בָּדָד לָעַד - על גבעות-זייד                                                      חזרה ל"ועוד"

גבעה מבודדת בעלת קוי מתאר רכים. מתלול הכרמל המזרחי מכאן - נוף עמק יזרעאל מכאן, שני עצי עוזרר וסמוך אליהם - שני קברים. אסתר אשרי שנפטרה בגיל 27 ונקברה כאן בשנת 1950 ושמואל פיסק - בן 28 במותו שנטמן כאן בשנת 1948.

 

"יש לי בשבילך אתר נוסף לסדרה" אמרה ידידתי מורת הדרך איריס זרטל שמתגוררת באזור. כך התחילה התחקות משותפת אחר התעלומה: מיהם הנקברים בגבעה מבודדת זו בשולי עמק יזרעאל ומדוע נבחר מקום זה למנוחתם האחרונה?

באופן מקרי לחלוטין הגיע לידי כמה שבועות אחר כך תאור האתר מעמיר נדל, העוסק בפרויקט סלילת רכבת העמק המחודשת שהתוואי שלה עובר בסמוך. עמיר נתקל בקברים, חקר והגיע לבני משפחת זייד שסיפרו לו כי מדובר במתיישבים של קיבוץ שאיננו עוד - גבעות זייד. לא תארתי לעצמי כי התהליך יוביל אותנו להכרות אישית עם כרמלה זייד ואמנון אשרי להם קשר אישי חזק למקום ולסיפורו.

 במפה משנת 1958 מופיע קיבוץ "גבעות-זייד" ממערב לחורבות בית שערים ומדרום לאלראי. בשנה זו כבר פורק הקיבוץ לאחר כ-18 שנות קיום. על הגבעה שמדרום נותרו קבריהם של חברים צעירים שהלכו לעולמם במהלך שנות קיומו הקצרות של הישוב.

סיפורנו מתחיל בשנת 1938 עת נשמעה יריה על גבעות שיך אבריק. אלכסנדר זייד - השומר המיתולוגי נהרג ביד בדווים תושבי האזור. ציפורה וארבעת ילדיה נאחזים בגבעה עליה הקימו ביתם עשר שנים קודם לכן. יפתח זייד בן 17 למד ב"מקווה ישראל". הוא וחבריו הנסערים הגו רעיון להקים ישוב חקלאי להנצחת שמו הנערץ של אלכסנדר באותו מקום בו חי ומת. ברשות המשפחה היה שטח חכור של כאלף דונם שהועמדו לרשות היזמים בתור התחלה למשק חקלאי. בשנת 1940 עלו על הקרקע במשק זייד 21 חניכי מקווה-ישראל אליהם הצטרפו אחדים מבוגרי בית ספר כדורי וכמה בנות מן העיר, אלה ביחד עם בני משפחת זייד היוו את הגרעין של הקבוצה. המרכז החקלאי והמחלקה להתישבות של הסוכנות לא הכירו בקבוצת גבעות-זייד הן בשל חוסר תכנון להקים ישוב נוסף באזור והן בשל הא-פוליטיות של המתיישבים.

באדיבות כרמלה זייד

מראשית קיומה התמודדה הקבוצה עם הצורך בתוספת קרקע ובתוספת חברים. הקרקעות בעמק כבר חולקו בין הישובים הקיימים וקשיי הקיום היו ניכרים. בינואר 1942 הצטרפה לגבעות זייד קבוצת "אשמורות" מתנועת "גורדוניה" שישבה בחדרה. בין המצטרפים היה יעקב גלר שהנהיג את הקבוצה. הקרבה לעתיקות בית-שערים גרמה להעתקת הישוב הצעיר לגבעה מערבית יותר - כקילומטר ממתחם הצריף של משפחת זייד. אנשי מקווה ישראל הביאו איתם "רומנטיקה בטחונית" ומה שמשך אותם זו השמירה בשדות וההווי הבדואי. אנשי גורדוניה היו חדורי רוח עבודה ונחושים לבנות את המשק ולא התלהבו מסיפורי אלף לילה ולילה שסיפרו חבריהם. בשנת 1942 הצטרפו עולים מברזיל וכמה בוגרי בן-שמן. מאידך עזבו אחרים להתנדב לצבא הבריטי. בסוף 1949 היו בקבוצה 124 איש רובם חברים והאחרים בני שתי חברות נוער.

באדיבות כרמלה זייד

בקיץ 1951 נתקבלה לגבעות-זייד קבוצה מאורגנת של כשבעים איש יוצאת ארגנטינה שקיבלה הכשרה בגניגר. התנאי של המצטרפים החדשים היה "דף חלק" עזיבת כל הוותיקים. התנאי קויים. למשק היו 5,200 דונם - רובם מרוחקים, 93 ראשי בקר, 2,600 מטילות ואלף פרגיות. החוב הגיע ל 223 אלף ל"י. למרות אחידות המצטרפים - המצב הכלכלי בישוב לא הוטב.

