קצה המדבר              לאתרים דרום   לתפריט ראשי  
מאת רועי גלילי

"סוללה אדירה של הרים נישאים… יכולנו לעקוב אחריהם ממרחק רב ממערב וממזרח למקום בו עמדנו, מצוקיהם התלולים מסלע חשוף הזכירו מבצרים של אדריכלות קיקלופית שבלטו בתצורות לא סדירות של מחסומי ההרים למחזה מעורר אימה ופלצות" 

Williams, George 1874 "The Holy) city. Historical topographical, and antiquarian notices of Jerusalem" - תרגום חיים גורן - אריאל 202, 2013)

במילים האלו, עזות הביטוי, תיאר הכומר ג`ור`ג וויליאמס לפני כמאה וחמישים שנה את המפגש המטלטל שלו עם נופי המדבר של נחל צין ורכס חצרה. וויליאמס שהגיע לנגב יחד עם שותפו הכומר ג`ון רולנד בא אל המדבר, כמו רבים מחוקרי אותם הימים, בכוונה מוצהרת להתחקות אחר תולדות מסעי בני ישראל ביציאת מצרים ושאר שאלות הנוגעות לסיפורי התנ"ך וכך הביאו אותם מורי הדרך הבדואים אל גבולו של המדבר.
מן התיאור הצבעוני הזה לא לגמרי ברור היכן בדיוק עמדו כשנכתבו הדברים האלו אך תיאור תחנותיהם מצביע ככל הנראה על מצד צפיר שבקצהו העליון של מעלה עקרבים "הרומי". לימים זכו מצוקיו האדירים של רכס חצרה לתיאור דומה גם מקאהלר וטרומבול שני החוקרים הגרמנים שהגיעו לאזור בשנת 1903 וזיהו את הר צין עם הר ההר המקראי מקום קבורתו של אהרון. ההנחה שרכס ההרים האדיר המתנשא מעל לערוצו של נחל צין תחתון הוא הוא גבולה הסופי של הארץ הנושבת, מצאה מסילות גם לליבם ולמחשבתם של חוקרים רבים שמרביתם חיפשו את גבולה ההיסטורי והגיאוגרפי ובהם, פלינדרס פיטרי, בנימין מזר, יוחנן אהרוני, רודולף כהן וזאב משל.


חומותיו ההרריות של רכס חצרה ומעלה עקרבים הרומי

ולא רק הטופוגרפיה הדרמטית ורישומם העז של הנופים תרם לעניין הזה אלא גם האקלים: קילומטרים ספורים מבדילים בין בקעת דימונה לרכס חצרה אבל מי שיירד מראשו של הרכס אל אפיק נחל צין יחוש תוך כדי הירידה שהוא מגיע מן המדבר אל הישימון: אל חומה של הערבה ואל השמש היוקדת, בתוספת מהבילה שתורמת צמחיית המעיינות של ערוץ נחל צין. שני מסלולים עתיקים יורדים על השלוחות שמשני צידיו של נחל גוב אל אפיק נחל צין: נאקב סאפיר הלא הוא מעלה עקרבים "הרומי" ונאקב ספאי שמתפתל במקביל למעלה הסלול שנבנה בתקופה המנדטורית ואת שניהם מלווה עושר מיוחד של ממצאים ארכיאולוגיים מראשית הנוכחות האנושית במדבר.

