Yoaview | בָּדָד לָעַד- טייס אחד. שני קברים

בָּדָד לָעַד- טייס אחד. שני קברים חזרה ל"ועוד"

בילינו סוף שבוע נפלא בגליל העליון. בצימר ספון-עץ המשקיף לנחל כזיב היו כמה ספרים. בחרתי את "מקום לשניים - טיולים למקומות מיוחדים" של דובי זכאי.
כך החלה הכרותי עם סיפורו של הטייס שלום רקיר.
לא ידעתי אז כי לימוד הנושא יוביל אותי לשני קברים ולסיפור מרתק של טייס הרפתקן בחיל האוויר הצעיר.

שלום רקיר בן למשה (מישה) וקרולינה נולד בשנת 1930 בגרמניה. בגיל 6 עלה עם הוריו לארץ, למד בתל אביב והיה מדריך בגדנ"ע ובקלוב תעופה.

בן 17.5 התגייס שלום בחודשיה הראשונים של מלחמת העצמאות. רק טבעי היה שיעדו יהיה חיל האויר. בסוף 1948 נשלח ללימוד טיסה באיטליה.

במכתב ששלח לו לאיטליה כותב חברו: "..ספר יותר על רומא, על איטליה בכלל ועל האיטלקיות בפרט ואם אינך מרגיש בדידות או געגועים.."

שלום חזר לארץ והוצב בטייסת 101. זו טייסת "הקרב הראשונה" שהוקמה בבסיס עקרון במאי 1948 כטייסת מטוסי מסרשמידט, שהגיעו מצ`כוסלובקיה. גיחה מבצעית ראשונה בוצעה ב-29 במאי 1948, יום הנחשב כיום ההקמה של הטייסת: ארבעה מטוסים המריאו מעקרון בפיקודו של סא"ל מודי אלון, מפקדה הראשון של הטייסת, לתקוף את הכוח המצרי ליד אשדוד. הגיחה הביאה לעצירת הטור המצרי שנע לכיוון תל-אביב. בגיחה ספגה הטייסת אבידה ראשונה.

סמלה של טיייסת 101

שלום רקיר בירושלים לאחר סיום קורס טייס

בנובמבר 1948, עברה הטייסת לבסיס חצור ושהתה במקום עד יוני 1949. בסך-הכל זקפה הטייסת לזכותה 12 הפלות במהלך מלחמת העצמאות. במארס 1949 הוענקו לבוגרי הקורס הראשון כנפי טיס ישראליות.
ביוני 1949 עברה הטייסת לבסיס רמת דוד, שהפך להיות כנף הקרב של החיל. בתקופה זו הפעילה הטייסת מטוסי ספיטפייר ומוסטאנג.

מטוס המוסטאנג אותו הטיס שלום (North American Aviation P-51 Mustang) הוא מטוס קרב מתקופת מלחמת העולם השנייה ונחשב על ידי רבים מטוס הבוכנה המתקדם ביותר שנבנה. המוסטאנג שרת בחיל האויר הישראלי עד שנת 1961.

מקור וויקיפדיה

שלום נודע כחובב מוזיקה ונגן חצוצרה - אביו מישה היה נגן צ`לו בתזמורת הפילהרמונית. שלום גם אהב את בחינת גבולות הטיסה והעידו עליו כי נהג לשפשף את צמרות האקליפטוס בחצר בית קרובי משפחתו במושב שדמות דבורה שבגליל התחתון.

בטייסת הצעירה היו תאונות עניין של כמעט שגרה. עמוס דור במחקרו על תאונות ואיבוד מטוסי מוסטאנג בחיל האויר מונה 23 תאונות מהן 13 קטלניות.

מטוסו של אלדד פז שנחת ליד ביר חמה בסיני 1956. מכתבתו של עמוס דור

אהוד יונאי כותב בספרו "עליונות אוירית" (שכתבה שלו שימשה השראה לכתיבת התסריט לסרט ההוליוודי המצליח TOP GUN)
"..טיסות ללא פיקוח בסופי שבוע , שבהן יכול כל טייס לקחת מטוס ולעשות כרצונו, היו רצחניות במיוחד. בבוקר שבת אחד החליט טייס צעיר, שלום רקיר שמו, "לעלות לגובה עשרים וחמישה אלף רגל, ומשם להכנס לצלילה בכוח מלא כדי לראות לאיזו מהירות יוכל להגיע ועוד למשוך ברגע האחרון לפני שיכנס לקרקע" מספר הארי ברק. רקיר דיווח ברדיו לבסיס על התקדמותו ולפתע שמעו חבריו צווחה מקפיאת דם ולאחריה דממה. יחידת החיפושים מצאה את המטוס תקוע כמה מטרים בתוך הקרקע לא הרחק מהבסיס. לאחר שנסיונות להוציא את המטוס נכשלו, הורשתה משפחתו של רקיר להשאיר אותו קבור עם מטוסו במקום ולהקים מצבה מעליו"

