הסבר פניך לתייר                                                                                                  חזרה ל"ועוד" 

"מדוע שונאים אתכם בעולם?
"היכן הר חומה"?
"מהי הקופסה הקטנה על מצח המתפללים בכותל"?
"מדוע אתם לא מאפשרים הכנסת בטון לעזה?"
"מדוע מונפים כאן כל כך הרבה דגלי ישראל?
"על סמך מה אתה מדבר על בית המקדש ראשון?"
"בטוח לנסוע דרך הבקעה לצפון?"
"מתי הוקמה פלסטין?"

"חזקו ואמצו!"
"אתם עם מופלא!"
"הנשיא שלנו צריך להפסיק לכם את הסיוע. ומייד!"
"וואו. לא לזה צפיתי"

אלה חלק מהשאלות והקביעות איתם אני מתמודד....כמעט יום יום.

אם ארצה או לא – מעבר לתג מורה הדרך המוצמד לחולצתי – ישנו תג סמוי "שגריר ומסביר".
הכשרת מורה דרך בישראל כרוכה במאות שעות לימוד, עשרות סיורי שטח ומבחנים בכתב ובעל פה.
את התג הסמוי "שגריר ומסביר" נושא כמעט כל ישראלי מבלי שהוסמך לכך.

בישראל ביקרו בשנת 2010 מעל 3 מליון תיירים – שיא של כל הזמנים. בגראף זה (נתונים עד 2009) מוצגים המבקרים לתקופה של יותר מיום (כ-15% מהמבקרים באים לביקור יום אחד בלבד, האחרים שוהים בממוצע כ-8 ימים)

 מקור: לשכה מרכזית לסטטיסטיקה

 רק לשם קנה מידה:
מספר התיירים הנכנסים (מליונים, 2010)

אחד הדברים המפתיעים במיוחד מבחינתי היא העובדה כי חלק נכבד מהיהודים שמחוץ לישראל מעולם לא ביקרו כאן. אין לי נתון מדויק (אשמח להפנייה) - אך כבר הדרכתי רבים בשנות ה-50 וה-60 לחייהם המגיעים לראשונה לארץ.
קהל זה בעיני הוא יעד מרכזי להסברה. הם חשופים לחוסר אהדה בולט לישראל בסביבתם. הצעירים מרגישים בפינה בקמפוסים בארה"ב, אצל רבים מהם חוסר בטחון במידע ובהבנה של הקורה בארץ. לא רק שהם לא יכולים לייצג את הטיעון הציוני – הם עצמם מאבדים אמונה. הביקור בארץ יוצר שינוי.

הנה כמה מספרים וחתכים העם היהודי (מספרים מעוגלים במליונים):

שעור התייירים היהודים מתנדנד בין חצי לשליש מכלל הבאים.

מקור: לשכה מרכזית לסטטיסטיקה

 אני בא במגע עם אלה שעשו את הצעד ונחתו בנתב"ג או הגיע לרציף באשדוד. משימה אחרת וגדולה היא להביא את האחרים.
פרויקט "תגלית" הביא כבר כרבע מליון מצעירי יהודי ארה"ב לביקור יסודי וחוויתי בישראל ויש לו חשיבות עצומה. האם אין מקום לפרוייקט דומה לאלה הנמצאים במחצית השנייה של חייהם?

דיוויד ושרה
זוג מבוסס מטקסס בשנות ה-40 לחייהם. יהודים. פעם ראשונה בארץ.

הר הבית
שרה מספרת כי בשיחות עם שכנים בקהילה נשאלה על הוכחה מדעית לקיומו של עם ישראל בימי התנ"ך. "זו מסורת תנכי"ת – לא אמת מדעית" אמרו לה. "זה קל השבתי לה. בכל מקום שתחפרי בירושלים תמצאי עדויות לקיום יהודי מאותה תקופה".
טיפסנו להר הבית – הרחבה האדירה שבנה הורדוס לפני אלפיים שנה שוקקת מבקרים. הכניסה למסגדי הר הבית אסורה ללא-מוסלמים אך גם בלי אתרים אלה הסיור מספק נקודות מבט מרתקות הן על המבנים והן על התמהיל האנושי הרוחש סביב.
אני מוציא מתיקי תרשים מושקע שערך ה"נשיונל ג`אוגרפיק" המראה בצורה גרפית את ההסטוריה והמסורות של ההר: עקידת יצחק - מקדש שלמה - מקדש הורדוס - הבניה המוסלמית במאה ה-7 לספירה.
נציג וואקף מתלהם ניגש אלינו ומתריס כי אסור להציג דברים שכאלה. "היהודים משכתבים את ההסטוריה".
שרה מבועתת. אני מרגיע אותה, מרחיק את הבחור ובליבי חושב שלא יכלה להיות הדגמה טובה יותר של ההתמודדות עם מחזיקי הדעות הקיצוניות-הזויות.

כיפת הסלע המוזהבת מבהיקה באור הצהרים. הקירבה לאבן השתייה, האריחים הכחולים הנהדרים והרחבה האדירה הפתוחה בלב ירושלים יוצרים הרגשה נפלאה.

לפתע מתמלאת הרחבה בעשרות ילדי גן ממזרח ירושלים. אשה מצועפת נושאת את דגם הכעבה – האבן הקדושה ממכה.
שרה שילדיה בגיל דומה נמצאים עם הסבתא ביוסטון – פורצת בבכי. אחר כך תספר לי "הרגשתי כי הם יגדלו לשנוא אותנו".

