עשרת סְפָרַי לאי בודד חזרה ל"ועוד"
"תולעת ספרים" – אני לא!
תמיד הסתכלתי בקנאה ברעייתי שאינה מָשׁה מספר עד שהיא מסיימת קריאתו. לעיתים תהיתי מה אני הייתי עונה במקום שמעון פרס כשנשאל על הספר האחרון שקרא (תמיד ליד מיטתו היה הרומן המדובר האחרון ... "הממונה" של מיקי ברקיקי אם אינני טועה..).
תחום עיסוקי יחד עם סקרנות לנושאים היסטוריים הגדילו באופן דרמטי את מספר הספרים שאני קורא. הנה העשיריה הפותחת שלי מבין הספרים שהעסיקו אותי בעשור האחרון.
1 ירושלים שגעון לדבר – עמוס אילון הוצאת ספרים דומינו 1991
ספר חובה להבנת ירושלים ולמעשה להבנת ההוויה הפוליטית-תרבותית שלנו ושל הסובב אותנו. נדמה לי שרון פלד – אוהב ירושלים הפנה תשומת ליבי לקיומו. איך הצליח עמוס אילון - עיתונאי והיסטוריון שהלך לעולמו בשנת 2009 - להכניס כל כך הרבה תובנות כמעט לכל דף?
הספר כתוב בצורה מרתקת ובשפה פיוטית. אני מדריך בעיר המדהימה הזו יותר מבכל מקום אחר ובכל פעם שאני קורא שוב בספר – מגלה נקודת מבט חדשה.
מרתק וגם מייאש לראות שההיסטוריה לא גמלה חסד עם בני האנוש שהסתופפו בעיר ובסביבתה. "מלחמות הדת נמשכו בירושלים בשמות אחרים. אמרו עליה שהיא נקרוקרטיה – העיר היחידה שבה למתים זכות הצבעה.... ירושלים היא עיר שבה היריבים מחרידים את ההסטוריה מרבצה יום יום, ללא רחמים ולא בלי דעות קדומות"
על העליה לירושלים ממזרח – ולא כפי שרובנו עושה ממערב – כותב איילון: "הכביש נעשה תלול עוד יותר, מטפס ועולה כברת דרך אחרונה ונכנס לאוכף בין שני הרים – הר הצופים והר הזיתים. לפתע הוא צונח בחדות: ההרים נפתחים כמו מסך למראה פתאומי של כיפות וצריחים. עיר מוקפת חומה רוחשת למטה באור העז. האווירה מרגשת, מיוחדת במינה... חומות ארוכות הבנויות זיזים, מגדלים, גגות אבן מקומרים, כנסיות, בתי-כנסת ומסגדים. על הכול חולשת רחבת האבן העצומה ועתיקת היומין של הר הבית – כיום מקום תפילה קדוש מוסלמי- שחוקה מרוב שימוש וסגידה לאלוהים רבים ויריבים."
2 הידעת את הארץ - יוסף ברסלבי (ברסלבסקי)
סדרת ספרים בהוצאת הקיבוץ המאוחד – הספר הראשון בסדרה יצא בשנת 1939 (ת"ש) והיה הספר הראשון של ההוצאה מבסיסה דאז בעין חרוד.
מתנת הבר מצווה האולטימטיבית של השנים שסביב הקמת המדינה. על כרך "הגליל ועמקי הצפון" שברשותי רשומה ההקדשה הבאה: "להבר מצוה צבי נ"י פרלמן ממשפחת י.א. קרלשטדט ג` שבט תש"ו"
סדרה של שישה ספרים שלא נס ליחה הסוקרת את חבלי ארץ במבט מקצועי ואוהב. ברסלבי היה חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים וזכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל.
