חפירת הבאר העברית הראשונה בנגב המתחדש       חזרה ל"ועוד"   

1912
דמיינו לרגע את הנגב השומם.
היהודי הדרומי ביותר גר בקסטינה ובודדים בכפר הערבי ברייר (ברור-חיל של היום). מדרום אין אף ישוב יהודי.
 בשנת 1911 רוכשים המשרד הארץ-ישראלי וחברת `הכשרת היישוב` קרקע ראשונה בצפון הנגב, 6,000 דונאם, במחיר של 8 פראנק הדונאם וזאת לאחר קשיים רבים מול השלטון הטורקי.
בשנת 1912 עולה הנקודה היהודית הראשונה בנגב המתחדש – חוות רוחמה. בין מקימיה – צבי הירשפלד. את תיאור חפירת הבאר מספר לימים בנו –  מאיר הירשפלד:


"השאלה אחת בפי כולם, היהיו מים או לא יהיו, עיני כולם לבאר שחופרים ברוחמה, ובראש העובדים יעקב בסקין (בן אהרן וחיה) - אדם אשר היתה יעודה לו קרירה מזהירה באחת האופרות ברוסיה, זנח את הכול ועלה לארץ (ב- 1913 מצרניקוב).

כולם אבלים יום יום, יום שישי אחד כשהיו כבר בעומק די גדול, בשעות אחר הצהרים, כל החופרים עזבו כבר את הבאר ויעקב בסקין חש כאילו היום הוא ימצא מים, הוא נשאר יחידי וכולם חזרו. כשהגיעה שקיעת החמה והוא לא חזר, יצא אבא (צבי הירשפלד) בלווית כל הקבוצה, שבסך הכול מנתה חמישה עשר איש אל הבאר.  בהתקרבם אליה, ממעמקי הבאר נשמעה שירה אשר הרשימה באופן מיוחד, "ממעמקים קראתיך יה, ענני במרחביה" וזה היה קולו הנפלא של בסקין, כשהגיעו לבאר צעקו:"בסקין מה נשמע?" הוא אומר:"יש מים!"

בסקין הועלה ובידו כד של מים דלוחים, זה היה כד המים הראשון שהועלה מבאר רוחמה, מן הבאר העברית הראשונה בנגב.
כשיצא בסקין החל לרקוד ולשיר "לא עוד מים, מי לחץ, לא עוד מים שנאגור לאחר שנרחוץ את הפנים למען נרחוץ את בשר גופנו, לא עוד מים של בשר גופנו שנאגור למען רחוץ את הבגדים שלנו... מים בשפע! מים להשקות ירק וגן, מים להרבות עץ עושה כל פרי למינו".

אמר אבא, "רבותי וחברי, נערוך את תפילת השבת כאן על ידי הבאר", כל אחד החזיק את הכד וליקק את הכד כאילו היה זה משקה יוצא מן הכלל ובראש החבורה עמד והתפלל חכם ניסים אלקיים מעזה שהיה הקשיש שבחבורה ופתח ב"לכו ונרננה לה`", ובהגיעו לתפילה של שבת בה אנחנו אומרים:"לקראת שבת לכו ונלכה במקום "ימין ושמאל תפרוצי..." בקע לפתע קולו של אבא בקול שואג וקורא:"עוד עם ישראל יפרוץ ימה וקדמה צפונה ונגבה ואנו כאן נקים את מדינתנו מדינה אשר אליה יבואו וממנה ילמדו בנו יתקיים מה שנאמר: "מציון תצא תורה ודבר ה` מירושלים".

 

 צבי הירשפלד במדי שומר


כמאה שנים אחרי ארוע זה  - אני – נינו של צבי הירשפלד - ומשפחתי  אוחזים באדמת הנגב וממשיכים את דרכו של הסבא רבא צבי מתוך אמונה ותקווה בשילוב של עשייה ועבודה עם רוחניות ותורה .
 

 

נכתב על ידי איל הירשפלדיליד רחובות, תושב עזוז שבפתחת ניצנה, מדריך טיולים,  מפעיל יחד עם אביגיל אשתו מתחם ארוח יחודי. צימרבוס

 חזרה ל"ועוד"    חזרה לתפריט ראשי

 

 


שלח תגובה
שם
דואר אלקטרוני (אופציה)
תגובה
© 2021 Yoav Avneyon. All rights reserved.