פירמידות בגליל        לאתרים צפון   לתפריט ראשי  

2021, מושב אלקוש
בית האבן על הגבעה הגלילית ידע ימים יפים יותר.
סבך קוצים מקשה על הגישה. בחלק מאבני הגיר ניכרים סדקים אך חן נעוריו עדיין ניכר בקשתות היפות ובכותרות המעוטרות של העמודים.

ערימת עיתונים משנת 1969 פזורה על הרצפה. כותרותיהן זועקות "הרוגים בתעלת סואץ".

הפרזול המקורי בחלונות העץ החליד אך דבר אחד לא השתנה: ההתפעמות של המביט מחלונות החדר: הכפר חורפיש בשיפולי הר זבול, תל ראש עטור הצמחיה והכפר הציורי פסוטה.

עוד בטרם יתפנה הנכנס לבחון את הנוף, תיעתק נשמתו למראה ציורי הקיר המעטרים הקירות ואת התקרה.
ניסיתי לדמיין איך נראה החדר במיטבו לפני כשמונים שנה. הרמתי מבט אל המצולעים המעוטרים כשָׁטִיחַ ובתוכם איור גיאומטרי או תיאור נוף. במרכז אחד המצולעים צויר גשר ועצי דקל ברקע ובריבוע אחר - הפירמידות.

"פירמידות בגליל" חשבתי לעצמי היא כותרת טובה לסיפור שאגולל כאן.


1930, דֵיר אל-קאסי בגליל העליון
מג׳יד אל-צאדק היה ישוב בניחותא בביתו הגלילי, מעשן סיגריה ומשוחח עם בנו עבדאללה. ענייני הכפר דיר אל-קאסי שהוא מוכתרו חשובים אבל גם מבצרו הפרטי ההולך ומושלם לא רחוק מכאן היה חשוב לא פחות.
הבניה הושלמה כמעט לחלוטין נותרה רק שאלת ציורי הקיר בחדר האירוח הצופה אל הרי הגליל הירוקים השטופים עתה בגשם חורפי.
בתי הכפר השכן פסוטה נראו מרחוק ונדמה שצליל פעמון הכנסייה התמזג עם צלצול פעמוני עדר הכבשים שרעה במדרון שלמרגלות המרפסת בה ישבו.

תעודת הזהות של עבד מג`יד אל-צאדק מוכתר הכפר די אל קאסי משנת 1939. מקור: דף הפייסבוק של המשפחה

בדיוק בשעה שנקבעה הגיע מוחמד עלי ובידו תיק גדול. עלי היה מוכר במרחב שבין עכו לתרשיחא כצייר מוכשר. סוכן של תרבות המזרח המשולבת עם הקדמה והטכנולוגיה של המערב. עלי נודע כמשתמש בצבעים איכותיים והיה מוערך גם בקרב נכבדים בביירות ובדמשק. אל צאדק שמע עליו טובות ואף ראה במו עיניו כמה יצירות שלו בעכו ובנצרת בבתי חבריו האמידים.
עלי לגם מהקפה שהוצע לו ופרס על השולחן הדמשקאי דפים עליהם עשרות ציורים צבעוניים מהם יוכל אל-צאדק לבחור את המתאימים לו ביותר. גשרים, ארמונות, סצנות קרב הכוללות מטוסים ואפילו הפירמידות של מצרים העתיקה היו בין הנושאים המצויירים.

אל-צאדק לא היה בררן ובמהירות הניח בצד דפים נבחרים ואמר "אלה!".
המשא ומתן על המחיר היה קצר. ידו של אל-צאדק משגת את המחיר המבוקש אבל כללי המזרח חייבו התמקחות וזו הסתיימה בלחיצת יד חמה.

"מתי תתחיל לעבוד?" שאל אל-צאדק
"ביום שני הבא אינשאללה" השיב עלי ועשה דרכו החוצה.

חודש אחר כך, לאחר כמה ימים בהם יבש הצבע, הגיע אל-צאדק לראות את התוצאה הסופית בביתו החדש. הוא היה מרוצה.

הכפר דֵיר א-קאסי. קטע מצילום של זולטן קלוגר המופיע במלואו בהמשך

המוטיבים האמנותיים

ציורי קיר ותקרה בארץ במאות ה-19 וה-20 היו תופעה עירונית בעיקרה. בכפרים היו בתים מעטים מאוד שבהם הותקנו ציורים מסוג זה בית המוכתר כאן הוא דוגמה נפלאה.


