שִׁמְעוּ צִי-פּוּר - יפו בית העיריה              חזרה לסדרת "שמעו צי-פור"    לתפריט ראשי 

כתבה זו היא חלק מהסדרה "שִׁמְעוּ צִי-פּוּר" (צִילום וסיפּוּר) - מבט בצילומים ישנים ובסיפור הטמון בהם. 

שנת הצילום: לא ידועה במדויק. ראשית שנות הארבעים של המאה העשרים
צלם: משה (מיקו) שוורץ
בצילום: בנין עירית יפו וסביבתו בשדרות המלך ג`ורג` החמישי (היום שדרות ירושלים)

הנה הצילום צבוע

צביעה באמצעות אפליקציית myheritage

כללית ניתן לומר שצילום זה משקף את פריחתה של יפו הערבית בשנות המנדט הבריטי. העיר שעד המחצית השנייה של המאה ה-19 הייתה מוקפת חומה ומצומצמת בהיקפה ובמספר תושביה החלה להתרחב: נבנה בית ממשל חדש ושעון המסמל קדמה (כיכר השעון), התפתח רחוב עסקי תוסס (הווארד / בוסטרוס - כיום "רזיאל") ובשנת 1915 הונח מסד לבולווארד מרשים שכונה שדרות ג`מל פחה. בימי המנדט הבריטי שונה שם השדרה ל"המלך ג`ורג` החמישי (שדרות ירושלים כיום) ומאות מבנים פרטייים וציבוריים נבנו לאורכו. בנין העיריה החדש נחנך בשנת 1937 ועוד נחזור אליו בהמשך.

ועתה נפנה למבט בכמה מפרטי הצילום:

מבנה העיריה הושלם בשנת 1935 על ידי עאסם בק אל-סעיד שהיה ראש העיר יפו במשך 19 שנים בין השנים 1919 ל- 1938. המבנה בן ארבע קומות תוכנן בסגנון בינלאומי כאשר קומת הקרקע מיועדת למסחר הקומה הראשונה הושכרה לעירית יפו והקומות העליונות שימשו את משפחת אל-סעיד. על גג הבניין כאילו הוצנחו יחידות מגורים עם גגות רעפים. בשנות השלושים של המאה העשרים הגיעה אוכלוסייתה של יפו (שכללה גם שכונות יהודיות בצפון העיר) לכ-90 אלף נפש.

באי בית הקפה משני צידי הכניסה הראשית למבנה לצד מכוניות מודרניות ורוכב על חמורו. שער מתכת מסוגנן ניצב בכניסה הראשית למבנה ונושא את האותיות AS (עאסם אל-סעיד) ונמצא עד היום במבנה המשמש את עירית תל-אביב (חברת "חלמיש").

שער המבנה 2021

מימין לבניין העיריה ניצב מגדל מים מעוצב להפליא בשולי אזור ביצתי (באסה, כיום מקומו של איצטדיון בלומפילד). המבנה שגובהו 24 מטר ונחנך בשנת 1927, עשוי בטון מזוין ותוכנן על ידי המהנדס היהודי הפורה ארפד גוט. עיצובו מתכתב עם צריחי מסגד. בשנת 1979 נהרס המגדל על ידי עירית תל אביב יפו. מנהל בעירייה טען כי הסיבה הייתה תלונות על כך שאנשים מטפסים עליו כדי לצפות במשחקי הכדורגל במגרש בלומפילד הסמוך.

משמאל לבניין העיריה בשדרה הנאה ניצב קולנוע פארוק עם הקשת הגדולה שנבנה בשנת 1940 כקולנוע קיץ פתוח. בהמשך - קולנוע אלהמברה שנחנך בשנת 1937 הבולט במגדל הלבן והנישא. שימו לב לבית הקפה אלמדאני וליושביו בקומה המסחרית של בית העיריה עצמו. שימו לב שבמרכז השדרה עצי ושינגטוניה שניטעו בשנת 1915 על ידי תלמידי בית הספר החקלאי "מקווה ישראל".

