הכיפה שנתביישה – סיפור צפתי חזרה ל"ועוד"
בית כנסת אבוהב בצפת חביב עלי במיוחד.
קטן, אינטימי, בעל הסטוריה מרתקת, צבעוני מאין כמוהו וגדוש פרטים מעניינים - חלומו של כל מדריך.
בסיורַי בצפת איני מחמיץ ביקור בו.
כיפתו האליפטית של בית הכנסת היא פנינה של ממש והיא מופיעה בארנקם של העשירים שבכם... (על שטר 200 ש"ח).
מופיעים כאן סמלי שני עשר השבטים, כתרים, עצים, כלי נגינה של בית המקדש ועוד.
אחד הפרטים המרתקים ביותר הוא ציור של כיפת הסלע שעל הר הבית ומתחתיה הכיתוב "מקום בית המקדש".
אני מאתגר תמיד את מטיילי בשאלה מה עושה ציור של מבנה מוסלמי בבית כנסת?
לפני מספר חודשים העלתי קושיה זו בפני קבוצה שהדרכתי מבלי לבחון את הכיפה מראש. ראיתי כי הם מביטים בי דקה ארוכה כחושדים שהכתה בי החמה – הרמתי מבטי ונדהמתי .כיפת הסלע – מקום בית המקדש -נעלם כלא היה! יד נעלמה כיסתה בצבע את המקום בו עמד סמל זה.
הכיתוב נשאר על כנו.
הכיפה נתביישה וכך גם אני.
נלך צעד אחורנית.
מאז שחרב בית המקדש התפללו יהודים לבנייתו מחדש ולחידוש מעמד ירושלים כלב העם היהודי. כמיהה זו מצאה ביטוי באמנות ובתשמישי קדושה לשימוש עצמי במרחב הפרטי ובמרחב הציבורי.
אחד החפצים היה ה"מזרח" – קישוט המציין את כיוון המזרח, אליו יש לפנות בשעת התפילה (כיוון שהיה רלבנטי למרבית יהודי העולם). במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 היתה כיפת הסלע הדימוי חזותי הנפוץ על קישוט זה. היהודים לא היו הראשונים שהשתמשו בו – עשו זאת לראשונה הצלבנים שכינו במפותיהם את כיפת הסלע כ"מקדש האדון" ואת מסגד אל אקצה כ"מקדש שלמה".
הנה כמה דוגמאות:
מזרח – משה בן יצחק מזרחי, 1910 אוסף משפחת גרוס תל אביב
כיסוי לחלה לשבת וחג, ירושלים 1890 לערך. אוסף משפחת גרוס תל אביב
כך קרה גם בכיפתו של בית כנסת אבוהב שהציורים המעטרים אותו צוירו במאה ה-19 וחלקם בתחילת המאה ה-20. בחלק הכיפה הפונה דרומה לכיוון ירושלים צויירה כיפת הסלע ומתחתיה נרשם "מקום בית המקדש"
בספר נאה שכתב וערך גבאי בית הכנסת מאיר חי כרסנטי נכתב כך:
"ציור הר הבית ועליו מסגד כיפת הסלע מעורר תהיות לגבי הימצאותו בתוך בית הכנסת. יש לציין שתאורי הר הבית והכותל המערבי מופיעים בציורים יהודיים מימי קדם, ובכל תאור צורתם שונה. אלו היו אתרים שסימלו את ארץ ישראל ואת ירושלים בפרט, ומשום כך הם הופיעו על גבי מכתבי שליחות שהצטיידו בהם שדר"ים (שליחים דרבנן), על גבי חותמות, קמעים וכדומה. על מכתבי חכמי צפת, שהיו אפוטרופסים על הקדשות הספרדים בצפת ובמירון, התנוסס ציון הרשב"י ומתחתיו הר הבית עם מסגד כיפת הסלע ובצידו הכותל המערבי מכאן ו"עיה"ק צפת" מכאן, להראות למכותבים את חשיבותה של צפת.
הבעיה שעמדה בפני אמנים שחיו ופעלו בארץ ישראל במחצית המאה ה-19 היתה כיצד להציג ולייצג גם יחד. כיצד להראות את "מקום המקדש" עם מבנה כיפת הסלע שעליו ולסמל את בית המקדש שחרב בעת ובעונה אחת. הפתרון הוא כפול: המבנה מציג את הראליה וטור ה"ברושים" המופיע בכמה ציורים, מסמלים תקווה, את בית המקדש."
את מי שהציב סולם גבוה ונטל מברשת ודלי צבע – אולי באישון לילה – לא עניינו דברים אלה והוא החליט לעשות דין לעצמו.
נודע לי שהמשטרה זומנה למקום. במעשה זה אין עברה על חוק העתיקות (עתיקה מוגדרת בחוק כ"נכס בין תלוש ובין מחובר, שנעשה בידי אדם לפני שנת 1700 לספירה" ולכן אין מקרה שכזה בתחום עיסוקה של רשות העתיקות).
אנשי בית הכנסת אמרו לי כי יש כוונה להחזיר עטרה ליושנה.
בשלב זה הכיפה נותרה מבויישת.
מזהים את כיפת בית הכנסת בשטר?
המחיקה בוצעה באמצע דצמבר 2011. בתחילת יוני 2012 הוצבו בבית הכנסת פיגומים ועבודות השיקום החלה. אוגוסט 2012: "בא לציון גואל!" "חזרה עטרה ליושנה!" באותיות קטנות שרק חדי עין יבחינו בן נכתב" "ציור זה הושחת ושוחזר בשנת תשע"ב".
מקורות
"עומד אחרי כותלנו" מאמר מצוין מאת אלה ארזי בית אבי-חי
"בית הכנסת אבוהב" חוברת בעריכת מאיר חי כרסנטי תשס"ג 2003
חזרה ל"ועוד" חזרה לתפריט ראשי