סגנון הבנייה והחומרים שבהם נעשה שימוש מעידים שהבית נבנה בתחילת תקופת המנדט הבריטי, אבל עיטוריו הם המשך של מסורת העיטור משלהי התקופה העות`מאנית.

בבית צוירו נושאים נדירים המעטרים את תקרת החדר וארבעת קירותיו. התקרה חולקה לשבע סצינות נוף בתוך מסגרות.

סצינה אחת מתארת מסגד עם חזית ושני צריחים.

בסצינה אחרת מתוארת חזית חיצונית של ארמון בן שתי קומות.

אחת הסצינות מתארת את הנילוס עם פירמידה, תמרים וגמל.
חלק מהסצינות, כמו הנילוס והפירמידה, המסגד והארמונות, צוירו ככל הנראה על פי גלויות או צילומים. סצנות דומות נמצאו גם בבתים אחרים ברחבי ארץ-ישראל של אותן שנים. תיאורי הנילוס והפירמידה חדרו לבתי המזרח באמצעות אמנים אוריינטליסטים בני המאה ה-19 או דרך גלויות שהועתקו מצילומים באותה רוח. סצינות הקשורות למזרח שצוירו בבתי הארץ משקפות כיצד נראה המזרח בעיני האירופים.

שתי סצינות כוללות תיאור של מטוסי קרב. בראשונה הם טסים מעל כפר עם בתי רעפים, שלצידם נהר ומעליו גשר. בשנייה הם טסים מעל החוף. בבחירה זו ביטא בעל הבית את היכרותו עם הנושא ואולי אף ניסה להביע את הערכתו למודרניזציה ולקדמה שסימל המטוס.

הכתובות
ארבע כתובות ממוסגרות בתוך מלבנים, היוצרים אשליה של תמונות תלויות על הקיר. הכתובות עשויות בכתב "פארסי" (פרסי) וחלקן מתפוררות.
בראשונה "הצלחתי לא שווה בלי עזרת אלוהים" זהו חלק מפסוק 88 בפרק הוד בקוראן.
בשנייה "אלוהים מבצע את כל המשימות ומספק את כל הצרכים". הפסוק מופיע בסוף פרק אל-אנעאם בקוראן.

בשלישית נכתב "אתה בעל מידות  גבוהות" מקורה בפסוק מספר 4 בפרק אל-קלם בקוראן היא נחתמה בכתב קטן בצד בידי הקליגרף, מוחמד אל-עג`מי.

האחרונה היא אמרה דתית: "ספר אל-חסן מאבן אל-חסן מסבו של אל-חסן בעל המידות הטובות"

כתובות אלה הן ברכות ואמרות שהיו בשימוש בקרב המוסלמים. הכתובת האחרונה, שמזכירה את השם חסן, שם בעל משמעות בקרב השיעים, אינה מצביעה בהכרח על זהותם השיעית של בעלי הבית. ידוע כי תושבי הכפר היו סונים, כמו רוב תושבי הארץ. השימוש באמרה זו נלקח משבלונה או מקטלוג, שככל הנראה היו באוסף של הצייר.
הכתובות צוירו כחיקוי של כתובות אמיתיות ממוסגרות, שנתלו על הקירות בבתי המוסלמים. מנהג זה קיים עד עצם היום הזה. באמצעות הכתובות הציג בעל הבית את זהותו הדתית ואת אמונתו באלוהים.


מיהו הצייר?
על פי מחקרו של ד"ר שריף שריף הקליגרף של הכתובות הדתיות היה מוחמד עלי הבהאי היה בנו של בהאללה, מייסד הדת הבהאית. הוא נהג לחתום בשם מוחמד אל-עג`מי, כלומר פרסי. הוא נולד ב-1855 בבגדד, לאחר שמשפחתו גורשה מאיראן. מאיראן עברה המשפחה לאיסטנבול ובסופו של דבר הגיעה לעכו. הוא התגורר באל-בהג`ה שליד עכו, מת בחיפה ב-1937 ונקבר ליד מקאם אבו עתבה סמוך לעכו.

עלי למד אצל משקין קלם שהיה קליגרף מפורסם וממעריצי אביו. (קלם מת ב-1912 בעכו). מאז סוף המאה ה-19 ועד תקופת המנדט עבד לצד קליגרפים פרסים אחרים, שהיו פעילים בעכו וברחבי הגליל באיור ספרים, בחריתת כתובות על קברים ובכתיבת ברכות מהקוראן. חלק מהכתובות עדיין שמורות בבתיהן של משפחות נכבדים רבים בארץ, כמו בבית עומר דאהר ובבית אל-פאהום בנצרת.


