עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים - הגדי האובד    חזרה לאתרים דרום  

וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים  (שמואל א`, פרק כד, פסוק ב)

גן לאומי עין עבדת הוא אחד האתרים היפים בארץ. הביקור הראשון שלי בו היה בשירותי הסדיר. נשארנו שבת במחנה סמוך שכונה "מלבן עבדת" והקצין התורן ארגן טיול רגלי לקניון האדיר במהלכו רחצנו בבריכה שלמרגלות המפל. כניסה למים אסורה כיום אך גם בלעדיה נעתקת הנשימה ממראה הצוקים הנישאים - תוצאה של התחתרות לאחור ארוכת שנים של נחל צין הזורם מאזור מצפה רמון לערבה.

בהליכה מהחניון למפל נפגוש צומח מגוון - שיחי מלוח, רתמים, קנה וגם עץ אלה אטלנטית רב שנים. בשמורה חיים עשרות יעלים (יעל נובי). כדי לראות אותם חובה להרים מבט אל המשעולים הצרים שעל המצוק. היעל מסוגל להלך על סף התהום בקלילות מדהימה ובכך שומר על עצמו מטורפים ונהנה מצל המצוק. חיה תנכ"ית זו נהנית מהגנה וטיפוח של גורמי שמירת הטבע בישראל ולכן נבחרה לעטר את סמל רשות הטבע והגנים. היעל יכול להאריך ימים עד 15 שנה. 

עונת ההמלטה היא תחילת האביב לאחר חמישה חודשי הריון. מייד לאחר מכן ובמהלך הקיץ - חיים הזכרים והנקבות בעדרים נפרדים. בעונת הרביה מתחרים הזכרים ביניהם על מקומם בהיררכיה של העדר - לעיתים תוך מאבקים עזים. התמונה המרשימה מטה צולמה בשנת 1965 על ידי עוזי פז בשחור לבן ונצבעה על ידי יובל דביר.

את הצד הרך בסיפורנו מספקים הגדיים (היעל הנובי הוא מתת-משפחת העזים ולכן המונח "גדי" ראוי יותר מאשר "עופר").  בהמלטה יש בדרך כלל ולד אחד עד שניים.

 הובלתי קבוצת מטיילים באפיק הנחל ולפתע ראיתי גדי שנראה נואש למדי המחפש את אימו. הבחנתי בה במפלס הגבוה - כחמישה מטרים מעליו כשבניהם מפריד קטע מצוק שגם יעל בוגר ומנוסה לא יוכל לצלוח. האם נראתה שלווה ובוטחת.

 קחו שתים וחצי דקות לצפיה בחיפושיו של הגדי הרך אחר אימו ... (רמקולים בבקשה..)

תודה לעוזי פז בסיוע בהכנת הכתבה.

רק אחרי הכתיבה, הסבה רעייתי שתחייה תשומת ליבי לקשר בין סיפורנו ל"חד-גדיא". במקרה שלנו נקווה שלא יהיה שונרא בסביבה (חתול / נמר). יש הרואים את הגדי ואת הסיפור בכללו - כמסמל את עם ישראל שאויבים אורבים לו והוא צולח את המכשולים.

חג חרות שמח לכולם!

 חזרה לאתרים דרום              חזרה לתפריט ראשי