(בדיקת לוח השנה של שנת 1951 מורה כי יום מותו של שלום היה יום שישי ולא שבת כפי שמעיד ברק מעלה)

לימים יכתוב בן עמק יזרעאל – מאיר שלו את ספרו "פונטנלה". בספר זה שזור סיפורו של הטייס אם כי אינו מוזכר בשמו.

הנה תאור אותה התרחשות ממש בספרו של שלו:

"כך שכבנו בשדה גם ביום ההוא, כשנפל המטוס בשדות הכפר. כבן שמונה וחצי הייתי אז...כמה שניות עברו עד שהבינו העיניים שהנקודה החולפת מעליהן היא מטוס. כה גבוה עד שקולו לא נשמע.
"זה מוסטנג" אמרתי לה בגאווה...
...ולפתע, גבוה-גבוה, מעלינו ממש, היטה המטוס את כנפיו בפתאומיות שרק תקלה נוראה או החלטה נוראה יכולות לגרום. בבת אחת נעשה תכליתי מאוד: חש מטה-מטה אל האדמה, תחילה בקו וישר ואזי משַבְּלֵל מחלץ-פקקים ענקי, מהיר הרבה מעצמו, לו נפל נפילה חופשית.
אניה צעקה וקמה והתחילה לרוץ....נשמעו צעקותיהם של אנשים בכפר...ומעל כולנו הצריחה ההחלטית, הלא-חדלה, של המטוס הצולל, שעתה שאף ארצה לא רק בכוח מנועו ובכוח האדמה, אלא גם ביתרים הלחים של העיניים המביטות בו ומושכות.
ה"מוסטנג" נחבט בקרקע. פרח גדול של אש פרח ונבל באחת, מותיר רישום בהיר בעין ועשן שחור באויר.
..כשהגעתי למקום בנפילה, הייתי צריך להידחק בעד המעגל שכבר התכנס והצטופף סביב המכתש העשֵן שנפער באדמה. כדור האש כבר כבה, המטוס אוּכָּל כולו, זכר לא נשאר מהטייס."
("פונטנלה" עמודים 205-7)

בהמשך מתואר כי שבועות ספורים אחר כך הגיעה קבוצת חיילים וכמה אזרחים יצקו במקום מלבן גדול של בטון ועליו מצבה ולידה ניטע ברוש. מידי שנה הגיעה משפחת הטייס לפקוד את המקום במועד שכונה על ידי אנשי העמק "יום הברוש". בספרו של שלו מתפתחת דמותה של אחותו של הטייס שאנשי העמק רואים אותה גדלה: מילדה לנערה ולאשה. (לשלום רקיר עצמו לא הייתה אחות).

נסעתי לאתר את מקום נפילתו של רקיר.
מול הכניסה לקיבוץ משמר העמק נמתחים כמה שבילים המובילים מזרחה אל העמק. שדות רחבים נפרסו למלא הרוחב בשעת אחר הצהרים המאוחרת. חבילות החציר היו סדורות כחיילים.

חיפשתי קבוצת ברושים בודדת. ענן אבק עלה וג`יפ לבן התקרב אלי. שאלתי לעצת החקלאי שהציץ בי מהחלון הרכב. היה זה רכז גידולי השדה של קיבוץ משמר העמק. "את קברו של הטייס אתה מחפש? אתה בכיוון הנכון. אם תרצה מידע נוסף הכתובת שלך היא רמי יבזורי מוותיקי הקיבוץ". לקחתי את מספר הטלפון של רמי והמשכתי אל הברושים.

בחיפושי אחר קורות חיו של רקיר הגעתי לאתר יזכור. המידע על שלום תמציתי וקצר. תאור מקום קברו השאיר אותי פעור פה: בית העלמין הצבאי קרית שאול. אזור 1 חלקה 11 שורה 2 קבר 12
הכיצד שאלתי את עצמי? הרי ראיתי את קברו בעמק יזרעאל במקום נפילתו !

נסעתי לקריית שאול וזו התמונה שראיתי.