"הידעת את הארץ? התיטיב דעת, לפחות את סביבתך? היצאת לשוטט בצידי דרכים ובנתיבות בלתי כבושות, כדי לחדור לפני ולפנים של האיזור, איזור מושבך, הנשקף אליך יום יום ושעה שעה, מרחוק? האם חדרת אל האיזורים השכנים ואל פינותיהם החבויות והנעלמות? הידעת את פרטי נופיהם, לא מתוך טיסת-גלגלים אצה ומבוהלת כי אם מתוך הסתכלות כנה, בלתי אמצעית וברוכת רשמים?"
חלק מעצותיו של ברסלבי איך כן לטפח את ידיעת הארץ לא ידברו כנראה אל הדור של היום. הם כוללות עצות כמו לימוד עצמי, איסוף חומר בכתב, הכנת טבלת מרחקים, יחוד מקום בספריתכם לספרות בידיעת הארץ, גזירת מאמרים מעיתונים, הכנת יומן ידיעות ועוד. "בבואך אל מטולה מן הראוי שתשדל לעבור את הגבול המדיני הסמוך כדי לרדת אל אותה "ברך" רומנטית של נהר הליטאני ולסקור את אפס קצהו של הנקיק... שהוא ירוק, שוטף בעוז ומעלה קצף קל, אך השבע תשביע את עינך במראה חומת ההר התלולה ובמראה מבצר הצלבנים האיתן קלעת-אשקיף הרובץ על גבו.."
חלק מהמידע הרב תקף גם תקף כיום ומאמרים רבים מרתקים.
3 רגע של מקום סיפורים מאחורי שמות מקומות - יהודה זיו צבעונים הוצאה לאור, 2005
שמות מקומות נקבעים בארצנו על ידי ועדת שמות ממשלתית. כבר בשנת 1922 מינה הרברט סמואל ועדת שמות לקביעת תעתיק עברי של שמות עברים במפות ובפרסומי ממשלת המנדט. מאז חלפו כמעט מאה שנים וכ- 7,000 שמות נקבעו לעצמים גאוגרפיים, שמות ישובים ואתרים היסטוריים. הספר מגלה בכתיבה הומוריסטית וקולחת את המסתתר מאחרי השמות.
הידעתם כי מושב חבצלת השרון הוא על שמה של לילי פריימן? שהכפר הירוק הוא על שם בן גוריון (גרין)? שהמושב זרעית (בעבר כפר רוזנוואלד) הוא פרי הראש היצירתי של זיו – חבר ועדת השמות הממשלתית – בשל היותו ראשי תיבות של זכר רוזנוואלד עמנו יהיה תמיד..ועוד
זיו שהיה סייר בפלמ"ח מספר כי הוא וחבריו היו עם "ראש כחול".
"כשאתה יושב המשלטים במשלט מעל מעלה שער הגיא, אתה מעסיק את עצמך במחשבות שונות ומשונות. ראינו את ראש המנזר מעל אבו גוש ושאלנו איך נעשתה מרים בתולה.
התשובה היתה: מצד אחד יש לה סריס, מצד שני בית-טול, מצפון כפר בידו, כלומר, רוצה אבל לא יוצא, וכפר בשם כסלא שהתושבים היו כסלנים.
עם סריס, בתול, כסיל ואימפוטנט סביבה, שלא תישאר בתולה?"
יתרונו של הספר שאפשר לפתוח אותו בכל עמוד שהוא – להנות ולהחכים.
4 מאז ועד הנה – ברוך קטינקא הוצאת קרית ספר 1964
במסדרונות תיכון י"א בתל-אביב בו התקיים קורס מורי דרך - היה פורס צביקה מדניק עשרות ספרים בנושאי ארץ ישראל. בהפסקה הקצרה נדדנו בין הסנדוויצים הטוניסאים והקפה לדוכן הספרים המאולתר.
"קח את זה – לא תצטער" אמר צביקה והצביע על ספר לבן בכריכה רכה שכל חזותו מצ`וקמקת. לשמחתי – שמעתי בעצתו.
המהנדס ברוך קטינקא מתאר בחן ובהומור את קורות חייו מילדותו בפינסק דרך עבודתו רבת השנים בשרות הרכבות העות`מני והבריטי וכלה בפעולותיו במלחמת העצמאות.
