אז איפה נתחיל...
כמובן בהגחתו לחלל העולם. חצי האי קרים - 1223. מקור משפחתו מערבות קיפצ`ק באירואסיה. הילד התפתח להיות בחור חם מזג, גבוה ומוצק - גוון עור כהה עינים כחולות. כאן מתחילה בעיה: עין אחת כחולה, השנייה לא משהו: כתם לבן בעינו מבדילו מאחרים כבר בגילו הצעיר.

ביברס יגדל להיות שליט מצרים וסוריה וחייו יסובו במאבק איתנים מול שני כוחות אדירים:
  • ממזרח – המונגולים האסיאתים שפלשו לאזור מולדתו וזרעו הרס וחורבן
  • ממערב – הצלבנים האירופאים שהשתלטו העל המזרח הקרוב שבאותה תקופה היה מוסלמי ברובו        

אבל רגע. לא נקדים המאוחר.

ביברס נמכר להיות עבד ובשל הפגם בעינו נקבע עבורו מחיר מגוחך של 800  דרהאם. הוא נשלח לארץ הנילוס לשרת כחייל. הממלוכים (בערבית המשמעות "נרכש", "נקנה") היו חיילים עבדים בשירותם של הח`ליפים של בית עבאס בהמשך "אימצו" אותם גם שושלות שלטון אחרות. המונח "העבדות" מתייחס רק לתהליך ההכשרה שלהם שבסופו אוסלמו, שוחררו מעבדותם ונכנסו כבני אדם חופשיים לשרת באחד הגדודים הממלוכיים. בייברס גדל כחייל ובמהרה הוא מרשים את כל הסובבים אותו בכשרונותיו. הוא ממונה להיות שומר ראש של השליט המצרי ומעמדו בצבא מתחזק.

1250 אל-מנצורה שבמצרים
כאן מתחילה מערכת היחסים של גיבורנו עם העולם הנוצרי מערבי צלבני.
אותה עת – בארץ הקודש שולטים הצלבנים שהגיעו לכאן כ-150 שנה קודם לכן. אמנם ממלכתם מקוצצת לאחר התבוסה בקרני חיטין מול צלאח א-דין, אך עכו מבוצרת לתפארה וערי החוף - אשקלון, יפו, אפולוניה, קיסריה ועתלית משגשגות ומבוצרות.
לואי התשיעי מלך צרפת  מפליג למצרים למסע הצלב השביעי. הנה לואי בציור של אל גרקו:

בין הנוצרים למוסלמים מתנהלים על אדמת מצרים קרבות מתישים (אל-מנצורה ופרסכור). לואי נופל בשבי ומשוחרר רק לאחר תשלום כופר נכבד. אולי כאן נשבע בליבו ביברס כי יבוא יום בו ישלים את סילוק הנוצרים מהאזור. הממלוכים מנצלים את מצוקת שליטי מצרים האיובים ומבצעים הפיכה ותופסים את השלטון במצרים. ביברס משרת כקצין בכיר בצבא הממלוכי.

1260 - עשר שנים אחרי הניצחון במצרים מתחולל כאן אצלנו בעמק יזרעאל, אחד הקרבות המכריעים בהיסטוריה. קרב עין ג`אלות. "ג`אלות" - גולית הוא שמו של מעין חרוד. מאז המבחן של גדעון למלקקים זרמו הרבה מים במעין. האויב: לא פחות ולא יותר - כח מונגולי של כ- 15,000 איש מול כוח ממלוכי דומה. הממלוכים בפיקוד הסולטן קוטוז וקצינו המוכשר ביברס עושים את הבלתי יאמן – מביסים את המונגולים בקרב. מהלך ההיסטוריה היה יכול להיות אחר לחלוטין לולא ניצחון זה.

1260 אוקטובר -  הבוס של ביברס, הסולטן האיובי קוטוז נרצח ביד נעלמה בעת מסע צייד. כנראה ידו של ידידנו בחשה בעניין. ביברס הופך השליט הבלתי מעורער של מצרים (במקביל למינוי חליף בובה..)
תכניותיו של בייברס לגבי הצלבנים - עומדות להתממש...