הגיע הזמן לשוחח עם רמי יבזורי ממשמר העמק ששנת לידתו זהה לזו של רקיר.
רמי היה המבוגר הראשון שהגיע למקום דקות לאחר ההתרסקות. הוא מספר כי נמנע אסון גדול שעה שהמטוס התרסק סמוך לחבורת ילדים. אותה חבורה ממש חוותה 3 שנים קודם הפצצה של הקיבוץ על ידי מטוסים עיראקיים שהרגו 3 מחבריהם. לדברי רמי לטייס לא נותר זכר.
לאחר מספר שנים הודיעו מהרבנות הצבאית לאנשי הקיבוץ כי הם יכולים לפרק את הקבר ולעבד ביתר נוחות את השדות מכיוון שיש לשלום קבר חדש. הדבר כמובן לא נעשה.

"אם כך שלום רקיר קבור גם כאן וגם כאן" אמרתי לרמי.
"יותר נכון לומר כי הוא קבור לא כאן ולא כאן" השיב.

מומלץ להגיע למקבץ הברושים בשעות אחר הצהרים המאוחרות ולהצטייד ב"פונטנלה".

מקורות
אתר יזכור
"פונטלה", מאיר שלו, הוצאת עם עובד ספריה לעם, 2002
"מקום לשניים - טיולים למקומות מיוחדים", דובי זכאי, הוצאת ידיעות אחרונות
"תאונות ואיבוד מטוסי מוסטאנג בחיל האויר", עמוס דור
"עליונות אווירית", אהוד יונאי, הוצאת כתר, 1993

תודות
מיכאל ולאה היימן , קרובי משפחתו של רקיר

לקבלת דף מידע תקופתי הכולל כתבות מסוג זה - הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)

כתבה זו הינה חלק מהסדרה בָּדָד לָעַד – קברים מבודדים בישראל

חזרה ל"ועוד" חזרה לתפריט ראשי

1.	תמי שרון (17/07/2012)

ושוב ת ו ד ה ! גדולה על כתבה מאלפת, מעניין מאד. תמי.......

2.	מירב, ת"א (17/07/2012)

תודה !!כתבה מרתקת!! קראתי בגעגועים לארץ ולנופיה מפריז.

3.	תחיה יעקבסון (21/07/2012)

סיפור הטייס מרתק. בסיס לטיול באיזור.

4.	ציפה ודיסלבסקי ירושלים (22/07/2012)

כמו תמד מרגש , מרתק , מעניין וצובט את הלב

5.	מאיר[מונציק] אדלמן (26/07/2012)

כאחד שעשה את קורס הטייב באיט וליה יחד עם שלוםועוד חברים,שהלכו לעולמם.קראתי שןב את הכתבה, ראיתיו עומד על כנף ה-FL3

6.	יואב אבניאון (26/07/2012)

מאיר יקר. תגובתך נקטעה. אשמח אם תכתוב אותה שוב . אנא צור איתי קשר - בברכה יואב

7.	AVIC (11/08/2012)

אתר מפתיע ברמתו , מעולה ומושקע. כל הכבוד המלצתי גם אצלי בפייסבוק

8.	יוסף יוסקה סגל (14/08/2012)

כתבה מאד מענינת על הטייס הנפלא שלא הכרתי אותה וחבל שלא מפרסמים כתבות כאלה, ואנו נוטים לשכוח את כל אלה שלחמו למען המדינה במלחמות ישראל ובמלחמת העצמאות במיוחד

9.	דוד אלקלעי (16/08/2012)

סיפור מעיניין מראשית הקמת טייסת 101 מיקרה זה לא היה ידוע לי צר לי שדברים כאלה קורים גם היום.אבל בזכות הטייסים הראשונים שקמו למדינת ישראל והמורשת שלהם ,יש לנו חייל אויר כו חזק ורוח לחימה מהדרגה הראשונה. יפה שמעלים את הזכרונות אש יהיו למען הדורות הבאים. תחי מדינת ישראל

10.

הירשפלד אביגדור (17/08/2012)

שיעור מענין בהסטוריה של מלחמת השיחרור תודה רבה

11.

יהורם קנטרוביץ (17/08/2012)

גם אני כמו קודמי לא ידעתי ולא שמעתי על הסיפור הזה קראתי מילה במילה וממש נהנתי מכל הסיפור כעובד אל על לשעבר אני קורא על כל סיפור שקשור לטיסים ולמטוסים

12.

דליה (18/08/2012)

חשוב מאוד ומרגש לקרוא אודות תחילת חיל האויר

13.