יותר מכל הספר הוא סיפורה של הרכבת בארץ ישראל. כתיבתו מזכירה את ההומור השנון של ספר מופת אחר "שלושה בסירה אחת – מלבד הכלב".
כך לדוגמה מחזיר אותנו קטינקא לשנת 1916. הוא עובד בשרות הרכבות ומקבל פקודה להכין מיידית קרונועים לשימוש טייסת חיל האויר הגרמני שחנתה במרחביה שבעמק יזרעאל. "..קבלתי ידיעה טלפונית ממפקד הטייסת שיש לו מנוע של מטוס... נדהמתי לעוצמתו שהייתה כ- 160 כ"ס, בשעה שבשביל קרונוע היה מספיק החלק העשירי ואפילו העשרים מזה. החלטתי לנסות להשתמש במנוע עם המדחף כמו שהוא. קשרתי היטב את גוף המטוס אל הקרון והזמנתי את אחד הטייסים להניע את המנוע. כעבור זמן בא טייס, התיישב במושב המטוס והציע לי לשבת על ידו במקום המפציץ. לבשנו כובעי טייס מיוחדים והטייס הפעיל את המנוע.
המדחף התחיל להתנועע במהירות, פתחתי את הבלם היד של הקרון ולפתע התחיל הקרון לזוז קדימה שהוא מקים רעש נורא ומהירותו הולכת וגוברת. באמצע הדרך מעפולה לחיפה, כשנוכחתי שהמהירות עוברת את גבול המותר, אותתי לטייס לעמוד. רצינו לחזור לעפולה. אבל כיצד חוזרים?
המדחף אינו יכול להסתובב לאחור... החלטתי להמשיך עד חיפה אף כי הדרך בין עפולה לחיפה היתה אסורה בתנועה לרכבות מחשש של הפגזות בריטיות... לשמחת הטייסים לא היה גבול. בידם היה כלי שימושי שהם רגילים בו. הם הודו לי מקרב לב"
5 תמול שלשום – שמואל יוסף עגנון הוצאת שוקן 1964
כאן אין צורך בהסברים רבים. לא לחינם זכה איש זה בפרס הגדול. סיפורו של יצחק קומר הוא במידה רבה סיפורו של שמואל יוסף צַ`צְ`קֶס שהפך שמו לעגנון לאור ספרו הראשון שנכתב בארץ ישראל "עגונות". שפתו המיוחדת של עגנון יחודית ומענגת. אני מקריא קטעים ממנו ביפו, נוה צדק, זכרון יעקב וכמובן בירושלים. על ריבוי השכונות בירושלים על שם משה מונטיפיורי: "וכל מקום שם בירושלים נקרא משה: או אוהל משה או זיכרון משה או ימין משה או מזכרת משה. רוצה אתה להגיע לאחד מן המקומות הללו, שוכח אתה אותה מילה שנטפלה למשה, ואתה הולך ממשה למשה, ואין אתה מגיע למשה זה שרצית."
על נחיתתו בחוף יפו בו עבר מהאניה הגדולה לסירה קטנה שתורידו לחוף. מהגג הגבוה של התרגשות ההגעה לארץ ישראל – לבור העמוק של הווי הסבלים בנמל: "הגיעה ספינתנו ליפו שהיא שער ארץ ישראל... באו שנים שלושה בני אדם, זה חטף את שקו וזה נטל את מלתחתו וזה משכו עמו. הבין יצחק מדעתו, שאֵלו הם שנשלחו לקראתו להקל עליו כניסתו לארץ ועל דרך המליצה אמר בלבו, אִמנו ציון שלחה את בניה להקביל את פני אחיהם שחזר אצלה. ביקש להראות להם אגרותיו שכתבו עליו גדולי גליציא כדי שידעו שלא טעו בו. לא הספיק להוציאן, עד שנמצא יושב בספינה קטנה מטולטל בין צוקין וסלעים."
