כאות כבוד לסולטן נקראו על שמו יישובים שהוקמו באותה עת - כך היה בהקמת "אל חמידיה" לחוף הים התיכון מצפון לטריפולי (סוריה של היום) ובהקמת ישוב כפרי ערבי קטנטן בעמק בית שאן.  לימים הוקם קיבוץ בעמק בית שאן - לראשונה ב-1939בשם "ארגון דרור" במסגרת מבצעי חומה ומגדל, וננטש. הוא הוקם בשנית בשנת 1942 על ידי גרעין "חרמונים" שהורכב מילידי הארץ, בוגרי תנועת הנוער "המחנות העולים". שמו המקורי - "ארגון דרור" מופיע בחלק הימני התחתון במפה הבריטית מטה משנת 1943 (ובאדום - אל-חמידיה הערבית):

בהמשך שונה שמו של הקיבוץ ל"חמדיה" – בהשראת שמו של הכפר הערבי ששכן צפונית לו שניטש בשנת 1948.

מסתבר כי אין זה הישוב היחיד עם ייחוס זה! ישוב נוסף הנושא שם הסולטן אך השם לא שרד עד היום. אנו נוגעים בסיפורם של הטמפלרים - גרמנים נוצרים שהגיעו לארץ הקודש במחצית המאה ה- 19. מוכרת מושבתם שרונה שיושבה בשנת 1871 (הקריה בתל אביב). עם הזמן נוצר צורך ב"שיכון בנים"  לבני הדור שני, ממשיכי דרכם החקלאית של הוריהם שהתקשו לבנות לעצמם נחלות נוספות בסביבות מגוריהם. בשנת 1902 הסתיים משא ומתן בן שלוש שנים לקניית 8900  דונם במרחק סביר משרונה, מהכפרים הערביים יהודיה,רנתיה וטירה. (כיום יהוד,רינתיה וטירת יהודה). שמה של המושבה נקבע : וילהלמה-חמידיה לכבודו של הקיסר הגרמני וילהלם השני שביקר שלוש שנים קודם. שמה השני של המושבה שלא נקלט היה לכבוד הסולטן התורכי עבד אל-חמיד שהיה ידיד אישי של הקיסר הגרמני. בשלהי תקופת המנדט גורשו הטמפלרים הגרמנים מהארץ על ידי הבריטים המושבה נותרה נטושה, נתונה לביזה והרס של ערביי הסביבה, נכבשה ביולי 1948 ע"י צה"ל במבצע "דני" יחד עם כבוש לוד ורמלה. באוגוסט 1948 הגיעו למקום צעירי נוער עטרות לאחר שנפלה ההחלטה לישב במקום את חברי מושב עטרות שהיו באותה עת פליטי מלחמה ביפו לאחר שמושב עטרות - מדרום לרמאללה שהוקם בשנת 1919 נפל בידי הליגיון הירדני ביום הקמת המדינה. שם הישוב נקבע באופן טבעי כ"בני עטרות". (מקורות רות דנון, חוקרת עטרות).

ועוד סיפור על הסולטן הנורא:  הסבא רבא שלי – שלמה ישראל שיריזלי (שי"ש) הוציא בירושלים בשנת 1909 את עיתון "הפרדס". אותה שנה הודח הסולטן הנורא ובגיליון ו` בעמוד 4 כתב שי"ש מאמר שכותרת " מעלליו של עבד אל-חמיד"...(מקוצר)

ומה אתם תזכרו מעבד אל-חמיד כשתעברו בכיכר השעון ביפו, ליד בני עטרות או ליד חמדיה בדרך לכנרת?