את עכו אמנם לא הצליח ביברס לכבוש בשנת 1262, היא תכבש רק ב-1291 על ידי ממשיכי דרכו, אך שורה ארוכה של הישגים צבאיים נרשמה לזכותו. בזו אחר זו נופלות הערים הצלבניות לידי צבאו חדור המוטיבציה. ביברס שחשש מחזרת הארופאים בדרך הים, השתדל לא להשאיר אבן על אבן - בעיקר בערי החוף שכבש.

 הנה רשימת כיבושיו והחורבן שזרע בתחומי ארץ ישראל: 

סמלו של ביברס
יועץ שיווק מוכשר יעץ לשליט הפעלתן לאמץ לו לוגו משלו ואכן לוגו זה מוטבע בפינות רבות בארץ:
אריה אימתני המסמל את השליט האמיץ - המשחק בכף רגלו בחולדה מפוחדת - המסמלת את אוייביו (בתמונה - גשר לוד).

 

 

אריה זה מעטר אתרים כמו:
 

- שער האריות בירושלים (ראו הערה)
- גשר גינדס בלוד 
- מצודת נמרוד בגולן
- מצודת צפת (הממצא הועבר למוזיאון ישראל)
- מבנים רבים במצרים ובסוריה.

 

הערה:  שער האריות נבנה כ- 250 שנה אחרי תקופתו של בייברס על ידי העותמנים (במאה ה-16) שפרקו את שני צמדי הטורפים מאכסניה לעולי רגל שבנה ביברס - והטביעו אותם בחומה הירושלמית.

 

 

במקורות רבים מצוין כי לא מדובר באריה אלה בברדלס. באדיבות ד"ר שמעון גת אני מביא בשמו את ההרחבה הבאה:

"מזה שנים נפוצה הטענה שהיצור החתולי, המופיע בכתובות ובתבליטים הקשורים לסולטאן הממלוכי ביברס, אינו אלא ברדלס. מדריכים וכותבים רבים חוזרים על כך בכתב ובהדרכה. יהודה זיו טען, לפני שנים מספר שפרוש השם הוא בכלל נמר, וזאת בהתבסס על המילה פּארס, נמר בפרסית. לטענתו של זיו, השם הנכון הוא בַיי (אדון)- פּארס = אדון נמר, והיא השתבשה בערבית כי פּ דגושה הופכת ב` בערבית.
אלא שלא בברדלס ולא בנמר עסקינן. ראשית שמו של ביברס הוא שם תורכי. בתורכית קיימת האות פּ דגושה, כך שאין כאן שיבוש. יתרה מזאת: השם ביברס פרושו, בניב מסוים של השפה התורכית "אריה". אבל גם בלי ידיעת השפה התורכית אין צורך להמריא לערבות הסואנה האפריקאית ולחפש ברדלסים (שמן הסתם, במקום הולדתו של ביברס, לא נראו מעולם) ולא נמרים.
מבט אל כל תבליט של החתול הביברסי מלמד שלחתול יש רעמה וכפתור בקצה זנבו.
היצור החתולי היחיד שיש לו רעמה הוא כידוע האריה. כך גם לגבי הכפתור בזנב.
אין על כן כל צורך להמציא מחדש את ההסטוריה. פרוש שמו של ביברס "אריה" ובעל החיים בתבליט הוא ללא ספק אריה, גם אם אינו עונה במדויק לתצלום של אריה ברזולוציה גבוהה.
צריך לציין שגם הערך "ביברס" בויקיפדיה לוקה בטעות הזאת וזו ההזדמנות להעמיד דברים על דיוקם".

 

 

בשנת 1277 בהיותו בן 55 מת בייברס
הוא לגם כוס תרעלה שלא יועדה לו ככל הנראה. יש אומרים שהוא עצמו רקח אותה עבור נסיך אחר אותו תכנן להרוג עקב אזהרת אסטרולוגים על מוות מלכותי צפוי. ביברס נקבר בדמשק.

ממשיכי דרכו – הממלוכים שלטו בארץ עד 1517 – ובסה"כ כ- 250 שנה עד הכיבוש העות`מני.
בתקופה זו נבנו עוד מבנים רבים כמו:
מגדל הארבעים ("הלבן") ברמלה
מבנים רבים ב"רובע הממלוכי" (שם לא רשמי) בירושלים (בעת שאנו מבקרים במנהרות הכותל - רוב הקשתות שמעלנו הן מתקופה זו).