פול וניקול
יחד עם שתי בנותיהן בגיל העשְרה - נוצרים מאוסטרליה אמורים היו להגיע לטיול במזרח התיכון בפברואר 2011. עשרה ימים במצרים ואחר כך תקופה דומה בארץ הקודש. הסיום בישראל – משום חשש שדרכון מוחתם בישראל יהיה להם לרועץ בארץ ערבית.
התכנית מתואמת ומושלמת. המזוודות כמעט ארוזות. אז פורץ ה"אביב הערבי" גם בכיכר תחריר. כמעט כל ידיעותיהם של הזוג על פינה זו של כדור הארץ נובעות ממסך הטלויזיה שבסלון. יחסי הכוחות, הגורמים המשפיעים, המרחקים – כולם שרויים בערבוביה.
מצרים יורדת כמובן מהפרק אך מה עם ארץ הקודש?. פול רוצה להמשיך בתכנית. ניקול מטילה וטו. שכנתה אמרה לה כי הקיצוניים בעזה ירכבו על הגל ויצאו להתקפה על ישראל.
"אכבד כל החלטה שלכם אך דעו לכם שהסיכוי שפעילות מעזה תפריע לטיול שלנו זהה לסיכוי שמטאוריט ירוק יפגע הלילה בבנין האופרה של סידני". השבתי להם במייל לא לפני שהתלבטתי מאוד לפני שלחצתי על "שלח".
הם באו. במקום מצרים בילו עשרה ימים מרתקים בסוריה – ממש רגע לפני שהאביב הגיע גם לשם.
הטיול בישראל היה קסום. פול דרש תמונה עם חיילת ישראלית. במחסום בדרך למצדה ביקשתי יפה מאגם והיא הסכימה.
השבוע שלח לי פול הודעה כי הוא פועל במרץ לשכנע את אימו להגיע לטיול בארץ.

וולף ומישל
הוא גרמני נוצרי פרוטסטנטי היא קתולית ילידת צ`ילה. הם חיים בברלין.
הוא איש עסקים. ביקר בארץ עשרות פעמים. אשתו כאן פעם ראשונה.
וולף דרש שיכלל גם ביקור ביד ושם.
האם לאחרים אני צריך להציג ביקור כאן כ"אופציה" או כ"חובה" ?
שאלות רבות נשאלות לגבי המסורת היהודית. מנסיוני הביקור בכותל המערבי מרגש את האורחים הנוצרים לא פחות מהביקור בכנסיית הקבר הקדוש או בגת שמנים.

וולף הגיע לכאן אוהד ישראל מושבע וחזר כך. מישל הגיעה "טבולה רסה" אך חדורת כמיהה לארצו של המושיע וחזרה אף היא בהכרה אוהדת של ישראל.

סיימון
נוצרי פרופסור לכלכלה משיקגו מבקר בכנס כלכלי שארגנה אוניברסיטה ישראלית. דעותיו מוצקות. אנטי ישראליות מובהקות. אני מנסה להציג את הצד האחר של המטבע. אנו מתחבבים זה על זה. מארמונו של הורדוס במצדה ניבט הים הכחול ונשכחת קצת הדרמה שהתחוללה על ההר.

אחרי הפסקת חומוס ברובע המוסלמי עולים לגג ההוספיס האוסטרי. המראה של העיר העתיקה של ירושלים מכאן הוא מהיפים שיש. מאות כיפות בראש המבנים העתיקים, צריחים, מגדלי פעמונים וברקע הר הזיתים זרוע אלפי קוביות קבר קטנות.
לפתע מצביע סיימון לבית ברובע המוסלמי ושואל אותי "מה זה"?
"בית בבעלות יהודית" אני משיב "נרכש כחוק"
"אבל מדוע מונפים כאן כל כך הרבה דגלי ישראל?"

אם היה בית ספר להסברה - איזו תשובה היו מלמדים שם לתת?
שזו בירתו של העם היהודי מאז ומעולם? שיהודים רכשו בתים רבים כאן במאה ה- 19? שיש הבדל בין צדק לתבונה? או אולי שארבעה דגלים – מְרָבְּעִים את צדקתנו?

מרג`ורי
אירית קתולית – אלמנה צעירה. חיה בחווה לחוף האוקיאנוס האטלנטי מגדלת בקר ועובדת בבית חולים. חריפה וצינית במידה רבה. הצטרפה אל קרובי משפחתה המבוגרים במסע צלייני למקומות הקדושים. אלי הגיעה כשרצתה לפוש מהכנסיות ליום של טרק בחרמון.
היא מורגלת בטיפוס הרים. בהפסקות – כשאני מנסה להדביק נשימה היא מתחילה לשאול אותי על המשט לעזה.
כך על רקע נופים משכרים של ההר ועמק החולה שמתחת התפתחו שיחות על איך שאנו נראים משם. טיעוני מתנפצים על קיר הדעה הקדומה. עם מרג`ורי נכשלתי בתפקיד השגריר. מרבים אחרים אני נפרד בתחושת סיפוק רב.

 הבהרה: השמות בדויים. הארועים אמיתיים.
 
חזרה ל"ועוד"  חזרה לתפריט ראשי