הכפר דֵיר אל-קאסי

בתקופה הצלבנית נודע המקום כקאסי  Cassie. בשנת 1183 מכר גודפרי מצור את אדמות האזור לג`וסקלין השלישי. צאצאיו מכרו את אדמותיהם לטבטונים - אבירי המסדר הצבאי הגרמני.
בתקופה הממלוכית והעות`מנית התפתח כאן כפר מוסלמי.

במאה ה-18, עת דרך בגליל כוכבו של דאהר אל עומר, התפתחו סכסוכים בין אב המשפחה לבניו. בנו עלי דרש מאביו לתת לו את דיר חנא ואת דיר אל-קאסי. כאשר יצא בראש צבאו להילחם בצבא אביו, שבראשו עמד אחיו עות`מאן, ניגף, ביקש את סליחת אביו וקיבל את דיר אל-קאסי תחת שליטתו.

בשנות המנדט הבריטי בוצעו מספר מפקדים. בשנת 1931 נרשמו 865 תושבים במקום ב- 169 בתים. ערב מלחמת העצמאות הגיעה האוכלוסייה לכ-1,500 נפש.

באוקטובר 1948 נכבש הכפר במבצע חירם וניטש מיושביו.

 

מפת "מבצע חירם" 28-29 באוקטובר 1948. בוורוד השטחים שנכבשו במבצע.  בירוק שטחים שנכבשו בקרבות עשרת הימים ביולי 1948. נקודה אדומה - מיקום הכפר דיר א-קאסי.

בבתי הכפר הנטושים התיישבו בשנת 1950 עולים חדשים מתימן. חבלי הקליטה היו קשים ולוו גם בסכסוך קרקעות עם תושבי פסוטה השכנה. חלק מהעולים נטשו את הכפר ואחרים, עולים מכורדיסטן, תפסו את מקומם. היום אלקוש הוא מושב עובדים במועצה אזורית מעלה יוסף וגרים בו כ-300 תושבים.

מושב אלקוש בתחילת שנות החמישים. רוב בתי הכפר דיר אל קאסי עדיין קיימים. צילום: זולטן קלוגר

המסע שלי
על ציורי הקיר ששרדו באחד מבתי הכפר דֵיר אל קאסי בתחומי המושב אלקוש בגליל התחתון שמעתי זה מכבר. מפעם לפעם אפילו הופיעו פוסטים בפייסבוק שהציגו את יופיו של האתר.
במסגרת הרצאותיי על בתי אפנדים בישראל חשבתי להכליל את סיפורו של הבית אך לא רציתי לעשות כך בטרם אבקר במקום ואראה את הציורים במו עיני.
לפני ארבע שנים עלינו עדי ואנוכי על הגבעה בתוך אלקוש בה נותרו כחצי תריסר בתים נטושים ומטים ליפול. הרס, הזנחה ועליבות אפיינו את המקום. את הציורים לא מצאנו.
באביב האחרון חזרתי למקום בהחלטה פנימית לא לעזוב לפני שאמצא את הציורים ואכן לאחר ניסיון וטעיה על בידי להיכנס לחדר המצויר. המקום אומר הוד, הפתעה וייאוש ממצבו של שריד תרבותי זה.

אנא אל תנסו! הגישה לחדר הפינתי בו נמצאים הציורים כרוכה בסכנת נפשות ובנפילה למרתף של בית המידות. במקום זאת צפו בסרטון

אפילוג קצר
הצילו!
נכס תרבות מעניין וחשוב מתפורר לאיטו. שיני הזמן ופגעי מזג האוויר יעשו את שלהם במשך השנים. האין מי שייקח על עצמו לשמר את המקום ולספר את סיפורו? הרבדים ההיסטוריים של הארץ הזו מורכבים ורב-גוניים ואסור שיכוסו בעפר השכחה.

מקורות
דף פייסבוק של משפחת א צאדק
עבודת הדוקטורט של ד"ר שריף שריף "שינויים ותמורות בפלסטין / א"י 1856-1917 והשתקפותן בציורי קיר ותקרה בבתי מגורי העילית" שהגיש לאוניברסיטת חיפה בשנת 2011.

הערה: תיאור המפגש מעלה הוא פרי דמיוני

לשאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד הירשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי).

לרשותכם מערכת תגובות מטה.

חזרה לאתרים צפון        חזרה לתפריט ראשי 


שלח תגובה
שם
דואר אלקטרוני (אופציה)
תגובה
© 2021 Yoav Avneyon. All rights reserved.