ורד, רוזה, שושי, איריס ומה שבניהן חזרה ל"ועוד"
מאת עמי תמיר
אין עוד פרח המזוהה כל כך עם מסורת "פרחי הנצרות" כמו "השושן הצחור".הפרח הזה קדוש במיוחד למאמינים הנוצריים משום שבמרוצת הדורות הפך לסמלה של מרים אם ישוע, ולכן זכה גם להיקרא על שמה Madonna Lil. המסורת הנוצרית רואה בו את הפרח שהוגש לה בידי המלאך גבריאל שעה שהופיע בנצרת והודיע לה כי היא הרה ועתידה ללדת בן שאביו הוא האל. כך הפך הפרח בנצרות סמל ליופי, לטוהר ובתוליה הנצחיים של מרים. עד כאן המסורת הנוצרית אך אל דאגה, עוד נחזור אל בתוליה של מרים...
"הבשורה למרים" של סימונה מרטיני מהמאה ה- 14. האם כך נראה פרח השושן הצחור?
סיפור מעמד הבשורה מפעים ומעורר את הדמיון, אולם מי הוא אותו פרח השושן? האם הכוונה היא לאותה "שושנה בין החוחים" מ"שיר השירים", לאבחנה בין ערכים נעלים לקלוקלים? למבארי המקרא לדורותיהם, לא היה צל של ספק שלפנינו פורחת "מלכת הפרחים" מן התנ"ך, הפרח האדום, זה שהשולמית השוותה לשפתותיו של האיש שאהבה נפשה –"שפתותיו שושנים" (שיר השירים. ה` 13). כך השתרש במשך מאות שנים בגלות השם Rosa. 
גברת שושנה או גברת ורד? - ויקימדיה, הועלה ע"י Magnus Manske
אם כך, איך תיקרא בת ישראל החסודה בארצנו? אולי "אדמונית", ואז נהפוך את כולן ג`ינג`יות? נסתפק, כך אולי אמרו, בצבע הוורוד ותקבלנה נשותינו בשמחה את השם"ורד". אם Rosa היא "ורד", אזי לפנינו פרח יפה אולם כידוע נושא קוצים, שעוד יעלו לו ביוקר... כל כך למה? משום שגם ה"חוח" הוא סוג של צמח עם קוצים והרי לא יעלה על הדעת כי בפסוק "כשושנה בין החוחים" התכוון המשורר ל"צמח השושנה הקוצנית הגדל בין צמחי החוח הקוצניים גם הם". כך איבדה Rosa את הכתר שנקשר לראשה כל השנים ועדיין טרם נפתרה חידת השושן.
אך רוזה רוזה רוזה - עם יהורם גאון במלחמת יום כיפור - מקור: דובי זלצר
שימוש בפסוק "שושנה בין החוחים" כמושג ערכי לאבחנה בין טוב לרע בספר העוסק ב"חינוך ילדים בזמננו בדרכה של תורה" (הוצאת פלדהיים, תשס"ו)
לפתרון "תעלומת השושן" נזעקו הפעם חוקרים נוצריים שהיו מראשוני הבוטנאים בארץ ישראל, להם לא היה ספק בטעות שהשתרשה אצל היהודים בגולה. בהתבססם על איקונוגרפיות נוצריות לרוב, ברור היה להם כי השושן הנו לא אחר מאשר ה –Lilium Candidum, אותו פרח לבן-בוהק המתואר בכתבי הקודש.
...או אז החל הקרב הגדול על הזיהוי הבוטני של ה"שושן"...הייתכן שכך קראו המשוררים העבריים לפרח שכלל אינו גדל בארצנו? רק מי שאיננו בן המקום, הטיחו אנשינו בחוקרים הנוצרים, יכול להציע הצעה חסרת היגיון בוטני שכזו. ואם כבר בהיגיון עסקינן, האם יעלה על הדעת שהשולמית תתפאר באהבתה לנשק שפתיים לבנות ולא שפתיים אדומות?אולם בשנות העשרים של המאה העשרים קרה דבר,ולהפתעתם של החוקרים התגלהה - Lilium Candidum בארץ. הפרח המופלא הזה התגלה במורדותיו הצפוניים של הר צפייה, סמוך למושבה מטולה ע"י הפרופסור אוטו וורבורג בכיר הבוטנאים היהודים אז בארצנו, שעה שערך טיול לנחל עיון הזורם במזרחה של המושבה. וורבורג טען כבר אז כי פרח ה"שושן" גדל בעבר בארץ אולם בימי הביניים, בשל קדושתו למרים, עקרו הצלבנים את בצליו והעבירום לטירותיהם באירופה לצורך קישוט וליטורגיה, טענה שהופרכה מכל וכל.
