ספורה של סוללה ג` בגדוד 334 במלחמת יום הכפורים חזרה ל"ועוד"
מאת אשר דנק
"בשלב ראשון אתה עולה כקת"ק (קצין תצפית קדמי) לתל- א-ש`יחה ("חרמונית"), יושב על ההר שבועיים שלושה לומד פיקס את כל הגזרה: כל סוללה, עמדה, צומת, ציר - עליך להכיר. ברוך הבא ואני מאחל לך הצלחה ! "
כך מקבל אותי סמג"ד גדוד 334 באפריל 73 ב"מחנה עודד" - שכונת הוילות של הקצינים הסורים בפאתיה הצפונים של קוניטרה. קצין צעיר ונרגש ... משימה ראשונה ... לא תרגיל לא קורס... הפעם "על אמת".
חברתי ללוחמי גולני על ההר והתחלתי בלימוד אינטנסיבי של הצד המזרחי.... היה עלי להתרגל לשמות שהפכו חשובים בחיי באותם חודשים: תל דהור, תל אל-אחמר, טריינג`ה, חרפא, חאן ארנבה, ג`ובתא אל-חשב..... והרחק דרומה מפקדת פקוד דרום הסורית על התל הנושא את השם היחודי"תל אל-חרא" ולידו העיירה "אל-חרא "...
הבוקר קשה לתצפית.השמש העולה במזרח ומסנוורת. בצפיה מערבה לשטח נראים יער אודם הקסום שלמרגלותינו, קבוץ אלרום, עמק החולה, הרי נפתלי ואני חושב לעצמי כמה יפה הארץ עליה אנו שומרים... אחה"צ כשהשמש במערב ומאירה מזרחה ,אלו השעות בהן אנו צופים על שכנינו ולומדים את השטח ... לפתע לאורה של השמש מתגלים פרטים רבים שלא ראינו יום קודם או בבוקר.....
בתחילת הקיץ של 1973ירדנו למחנה העורפי ג`למה שליד יגור ,ממנו לאמון בחרבת מאחז, אח"כ לנופש גדודי בעכו וחזרנו באוגוסט לגולן. מזג האויר הנפלא של הגולן ,הטיולים בשבתות כשניתן היה, שגרה, קצת אימונים ושלווה שמשו בערבוביה .... דבר לא רמז על שעומד להתרחש בסתיו....
ב- 13 בספטמבר עקב הפלתם של 12 מטוסי מיג 21 סוריים בקרבות אויר , הוכרזה כוננות ורבו הדבורים על יום קרב הממשמש ובא. יום קרב בגולן היה פורץ מדי כמה חודשים מאז מלחמת ששת הימים ועקרו חילופי אש ארטילרים בין תותחני צה"ל ועמיתהם למקצוע מן העבר השני. לצעיר חסר נסיון כמוני היה מרתק לשמוע את ותיקי הגדוד מספרים על ימי הקרב הקודמים, כמות הפגזים שירו, אש הנ"ס (נגד סוללות) שחטפו ועוד. אז עוד לא ידעתי על יום הקרב הגדול מכולם העומד להתחיל בקרוב...
החל מראש השנה (27.9.73) החלו להגיע עדכונים עם נקודות ציון של סוללות ארטילריה סוריות בקצב הולך וגובר .... עוד אנו מעדכנים את לוח הארטילריה במטרות חדשות וכבר היה שליח הקמ"ן מגיע עם רשימה חדשה גדולה מקודמתה....
מאוחר יותר,התקבלה פקודה לעזוב את עמדת תל פארס בה ישבנו ,לדלג צפונה ולפרוס ליד מסעדה.במקומנו, לעמדת תל פארס נכנסה סוללה מגדוד 405 שהגיעה לתגבר .
בתוך מספר שעות , ארזנו הכל ,דלגנו והתמקמנו במקומנו החדש ליד מסעדה כשהעמדה המיועדת לנו היתה ממוקמת בואדי , מערבית לבירכת רם וב צמוד לרכס ....
