האם זה המקום? או הרגע?
אולי שילוב של שניהם.
עצרתי עם האורח שלי בכביש המקיף את הר הבית ממזרח והצופה לנחל קדרון.
אני חולף על המקום לעיתים קרובות בדרך לחניה בשער יפו. מפרץ החניה הקטן תמיד מלא. הפעם היה מקום ריק וקפצתי על המציאה.
תצפית מדהימה על הר הזיתים. מולנו משתרע בית הקברות היהודי הענק. משמאל כנסיות ההר והגן של גת שמנים. למרגלותינו יד אבשלום וקבר זכריה. מימין הכפר סילוואן נאחז במורדות ההר.
אבל לא זה העניין.
בדרך חזרה לרכב ננעץ מבטי בפינה הדרום מזרחית של הר הבית. נמשכתי כממוגנט ועמדתי בתחתית הפינה סמוך ככל הניתן לקיר. הרמתי מבט. כנראה היו אלה המקום והרגע שחברו יחד.
עוצמת המבנה המתרומם כאן מטלטלת. הגובה לקצה החומה מתקרב ל- 50 מטר. האבנים המרכיבות את החומה אינן גדולות כמו בנדבך רבא במנהרות הכותל אך המחזה מפעים...
זוהי ההתרוממות המרשימה ביותר בחומה החיצונית של העיר. תורם לכך הוא שיפועו התלול של נחל קידרון הסמוך.
בעמדך כאן – קל יותר להבין את תוספת – "הגדול" שצורפה לשמו של המלך הורדוס. מתוך מטרה להציב את בית המקדש השני שבנה מחדש על משטח מפולס, בעת שטופוגרפית הר המוריה משתפלת חדות לכיוון בריכת השילוח , מולא החלק הדרומי של הר הבית בטונות עפר שנתמכו על ידי קירות תוחמים. מעל מילוי עפר זה נבנו קשתות שלימים כונו "אורוות שלמה" – כל המערך הזה נמצא כאן מאחורי הקיר.
האזור שמדרום להר הבית כונה עֹפֶל מלשון להעפִּיל – לעלות מבריכת השילוח ועיר דוד שלמטה. פינה זו של ההר היא "קרן העֹפל".
הנה מבטים נוספים בעיתות אחרים על המקום:
מתוך תמונתו של דויד רוברטס 1847
"מטיילים בעולם עם רייצ`ל", גרמניה 1935
קרן העֹפל כפי שנראית מהר הזיתים
