יום הולדת 120 ! שמח או עצוב? בי"ס אליאנס                חזרה לאתרים מרכז  חזרה לתפריט ראשי

מזל טוב. הבניין שבמרכז התמונה בן מאה ועשרים שנה ואיכות בנייתו ניכרת עד היום. אך האם ציון דרך זה הוא סיבה לשמחה או לעצב?

המרחב הניבט בצילום מעלה בליבה של ירושלים עומד להשתנות ללא היכר. עיצמו העיניים לשנים ספורות. פיתחו אותן שוב והנה המראה:

מתוך אתר ב.ס.ר במחנה יהודה

בואו נחזור להתחלה: פרק א`

בתי הספר של אליאנס (כל ישראל חברים ולהלן כי"ח) היו פורצי דרך בהשכלה היהודית בירושלים של המאה התשע עשרה. לא עוד תורה ותורה אלא מלאכה ומלאכה וגם תורה! הכשרה מקצועית שתהווה מנוף להתנתקות מתלות בתרומות ובשליחי דרבנן.
היה זה יוסף קריגר שפנה לכי"ח בפריס בהצעה לפתוח בית ספר בירושלים שבין החומות. שנתיים בלבד (1868-1870) פעל-קירטע בית הספר עד שנסגר. כעבור עשר שנים, בשנת 1880, נפתח מחדש בעיר החדשה בית הספר כי"ח כמפעל זיכרון לנשיא כי"ח אדולף כרמיה שנפטר באותה שנה.
מנהלו הראשון של בית הספר היה ניסים בכר יליד ירושלים ומראשוני חניכי כי"ח בפאריס. מבנה ענק שבנה שלוש שנים קודם משה פרץ ושעמד על דרך יפו (באתר בית כלל כיום) נרכש והוסב לשימוש בית הספר.
הלימודים התקיימו כמובן בצרפתית. נגרות, נפחות, מכונאות, סיתות אבן, אריגה וצביעה היו המקצועות העיקריים הנלמדים. מעטים היו התלמידים בעיקר בשל חרם רבנים. רוב הנערים היו ספרדים ומיעוטם אשכנזים וערבים. דוד ילין הנער היה מהאשכנזים הראשונים במוסד זה בעידוד אביו. לאחר יותר מעשור שנים אסרה ההנהגה המוסלמית לנערים ללמוד בבתי ספר שאינם מוסלמים.

משנת 1897 החל לפעול אלברט ענתבי יליד דמשק ובעל קשרים ענפים כמנהל שנעזר במימון של יק"א.

בית ספר אליאנס לבנים שאיננו עוד. משמאל מנהליו בכר וענתבי. מתוך ציור קיר ענק של cite-creation על בית בפינת רחוב יפו ורחוב כי"ח

אחד ממורי בית הספר למלאכה ולעבודות מתכת היה סבא-רבא שלי אברהם רטן (למטה, משופם, במרכז התמונה. 1938 לערך)

בשל מצוקת מקום וגידול במספר התלמידים הוחלט להקים מבנה בית ספר נוסף שישמש את הבנים. בשנת 1899, עוד בטרם הושלם סופית הבניין החדש, הוצב לוח זכרון מאבן המתנוסס מעל הכניסה עד היום. הלוח מציין את הברונית קלרה דה הירש אשתו של מייסד יק"א מוריס הירש שנפטרה באותה שנה. הבנייה הסתיימה סופית בשנת 1902.

מעל השלט מתנוסס סמלה של אגודת כ"יח -  דימוי לספר תורה ושילוב ידיים של יהודי העולם לטובת חינוך הדורות הבאים

הבניין נבנה כאמור כהרחבה לבית ספר לבנים ובשנת 1906 נפתח בו אגף חדש לבנות. בחצר הוצבו מחיצות ונפתח שער לכוון שכונת אוהל משה ששימש לכניסת הבנות. על שער הברזל הפונה לרחוב אגריפס מתנוססת גם היום הכתובת Ecole de filles

כיתת בנות אליאנס 1935. מקור: ויקיפדיה

לוח ארץ ישראל משנת 1909 בעריכת אברהם משה לונץ סוקר את בתי החינוך בעיר הקודש ומספר 8 ברשימה הוא בי"ס לנערות כי"ח: "נוסד תרס"ו. תלמידות 450 מורות 8 ומורה אחד. הלמודים: עברית, צרפתית מדעים ומלאכת יד. ההנהגה בידי ועד הכי"ח, המנהלת הגברת לעווי הרשער"

מאז תחילת המאה העשרים פיארו שני מבני בתי הספר את מרכז העיר כפי שניתן לראות במפה משנות הארבעים:

במרכז מבנה בית הספר לבנות הייתה חצר קטורה ששימשה למסדרים ולמשחק ...

ולשעורי התעמלות ...

מקור : ישראל הנגלית לעין, יד יצחק בן-צבי

מתעודתה של התלמידה יפרח שושנה ניתן לא רק להתרשם מהישגיה אלא ממדרג החשיבות של השפות הזרות (צרפתית אל מול אנגלית)

תעודה משנת 1934 מקור: ישראל הנגלית לעין יד יצחק בן-צבי

בשנות המנדט הבריטי היה בית הספר גם מקום המפגש של תנועות הנוער  ואמי דליה שיריזלי זוכרת היטב את כינוסי התנועה בחצר בית הספר ואת יוסי בנאי שהיה מבוגר ממנה בשנתיים.

חניכי שבט הצופים כרמל בחזית בית ספר אליאנס לבנות . יוסי בנאי בשורה האמצעית השני משמאל. מקור: ישראל הנגלית לעין , יד יצחק בן-צבי

בית הספר לבנות היה פעיל עד שנות התשעים של המאה העשרים ואז נסגר.