יום ששי 5.10.73 , ערב יום הכפורים ,הוקדש ל סיורים בשטח ,אתור ובנית עמדות חליפין מתאימות ליום הקרב הצפוי ... בינתיים קצינים אחרים מהגדוד יצאו וחברו חלקם לגדודי הטנקים כקש"אים ( קצין שתוף ארטילרי המצטרף ליחידה המסתייעת) או קת"קים (קציני תצפית) וחלק לאיוש תצפיות נוספות כמו "עקול הטנק" שליד מוצב החרמון ועוד..... מספר מצומצם של קצינים יצאו בבוקר מוקדם לחופשה קצרה. בהיותם בדרכם הביתה התקבלה פקודה לעצור יציאות לחלוטין. כיוון שלא היו אז טלפונים סלולריים הגיע מפקד הסוללה סגן יגאל ספיר לביתו בחיפה . על מרפסת ביתו ממתינה אמו ומודיעה לו שעליו לשוב לסוללה ללא דחוי. מבלי לעלות הביתה, הוא הסתובב, חזר לגולן ומאוחר יותר חבר כקש"א לגדוד 53 של חט` 188 . לפנות ערב , כשהשמש בראשי האילנות, התקבצנו בחדר האוכל המאולתר לתפילת "כל נדרי".....
בשעה 10 בבוקר לערך ,בעודנו בחדר האוכל שהפך לבית כנסת ,אנחנו מקבלים פקודה להפסיק את התפילה, לעלות לטנקים לקשור על הכלים יריעות זהוי כתומות עבור חיל אויר, לפרוס בעמדה המיועדת לנו ולהמתין לפקודות שכן יום הקרב עומד להתחיל .... זעקות הזעם של החיילים הדתיים זכורות לי עד היום והבטחתם שלא ינוחו ולא ישקטו עד אשר אשפט בפני הרב הפקודי על "הפקודה הלא חוקית" שזה עתה נחתה עליהם בעצומה של תפילת יום הכפורים... הגדישה את הסאה ההוראה הנוספת - לשבור את הצום ,לפתוח מנות קרב ולאכול כדי ש"יהיה לנו כח" לבאות.....
החל מ 11.00 אנו בעמדה ,מנשנשים על הכלים ומאזינים לרשת האלחוט הדוממת שכן ההוראה היתה לשמור על דממת אלחוט מוחלטת עד תחילת פעילות. אני יושב על המפ"יק (מוצב פקוד קדמי-זחל"ם הפקוד של הסוללה), מפצח גרעינים מאזין ל "וויס אוף פיס " של אייבי נתן וממתין להוראות . בשעה 13:00 לערך מגיע הסמג"ד החדש שלנו סרן (אז) שמואל רשף ז"ל (לימים הקתמ"ר) לבקור, הוא מביא איתו תדפיס מחשב ארוך, רשימה חדשה מעודכנת וארוכה ארוכה עם נקודות ציון של סוללות אויב ..... הסתכלתי ברשימה ולא האמנתי למראה עיני .....182 (!) סוללות אויב ....מספר ללא תקדים ברמת הגולן . מדובר בכ 1100 תותחים אני עושה חשבון ....(בסוללת תותחים עפ"י הדוקטרינה הסובייטית 6 תותחים)."איך בלילה אחד צמח מספר הסוללות לכל כך הרבה?" אני שואל את הסמג"ד .... "גם הם מתכוננים ליום הקרב" הוא עונה ...
בשעה 13.57 זעקת אימים קורעת את דממת האלחוט בקשר : עופר רבינוביץ מסו"ל א` שהוצב כקש"א במוצב החרמון צועק : " ס ו ל ל ו ת א ו י ב פ ת ח ו ב א ש !!!! "
ומיד אח"כ רעש אדיר ,עצום בלתי ניתן לתאור במילים בו למעלה מאלף תותחים סובייטים יורקים אש בקצב מכסימלי .... גיהנום ..... אנחנו נשכבים ליד ה זחל"מ ובכלים הלוחמים נכנסים לתא הלחימה .הרעש נורא... כל רמת הגולן רוקדת כברעידת אדמה נוראית... גיהנום עלי אדמות ....הגוף מתמלא אנדרלין והפחד מתגבר .... פגזים מתחילים להתפוצץ בעמדה וריח חריף של אבק שריפה ממלא את האויר. הקשר שלידי חוטף רסיס ביד ונפצע ,משאית התחמושת הסוללתית סופגת פגיעה ישירה ובנס לא ברור לא מתפוצצת. אחד הטנקים מתחיל לנסוע לא ברור לו לאן בדיוק ...אנשים בהלם , בלחץ,הפנים מבוהלות ....מעולם לא ראו, לא חוו לא שמעו ולא הריחו מצב דומה ... רשף הסמג"ד לוקח אחריות ופוקד על הטנקים "הכון לנוע הפסק אש" שמשמעותו דילוג ונטישת העמדה המוכה שקצב התפוצצות הפגזים בה רק הלך וגבר...... יעף של מטוסים סוריים חולף מעלינו ...."היו מטוסים ביום הקרב הקודם?"אני שואל את אחד הותיקים ... אני שמעתי רק על ארטילריה" אמרתי. הותיק לא עונה לי .... בינתיים מהעמדה אני רואה פגז מתפוצץ על מחסן הציוד שלנו ליד בית הכנסת המאולתר בו נשאר מש"ק הדת שכעס על הפסקת התפילה והמשיך בתפילת יום הכפורים...
