חסמב"ה חסמב"ה חסמב"ה חזרה ל"ועוד"
הרגע הגדול ממש לפנינו. אהוד השמן מכווץ בתחתית תא הנהג של המשאית החונה ברחבה שלפני המשטרה. שרשרת פלדה נקשרת מהמשאית לסורג הברזל הסוגר על תאו של"ירמיהו" מפקד ההגנה בתל אביב. ילדים משחקים בחזית על מנת להערים על השוטרים האנגלים שלא חושדים בעומד להתרחש. ירון זהבי ותמר סגניתו נדרכים לקראת הרגע הגורלי. ואז משום מקום מופיעה כבאית אש וחוסמת את נתיב המילוט לעיניו של אהוד ההמום.
יצאנו למסע של שלוש וחצי שעות בעקבות חסמב"ה בתל אביב בהדרכתו של אוֹרי קציר.
אורי שבימים כתיקונם משמש דובר רשות ניירות ערך – הוא חובב מושבע של היסטוריה וספרות ומזה חמש שנים ויותר - בעל הבלוג האיכותי "אפלטון".
את אורי פגשתי במקרה עת הדרכתי טיול משפחות בהשתתפותו ועד מהרה גילנו את אהבתנו המשותפת ואף רקמנו תכנית כיצד להנחיל לבני הנוער קצת מורשת...
כילד וכנער בשנות השישים והשבעים נחשפתי כמו שאר בני דורי לסדרת הספרים המיתולוגית של יגאל מוסינזון. אמנם כיליד ירושלים – פחות התחברתי לאווירה התל-אביבית אך קסמם על עשרת המופלאים גבר פעמים רבות על חברי השביעייה הסודית או עלילות החמישייה של אניד בלייטון.
הסיור החל בצומת הרחובות דיזנגוף וז`בוטינסקי בתל אביב. עבר דרך משטרת דיזנגוף ("לב תל אביב") ודרך מחוזות ייסוד ופעולת חבורת סוד מוחלט בהחלט.
בהמשך עברנו דרך גן העצמאות אל רכס שפת הים, אזור שכונת מחלול שנעלמה וסיימנו בבית העלמין הישן "טרומפלדור" – שם ליד קברו של ביאליק נקבעה פעם פגישה מסתורית של חסמב"ה...
לא אשמש כ"ספוילר". אתן טעימות מהסיור ואשתף בזיכרונות שעלו אצלי מכמה מאתרים בהם ביקרנו...
חזרה למשטרת דיזנגוף....
ירון אץ למפקד הכבאים ושיתף אותו בתכנית החילוץ. זה נרתם בלהט למשימה – תרם סילון מים אדיר אל פניהם של השוטרים האנגלים שכבר החלו לחשוד בנעשה מול תחנתם – והסוף טוב: "ירמיהו" יצא לחופשי.
1968 – מסיבת הבר מצווה שלי בביתנו ברמת גן אחרי המעבר מירושלים.
המתנות שאהבתי מכל היו אלבומי בולים חדשים – בתוכם שורות שורות של צלופנים ריקים המצפים לתהליך האיסוף הארוך. המנוי לשרות הבולאי לא אחר לבוא ואחריו - ציפייה מתוקה לדוור הנושא בולים החדשים המלווים ב"מעטפת היום הראשון" (השקת בול חדש). האוסף הלך ותפח לכדי חמישה אלבומים מלאים גדושים בהיסטוריה צבעונית של ארץ ישראל.
1970 שעת לילה מאוחרת – פריצה לביתנו. אני דווקא ישנתי טוב אך בבוקר הסתבר כי כל אוסף הבולים שלי איננו.
1972 חופש גדול אחרון בתום כתה י"א ב"בליך" רמת גן. הטלפון מצלצל
"מדבר פקד גלבוע ממשטרת דיזנגוף. אתה יואב?"
"כן" עניתי בחשש לא כבוש.
"אתה מתבקש להגיע לתחנה".
הנסיעה בקו 61 הייתה ארוכה מתמיד. השוטר בכניסה כיוון אותי לקומה שנייה שם בקצה מסדרון ארוך חיכה לי החוקר. על שולחנו לתדהמתי ערימת אלבומי הבולים שלי.
"ילדים בחולון מצאו שקית ניילון קבורה בחולות ומסרוה למשטרה. הקדשות הבר מצווה עשו את מלאכת האיתור פשוטה".
ברחוב מוצקין גרה משפחתו של ירון לונדון. להשלמת פרנסה השכירו חדר לדייר יגאל מוסינזון שלא כל כך הסתדר בקיבוצו - נען. לונדון הצעיר שימש השראה לדמותו של ירון זהבי מפקד חסמב"ה ובתחתית ביתו גם צץ "סליק". גם אצלנו מתחילה לרגע המציאות להתערבב בדמיון. כאן בסמוך גר גם אפרים דקל (קרסנר) איש מודיעין שהיה דמות מבוקשת. דקל כתב בספרו "עלילות ש"י" כי פקיד יהודי גבוה בממשלת המנדט סיפר לו כדלקמן: "איני נוהג לקרא מכתבים לא-לי, אף לא של ביתי בת ה-11, אולם בראותי מכתב ממשלתי הנושא חותמת "סודי" - איני יכול להרגע עד שאקרא בו... במחלה זו חליתי מיום הצטרפותי להגנה".
