מפות מספרות: ימי הוד מַלְכוּתוֹ פרק שני חזרה ל"ועוד"
מומלץ לקרא קודם את הפרק הראשון - עברו אליו בלחיצה
בפרק הראשון "טסנו" מעל מפות ארץ-ישראל מרפיח ועד תל-אביב. נחתנו להפוגה בשדה התעופה לוד והנה אנו ממשיכים צפונה.
מצפינים לאורך החוף. סמוך לארסוף הקדומה (אפולוניה) נמצא את קברו של הקדוש סידנא עלי ולידו הכפר הערבי אל-חארם. על המצוק החופי מצפון לכפר נבחין בעדכון בסגול: תחנת תצפית וקשר בריטית הן כחשש מפלישה גרמנית והן לאיתור ספינות מעפילים. תחנת זו (בתוך מוסד "מצפה ים" כיום) חובלה על ידי ההגנה בשנת 1945. בשכנות לאל-חארם נמצא מושב רשפון (1936) ומדרומו מופיע עדכון נוסף בסגול לאור הקמת כפר שמריהו (1937).
אחרוג מהמתכונת הרגילה ואצרף צילום של אזור זה שנלקח מגג מגדל המים ברשפון באותה תקופה. הבחינו בתחנה הבריטית, הכפר הערבי, המסגד ואוהלי בדואים (בשטח אליו תתפתח כפר שמריהו בהמשך) ...
עוד צפונה מחכה לנו הפתעה! מתח בקוקפיט. אפילו הטייס מלקהולם טטרספילד לא מבין מה קורה כאן ! מצפון לבירכת א-סרחייה (אחת ממאות ברכות טבעיות בשרון של אותם ימים) נמצאת שלוחה מוגבהת ועליה מתנוסס השם "מילואים צפון" Miluim Zafon. מה פירוש הדבר? האם מסריטים שם את "גבעת חלפון"?
לפיצוח התעלומה גייסתי את הגיאוגרף ומורה הדרך זהר לביא שגייס את המומחית האולטימטיבית לנושא - ד"ר איילה תמרי שחקרה את הנושא והמסבירה כך: השטח מצפון למינת אבו זבורה (מכמורת) היה במאה ה-19 חלק משטח כפר א-נופיעאת והוא נמכר לאנשי חדרה בתיווכו של יהושע חנקין בשנת 1892. כל שטח חדרה נקנה משאע (אדמה משותפת). מהנדסים-מודדים שמדדו את האדמות לאנשי חדרה חילקו אותן לארבעה סוגים וכל אחד מהקונים קיבל חלק יחסי להיקף קנייתו בכל אחד מארבעת סוגי האדמות. השטח החולי במערב נשאר בלתי מחולק ונקרא "מילואים" במטרה להשאיר רזרבה למקרה שיתגלה שחסרה אדמה למישהו.
נחצה את השרון במתניים הצרות שלו ונגיע לטול-כרם. שימו לב לסימון מבנה (אדום במפה) ולידו כתוב "בית ספר חקלאי" (Agricultural Sch). זהו בית ספר המוכר לכולם ...
בית הספר "כדורי" כמובן שנבנה בכספי ירושת אליהו כדורי על ידי ממשלת המנדט בשני אתרים - מצפון לכפר-תבור ובטול-כרם (1930).
צפונה מטול-כרם נמצא הכפר קקון הממוקם על גבעה שולטת על מרזבת השרון. בעוד שנים ספורות יכנס הצבא העיראקי לכפר וקרב קשה יתחולל כאן אל מול חטיבת "אלכסנדרוני".
נפנה חזרה מערבה לכיוון הים ונגיע מעל ליבו של עמק חפר. בתחתית המפה נראה קיבוץ מעברות M`avarot שעלה על הקרקע בשנת 1933 וצפונה לו תל איפשר שזוהה בטעות כחפר הקדומה הנזכרת בספר יהושע. אולי תרם לטעות שמו הערבי של העמק: ואדי חווארת (כיום חפר). בין הקיבוץ לתל עובר נחל איסקנדרון שלימים יהפוך ל"אלכסנדר" על שמו של המלך החשמונאי שהרחיב את גבולות הממלכה למישור החוף.
צומת מרכזי בשרון הוא צומת השרון המכונה גם צומת בית ליד. כיצד יתכן הדבר שעה שהכפר בית ליד נמצא כ-25 קילומטר מזרחה מכאן ליד שכם? הפתרון בולט מייד במפה: הכפר חירבת בית-ליד נמצא בסמוך לצומת (לימים יוקם על חורבותיו מושב נורדיה). השם "חירבת" אינו מעיד על מקום חרב בהכרח. לעיתים קרובות מדובר בכפר בת של ישוב גדול יותר - כפי המקרה הזה.
טוב לדעת שקיים מנחת של הוד מלכותו בעין-שמר (למטה ובשמאל המפה) על כך צרה שלא תבוא ...