אט אט אנו מצליחים לקבץ את הכלים ולנוע לעמדת החליפין .אנו מקבלים מטרה מתחילים בירי אולם שוב חוטפים נפילות בעמדה ונאלצים לדלג. כעת נשלחנו מערבה לפרוש מאחורי הר אודם ,על "ציר חת"ם" החוצה את יער אודם מצפון לדרום . בינתיים אנו שומעים ברשת ש"חרגולים נחתו ב אזור אילת" . "אילת" –שם הקוד של מוצב החרמון והחרגולים הם המסוקים נושאי אנשי קומנדו. התזמורת הארטילרית סביבנו לא שוקטת לרגע וכעת נשמעת כצרור יריות רצוף וחסר מעצורים..... סביבנו שריפות רבות ופגזים מתפוצצים ללא הרף.
ממקומנו החדש אנו מתחילים להעסיק באש מטרות שונות בדרך כלל טורי טנקים ונגמ"שים סוריים שהחלו עושים דרכם מערבה . אנו מקבלים מטרות חדשות מקציני התצפית ושמים לב שהטווח מתקצר ומתקרב אלינו . כשיורד הלילה דועכת מעט האש הסורית, אנו יורים קרוב יותר למוצבי הקו ומבינים שכנראה טנקים ונגמ"שים סורים מתקרבים אליהם .... באמצע הלילה הגיעו אלינו סמי טריילרים-ליילנדים ארוכים עמוסי פצצות וחמשנו את הכלים . עשרות סמיטריילרים כאלה עמוסי פצצות הגיעו אלינו בכל ימי הלחימה והדאגה תמיד היתה לפרוק אותם מהר ושרק יסתלקו מהעמדה ...
כשעלה השחר אנו מתבקשים לירות במקביל על סביבות מוצבים 107 , 105 ,104 .בסוללה בסה"כ 4 מכמ"תים (מרגמה כבדה מתנייעת) על מרכבים של טנקי שרמן. בד"כ סוללה יורה כולה לעבר מטרה אחת .בשל הבקוש הרב לסיוע חייבים היינו לפצל את הסוללה לעיתים לשני כלים ולעיתים כל כלי ירה למטרה אחרת לכיוון מוצב אחר....היה עלינו לחשב נתוני ירי במהירות לכל כלי וכלי כאילו היה סוללה נפרדת... הלוחמים ומפקדי הצוותים עובדים קשה מאוד ומחליקים מאות פצצות ( 43 ק"ג כל אחת) אל תוך הקנים השחורים של המרגמות .... הקצב המכסימלי עפ"י הוראות היצרן של הכלים הנ"ל הנו 6 פצצות לדקה אני רואה את הצוותים עובדים כאחוזי אמוק ו"מאכילים" את הקנים בפצצות למכביר: יותר מ -6 לדקה .... מהחום הרב הקנים שהיו פעם שחורים הופכים אט אט לאדומים ושקופים . כעת, ניתן לעיתים לראות את הפצצה עפה ליעדה בתוך הקנה הלוהט והשקוף .... התצפיות מדווחות על פגיעות יפות ואנו ממהרים לספר על כך ללוחמים שאינם רואים את המטרות... סביבנו ,הסוללות הנוספות של הגדוד יורות ללא הרף ... אין זמן לחשוב ,אין זמן לנוח ,מורידים נתונים בודקים את הצוותים ומי שיכול הופך סבל ועוזר לצוותים להטעין עוד ועוד פצצות . מכשירי הקשר זועקים, הצוותים יורים, המשנה הטכני מחשב ובהמולה הזו יש לענות לקציני התצפית לחשב נתונים להעביר אותם לצוותים לוודא שהירי מדויק ולדבר עם 6 גורמים במקביל.