נאקב ספאי ונאקב סאפיר משני צידיו של נחל גוב במפת ניוקומב הנהדרת משנת 1911

היו ואינן
את עוברי הדרך התשושים בדרכם מן המעלות או אליהם קיבלו במשך אלפי שנים נאות המדבר עין צין ועין עקרבים שנבעו בתחתית הערוץ כשני קילומטרים ממזרח לתחילת המעלה. לא רק מיקומן המיוחד של הנאות, בקצה המדבר ולמרגלות המעלה, היקנה להן לעין צין ועין עקרבים את קיסמן. המעיינות שנחבאים תחת מצוקי הצור השחורים התפרסמו בצמרות הדקלים הירוקות שגדלו ליד הנביעות העונתיות. הייתה זו נאת המדבר הגדולה ביותר בארץ (!) וגם אחת היפות שבהן: ג`ונגל של דקלים נישאים שביניהם התפתל סבך של שבילי הליכה, הנביעות העונתיות זרמו בחורף ואילו בקיץ ניתן היה לחפור לאורך הגדה הדרומית הרכה של הערוץ "תמילות" - מין גבים מעשה ידי אדם שנוצרים לאחר חפירה בחול הרך אל האקוויפר. הרחק מעבר לחורשות הדקלים השתרעה צמחיית הערוץ העבותה עצי שיטה ואשל ושיחי רכפתן, ימלוח ואוכם מצרי וכתשעה קילומטרים נוספים במורד הערוץ יצר אפיקו המתפתל של הצין קניון צר ופתלתל, לבן ומרהיב ועתיר גבים שנודע בשם גבי שיש.

ראשית שנות השמונים באדיבות אמנון לבנה ("בוצי")

ראשית שנות השמונים באדיבות יוסי כדן

אבל כל זה היה ואיננו. למבקר כיום בשרידיהן העגומים של נאות המדבר צפויה אכזבה קשה . קשה מאוד.
חורשות הדקלים הרבות שניקדו את הערוץ גוועו כמעט כולן, למעט שרידים אחרונים, רק גדמים רבים וצמרות העצים שקרסו מספרים על תהילת ימים עברו. על צמחיית המעיינות הנפלאה השתלטה צמחיית מלחות: עצי אשל, שיחי ימלוח וקנה. מים רבים שצבעם ירוק זרחני וריחם מוזר זורמים בערוץ וענני יתושים ממלאים את האויר בשעות הבוקר המוקדמות והלילה. בגבי שיש נקווים הנוזלים שיבשו בתחתית הבריכות למין חומר צהבהב ודוחה. אזור מוכה אסון.

 

גדמי הדקלים המתים אפריל 2021. צילום מאיה מיימוני

גדמי הדקלים המתים אפריל 2021. צילום מאיה מיימוני

משקעים בתחתית הבריכות גבי שיש יוני 2021

המלחה והרעלה
את האחראים לטרגדיה הסביבתית אין צורך להרחיק ולחפש, הם אינם נסתרים אלא שוכנים ברשות ובסמכות רק כמה קילומטרים ממערב - באפיקו של הצין תחת פסגתו של הר צין ("הר ההר"). בשנת 1978 הוקמו במעלה ערוצו של נחל צין בריכות השיקוע של מפעל צין שהוקם שנה קודם לכן ואז היה עדיין בבעלות ממשלתית. בבריכות השיקוע האלו נאגרו הנוזלים ששימשו לשטיפת הפוספטים שנכרו סביב למפעל. מומלחים ומזוהמים הם הוזרמו לבריכות האגירה שנבנו בניגוד לתקנים וללא אישורי בנייה. הנוזלים שחילחלו אל האקוויטרד (Aquitard) - שכבת הסלע הנקבובית בערוצו של נחל צין - צצו במעיינות עין צין ועין עקרבים ומשם זרמו בעוז בערוץ. לא רק מלחים, ניטרטים וכלורידים יש בהם במים האלו אלא גם מתכות כבדות וחומרים רעילים שכולם מתוצרי הכימיקלים שבהם נעשה שימוש בתהליכי שטיפת הפוספטים. 

בריכות הבוצה, מפעל צין ברקע

בתהליכי ההרעלה גוועה צמחיית המעיינות הנדירה ועולם החי העשיר שסביבה. כל התהליך העצוב הזה התרחש באופן דרמטי במונחים אקולוגיים, ארבעים שנה בלבד חלפו למן הרגע שבו עמדו נאות המדבר העתיקות במלוא תפארתן ועד לסופן שאותו אנחנו חווים בימים אלו ממש. ואולם ארבעים שנה הן פרק לא מבוטל במונחי זמן של חיי אדם וכך קרה שהתופעות האלו, העלייה בשפיעת המעיינות, ההמלחה וההרעלה שהגיעו במנות קטנות הוכלו, התקבלו ונבלעו בתודעה הציבורית. למרות שהקשר ההידרולוגי לפעילות המפעל היה חשוף וידוע לכל. זאת ועוד: מים במדבר הם חיזיון נאה גם אם צבעם וריחם מוזר ולמרות תהליכי ההמלחה היו אפילו כאלו שהתלהבו בראשיתו של העניין מן התהליך העצוב והמקומם הזה. במהלך השנים היו אמנם רבים רבים מתושבי האזור, אוהבי הטבע ושוחרי המדבר שהתריעו ומחו כנגד התהליכים האלו ואולם הם לא יכלו למפעלי צין שעברו בשנת 1995 לבעלות פרטית, לעצמתם המצמיתה ולהתנהלותם הכוחנית.

