מנגינת החליל - מסלול רגלי בהרי ירושלים חזרה לאתרים מרכז
מסלול רגלי קל וחביב ששיאו בביקור בתוך חליל...
ביום חורף נאה ויבש – צאו לחוש את הטבע קרוב לירושלים.
אם ברשותכם שתי מכוניות – השאירו אחת בעמק הארזים (נקודה ב` במפה), חזרו למבשרת ירושלים ליד בית ספר "השלום" (נקודה א` במפה) ורדו במסלול המסומן ירוק. לחילופין חנו באחת מנקודות הקצה ועשו את המסלול הלוך ושוב. המסלול כאן מתואר בירידה ממבשרת ירושלים לעמק הארזים.
אורך המסלול בין שתי הנקודות הוא כשני קילומטרים וטיול נינוח יארך שעתיים-שלוש.
נחל חלילים הוא עמק קצר היורד משוליה הצפוניים של מבשרת ירושלים אל עמק הארזים בנחל שורק.
הישובים "מבשרת ירושלים" ו"מעוז ציון" התאחדו והישוב המשותף נקרא "מבשרת ציון"
אנו יוצאים משולי הישוב ובמהרה מתגלה מגוון צמחיה עשיר – זית, שקד, חרוב, עוזרר קוצני, אלת מסטיק, אורן, ברוש, אלון ועוד.
הערוץ מתחתר ולאחר כקילומטר מנקודת המוצא נבחין במערות בצידו הצפוני של הנחל. המצוק בדופן זו פופולרי עבור מטפסי סלעים.
אנו נסתפק בצד הדרומי הפחות אתגרי אך היפה יותר.
גולת הכותרת של המסלול היא מערת חלילים (מ`עייר א-זנאניר בשמה הערבי) שהתפתחה בסלע הגיר קשה מתצורת "שורק" .
תופעה זו מוכרת כהמסה קארסטיות. מקור השם משמו בגרמנית של חבל בסלובניה (Karst )בו מפותחות במיוחד תופעות המסת הגיר ויצירת חללים ומערות.
כאן התפתחה מערת המסה אופקית. חללי המסה הלכו וגדלו עד שהתחברו למכלול גדול יותר כשקירות דמויי עמודים ביניהם. אורך המערכת כ-40 מטר וגובהה כ- 1.5 מטר.
כאן המקום לספר אגדה על מערת החלילים.
כאמא/אבא או סבתא/סבא – הנה נקודות אחיזה. הפגינו יצירתייות והפליגו בדמיון:
בסמוך לכאן היה פעם כפר רועים קטן.
הרועים היו יוצאים להרים עם העדר ומפליאים בנגינת חליל ממנה נהנו גם הכבשים.
רועי הכפר חששו להגיע לנחל זה בשל שמועה כי שדים דרים בו
מפעם לפעם נעלמה כבשה לרועים והם סברו כי יד השדים במעל
לראש הכפר היתה בת יפיפיה (איך לא?) שהתאהבה ברועה עני (איך לא?)
האב הזועם עשה כל שיכל למנוע את נישואי הזוג
שגבר לחצה של ביתו הפמיניסטית – החליט להתנות הנישואים במבחן אומץ לרועה: עליו לחצות את הנחל האימתני ולחזור בשלום אל צידו השני של הכפר.
הרועה הצעיר חשש אך רצונו באהובתו גבר. הוא יצא למסע ובהתקרבו למרכז הנחל שמע קול נגינה. הוא התקרב עוד ולתדהמתו ראה מערה יפיפה בה אנו נמצאים כעת ובתוכה עשרות כבשים מדושנות.
מסתבר כי הרוח נשבה דרך חללי המערה ויצרה קולות נגינת חליל שעם הזמן משכו למקום את הכבשים שמצאו גם עשב טוב סביב והפכו המקום לביתם.
הרועה שלף את חלילו – הפליא בנגינה וחזר לכפר שכשאחריו צועדות עשרות הכבשים.
על החתונה והאהבה שפרחה אחר כך מספרים זקני הכפר עד עצם היום הזה.
במפות מסומן בהמשך המסלול עין חלילים אך הוא יבש. נמשיך בשביל הירוק כשמולנו מחלף הכניסה לירושלים והר המנוחות. נגיע לחורשה ובה עצי אורן מפותחים – שם חונה הרכב שהשארנו.
אנו בעמק הארזים ששמו נובע מעצי הברוש .. אם נרצה נוכל לפנות צפונה לכיוון עינות תלם - מקבץ מעיינות שחלקם יבש וחלקם נתפס על ידי מתקן שאיבה. כאן נראה מספר בתים ישנים (לא להכנס – סכנת התמוטטות). הבתים מספרים את סיפורה של המושבה "בית טלמא" שנוסדה בשנת 1922 וניטשה בשנת 1929. אדמות המקום נרכשו לראשונה על ידי מייסדי רחובות בשנת 1906. אנשי "המזרחי" רכשו מהם בהמלצת הרב קוק את האדמות והקימו את הישוב ששמו מבוסס למעשה על השם הערבי של המקום (עין בית טולמא). המתיישבים ניסו להקים כאן בית חרושת לרקמת טליתות, מפות ועוד. הילדים למדו בבית הספר במוצא. רעש האדמה בשנת 1927, מאורעות תרפ"ט ומות יוסף העברי מוכתר המושבה – גרמו לנטישתה.
מקורות
הרי ירושלים – סקר נוף ומסלולי טיולים – מאת מנחם מרקוס בהוצאת רשות שמורות הטבע 1993
"לקורות עמק הארזים" שמואל אבן אור מתוך ספר זאב וילנאי הוצאת אריאל 1984
חזרה לאתרים מרכז חזרה לתפריט ראשי
מצפון לשביל ובנקודה גבוהה ממסלול ההליכה נמצא חורבת הַמוצַה - שרידי ישוב קדום ובו בורות מים, מערות קבורה, גתות ומשטחי דריכה. הביקור כאן לא כלול בתכניתנו. משני צידי העמק נבחין בטרסות, תעלות וסכרי אבן – שרידי חקלאות קדומה.