הריאה הירוקה במרכזה מזרקה נראית כלקוחה משדרה בלונדון, וינה או פריז... המזרקה הועברה ממקומה בשנת 1976 משיקולים תעבורתיים ושוב במאה העשרים ואחת עם בנייה מודרנית נוספת באזור.

המפה מטה משנת 1944 מסכמת את שראינו עד כה:

בשנת 1948 לאור המלחמה השתנתה תמונת המצב דרמטית. יפו התרוקנה כמעט לחלוטין מתושביה הערבים, העיר סופחה לתל-אביב, עולים חדשים, בעיקר מבולגריה, אכלסו את השדרה ואת סביבתה והמרחב הנראה בתמונה הפך מלב של עיר עצמאית וגדולה לאזור שוליים.

חלפו שלושה דורות מאז לחץ מיקו שוורץ על כפתור מצלמתו וכך נראה היום המרחב המצולם:

צילום: ורד נבון, 2015

על מיקו וטרודי שוורץ

טרודי ומיקו שוורץ. מקור: נדב מן, ביתמונה 

משה (מיקו) שוורץ נולד בצ`כוסלובקיה בשנת 1903. הוא השלים דוקטורט בכלכלה ולמד צילום בבית ספר לאמנות במינכן. טרודי הילר נולדה בשנת 1917 בסלובקיה והשניים נישאו שם בשנת 1935. בשנת 1939 עלו לארץ ישראל לאחר שבארצם צמחו התנועות הנאציות ורדיפות היהודים. הזוג התיישב בתל אביב ואחר כך עבר לירושלים.

מיקו התקבל לעבודה במשרד האינפורמציה המנדטורי ( P.I.O. ) כצלם עיתונות. ככזה הייתה לו גישה למקומות רבים בארץ: משרדי הממשלה, מחנות הצבא, משטרה, מפעלים, הישוב העברי והישוב הערבי, כנסים ואירועים פוליטיים. טרודי עזרה לידו בפיתוח התשלילים וברישום. הזוג הקים בירושלים את פוטו שוורץ כשמיקו מצלם וטרודי עושה את עבודות הפיתוח וההדפסה.

שנות הארבעים בארץ ישראל היו מאוד אינטנסיביות מבחינות רבות: מלחמת העולם התקרבה לגבולות הארץ, הבריטים הקימו ואימנו כאן בארץ צבאות חופשיים של מדינות עליהן השתלטו הנאצים באירופה, מהישוב היהודי יצאו מתנדבים לצבא הבריטי להילחם בנאצים, הישוב היהודי נבנה והערבים גילו שאיפות פוליטיות. במקביל התקיימו חיי יום-יום בארץ. לקראת סוף שנות הארבעים הבינו הבריטים ששלטונם בארץ עומד להסתיים ובארץ יתקיים מאבק צבאי ומדיני על הקמת מדינה עברית. משרד האינפורמציה המנדטורי אשר הפעיל את רשות השידור ברדיו (קול ירושלים) היה מוציא מדי שבוע יומן מודפס בשם "הגלגל" עם צילומים וכתבות מהנעשה בארץ. רבים מצילומיו של מיקו היו מופיעים ביומן זה אשר יצא גם במהדורות אנגלית וערבית.

מיקו נפטר מחולי בשנת 1945 בגיל 42. טרודי החלה לצלם בעצמה והסתבר באיכויות נפלאות בין השאר במחנות העצורים בקפריסין. טרודי התמחתה בארה"ב בשיטה מיוחדת להדפסת צילומים.

בשנת 1948 התפוצצה מכונית תופת ברחוב בן יהודה סמוך לפוטו שוורץ וגרמה נזק ללא תקנה למפעל הצילום. טרודי שיתפה פעולה עם רות דיין, ממקימי משכית, ועבדה בהתנדבות במוזיאון ישראל. באמצע שנות החמישים הפסיקה טרודי לצלם ובביתה נשמרו אלפי תשלילים והדפסי מגע אותם סרק נדב מן מ"ביתמונה" והם תועדו עבור הספריה הלאומית. טרודי הלכה לעולמה בשנת 2019 בגיל 102.

