפלאה היפה ומושכת עין. מפות מענינות וצילומים מעולים. תודה נהניתי.
23.  נילי קפלן  (29/03/2020)
היי יואב מנילי גבעת חיים מאוחד אני ילידת כפר נטר הגובל בבית יהושוע. בשנות החמישים יצאנו לטיולים בואדי פאליק ובברכות ה"כבולן". כרו בשטח זה כבול וכך נוצרו באזור ברכות מסודרות שהתמלאו במי המהום. שער פולג הוא שם חדש. אז היה שמו שער הרומאים וכל הילדים דאז, המבוגרים היום, מכירים את המקום כ"שער הרומאים".
24.  אפרת  (31/03/2020)
תודה יואב מעניין וגם למגיבים עך כל הסיפורים
25.  ברכה לופט  (01/04/2020)
שוב תודה רבה לך יואב היקר. תבורך על ההשקעה העצומה והנגישה לכולם. כמו תמיד, אתה מעשיר את עולמנו, מרבה דעת ויופי. שמור על עצמך ומי ייתן ונרבה להיפגש בטיולים משותפים בהדרכתך