6 תנ"ך עכשיו – מאיר שלו הוצאת שוקן 1985
שני תריסר סיפורי תנ"ך נבחרים המוצגים באור אחר מזו שהציגה מורתי תקוה. דרך ההצגה השנונה, המודרנית וההומוריסטית יכולה לחבר גם אתאיסטים מוחלטים לספר הספרים הנפלא.
"מעשה בראש כנופיה כריזמטי, באשה יפה ופקחית ובבעלה העשיר ומהיר החימה. מעשה שתחילתו בגביית דמי חסות וסופו במוות מסתורי. כסף, אלימות ואהבה – לא בשיקגו וגם לא בדו"ח ועדת שימרון, אלא בכרמל שבהרי חברון. מעשה ישן שגיבוריו הם נבל הכרמלי, רעייתו אביגייל, והמורד במלכות דוד בן ישי"
7 מסע תענוגות בארץ הקודש – מארק טווין כנרת זמורה ביתן, דביר 2009 בתרגום עודד פלד
בשנת 1867 יצאה אונית נוסעים מפוארת מארצות הברית לאירופה, ארצות הים התיכון וארץ הקודש. על סיפונה הסופר הצעיר מארק טווין בשליחות עיתונו. כתבותיו רוכזו בספר "התמימים בחו"ל" והקטע העוסק במחוזנו רוכז בספר זה.
כשאני מדריך תיירים נוצרים במקומות הקדושים לנצרות אני מהרהר לעיתים מה עולה בראשם למראה המקומות עליהם שמעו עוד מנעוריהם. מחד – גם אלה מהם שאינם מבקרים כלל בכנסייה נפעמים מאותם מקומות בהם הילך, פעל או מת מושיעם אך מאידך אני תמה אם גם הם חשים אי נוחות מהמסחור והנלעגות של חלק מהאתרים הקדושים. מארק טווין עונה לי במקום חלק מהם.
בהגעתו לירושלים שם לב טווין כי עולי הרגל לא פרצו בבכי. הסברו לכך : "לא היה צורך בדמעות. הן לא מתאימות למעמד. המחשבות שירושלים מעוררת מלאות פיוט, השראה, גדוּלה ויותר מכל, כבוד. מחשבות אלה אינן מוצאות את ביטוין ההולם ברגשנות של פעוטות"
מאידך ברגע אחר כותב טווין: "המקום הראשון שאתה הולך אליו הוא כמובן הקבר הקדוש..... הקבר סגור במעין מקדש קטן הבנוי מאבן צהובה ולבנה בעיצוב מוזר..מכוסה לוח שיש שנשחק מאוד בשפתיהם של עולי הרגל...מעליו תלויות כחמישים מנורות כסף... ומלבדן יש שם קישוטים זולים וצעצועים אידיוטיים הממיטים חרפה על המקום הקדוש".
ובמקום אחר: "נדמה לי שמכל הארצות בעלות הנוף המדכדך, ארץ ישראל מחזיקה בכתר. הגבעות קירחות, צבען דהוי, וצורתן רחוקה מלשובב את העין...זו ארץ משמימה, חסרת תקווה, שבורת לב".
8 ירושלים, ירושלים - דומיניק לאפייר, לארי קולינס הוצאת שוקן, 1978
אם יש בעיני פרק מופלא בקורות עמנו בעת החדשה – הרי זהו פרק הזמן שסביב מלחמת העצמאות.
לאפייר הצרפתי וקולינס האמריקני בצעו עבודת מחקר מקיפה והם מתארים את הארועים שהובילו להקמת מדינת ישראל תוך דגש על המלחמה בירושלים.
היחוד בספר הוא שהתסריט מדלג בין הצד הערבי לצד הישראלי ובין מנהיגי העימות לאנשים הפשוטים שעם סיפורם האישי כה קל להזדהות גם אם הם בצד השני של המתרס.
ספר מרתק שמקל על הבנת הארועים הגדולים והמכוננים שקרו כאן בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת.