גן העצמאות מצפון למלון הילטון נחנך בשנת 1952 ותוכנן על ידי אברהם קרוון . הגן לא זכה בשנים האחרונות לתדמית חיובית והנה הפתעה - גן מטופח ופורח.
בריכה משוקמת מעוטרת פסיפס מעשה ידיו של סופר ילדים אחר – שמעון צבר. אורי מציג את ספרו "מסתרי הגבול הנעלם " ואני מנסה לשחזר את העלילה ולא מצליח. עוד ספר נוסף לרשימת הקניות.
מעבר לרכס הכורכר נפרס הים הרחב. שני פסלים מרשימים נמצאים בסמיכות :
"שער השלום" פסל כורכר מרשים של האמן האיטלקי פייטרו קאשלה.
ואנדרטה בדמות ציפור לזכרם של שני טייסים שמטוסם התרסק כאן במלחמת העצמאות שלושה שבועות לאחר הקמת המדינה – עת התמודד חיל האויר הצעיר עם הפלישה המצרית שכללה אניות שנשלחו להפגיז את תל-אביב:
מתיתיהו סוקניק בנו של אליעזר-ליפא הארכיאולוג הנודע רוכש המגילות הגנוזות ואביהם של יוסי ויגאל ידין.
דוד שפרינצק בנו של יוסף מי שיהיה יו"ר הכנסת הראשונה.
אורי מספר על הקמת מלון הילטון ועל הבעייתיות באיתור שטח בסמוך לבית קברות מוסלמי הנמצא מדרום למלון עד היום. כאן ממש צריכה להיות "המערה החשמלית".
אחד הילדים שהצטרף לסיור שאל את אורי אם אכן הייתה מערה כזו? אורי הסס לרגע איך נכון לענות ואמר "לא – היא רק בסיפור" עיניו של הילד הביעו אכזבה.
למרגלותינו "חוף הילטון".
1970 שגרת החופש הגדול כללה הגעה לחוף ושהייה בו עד שעות אחר הצהרים המאוחרות המלווה בחיזורים מזדמנים אחרי נערות ...
חתירה בחסקה? לא תודה. ירושלמי זוכרים? עצם ההגעה לחוף היא כבר מעשה לא פשוט.
עוזי לא הרפה ויום אחד החלטנו – מנסים.
משכיר החסקה - איש לא נחמד בעליל - הצביע בחוסר סבלנות על כלי השייט שעל החוף.
במשך כשעה נאבקנו – שני שייטים מתחילים – בניסיון נואש להפליג. החסקה העקשנית סירבה לצאת למרחב ונשארנו תקועים קרוב לחוף. עוזי אמר שירושלמי הוא זן בעייתי גם כך ובמיוחד אם הוא פועל בסביבה ימית שכזו ואני נדתי בהסכמה. ממש כזמננו תם נחשפה בפנינו האמת: בקרקעית החסקה היה פעור חור קטן וכולה הייתה מלאה מי ים. הגברתן המאיים על החוף לא רצה לשמוע את דברי הביקורת שלנו. מצד אחד גבר תסכולי על שלא תקעתי אגרוף בפרצופו. מאידך התעודדתי מכך שיתכן ויש לירושלמים תקומה.
בכיכר אתרים סיפר אורי על שכונת "מחלול" ועל הסיבות לפיאסקו התל אביב הזה. חלפנו על ביתה של מרגוט קלאוזנר – דמות תל אביבית צבעונית, מייסדת אולפני הרצליה וחסידת תורת הנסתר והנה אנו ברחוב ארנון. כאן במקביל לרחוב הירקון הסואן עולם שונה של רחובות שקטים פינות חמד וגינות.
ברחוב ארנון 15 – ביתה של לאה גולדברג מכאן יצאה לפגישות עם נתן אלתרמן וחברים ב"כסית" . אורי מקריא מספרה "הבית ברחוב ארנון" ומחזיר את כולנו אל ימי ילדות תמימים.
הבית של לאה גולדברג בתל אביב ? מה פתאום!
1960 אנחנו עוברים דירה לרחוב וושינגטון 25 בירושלים. אבא קונה לי אופניים חדשים. כאן מחכה לי רוני – ראש חבורת ילדי הבניין ומטיל עלי את המשימה.
"לאה גולדברג ואני" לסיפור המלא הקישו --> כאן
מכאן אנו צועדים אל מול מלון שרתון כאן עמד "הבית האדום" וכאן מקריא לנו אורי על ההקרבה של אליהו חרמון במאבק ההעפלה. ואף מבקרים בבית הספר של תמר.
סיימנו את הסיור בבית העלמין הישן של תל אביב "טרומפלדור" שעבר שיפוץ מרשים ביותר בשנה האחרונה.
תודה לאורי על מסע מרתק למחוזות נהדרים שבין מציאות לדמיון.
חסמב"ה חסמב"ה חסמב"ה !
לסיורים יש לעקוב בבלוג של אורי --> כאן
לרשותכם - מערכת תגובות חדשה.
חזרה ל"ועוד" חזרה לתפריט ראשי