מדי פעם היתה קורעת את הרשת זעקה של קציני התצפית: "מיגים ! מיגים! מיגים !מיגים ! "ושניות אח"כ מבנה סורי של מיגים או מטוסי סוחוי היה עובר נמוך מאוד מעלינו עד כי ניתן היה להבחין בפני הטייס תחת קסדתו ....חלק מהחיילים הסתתרו בין סלעי הבזלת וחלק ניסו לירות על המטוסים ממקלעי ה 0.3 שעל הכלים... לא ברור אם הירי עשה משהו אבל לבטחון העצמי הוא ללא ספק הועיל .....
מן העבר השני ראינו נסיונות תקיפה של סקייהוקים שלנו אולם כשאלה הגיעו, אשכולות של טילי קרקע אויר נורו לעברם . המטוסים ניסו להתחמק אבל אם הצליחו לברוח מטיל אחד שני אולי שלישי ,פגע בהם הרביעי.המחזות הקשים של מטוסי ח"א נפגעים מעל ראשינו ,פגעו במורל ותמיד חפשנו לראות אם נפתח מצנח לאחר הפגיעה או לא .....
ביום שני 8.10.73 בבוקר נשמע פצוץ עז מסוללה ב` שפרסה כמה מאות מטרים מאתנו. הסתבר,שלאחר סדרה ארוכה של ירי ועצירה ושוב ירי ועציר ההוזנה המרגמה בטעות בשתי פצצות .כתוצאה מה"הזנה הכפולה" נהרגו 6 לוחמים בינהם סג"מ אבי גרינברג ז"ל ממטולה שהיה על הכלי במקרה כדי לבצע תאום ירי של מקלע ה 0.3. נסיונות לחלץ פצועים נכשלו כיוון שהתחמושת שעל הכלי הפגוע החלה להתפוצץ והיתה סכנה גדולה להתקרב. מיד אח"כ כלי נוסף של סוללה ב` הושבת כך שנותרו בה רק 2 כלים תקינים. בהחלטת ה סמג"ד הכלים התקינים צורפו אלינו והפכנו כעת לסוללה בת 6 קנים כמו אצל הסורים ממול ....
בצהריים קבלנו פקודה לדלג ולפרוס מזרחית לנו בבקעת יעפורי בין מטעי התפוחים של הדרוזים של מג`דל שמס. זמן קצר לאחר ההתמקמות ,אנחנו חוטפים מספר מטחים קרוב מאוד אלינו וגם בעמדה ... ברור לנו שקצין התצפית הסורי שיושב במוצב הפטמה שמעלינו שולט עלינו באש ומפנה אלינו את התותחים הסורים. אנו מבצעים ירי זרחן על ראשה של הפטמה להסתיר לו בעשן את התצפית כשהמטווח הוא הסמ"גד הנמצא אתנו בעמדה ומתפקד כדרג קדמי ואחורי בו זמנית ... .אח"כ אנו מקבלים פקודה לדלג ולחזור לעמדתנו הקודמת ביער אודם. מאוחר יותר למדנו שתוכננה פעולה לכבוש החרמון לה היינו אמורים לסייע אך כיוון שזו נדחתה הוחזרנו למקומנו הקודם.
במהלך התנועה מודיעים לנו בקשר שאחד הטנקים שלנו התהפך במהלך התנועה. מסתבר שמרוב לחץ ופגז סורי שהתפוצץ על הכביש לפני המכמ"ת הנהג משך ידית הגוי הפוכה ונפל לתהום בעקול הכביש בתוך תחומי הכפר מסעדה .... קבלנו הוראה להמשיך לנוע לעמדה ביער אודם ואילו קצין החמוש והסמג"ד יטפלו בחילוץ הטנק שהתהפך. בתאונה המצערת נהרג רב"ט יוסי עקיבא ז"ל ועוד ששה פצועים חולצו תחת הטנק או לידו . נכנסנו ליער אודם התקרבנו מזרחה עד כמה שאפשר לרכס ופרסנו בין העצים ..... מי האמין אז ש 35-40 שנה אח"כ אגיע לאותו מקום עם תיירים ואדריך על "הג`ובה הגדולה"שהיתה בסמוך לעמדה שלנו .....
בינתיים הצטרפו לסוללה חיילי מילואים, חלקם משוחררי הגדוד מהחודשים האחרונים שטרם שובצו ליחידת מילואים. חלקם הגיעו בבגדים אזרחים ובכלי רכב פרטיים והצטרפו לצוותים לעבודה אותה הכירו מהסדיר. נדרשנו לארגן להם מדים קסדה ונשק...תרומתם של אלה היתה גדולה שכן אנשי הצוותים "נפלו מהרגליים" מעבודת הסבלות הקשה של הימים האחרונים. גם נוספו סביבנו עוד ועוד גדודי ארטילריה של מילואימניקים שהגבירו את תחושת הבטחון.
