עצים קשישים היא תופעה מרגשת. בביקור בפארק יוסמיטי בארה"ב מהווים עצי סקויה אדירים שצמחו בזמנו של דוד המלך תפאורה נפלאה לכל צילום.
כאן בארצנו הקטנטונת השיא המקומי צנוע יותר אך עדיין מרשים. רבים סבורים כי עצי הזית בחצר כנסית גת שמנים בירושלים הם הזקנים ביותר בארץ – ואולי היו עדים לתפיסתו של ישוע הנוצרי על ידי הרומאים. ככל הנראה זו מסורת שאינה מבוססת על עובדה מדעית. ישראל גלון מעריך את גילם בכ- 450 שנה (ראו מקורות).
מתחרה נוסף הוא עץ השיזף המרשים בעיר אובות שבערבה שגילו מוערך בכאלף שנים.
אך "זקן השבט" אינו אחד מאלה שהוזכרו כאן. הערכות מומחים מתארכות את עצי הזית בנחל זיתן שליד שבטה כעצים הקשישים בישראל וגילם מוערך בכ- 1600 שנה !
הקשר האישי שלי למקום: קורס מפקדים, חיל תותחנים, (מזמן מזמן)... מסע אלונקות. המסלול השגרתי היה מהבסיס ועד חורבות שבטה ובחזרה. באחת הפעמים קיבלתי משימה: להרצות על שבטה והנבטים. עשר דקות מול החורבות בלילה כשכל המחלקה עומדת עם האלונקות על הכתפיים. לימים, בשנות מילואים רבות התאמנו באזור וירינו אלפי פגזים אל הגבעות החשופות.
כאזרח – וחובב טיולים - יכלתי לברוח מהמקום כמו מאש... אך ההפך קרה. אני נמשך לאזור ללא תקנה. באחד מסופי שבוע התארחנו אצל עמי ודינה הגרים בחוות שבטה בכניסה לחורבות שבטה העתיקה ומשכירים חדרי לינה פשוטים וחביבים. מעמי אפשר לשמוע סיפורים מעניינים ועם דינה אפשר לשוחח שעות וליהנות מבישוליה המופלאים.
הבחנתי במפת סימון שבילים בסימון זיתים עתיקים ובשבת שטופת שמש צעדנו בערוצים המטורסים כשעה ורבע עד הזיתים. הדרך רצופה שרידי חקלאות קדומה. טרסות, סכרים ובורות מים. כמו כן גם נפלי פגזים שיתכן שאת חלקם אני עצמי יריתי לפני שנים ... בערוץ הנחל גדלים כמה עצי זית בינוניים בגודלם ודקי גזע. האמת שראיתי עצים מרשימים יותר אך מיקומם המיוחד בלב הנגב וההליכה במדבר - עושה את הקסם.
על פי עבודת מסטר של אלי אשכנזי העריך פרופסור יהודה פליקס מאוניברסיטת בר–אילן – בוטניקאי מוערך שנפטר בשנת 2005 כי גילם של העצים הללו הוא כאמור כ- 1600 שנה. הם החלו את חייהם בתקופה הביזנטית עת שבטה הייתה בשיא תפארתה. יחד עם זאת יש לזכור כי תיארוך עצי זית מסובך יחסית ואינו מבוסס על טבעות הגזע ויש החולקים על הערכת גיל זו.
את עצי הזית הללו יש לראות בהקשר רחב יותר. כל המסתובב בנגב מבחין בשרידי חקלאות מפוארת מתקופות קדומות: סכרים, טראסות, חוות חקלאיות, תלוליות אבנים מסתוריות (תולילת אל ענב), בוסתנים ועוד מרמזים על חקלאות מפותחת שהגיע לשיא פריחתה בתקופה הביזנטית. בנגב גידלו חיטה,שעורה וארקוס (ממשפחת הקטניות – לא זוהה בוודאות) כמו כן גודלו גפנים, זיתים, תמרים, תאנים ועוד. בשנות ה-50 וה-60 שוחזרו חוות חקלאיות בשבטה ובעבדת על ידי פרופסור מיכאל אבן ארי.
קצת על הזית:
השימוש בזית כעץ פרי החל בארץ בתקופה הניאוליתית לפני כשבעת אלפים שנה. ברחבי הארץ התגלו שרידים של מאות בתי-בד עתיקים לעצירת שמן, רובם - למן תקופת הברזל (מאות ט`-ח` לפנה"ס) ועד ימינו.
עץ הזית הפך להיות ממאפייני הנוף של ארץ-ישראל, סמל חשוב לשורשיות והתגלמות של תקווה. היונה נשאה "עלה זית טרף בפיה, וידע נח כי קלו המים מעל הארץ" (בראשית ח, יא). ענף הזית הפך סמל לשלום בארץ ובעמים, ומעטר כיום את סימלה של מדינת ישראל. מוצאו של הזית הוא ים תיכוני. הוא מתחיל להניב פירות לאחר שש שנות צימוח. הזית סובל בטמפרטורה הנמוכה ממינוס 4 מעלות – ואכן באזור שבטה שלא כמו באזור עבדת – הטמפרטורות כמעט ולא יורדות מתחת לאפס.