הצצה לרמת מנשה: מצפון לכפר המוסלמי א-ריחניה שהיה ידוע בבנותיו היפות נוסד מושב חדש (1944) - עין העמק ובו מתגוררים עולים מכורדיסטאן שהתעקשו על הגשמה חקלאית. זהו הישוב היהודי השביעי באזור. בפינת המפה הימנית-עליונה - רמת השניים על שם שני שומרים יהודיים שנרצחו כאן במאורעות שנות השלושים.
חזרנו לחוף והנה אנו מעל חוות חפציבה על גדת נחל חדרה. בשעת טיסתנו מעליו החווה אינה פעילה וימי הזוהר שלה מאחוריה.
אנו מעל קיסריה ואוחזים במפה על סמך סקר משנת 1929-30. הפרטים הקטנים הם המעניינים: שימו לב לכיתוב "אבו טנטור - מקום התאטרון" (Abu Tantur Theatre Site). באותם ימים היה התיאטרון העתיק קבור תחת עפר ורק בשנות השישים נחפר אבל לא היה ספק שהוא שם. בתוך העיר המוקפת חומה מימי הצלבנים מסומן מסגד ששימש את כפר הפליטים הבוסנים שחיו בין שרידי העבר. ממזרח לעיר שדה ירוק מוארך. הצורה המשונה הזו כלל לא משונה. השטח המעובד תואם להפליא את תחומי ההיפודרום המזרחי של קיסריה הרומית-ביזנטית (לא זה שליד הים).
קצת צפונה אנו מגיעים לכבארה שביצותיה יובשו לא מזמן (בשנות העשרים של המאה העשרים). ערוץ ואדי זרקא (הכחול) עושה דרכו לים ומימיו זורמים מתחת לגשר הנראה במפה. זהו הגשר על הנהר הכחול (ג`סר א-זרקא) שהוקם לכבוד מסע הקיסר הגרמני בסוף המאה ה-19. מדרום לנחל נראה הישוב של שבט ערב אל עוורנה שעברו מאזור הביצה לרכס הכורכר לאור הסדר עם פיק"א (אנשי ג`סר א-זרקא היום).
אנו חגים עעת מעל הכפר טנטורה. הסימון אל בורג` הוא של שרידי מבצר צלבני שנבנה בתחום דור הקדומה. שימו לב לאל-באסה א-סאפרה - הביצה ממזרח לרכס הכורכר שהייתה אופיינית לאזור החוף במשך מאות שנים.
עוד צפונה - הכפר הארמני הקטן שיח` בוריק שליד עתלית. כפר זה הוקם בשנת 1926 וסופו בשנת 1980 (כתבה מלאה עליו כאן)
מעט מזרחה משני צידי כביש תל אביב חיפה נמצא מחנה עבודה של כלא עתלית. מכאן ממש נחטפה משפחת לזרוביץ` בשנת 1938. במתחם המסומן בריבוע סגול נמצא כיום כלא 6.
עתה אנו מעל נויהרדטהוף (בגרמנית - הר טוב החדשה) אשר על חוף הים דרומית לחיפה. זוהי חוה חקלאית טמפלרית שגם הענבים מכרמי הגפן שלה לא הצליחו להמתיק את המרורים ששבעה (כיום מזרחית לתחנת רכבת "חוף הכרמל").
והנה הגענו אל העיר השניה בגודלה בארץ-ישראל בה חיים כ- 140 אלף תושבים - חיפה. אנו רואים את הקזינו בבת גלים ויתכן ובערב נקפוץ לביקור. השם חיפה אל-עתיקה המופיע כאן הוא זה שניתן לשרידים מחיפה הצלבנית.
אופי המפה שלנו אינו עירוני ואנו מתקשים להכיל את גודש הפרטים אך רואים את הנמל החדש שנפתח לא מזמן, את קטע הים שיובש (מצפון לכביש המסומן אדום הלא הוא Kings Road), את המושבה הגרמנית, ואדי ניסנאס, שולי הדר הכרמל (הטכניון) ועוד
חשיבותה הכלכלית האדירה של העיר וסביבתה בימי המנדט הבריטי באה לידי ביטוי בקטע מפה זה סמוך לשפך הקישון: סדנת רכבת (שפוצצה בשנת 1946 על ידי הלח"י), בתי זיקוק ...
וכמובן שדה התעופה חיפה בחלקה הצפון מערבי של המפה שם מחכה לנו כבר צוות טכני לתדלוק לקראת המראה לחלק האחרון של סיורנו - פרק ג` שיפורסם בקרוב (גם תה ועוגיות מחכים לנו - לא לדאוג).
מקורות
המפות מתוך אתר "הספריה הלאומית" - הכנסו לצפיה בסדרת המפות המלאה
יצחק שטנר, מפת ארץ ישראל ותולדותיה , מוסד ביאליק 1951 עמודים 194-5
אתר "המרכז למיפוי ישראל" - סדרת כתבות על תקופת מנדט הכתבות מבוססות בעיקר על ספרו של דב גביש, קרקע ומפה בהוצאת יד בן-צבי, 1991
חזרה לפרק ראשון
לשאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)
לדף ראשי מדור מפות מספרות
חזרה ל"ועוד" חזרה לתפריט ראשי