באחד הלילות ,נשמע רעש דומה לקולו של מסוק .הוכרזה כוננות בשל החשש שהליקופטר של אנשי קומנדו סוריים נחת בסביבות הגדוד . כל הסוללה הושכבה במארבים היקפיים. אני רץ סביב הסוללה להעיר בבעיטות את החיילים התשושים שנרדמו מעייפות במארבים.....לבסוף, הסתבר שבלם לוע שעף מהירי המסיבי השמיע קול של רוטור מסתובב ומכאן עלה החשש לנחיתת המסוק.
היום הקשה ביותר מבחינת דרישת האש וכמויות הפגזים שירינו היה יום שלישי ה 9.10.73. מזרחית להר אודם התנהל הקרב על עמק הבכא בו בלמו הטנקים של חטיבה 7 את המאמץ הסורי הצפוני לפרוץ דרך פתחת קונייטרה. אותנו טיווח רס"ן (אז) אריה מזרחי (לימים קתמ"ר) מפקד הסיוע החטיבתי של יאנוש בן גל מח"ט 7. הטווחים בהם ירינו קצרים ביותר : 2000-3000 מטר - טווחים בהם יורים טנקים ולא תותחים וכמויות הפגזים שירינו עצומות . בשלב הזה הצוותים המתוגברים שלנו הטעינו את המרגמות ישירות מהסמי טריילרים מבלי להעביר את התחמושת לטנקים .... ערמות ענק של אריזות תחמושת הצטברו בעמדה . לא פעם ניסו הסורים לפגוע בסוללה ב ירי ארטילרי . בשל הצמדותנו להר אודם ,פגזים רבים שלהם "נפלו קצר" ופגעו ב צלע ההר וכשניסו לעבור את ההר נפלו הפגזים מערבה יותר ולא פגעו בסוללה . הסתבר שמיקומנו המצויין והר אודם שמרו עלינו באמצעות " מרווח רכס במטרה"במהלך כל קרבות הבלימה.
ביום רביעי, ערב חג הסוכות , התייצבו הכוחות על "קו סגול" ולא היו עוד כוחות סורים מערבה לו. התבקשנו להתכונן להבקעה, ראשיתה של מתקפת הנגד שתוכננה למחרת , חג הסוכות, 11.10.73 שעה 11.00. החל משעות הבוקר של אותו יום העסקנו מטרות סמוכות ל"קו סגול "בגזרת ההבקעה המתוכננת כשלידנו על "ציר קזוארינה",חלפו עשרות טנקי שוט קל בדרכם ל שטחי הכנוס לקראת ההבקעה בגזרה הצפונית . אני זוכר את תחושת השמחה והתקווה של "עכשיו נכניס להם". החלה מתקפת הנגד לכבוש "המובלעת הסורית".......
כהכנה להבקעה הוקצתה הסוללה יחד עם סוללה ב` מהגדוד בסיוע ישיר לחטיבה 7 שאמורה היתה להוביל את ההבקעה . בשלב ההכנה הארטילרית שנמשך כשעתיים ירתה הסוללה מאות פגזים ויצרה יחד עם גדודים נוספים "מסך אש מתגלגל "לפני הטנקים המבקיעים .. גם לאחר ההבקעה המשיך הירי המסיבי. עם חשכה דלגה הסוללה והפעם במסגרת גדודית לאזור ציר המערכתומאוחר יותר המשיכה ב דילוג לילי לשטח הכבוש באזור ציר "רוטרי" 35, בערך כ-2 ק"מ דרומית מערבית לעיירה הסורית חרפא . מאוחר יותר פרס הגדוד באזור מחנות חלס ומשם ירה בין השאר לעבר תל שמס למרגלותיו הסתבך הכוח של יוסי בן חנן מחטיבה 188 .
באחד הימים ספגה הסוללה אש ארטילרית . פקדתי על הצוותים לדלג לעמדת החליפין ,המפי"ק (מוצב פיקוד קדמי - זחל"ם הפיקוד של הסוללה) ובעקבותיו הטנקים החלו לצאת מהעמדה אך הקומנדקר של קצין הסוללה התמהמה, פגז סורי התפוצץ בקרבתו הרים את הקומנדקר באויר ורסיס פגע ב סמ"ר דוד כץ ז"ל שכל המאמצים להצילו עלו בתוהו.