קובי סרור - גבעת אבני (21/08/2012)

סיפור מרתק ולא מפתיע על טיסי חיל האוויר ,לא מפתיע איך מגיעים לאיכיות שכאלה

14.

בנו ישר (22/08/2012)

אני בוגר 101 ממס"ניק לצערי לא היו כתובים עליו בטייסת ,,,,, שמח על מידע מענין זה,,,,,, יהיה דיכרו ברוך

15.

שמעון ריפס (28/08/2012)

לספר ןלהעביר לדור הצעיר,על גיבורי ישראל

16.

יעקב ליבוביץ (29/08/2012)

מרגש.מענין מתאים מאד לרוח הזמן שהיה טיסים אמיצים רצו לבדוק את קצוות היכולת היום זה לא יכול להעשות כי יש מגבלות חמורות וידוע לנו סיפורים על טייסים כמו זוריק למשל שהיו "מתיישבים" עם המטוס על גגות של מכוניות מעניין שהסיפור לא ידוע

17.

זאב בורשטין (02/09/2012)

אני זוכר את רקיר שומר בשער ביה"ס הטכני יחד עם חברו שקולניק בשנת 1949 הם פשוט חיכו לקורס טיס. שקולניק לימים טיס באל-על

18.

משה קשי (21/12/2012)

כתבה מעניינת ומלמדת. כל הכבוד על התחקיר.

19.

דורון פלד (01/06/2013)

כתבה נהדרת ויש לה קישור מצמרר לשם הכתבה. כי הסיפור לא תם - במרחק נגיעה מקיברו של רקיר שוכנת פינת זיכרון לעודד וגאי הרפז, עודד בן משמר העמק ובנו שנהרגו בתאונת מטוס קל בשמי העמק. יש קישור בעמוד ענן עם צילום הפינה.

20.

אלישע צורגיל (03/07/2013)

יואב יישר כח אתמול בין ערביים בירושלים הבאת את וותיקי רמת נגב כולל אנשים שחשבו שהכירו סיפור חייה הקצרים של הרועה ברברה פרופר אל בית ילדותה בבירה ואל ההבנה שגילוי סיפור חייה בעצם רק מתחיל בהענקת קמץ מתחת לאות עיין בכל שלט המזכיר את ארץ ישראל הנערה , כפי שכינה אותה נתן אלתרמן בטור השביעי שלו שהתפרסם בעתון דבר מייד לאחר ההוודע דבר הרצחה.

21.

דובי זכאי (19/10/2013)

תודה. לא העמקתי חקור עד כדי כך אבל בהחלט מעניין הסיפור המלא. תודה לך ותודה למאיר שלו על שהעלה את המקום המיוחד

22.

משה רקיר (31/03/2014)

לא שמעתי על הסיפור הזה קראתי מילה במילה וממש נהנתי מכל הסיפור

23.

מילוא שור (16/08/2016)

אני גרפיקאי-צייר, לאחר קריאת הספר ציירתי 20 איורים לפי הספר. גם סיפור הטייס מופיע. מאיר שלו ראה את הציורים. אפשר לראותם ב-www.flickr.com/photos/miloshor כתבה יפה

24.

מרים רוזנברג (23/09/2016)

ההודעה ללאה היימן. היתה לי חברת ילדות שגרה ליד רח צפניה בי-ם.שיחקנו בעגלה ובובה ונשארנו בקשר עד לגיוס לצבא. שמה מרגלית היימן. אולי יש קשר?

25.

יוסי עגיב (17/05/2017)

מאיר שלו נולד בשנת 1948 ותאונת המטוס הייתה בשנת 1951-לא ייתכן שתוך 3 שנים מאיר שלו נהיה בגיל שמונה וחצי.

26.

יואב אבניאון (18/05/2017)

יוסי. זה היתרון של סופרים. הם יכולים לתאר דמות ספרותית שאינה מתבססת על עובדות מוצקות. שלו לא התיימר לכתוב ספר הסטוריה. כל טוב יואב

27.

רותי השמשוני (18/06/2017)

בקרתי במקום המצבה לפני כמה שנים וזכור לי משהו מעורפל על בקור בני משפחתו של הטייס שביקרו ושפצו את המצבה. האם למישהו ידועים פרטים נוספים על ביקור זה.

28.