גם מחקרים אודות הזיהום, חוות דעת, דוחו"ת והנחיות שהעבירו רשות שמורות הטבע דאז (כיום רט"ג) ורשות המים במהלך השנים למפעלים ובאי כוחם לא גרמו למפעלים לטפל בבריכות ולחדול מפעולות נוספות כמו שטיפת הדרכים הפנימיות במפעל מי הבוצה שהחמירו את המצב. בשנת 1983 זיהו פקח הרשה"ט מנחם עבאדי וביולוגית מחוז הדרום נטע אור את כל התהליכים ההרסניים שאותם אנחנו חווים היום וחיברו דו"ח חמור במיוחד, נבואי כמעט. הדוח הזה שחזה את התמוטטות נאות המדבר, נקרא דווקא היום, כשהסוף העצוב ידוע בנשימה עצורה. לקראת סופו של הדו"ח כתבה נטע בכתב ידה העגול והיפה את השורות הבאות "יש לפעול במהירות להפסקת זרימת המים בנחל צין ואם לא תהיה נכונות מצד מפעל הפוספטים למנוע כליל את חלחול ממאגרי מי הרפש יש לצאת למאבק ציבורי"...

מיפוי הדקליות המתות בעין צין על גבי תצ"א, באדיבות אריאל מרוז.


 
מיפוי הדקליות המתות בעין עקרבים על גבי תצ"א, באדיבות אריאל מרוז.

מאבק ציבורי
הדברים האלו נכתבו כאמור בשנת 1983 על ידי נציגי הרשויות וקשים מהם נכתבו במהלך השנים, כיצד אם כן המשיכו הדברים להתנהל?
"רותם אמפרט" שמנהלת כיום את מפעלי צין היא חברת בת של כימיקלים לישראל, קונגלומרט של חברות שעוסקות בכרייה והפקה של כימיקלים וחולשות על מרבית אוצרות הטבע של ישראל. תקצר היריעה מלסקור את הנזקים הסביבתיים שממיטים המפעלים שבבעלותה על הנגב המזרחי: זיהומי מים, קריסת בריכות וצינורות של נוזלים שונים ובעיקר משונים, זיהומי אוויר חלקיקי, כרייה לא מבוקרת ואינסוף תהליכי משנה אקולוגיים שמתרחשים בעטיים של הדברים האלו. לתושביו המעטים של דרום הארץ מספקת כי"ל, יש לומר ביושר, לא מעט פרנסה והדבר הזה וגם עצמתה הכלכלית מקנים לה כח פוליטי עצום. במהלך השנים השכילו בחברת כי"ל להשקיע גם ממון ומאמץ בפעולות שיקום חלקיות של המכרות ובניטור של נוזלי הבוצה. הפעולות האלו אינן עומדות בשום יחס מידתי להיקף הנזקים העצום שגורמים המפעלים אך הם, המאמץ התקשורתי הגדול שמשקיעה החברה בסיקור חיובי (שמכונה בעגה המקצועית green wash) וחולשתם של מוסדות האכיפה מאפשרים להם כבר עשרות שנים להתחמק מאחריות ומן הדין.