סוללה חזרה לאזור ציר "רוטרי 35" שם שהתה מספר ימים עם ירי מועט עקב מחסור בטווח. ב 18 באוקטובר ירד הגדוד לנופשון בן כמה שעות בבית הארחה של כפר גלעדי שם התקלחנו (עד היום המקלחת הזו מדורגת כמקלחת הטובה של חיי) החלפנו מדים אכלנו טוב וראינו על הדשא הופעה של הגשש החיוור. חלק מהחיילים הספיקו להודיע להורים שהגיעו בנסיעה מטורפת לכפר גלעדי כדי להספיק לראות את הבנים. לפנות ערב חזרנו לעמדה בגולן.
ב-20 בחודש התקבלה פקודה לפרוס באזור סחיתא (בין "הר רם" ומג`דל שמס על הקו הסגול) ולהתכונן לסייע בירי לכיבוש החרמון. ב 21 באוקטובר ירינו מהעמדה לעבר החרמון ללא הרף. לפנות ערב הגיע צוות של ערוץ 1 בראשות עמוס כרמלי שצילם וראיין וכך ראו אותי הורי באותו ערב ב"מבט לחדשות" .
עם חשכה החלו חיילי גולני לטפס על החרמון על מנת לכבשו .סייענו בירי קרוב וביצירת מסך אש מתגלגל לפניהם . קציני התצפית שנעו עם הכוח המטפס ,הפעילו את הגדוד בסיוע צמוד ובירי סמון לצורך הזדהות באמצעות פצצות זרחן. כשנוצר מגע בין הכוחות הסורים לגולני גבר קצב הירי עד שבשלב מסויים אבד הקשר עם קצין התצפית שטיווח אותנו, סרן הרצל כהן ז"ל איש גדוד 405 ,שנקרא ברשת "הרצל 32" .קראתי לו ללא הרף ממתין למטרות נוספות אך קולו נדם. היה זה באשמורת אחרונה ולפני הזריחה . נותרנו לפתע ללא פקודות ללא "עיניים" שיטווחו אותנו . בסוף , ענה לי מישהו מגולני ואמר לי "הפסק לקרוא ל "הרצל 32" הוא לא יוכל לענות לך יותר" ...... היה זה אחד הרגעים הקשים ביותר במלחמה... לילה שלם הוא מטווח אותנו ולפתע נדם. ..
בסיומה של המלחמה, פרסה הסוללה עם הגדוד ב"מובלעת הסורית". שלג, גשמים והרבה בוץ טובעני קבלו את פנינו ואוהלים אמריקאים עם תנור לחמום (ולטוסטים) הצילו אותנו מהקור והשלג.
ישבנו זמן רב ליד הכפר הדרוזי חדר שלמרגלות החרמון ולאחר מכן מאחורי תל אל-כרום בדרום המובלעת. אותו חורף היה קשה במיוחד. הימים הוקדשו לירי ודלוגים ופעמים רבות חטפנו אש נ"ס. היינו יוצאים מהמאהל לפנות בוקר בחושך ובקור כדי שקציני התצפית הסורים לא יבחינו בנו ופורסים בעמדות הירי. עם חשכה חזרנו למאהל לתדלוק חמוש ומנוחה ושוב יוצאים באשמורת אחרונה.....
בסיומו של החורף ,באביב של 1974, נפרד גדוד 334 מהמרגמות אותן הפעיל שנים רבות מאוד, ירד לדרום ועבר הסבה לגדוד תותחים כבדים 175 מ"מ .
כתבה זו מוקדשת לזכרם של שנים עשר חללי גדוד 334 במלחמת יום הכפורים ומלחמת ההתשה שלאחריה:
סרן רון חקלי ,סגן אברהם גרינברג ,סגן שלום יודקוביץ ,סגן צבי ("במבי") אילון , סמ"ר דוד כץ, סמ"ר ולריו אובנאן, סמל גבריאל מרשיק, רב"ט יוסי עקיבא, רב"ט יוסי קדושי,רב"ט שמואל גולדפינגר, סמל נחום (נורברט) סרוטה, רב"ט אליהו (אלי) בוחבוט (נפל במלחמת ההתשה שאחרי המלחמה).
יהי זכרם ברוך !
אשר דנק. במלחמת יום הכיפורים - ממפקדי הסוללה, היום מורה דרך ומדריך טיולים
info@geotytours.com
לאתר האינטרנט של אשר
חזרה ל"ועוד" חזרה לתפריט ראשי