המושבה מטולה בראשיתה. ברקע הר צפייה, על מורדותיו הצפוניים התגלה לראשונה פרח השושן הצחור. מקור: אתר פיקיוויקי
גילוי הפרח הפתיע אמנם את אנשי היישוב אך אלה המעיטו בחשיבות הגילוי ומיהרו לצנן את ההתלהבות בטענה כי ייתכן ומדובר בפרחי Lilium תרבותיים שמקורם בגינות איכרי מטולה. אלה מאסו בהם, כך חשבו, והשליכו את הבצלים אל מעבר לגדר המושבה, אולם הם התבדו משום שגילוי זה היה זה רק צעד ראשון בתחילתן של מסעות בעקבות הפרח האבוד, מסעות שהובילו תוך כמה שנים לגילויים נוספים
היה זה האגרונום נח נפתולסקי איש העלייה השנייה שבשנת 1925 עלה בידו לגלות את הפרח ברכס פקיעין ופרופ` אוטו וורבורג נאלץ להודות שהגילוי הראשון לא היה שלו כי אם של נפתולסקי.
האגרונום נח נפתולסקי. מאלבום צילומיו של בן-ציון ישראלי, כנרת, אוספי ביתמונה, נדב מן
גילוי מפתיע לא פחות היה של טוביה קושניר, לימים איש מחלקת הל"ה,ששנים אחר כך גילה את הפרח במרומי הכרמל. כנער ותלמיד בית ספר יצא מקיבוץ יגור לטיולים עם בוטנאים ידועי שם מן האוניברסיטה העברית, בניהם מיכאל זוהרי.
טוביה קושניר - ויקיפדיה, הועלה ע"י תמר הירדני
נחזור כפי שהבטחנו אל הבשורה למרים. פרח השושן כפי שהוא מופיע ביצירות אמנות נוצריות, בעיקר מימי הביניים, אינו דומה לפרח השושן הצחור המוכר כל כך, בעל ששה עלי הכותרת והנוטה לצד. מהו אם כן הפרח שהגיש המלאך גבריאל למרים במעמד הבשורה?
ד"ר עוזי פז טוען כי זיהוי השושן המקראי כ"שושן הצחור" מקורו בטעות והכוונה היא בעצם לאיריס. מכאן התגלגל השושן הצחור להיות סמל תומתה של מרים, זאת בזמן שהצמח אליו כוון הפסוק "כשושנה בין החוחים" היה בעצם איריס. לדעת ד"ר פז, כמודל ל"פרח השושן" משמש "איריס הגלבוע" ויתכן כי ה"שושן" הנזכר בתיאור מקדש שלמה "וְעַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים מַעֲשֵׂה שׁוֹשָׁן" (מלכים` פרק `) הוא למעשה פרח ה"איריס" ולא השושן הצחור. את נימוקו הוא תולה בכך שהגלבוע הוא גם הנוף המתאים לפסוק מתוך שיר השירים "שני עופרים, תאומי צביה, הרועים בשושנים" (בשבילי ארץ התנ"ך), לטענתו, עוד בתקופת המקרא נעשה בארץ-ישראל שימוש בפרח ה"איריס" – ולא ב"שושן" - כמקור השראה לעיצוב דגמים עיטוריים בפסיפסים ועל גבי ארונות קבורה ובתקופה מאוחרת יותר שימש "האיריס" מודל לסמל בית המלוכה הצרפתי ה -Fleur-de-lys שפירושו הוא `פרח השושן`. מכל מקום, קבוצת האיריסים אליה משתייכים המועמדים המתאימים להוות דגם של "השושן המקראי" נקראים "איריסי ההיכל", שם בלתי נסבל בעיניו של עוזי פז, המזכירים לו "צלם בהיכל", והוא ממליץ לתת להם שם חדש "איריסי השושן".
הנה כי כן, למסיבת הרווקות של ורד, שושי ורוזה הצטרפה בתולה נוספת ושמה בישראל - איריס.
פרח השושן בצבע אדום ברקמת זהב לעטיפת ספר הברית החדשה מן המאה ה - 15
מעמד הבשורה מתואר בספר הברית החדשה מן המאה ה – 14 באתיופיה – האם כך נראה השושן?
עמי תמיר הוא איש ידיעת הארץ, מחנך, מרצה ומורה דרך מוסמך בעל תואר שני בביולוגיה וחינוך. מדריך בקורסים להכשרת מורי דרך ומלמד את תחום עולם החי של ארץ-ישראל. בימים אלה יצא ספרו "פרחי ארץ הקודש - מדריך לצמחי ארצנו בראי הנצרות"
המעונינים ברכישת הספר מוזמנים ליצור קשר עם עמי במייל t.ami.avak@gmail.com או בטלפון 053-8289572
חזרה ל"ועוד" חזרה לתפריט ראשי