עצי זית מגיעים לגיל מופלג בזכות כמה תכונות. החשובה מכולן יכולת ההתחדשות לאחר מכת קור, מכת ברק, כריתה ואפילו לאחר העתקה למקום חדש. ניתן לחדש חייו המסחריים של עץ מנוון או פגוע בן עשרות או מאות שנים ע"י פעולות גיזום הזרועות - הפעולה נקראת שילוד מלשון שלד. עיניים רדומות שמתחת לקליפת העץ מתעוררות כתוצאה מכך ומתקבלת צמיחה רעננה וצעירה. גם אם מנסרים העץ עד בסיס הגזע פורצים הסורים מתחת לחתך בהיקף הגזע. (תודה לאלישע צורגיל – ידידי האגרונום משדה בוקר על המידע).
עץ זית עתיק בהר בוקר. כנראה בן גילם של העצים משבטה הנמצאים שישה קילומטר ממערב לו
כמה תושבים חיו בנגב בשיא ההתיישבות בו? מספרים כי בתקופת המנדט – חיפשו הבריטים ביסוס מדעי למדיניות ההגירה שלהם ומתן הסרטיפיקטים. הבריטים רצו לדעת כמה תושבים יכולה להכיל מדינת ישראל. נעשתה פניה לבן גוריון שהפנה אותם למומחה: פרופסור מיכאל אבי יונה. נקבע כי המשלחת תגיע לביתו. עד הגעת נציגי המנדט לביתו של אבי יונה שלח בן גוריון מברק לאבי יונה ובו צווה: "תאמר 4-5 מליון". ואכן זה המספר בו נקב אבי יונה וביסס אותו על ידי שקלול ע"י כמות התושבים בנגב בתקופה הביזנטית מול חלקם באוכלוסייה הכוללת. בשנת 1937 יצאו אבי יונה והבריטים לסיור בנגב והאחרונים הופתעו מגודל הערים הנבטיות ותשתית החקלאות. למען האמת בשיא ההתיישבות בנגב בתקופה הביזנטית לא עלה מספר התושבים על מאה אלף איש – שאף הוא מספר מרשים ביותר.
בשנות ה-70 של המאה ה-20 התגלה בסמוך לקיבוץ רביבים מאגר גדול של מים מליחים. המאגר אפשר נטיעת כרם זיתים, בעיקר מזן "ברנע", שפותח בישראל, על קרקע בתולה. בהמשך ניטעו גם עצי זית מזן סורי.
המים המליחים הם המקור היחיד להשקיית הכרם, שהוא הגדול בישראל, עם יותר מ-100,000 עצים, וככל הנראה הגדול מסוגו בעולם. שיטת השקיה זו היא ייחודית לחלוצה, ועומדת בניגוד לשיטות המסורתיות של גידול עצי-זית.
הקרקע הפורייה והשקיית העצים במים מליחים נמצאו כתורמים לאיכות הפרי, לטעמו, ולשמן הזית המשובח המופק ממנו. עד מהרה התברר כי סביבת השורשים המלוחה גורמת לעץ לייצר יותר חומרים סוכריים כדי להשתמש במים ומליחות המים גורמת דווקא למתיקות גבוהה יותר של הפרי. ויש הטוענים כי הארומה של שמן הזית המופק בנגב, מזכירה את זו של שמן זית טוסקני. בשנים האחרונות נמצא הענף בדעיכה עקב ירידת מחיר שמן הזית ובמקום עצי הזית ניטעים עצי חוחובה.
מקורות:
מיקום, הגעה, בטיחות:
נ.צ. רשת ישראל חדשה (מקורב): 531700 / 167100
מיקום: כ-3 ק"מ דרום מזרחית לחורבות שבטה
שעות פתיחה: חופשי
רכב: עד שבטה ברכב רגיל או עד מפגש נחל זיתן עם הערוץ בו גדלים העצים – ברכב שטח.
מפת סימון שבילים חולות ורמת הנגב מספר 16 , שבילים 16415 שחור (רכב שטח) ו-16417 ירוק (רגלי בלבד)
בטיחות: שימו לב: מדובר בשטח אש ! ניתן להיכנס לשטח רק לפי הנהלים המחייבים. בנוסף יש בשטח נפלים , בורות מים ויש להסתכל היטב לאן הולכים
הערות: אין אפשרות וגם אסור להגיע עד העצים עם רכב. במקום טרסות רבות וחשוב לשמור על השטח הבתולי בערוץ. כל ההנאה היא לחנות את הרכב,נניח בשבת בבוקר, בחורבות שבטה וללכת לטיול רגלי חביב של כ- 3 שעות (הלוך ושוב). הטיול מתאים לעונות סתיו חורף ואביב. על עצי זית עתיקים ויפים ליד דיר חנא - ראה כאן
חזרה לאתרים דרום חזרה לתפריט ראשי