הארכיטקטורה הממלוכית מרשימה ומיוחדת וסימני היכר בולטים שלה הם:

• אבלק  פרושו "מנומר"  - קיר בו הנדבכים בנויים לסירוגין מאבנים בצבעים שונים (בד"כ לבן שחור ואדום)
• מוּ‏קָ‏רְנָ‏ס  תקרות מקומרות המשובצות בנטיפי אבן משושים
• קלייבו  שיבוץ אבנים צבעוניות או זכוכיות לתוך משטח מאבן, שסותתו לתוכו שקערוריות בדיוק בגודל האבן המשובצת
• סיתות עדין ומופתי 
• כיפות גבוהות, מתוחות קצת כלפי מעלה
• ראש חץ מנוּצה  קישוט גיאומטרי פשוט, שחוזר על עצמו בעיטור מבנים

תמונות לחלק מהאלמנטים - בהמשך. תודות לאדריכל ירון טוראל בהארת הפאן האדריכלי של המורשת הממלוכית.

סוף דבר
ביברס עצר את הכוח המונגולי ממזרח, מיגר את שארית הממלכה הצלבנית, שיטח מבנים וערים, קיצר אין ספור אנשים בראש - אך במידה רבה יזכר בשל מנהיגותו הנחרצת וכסיפור אישי מדהים של עליה מטאורית לשלטון מהמעמד הנחות ביותר האפשרי. מתאים לסרט? בוודאי. ואני לא הראשון החושב על כך. בקזאחסטן סיים סופר לכתוב נובלה על חייו והסרט בהפקה - קונטרה ל"בוראט" כנראה...

כמה תמונות:

חומות אפולוניה פוגשות את הים התיכון - לא רק בייברס - גם התמוטטות המצוק.. כיום מכוסות חומות אלה בסלעי גיר שהובאו לתמיכה בבסיס המצוק

נהגים רבים החולפים על גשר לוד (גינדס) לא מעלים על דעתם שלא מע"צ עשה את העבודה

שער האריות

מבצר המונפורט - המגינים הגרמנים-טבטונים הבינו את הרמז שמולכם - וחתמו על הסכם כניעה

 

המונפורט מחלון המסוק

 

כתובת הקדשה אדירה לביברס (תראו את זאב בכובע...) במצודת נמרוד 

מצודת נמרוד: האריה - הפעם בלי זאב...

אבלק במאוזלאום ממלוכי בצפת

מוקארנס במסגד האדום צפת 

 קלבו בקיר ה"מחכמה" הפונה להר הבית (קלבו - אמנות התצריף. כאשר משבצים אבן (או זכוכית, או זהב) בתוך אבן אחרת על מנת ליצור משטח פולי כרומטי. מבוקש מקור למונח זה !)

עיטור דמוי חץ מנוּצה - הר הבית

כיפה ממלוכית - סביל קאית ביי - הר הבית

בסיס המגדל העגול שבנה ביברס בצפת (גן המצודה)

ולתוהים לגבי השם המלא של ידידנו : "אל-מלכ א-זאהר רוכן א-דין בייברס אל-בונדוקדארי" שיש בוורסיה העברית שלו 36 אותיות ... הנה פרי מחקרו של BROADAXE מפורום הסטוריה וידיעת א"י של "פרש": מדובר על שני כינויים שניתנו לו בחייו ואין ביניהם זהות או שיבוש. רוכן אל דוניא ואל דין הוא כינוי מלכותי-דתי שניתן גם לשליטים נוספים. הכינוי אל בונדוקדארי נובע מהמילה "בונדוקייה" שמשמעה נשק יורה קלעים - לא רק תותח אלא גם מָעוֹט (קטפולטה) - מטיל אבנים (או מיכלי אש יוונית, זפת רותחת וכו`). המָעוֹטים היו מקובלים מאד בלחימה הארצישראלית של אותה תקופה, בכל הצדדים. תוספת התואר "ארי" שיצרה את בונדוקדארי מקורה בשפה לא ערבית, מתורכית או פרסית.

תודה לד"ר שמעון גת ולחברים בפורומים לידיעת הארץ של פרש ואג`נדה שתרמו מידע לכתבה זו !

חזרה ל"ועוד"    חזרה לתפריט ראשי