הרצל, וילהלם ומזרחי חזרה לאתרים מרכז
שניהם הגיעו לארץ הקודש לביקור שיהיה הראשון והאחרון כאן בחייהם.
האחד - בן 38 , יליד בודפשט, עיתונאי ואיש רוח, גבר נאה ומרשים בעל זקן מטופח ובמוחו קודח רעיון מטורף: להקים מדינה יהודית.
השני – בן 39 , יליד ברלין, קיסר האימפריה הגרמנית, בעל שפם מטופח ושעליו נאמר שמספר שגיונותיו מגיע כמעט למספר חליפות-המדים שלו (שלפי השמועה יִסָפְרוּ במאות).
בנימין-זאב ופרידריך-וילהלם נפגשו בארץ הקודש פעמיים. דווקא הפגישה הקצרצרה על אם הדרך בין יפו לירושלים , ליד מקווה ישראל נצרבה בתודעה.
פרידריך-וילהלם הידוע בכינויו המלכותי וילהלם השני הגיע לכאן באוקטובר 1898 במטרה לחנוך את כנסיית הגואל בירושלים. הארץ המנומנמת תחת שלטון עות`מני רגשה וסערה לנוכח הקיסר וכמאתיים מלווי.
ימי מסעו של הרצל היו הימים הדרמטיים ביותר בחיו. הוא ראה לפניו שעת כושר גדולה להגשמת הציונות. בצאתו מקונסטנטינופול רשם ביומנו "נראה שאני מתקרב והולך אל פסגת מפעלי הטרגי. אם המשלחת לארץ-ישראל תצליח, תהא העבודה הקשה ביותר עשויה, כל השאר הוא רק הגשמה היכולה להיעשות בידי אחרים.."
ערב הפגישה במקוה ישראל היה הרצל במצב גופני ירוד ביותר: "..חשתי בגופי אך התאמצתי לעמוד הכן על רגלי. תמונת החניכים ליד מכשירי החקלאות הייתה מרהיבת עין..בשעה תשע בשרה תנועה רבה על פני הדרך את בואו של הקיסר ולוויתו..נתתי בידי אות למקהלת-הילדים של מקוה לשיר..עמדתי ליד אחת המחרשות והסירותי את כובע השעם".
"הקיסר הכירני עוד מרחוק. הוא התנער קצת, היטה את סוּסו לעֶברי – ויעמוד לפני. פסעתי שתי פסיעות לקראתו; ובגחנו על צואר הסוּס ובהושיטו לי את היד, ניגשתי עד סוּסוֹ, שלחתי אליו את ידי וניצבתי לפניו בראש מגולה.
הוא צחק והבריק עלי בעיניו השליטות :
"השלום?"
"חן חן, הוד מלכותו ! אני מתבונן לי בארץ. איך עלתה להוד מלכותו הנסיעה עד כה?"
הוא מצמץ תקיפות בעיניו: "חם מאוד ! אבל לארץ הזו נצפּנוּ עתידות".
"לפי שעה עודנה חולה", אמרתי.
"מים דרושים לה, מים רבים !" דיבר מעל מושבו.
"כן, הוד מלכותו ! תעלות באמת-מידה גדולה !".
הוא שנה : "ארץ העתיד היא"
..אז יושיט לי שנית את ידו וידהר לדרכו. גם הקיסרית קרבה על סוסה אל החזית, ותנענע לי בראשה בבת צחוק, וגדוד המלך עבר הלאה תחת צלילי הילדים בשוררם...
(מתוך יומנו של בנימין זאב הרצל, 29 באוקטובר 1898)
המפגש נודע גם בשל הפוטומונטאז` המיתולוגי שנבע מפשלה אדירה של וולפזון עוזרו של הרצל.
כותב הרצל: .." וולפזון בן החיל עשה שני צילומים מן המחזה. לפחות, כך האמין, הוא דפק ביהירות על הקודק שלו "את לוח הצילום לא אתן בעד עשרת אלפים מרק". אך בבואנו ליפו אל הצלם...נתברר כי בצילום נראה רק צלו של הקיסר ורגלי השמאלית."
הסוף המביך כאן הוא סוף טוב: לדראון עולם נתחנך על התצלום המזויף.
משמאל: הפוטומונטאז. מימין ובמרכז - שני חלקיו המקוריים
הסוף האמיתי היה עגום יותר. הרצל ראה בפגישה במקווה אות מבשר טובות לקראת המפגש השני וההמשמעותי בירושלים. במפגש זה נשא נאום סדור בפני הקיסר אולם אמונתו בכוחם של יחידים לשנות את מהלך ההסטוריה האנושית, עיוורה את עיניו מראות את הריקנות החבויה מאחורי דמותו המרשימה של הקיסר.
כשחזר לאירופה עשתה לה כבר בוינה כנפיים מימרה שיוחסה לקיסר: "הציונות היא רעיון מצוין, הצרה היא שמן הנמנע להוציאה לפועל על ידי..יהודים"
למרות הכל ביקורו של הרצל בארץ היה אבן דרך במסע הארוך שהסתיים בהקמת מדינת ישראל.
לאחרונה נחנך בשערי ביה"ס מקוה ישראל הפסל, ששמו "מה רואה הרצל?" הפסל נוצר במיוחד לבית הספר והוא מבוסס על תצלום שבו נראה תיאודור הרצל בפגישה עם הקיסר וילהלם ה-2.
הפסל מעשה ידיו של האמן מוטי מזרחי יליד 1946 . הפסל נוצר בברונזה בקנה מידה הגדול ב-25% מגודלן האמיתי של הדמויות. מזרחי חצה את דמויות הסוס והקיסר לאורכן, ומבט דמותו של הרצל מופנה לרוווח שנוצר בין שני החצאים המופרדים.
מוטי מזרחי והרצל. מקור: ויקיפדיה
"ניצבתי בפני בעיה", אמר מזרחי, "התצלום ההיסטורי הוא מונטאז`. התבקשתי לעשות פסל פיגורטיבי שמתאר את הסיטואציה, אך לבסוף דנתי פחות בעובדות ההיסטוריות, אלא יותר בנושא כוחו של המבט או החזון. האימפריה מיוצגת ע"י סוס וקיסר, ולמולה אדם פשוט שפועל כדי לממש את חזונו. בפרשנותי, המפגש `כאילו` לא התקיים".
בעיני מייצג הפסל את החזון והראייה ארוכת הטווח של הרצל. הוא אמנם ניצב לפני הקיסר אך מבטו הוא הרחק קדימה לעתיד בו יתגשם חזונו. היתכן שראה ש-114 שנים אחר כך תעמוד שיר ליד פסלו ?
מקורות:
"הרצל" עמוס אילון, ספרית אפקים עם עובד,1976
יומן המסע של הרצל
לקבלת דף מידע תקופתי הכולל כתבות מסוג זה - הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)
חזרה לאתרים מרכז חזרה לתפריט ראשי