מקורות והרחבה
מקור התמונה וסיפור חיי מיקו וטרודי שוורץ: נדב מן ביתמונה
צלמי הארץ - מראשית ימי הצילום ועד היום, גיא רז, מפה מיפוי והוצאה לאור והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003
השדרה - שדרות ירושלים בעיני הצלמים, בעריכת ורד נבון, הוצאה שניה 2021
עיריית יפו בשלהי התקופה הע`תמנית ובשנות המנדט הבריטי, שמואל גילר בתוך יפו הבלתי ידועה בהוצאת אריאל , 2019
אתר השדרה הראשונה, בית ספר לאדריכלות ע"ש עזריאלי אוניברסיטת תל אביב

חזרה לסדרת "שמעו צי-פור"      לתפריט ראשי 


תגובות
1.  נדב מן  (10/09/2021)
יואב כתבה יפה מאוד. המשך להעשיר את ידיעתנו בעברנו ואני אסייע כמיטב יכולתי
2.  ורד נבון  (10/09/2021)
נהדר ומאוד משמח, ממש הפחת חיים בסיפור הזה. כהרגלך… הספקתי לבקר את טרודי פעם אחת, ולהראות לה טיוטא של הספר שלי כדי לקבל את ברכתה. הייתה בת יותר ממאה וצלולה כבדולח. רק שכחה באיזו מגירה הניחה את הפורטרט של מיקו. חזרתי הביתה מאוכזבת כי אצל נדב מן לא מצאתי אז את הפורטרט שלו. אבל באותו ערב התקשרו הנכדים של טרודי ואמרו שמצאו את התמונה ושלחו לי במייל. לדעתי מיקו שוורץ היה הצלם הכי חשוב של השדרה. גם כי צילם אותה בשיאה וגם משום שהיה צלם מעולה.
3.  שמואל גרואג  (12/09/2021)
יואב תודה כמה פרטים קטנים להשלמת הסיפור שים לב שעל הזכוכיות של קפה למדאני מודבק דבק להגנה נגד הפצצות , כנראה כמסקנה מההפצצות האיטלקיות על יפו ותל אביב , הצילום נלקח מהמרפסת של מלון קונטיננטל ומגרש הבאסה , היה קיים באותה תקופה גם אם עדיין בלי דשא.
4.  דב אלון  (19/09/2021)
תודה לך יואב על המידע שנאסף ומצביע על חשיבות השימור של השדרה
5.  Doron Kadmiel  (19/09/2021)
יופי של סיפור עם שלל עדויות עצובות על כך שלא ידענו לשמר עבר.
6.  אברהם ציפי  (19/09/2021)
תודה על כתבה יפה ועל סיפור יפה כל כך. הסיפורים הקטנים והיפים שאתה מביא שזורים בהיסטוריה של המדינה ואילולא הכתבות שלך לא חושבת שהייתי קוראת עליהם אז שוב תודה.
7.  אתי מראלי בן אליעזר  (20/09/2021)
יואב כתבה מרגשת כל כך. כמה חבל שלא השאירו את יפו במקורה וכמה נפלא שהיא תועדה ע"י הזוג המיוחד הזה.
8.  אילנה אבידב מור  (20/09/2021)
מחכים ומעניין מאד
9.  דניאל מורגנשטרן  (23/09/2021)
שלמי תודה ליואב על חשיפה באזמל המקלדת והפילם הישן (מי מהצעירים עוד זוכר מהו תשליל ?) הן את תולדות השדרה ה"אירופית" המפוארת של יפו ולא פחות מזה את סיפורו של הצלם מיקו שוורץ דובר שפת אמי עד עצם היום. כאשר הגעתי לירושלים בשנת 1963 להשלמת לימודי באוניברסיטה העברית (בגבעת ר"ם) נזקקתי לימים לשירותי צילום, כמובן בפוטו שוורץ של ככר ציון. את טרודי זכיתי עוד להכיר מבלי שזיהיתי את מוצאה, ומי שניהל החנות היה אמנון... אכן היו ימים !
10.  איה שחף  (24/09/2021)
כתבה מרתקת ומחכימה. הצילום נפלא.
 
© 2021 Yoav Avneyon. All rights reserved.