"אותו ערב של מאי 1948 התגלגלה היבבה של חמת החלילים בפעם האחרונה בסבך סמטאות האבן העתיקות. היא בישרה על יציאת החיילים הבריטיים שהחזיקו בעיר העתיקה של ירושלים....כשהגיע הטור הבריטי האחרון פתאום פנה שמאלה ועלה בסמטה נפתלת..בלשכתו מוקף אוסף ספרים עתיקים וכלי קודש עשויים כסף בילה ה"מוכתר", ר` מרדכי ויינגרטן האיש הנכבד ביותר ברובע, את שעות אחרי הצהרים בקריאת כתבי קודש שלו.....קצין בריטי בגיל העמידה, עטור בתגי הצהוב-ואדום של רגימנט סאפולק מסר לו מפתח-ברזל חלוד שאורכו רגל. היה זה המפתח של שער ציון...
"מאז שנת 70 לסה"נ עד היום הזה" הצהיר הקצין "לא היה בידי היהודים אף לא אחד ממפתחות ירושלים. זו הפעם הראשונה באלף ותשע מאות שנה זוכה עמך בזכות הזאת".
....
"הארון בן ג`אזי לטש עיניו לתוך החשיכה בכיוון הצליל העולה מן העמק בו סייר חודש ימים לפני כן עם עדר הכבשים השאולות שלו. היה זה נהם מנועים כבוש ועקשני. זה שעות רבצו בן ג`אזי ואנשיו, רועדים מקור באשמורות האחרונות של הלילה בציפיה לקול זה. תשדורות ממכשירי הקשר שלהם החבוי ליד חולדה, נקודת ההיערכות העברית, הזהירתם שהיהודים ינסו להעביר היום שיירה גדולה בדרך באב-אל ואד לירושלים"
9 "הטור השביעי" נתן אלתרמן לא צריך הבהרה. כל טור הוא פנינה.
10 רשימת ספרים – של בית מסחר הספרים של שי"ש ירושלים, 1921 בהוצאת שלמה ישראל שיריזלי (שי"ש)
טוב – תגידו זה כמו לקרא ספר טלפונים. לא ממש.
סבא-רבא שלי היה המוציא לאור הראשון בארץ ישראל. הוא עבד אצל אליעזר בן יהודה והיה מנהל חלק מעיתוניו. לאחר שנפרדו בזעף איש מרעהו, שבו לעבוד יחד אחר זמן.
שי"ש הוציא לאור כמה עשרות ספרים ובנוסף החזיק אלפי ספרים שונים למכירה בעסקו שברחוב יפו סמוך לבית הספר אליאנס (שנהרס ובמקומו נבנה בית כלל המכוער). הספרון הדק מכיל רשימה של כ-1500 כותרים שהוצעו על ידו למכירה בירושלים בתחילת תקופת השלטון הבריטי. המטבע הנהוג אותה תקופה היה עדיין גרוש מצרי.
הספר הראשון ברשימה הוא "אבותינו, תולדות ישראל ע"פ ביוגרפיות", מאת שלמה ברמן, 15 חוברות כל חוברת 2 גרוש מצרי. האחרון הוא "תשורה קובץ ספרותי" שמחירו 25 גרוש מצרי.
בשיא מחזיק "דברי ימי ישראל, 8 חלקים מאת צ. גריץ 580 גרוש מצרי.
לא ידעתי על קיומה של רשימת ספרים זו אך לפני כשנה הסב קרוב משפחה החי באוסטרליה את תשומת ליבי כי בית מכירות יודאיקה ירושלמי מציע את הספר למכירה. ביום המכרז הייתי בהדרכה בצפון. "אין בעיה" אמר נציג בית המכירות " יתקשרו אליך בעת המכירה ותוכל להציע בזמן אמת". ואכן בשעות אחר הצהרים המאוחרות התקשרו. ביקשתי סליחה חריגה ממטיילי שחזו בי זוכה בספר ...
טוב, עם העבר אני מסודר. צריך למצא גם ספר שייתן השראה לעתיד. יש המלצה?
לרשותכם מערכת תגובות מטה
חזרה ל"ועוד" חזרה לתפריט ראשי