בשנת 1958 הוחלט ברוב דעות לעזוב את גבעות-זייד ורוב הגרעין הארגנטינאי עבר להתיישב באור הנר שבדרום הארץ. על מקום הקיבוץ שנעזב הוקם בשנת 1964 המוסד החינוכי "כפר תקווה" הפעיל במקום עד היום. הכפר מספק לכמאתיים אנשים בעלי צרכים מיוחדים דיור, תעסוקה והזדמנות לחיות חיים מלאים למרות מוגבלותם.

ולסיפורם של שני הקברים הבודדים.

שמואל פיסק נולד בשנת 1922 ושרד את השואה אך לא שרד את החיים שאחריה. הוא הצטרף לקיבוץ הצעיר אך בגיל 28 שלח יד בנפשו ונטמן בגבעה שמדרום לישוב.

אסתר אשרי לבית פריד נולדה בברלין בשנת 1923 ועלתה לארץ בגיל 17.

בבן שמן פגשה אסתר את אהבתה הגדולה - אמנון ווסרמן נער יפה תואר בן גילה, יליד פולין עלה לארץ בשנת 1940. אמנון התגייס לצבא הבריטי, הוצב ליחידה של נהגים יהודים בחיל התובלה ונשלח למצרים.
בשלהי אפריל 1943 יצאה שיירת אניות של בעלות הברית ממצרים דרך מלטה לסיציליה כדי להשתתף בפלישה לאירופה. על סיפון האנייה "ארינפורה" היו גם חיילי יחידתו של אמנון. ב-1 במאי 1943 טובעה הספינה על ידי הגרמנים ואמנון יחד עם עוד 139 חבריו טבעו במצולות.

אמנון וסרמן על רקע האניה ארינפורה - מקור יזכור וויקיפדיה

אסתר התיישבה לזמן קצר בקיבוץ נווה-ים ולאחר מכן הצטרפה לגבעות-זייד, שם פגשה את נפתלי אשרי ובקיבוץ נולד בנם היחיד. בהסכמת נפתלי נקרא הילד אמנון.

 

אסתר ואמנון הקטן - שנת 1945 לערך.

נפתלי עבד במאפיה שהוקמה בישוב. אסתר חלתה במחלת מעיים קשה וחייה הטלטלו בין בית חולים העמק שבעפולה לבין הקיבוץ המתמודד עם דרכו. בשנת 1950 הלכה אסתר לעולמה ונקברה סמוך לקברו של פיסק. לימים ישפץ בנה של אסתר את הקבר ובכך יחדש את הקשר בין צאצאיה לאסתר, למקום ולעברו.

 

 לאחר שיצרנו קשר עם אמנון בנה של אסתר - קיימנו פגישה בביתה של כרמלה זייד כלתו של אלכסנדר זייד וחברתה הטובה של אסתר.

 

כרמלה זייד, בוגרת בן-שמן, היתה חברת קיבוץ גבעות-זייד אליו הגיעה מדגניה. כרמלה נישאה ליפתח זייד בנו של אלכסנדר. ראו את כרמלה בת 90 מספרת על אסתר ועל הקיבוץ שניטש:

אמנון פוגש חבורת מטיילים בהדרכתי על גבעות זייד סמוך לקבר אימו. 

תודה לאמנון ששיתף אותנו בסיפורו האישי ולכרמלה שארחה אותנו ופתחה צוהר לימי ההתיישבות ההם.

במקום היו מספר קברים נוספים שהועתקו על ידי בני משפחה לבתי עלמין.

מקורות
"ישובים שניטשו", בן-ציון מיכאלי. הוצאת מילא בע"מ 1980
"חלום ושברו" גורלן של קבוצות מייסדים בקיבוצים. דב בן-חורין. ספרים הפועלים 1987
היו ואינם כתבה באתר הקיבוצים

כתבה על האוניה ארינפורה

"לבד על הגבעה" - רומן על גבעות זייד

בעקבות כתבתי זו יצרה איתי מיכל זהבי קשר עליו אני שמח מאוד. מיכל נולדה בגבעות זייד להוריה שהיו ממייסדי הישוב. סיפורה של גבעות זייד משמש כרקע לסיפור אהבה מתוק-חמוץ שנרקם בין מרים ודן, שני פליטי מלחמה צעירים מאירופה, שלוקחים חלק בהקמתה של הקבוצה. במקביל לעליות ולמורדות ביחסיהם של בני הזוג , נפרשת לעיני הקורא מלחמת ההשרדות המרה של הקבוצה הצעירה, שאינה מצליחה לעלות על דרך המלך, עד לסופה העצוב והבלתי נמנע.
זהו סיפור עלילתי, המתקיים על רקע אירועי מלחמת העולם השנייה, השואה ותקומת מדינת ישראל.
לבד על הגבעה הוא רומן הביכורים של מיכל זהבי שהוציאה עד היום מספר ספרי ילדים שנכתבו ואוירו על ידה, שניים מהם, "הפילה בלה חסרת המזל" ו"תעלומת הג`ירף הננסי", יצאו בהוצאת ספריית פועלים
מיכל היא עיתונאית במקצועה ואמנית.

קישור לאתר הספר  הקישו כאן

 

לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)

כתבה זו הינה חלק מהסדרה בָּדָד לָעַד – קברים מבודדים בישראל

חזרה ל"ועוד" חזרה לתפריט ראשי