פרק ב`

מבנה בית הספר המוכר לכל באי שוק מחנה יהודה ונחלאות נמכר לפני שנים ספורות לקבוצת יזמים וסביבו עומדים לקום ארבעה מגדלי מגורים בני 30 קומות. הפרסומות של חברת ב.ס.ר במחנה יהודה כבר מרצדות על המסכים בביתכם "לגור בלב הפועם של ירושלים"

מתוך אתר ב.ס.ר. במחנה יהודה

עד תחילת הבניה יזמו הבעלים מהלך חיובי ופתחו את הבניין זמנית כסדנאות לאמנים ויוצרים במסגרת עמותת "רוח חדשה" אבל ברגע שיינתנו ההיתרים - יפונו אלה משם והבניין יהפוך למלון בוטיק של כ-70 חדרים.
יש להניח כי אם לא תהיו מאורחי המלון - לא תותר כניסתכם לבניין ובוודאי לא יתאפשרו ביקורים מודרכים לקבוצות מטיילים.

אמנם המבנה הצמוד ההיסטורי - מתחם "עץ חיים" ניצל מהריסה, ישומר מלא ויוקם בו מרכז וילנאי של המועצה לשימור מבנים ואתרים אבל המצב מעורר שאלות רבות. האם ראוי לבנות מגדלי מגורים במרחב האורבני ההיסטורי של נחלאות שחזותו בניה נמוכה האופיינית לסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים?
אם כבר ניתן ליזמים להרקיע לשחקים מדוע לא לחייבם בעסקת חבילה לשפץ ולשמר מבני ציבור היסטוריים לטובת הציבור ולפתוח במקום מרכז קהילתי או מוזיאון לתולדות השכונות?
מדוע הרשות המקומית אינה לוקחת על עצמה משימה זו?

הדמית מתחם אליאנס מתוך אתר ב.ס.ר מחנה יהודה. בתחתית ההדמיה מימין - בית הספר לבנות, משמאל - שוק מחנה יהודה

מה מצבם של מבני ציבור היסטוריים אחרים ברחבי הארץ?
הגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב הוחרבה בשנת 1959 במלאת לה יובל לטובת "מגדל שלום" – "שיא הארכיטקטורה המודרנית" של אז הנראה היום עלוב מתמיד.
בית הספר אליאנס לבנים בירושלים נהרס אף הוא ממש באותה תקופה ובמקומו נבנה "מרכז כלל".

 

בית ספר לבנים בתהליך הריסה 1971. צילום ראובן מילון (נצבע על ידי). באדיבות המתעדת הירושלמית הגדולה מכולם - ידידתי תמר הירדני

לוחות ציפוי האבן של קירותיו החיצוניים של מרכז כלל נושרים ורשתות הגנה פרוסות לטובת העוברים והשבים. כעלה תאנה הושאר ברחוב יפו השער לחצר בית הספר ושוחזרה הכתובה שקידמה את תלמידי בית הספר ליום הלימודים.

מבנה הקישלה העות`מני בכיכר השעון ביפו, בית החולים הצרפתי ביפו ומלון ירושלים במושבה האמריקאית ביפו הפכו למלונות פאר וגישת הציבור אליהם נחסמה. לעומת זאת שימור ושימוש לטובת הציבור נעשה במקומות רבים והנה כמה דוגמאות לכך: באר שבע: בית המושל, המסגד, בית ספר לילדי הבדווים. תל אביב: בית העיריה הישן, בית ביאליק. חיפה: מבנה הטכניון הישן ועוד. כל המבנים שהוזכרו כאן הוסבו למוזיאונים.

מבני ציבור רבים אחרים עומדים שוממים וחלקם מתפורר. מהרשימה הארוכה והלא מכובדת הזו ניתן למנות את בית העם בנהלל, בית הביטחון בתל-יוסף, בית הספר של המושבה ראש פינה, המסגד הגדול והמפואר של טבריה והרשימה ארוכה.

מחד ההון הפרטי משמש לשימור המבנים, ברוב המקרים בצורה מרשימה, מאידך הגישה לאתרים המספרים את עברה של הארץ ממודרת והופכת נחלת עשירים בלבד.

גרפיטי בית ספר לבנות אליאנס 2019

משרד מבקר המדינה שבחן את מצב השימור בירושלים ציין בסיכומו כך: "ממצאי הביקורת מלמדים שלמרות מדיניותה המוצהרת של עיריית ירושלים ולפיה עקרונות השימור הם נדבכי יסוד בפיתוח העיר, ועל אף הערך הכלכלי המגולם בשימורם של אתרים היסטוריים ברחבי העיר, השימור רחוק מלהיות אמצעי מוביל ומשפיע, ונדרשים מאמצים רבים כדי לקדם החלטות במוסדות התכנון בדבר שימורם של אתרים העומדים בסכנת הרס או שינוי."

אז יום הולדת 120 שמח או עצוב?

אני קורא לעיריית ירושלים, למועצה לשימור אתרים וכמובן בראש וראשונה ליזמים לוודא שבית הספר בו למדו אימי ורבות מבנות משפחתי (שיריזלי) יישאר פתוח לציבור גם אחרי המהפך הצפוי בליבה של ירושלים.

גרפיטי בית ספר לבנות אליאנס 2019

מקורות:
"עיר בראי תקופה. ירושלים החדשה בראשיתה", יהושע בן אריה בהוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979
מצגת "בי"ס כל ישראל חברים ירושלים: בעריכת איציק שוויקי ומיכאל גינזבורג המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל מחוז ירושלים יוני 2018

לאלה שאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הירשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי) 

לרשותכם מטה מערכת תגובות!

חזרה לאתרים מרכז           חזרה לתפריט ראשי