לאחרונה יצאתי יחד עם דורית אביהר בת מושב חצבה, עמרי שקותאי ממושב צופר וליאורה אמיתי ממצפה חרשים למאבק משפטי כנגד המפעלים. תבענו אותם תביעה ייצוגית ודרשנו מהם לעצור את הזיהום, לשקם את המעיינות ולפצות את הציבור - תושבי האזור ותושבי מדינת ישראל. ההחלטה לבחור דווקא בזירה המשפטית באה מתוך תחושת חוסר אונים ותסכול על השנים הרבות שבהן מתרחשת הטרגדיה הסביבתית הזו לנגד עינינו.
חברת רותם אמפרט איננה יריב קל, נאמנה לטקטיקת הgreen wash היא שכרה לוביסטים אקולוגים, מומחי כלכלה ותיירות שבעזרת חוות דעת קנויות אמורים לטשטש את תחומי האחריות שבין המפעל והמדינה וליפות את העובדות. חוות הדעת האלו הן מקוממות מאוד אך יכולתן להשפיע על הצגת העובדות היא לדעתי מוגבלת מאוד: "אפשר לשקר לחלק מהאנשים כל הזמן, אפשר לשקר לכל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לשקר לכולם כל הזמן" אמר פעם אברהם לינקולן. משקלם המכריע של הדוחות החמורים והמחקרים שהתפרסמו במהלך השנים וממשיכים להתפרסם בעצם הימים האלו  ובעיקר עצמתם של המראות העצובים לא יניחו להם הפעם למפעלים, לחמוק מאחריות, כך אני מקווה.

שיקום
האם ניתן לשקם את עין צין ועין עקרבים? השאלה הזו מטרידה אותי מאוד בשנים האחרונות, כמויות המלח והרעלים שנצברו באדמת אפיקו של נחל צין במהלך ארבעים שנות זיהום הן אדירות והמשימה איננה פשוטה אבל אני מזכיר לעצמי תמיד שלפני למעלה מחמישים שנה כבר הגיע אדם לירח ומעדיף תמיד להיות אופטימי. את בריכות השיקוע ניתן לרוקן ולדפן כהלכה, את מי התמלחת בערוץ ניתן לקדוח ולפנות ואת צמחיית המעיינות ניתן לשקם בעזרת שטיפה תקופתית. מעשרות הדקליות בעין צין ובעין עקרבים שרדו כיום רק מעטות, הן מוכות וגוססות, אך הן שם, גרעין רבייה גנטי שעדיין חי. זוהי באמת הדקה התשעים. שנים רבות עשתה כי"ל בנחל צין התחתון כבשלה והון עתק זרם בשנים האלו לכיסיהם של בעליה. לכי"ל יש אחריות ויכולת, אילו תשנה את דרכיה הרעות, תחדל מן ההטעיות וההתחמקויות ותתגייס למשימה על שלל יכולותיה הכספיות והלוגיסטיות האדירות, זה אפשרי. כך אני מאמין.

כתושב מושב עידן בערבה וכבן שדה בוקר, ליוו תמיד נופיו של נחל צין את חיי, לשמחתי הספקתי גם כילד וכנער לראות את נאות המדבר בשיא תפארתן, על הזכות המיוחדת הזו שפחות ופחות נותרו שותפים לה, אני מודה להורי, חובבי הטבע והמדבר, מחלוצי ההתיישבות בנגב שהרבו לקחת אותי אליהן בילדותי.
"את מה שאבד לך בזמן אל תחפש במרחב" אמר פעם עמוס עוז, אבל דווקא כאיש מעשה אני מוסיף להאמין בריפוי, בתיקון ובשיקום, חולם ומקווה שאת צמרות הדקלים הירוקות בערוצו של הצין יזכו לראות בבוא היום ילדי ונכדי.

 

רועי גלילי הוא ארכיאולוג וחקלאי ממושב עידן. חוקר תרבויות מדבריות. נושא המחקר המרכזי של רועי הוא תופעת אתרי הרגמים (טומולי) במדבריות דרום הלבאנט. נושאי עניין: ארכיטקטורה מגליתית, פולחן ואמונה במדבר, ארכיאולוגיה נופית והשפעת הסביבה על התפתחות תרבותית, הקשר בין תרבויות מדבריות לתרבויות הארץ הנושבת. מתגורר במושב עידן בערבה.

לשאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הירשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)

חזרה לאתרים דרום       חזרה לתפריט ראשי 


תגובות
1.  משה מהנגב  (02/08/2021)
תודה רועי על הכתבה. משתף את חברי
2.  אבישי ליוביץ'  (02/08/2021)
בהקשר זה אזכיר את הספור הידוע ממסכת תענית: משל, למה הדבר דומה, לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועייף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקים, וצילו נאה, ואמת המים עוברת תחתיו, אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו, וכשביקש ללכת אמר: אילן אילן במה אברכך? אם אומר לך שיהיו פירותיו מתוקים, הרי פירותיך מתוקים! שיהא צילך נאה, הרי צילך נאה! שתהא אמת המים עוברת תחתיך, הרי אמת המים עוברת תחתיך! אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעים ממך יהיו כמותך! בארכיון הפלמ"ח מצויים מכתבים שכתב אוריאל אופק לבני משפחתו ולחברים בתקופת שירות בפלמ"ח. במכתב שכתב לסבתו ליום הלדתה הששים, הכתוב כולו ביידיש, ספר את המעשה הזה, ואחל לסבתו שילדיה ונכדיה יהיו כמוה.
3.  רחל אגמון  (02/08/2021)
איזו כתבה עצובה מקווה שהתביעה הייצוגית תעשה משהו, למרות שהכל שייך לאיל ההון עידן עופר
4.  אחאב  (02/08/2021)
תודה על הכתבה כפעיל סביבה אני רוצה לומר שיש תקווה צריך להמשיך ולשאת את הקול ולא לשתוק.ציניות ויאוש אינן אופציה הטבע ישקם את עצמו בסופו של יום. והאדם? יתקן דרכיו?
5.  נדב סילברט  (02/08/2021)
כתבה מדוייקת וכתובה היטב. תודה רבה.
6.  איתן בורשטיין  (03/08/2021)
מדובר לא פחות מבזיון לאומי.נאות מדבר הנגב היו חלק מנעורי אך הן נמכרו תמורת חופן עדשים לחברות שעניינן לטווח קצר. המעוניין לראות מה הפסדנו יגוגל תמונות של oasis de Tozeur.
7.  עליז שגיא  (03/08/2021)
תודה ליואב על שהעלה והציף בעיה ידועה ומוכרת , יש להמשיך במאבק ציבורי ולתבוע מהאחראים לשאת בכל הוצאות מעשי העוולה שביצעו,לא להניח ולא להרפות , איני זוכר שהיה מאבק ציבורי מלווה בהחתמה ציבורית רחבה המלווה ותומכת בתביעה הייצוגית בבית המשפט וחבל , פשע זה מזכיר את הסרט "איירין ברוקוביץ" שניהלה נאבק נגד מפעלים דומים בארהב וניצחה . לא לוותר עד שננצח. תודה
8.  שולה שחם  (11/08/2021)
ועוד לא הזכרת את הנזק האדיר שאותה משפחת הטייקונים עושה לים המלח שהוא אתר ייחודי בין לאומי.התעלמות מנזק סביבתי, בריאותי, לאומי, פעילות למען הכיס התפוח הפרטי וכל זאת ללא שקיפות וללא פיקוח. ת
9.  אריאלה אופנהיים  (05/09/2021)
שמחה לבשר שאם עדיין לא ניצחון מלא, לפחות התחלה של ניצחון. לובי 99 הגיע לעצירת ההרס ואי תשלום התמלוגים, ראו בהמשך. כללית בנושאים כאלה כדאי מאוד לשתף פעולה עם לובי 99 שפועל בכנסת ואצל מקבלי ההחלטות בממשלה לטובת כולנו. תמצית הכתבה: ״ לפני כשנה חשפנו שמשרד האנרגיה כוון להאריך זיכיון לחברת כי"ל, בבעלות עידן עופר, על מכרות פוספטים בנגב, בלי תמורה, בלי העלאת תמלוגים ובלי שכי"ל תשלם על נזק סביבתי אדיר שיצרה. המאבק שלנו בנושא הביא תוצאות - שרת האנרגיה קארין אלהרר החליטה לא להאריך את הזיכיון עד תום בדיקה של משרד האוצר בשאלה האם כי"ל משלמת תמלוגים ראויים על הרווחים האדירים שלה ממשאבי הטבע של כולנו, בדיקה אותה דחפנו לקיים. לפוסט המלא >>
 
© 2021 Yoav Avneyon. All rights reserved.