מוטי (23/01/2018)

רקיר היה טייס מנוסה ואף הדריך בקלוב התעופה. בשנת 1951 החליט לנסות לשבור את מהירות הקול עם מטוס המוסטאנג עליו טס, נסיון בלתי אפשרי שהוביל למותו. המקום נקרא בפי תושבי המקום נקרא גם "בורות בקר" על שמו של רועה הצאן המיתולוגי אריה בקר, אשר היה עוצר במקום עם עדריו להפוגה ולהרוות את צימאונם של הכבשים.

29.

רבקה פרידמן כהן (20/09/2018)

קרולינה רקיר, אמו של שלום, היתה מורתי לכינור. בחדר הלימוד היתה תמונה גדולה שלו עם דגם של מטוס מעץ. היא מעולם לא דיברה עליו, רק ידענו בשכונת נוף ים כילדים שהוא נפל במילוי תפקידו. האמת נודעה לי רק לפני כ 10 שנים עת חיפשתי קרוב משפחה שיספר לי את הסיפור ואכן בן דודו עשה זאת. ואני רק חושבת על אמו הגיורת שהלכה למדבר בארץ לא זרועה....

30.

שולה אנגלהרד (14/10/2018)

אתמול בשבת ה-13/10/2017 הייתי בסיור בהדרכתך בעכו, עם רופאי מחלות זיהומיות של ילדים, על כל פנים נכנסתי היום לאתר שלך ובין התר מצאתי את סיפורו של שלום רקיר. תוך כדי קריאה ניזכרתי שלפני כמה שנים קראתי את דבריך על שלום רקיר לאחר שחיפשתי אינפורמציה עליו. את שלום לא הכרתי משום שהייתי צעירה ממנו בהרבה, אולם את הוריו הכרתי. חיינו אז בכפר שמריהו והורי היו מיודדים עם משפחת רקיר. ידעתי שהיה להם בן טייס שנהרג ותו לא. כמובן שלא דובר עליו במפגשים כאלו. בכ"ז היינו כולנו יקים ודומיהם. אני רק זוכרת את ההורים. אביו היה מנגן לכבודי ולכבוד אחותי הקטנה מדי פעם כשהגענו. הוא היה מנגן גם על חצוצרה כפי שאני זוכרת בבהירות. כאן קראתי לראשונה ששלום היה נגן חצוצרה. יתכן ואביו ניגן בחצוצרה שבה ניגן בנו?! נעים להיתקל בזיכרונות עבר רחוקים באמצעות אנשים שאני מכירה במהלך השנים.

31.

חיים (08/05/2019)

כמידי שנה ביום הזיכרון אנו מספר רוכבי אופניים נוהגים לעבור במקום. גם היום היינו במקום והצמדנו דגל המדינה למצבה.

32.

רומי גולדהמר (12/06/2019)

יצא לי לפגוש בצומת ז'בוטינסקי ביאליק ברמת גן בר אדם כבן 65 שמקבץ נדבות הוא סיפר לי שהתדרדר בעקבות ארוע לבבי אמר ששמו דודו והיה טייס בסטייסת 101 עד שנפגע מטיל לשאלתי למה המערכת מזניחה אותו? נכון להיום יום רביעי 10 לחמישי 2019 הוא עוד שם לעוד פרטים רומי גולדהמר 0524319440

33.

איריס קונפורטי (27/06/2019)

אבי ז"ל היה חבר קרוב של שלום במהלך לימודיהם בבית הספר התיכון ולאחריו ואת סיפורו וסיפור בית הוריו שמעתי רבות . האם תוכל לומר מי החבר החתום על המכתב שצירפת ומהיכן הגיע לידך?בילדותי

34.

יואב אבניאון (27/06/2019)

שלום איריס. תודה על תגובתך. המכתב הגיע לידי מקרובי משפחתו של שלום - מיכאל ולאה היימן. המכתב לא הגיע בשלמותו ולכן אין לי מידע מי כתב אותו. אשמח לכל תוספת שלך כאן על מה ששמעת מאביך ז"ל. בברכה יואב אבניאון

35.

מוטי הוכמן (07/08/2019)

ניתן לראות את קבוצת העצים ליד הקבר של שלום רקיר מתצפית אנדרטת הקיבוצים שביער הקיבוצים, המדריך שבתאי קו סיפר את סיפורו של הטייס שלום רקיר ז"ל ונסיבות מותו, יהי זכרו ברוך

36.

עודד תבור (17/08/2019)

ליואב שלום אתמול הייתי במוז"א בתערוכה המשותפת "מיתולגיות ארץ-ישראליות" של הצייר אלי שמיר והצלם עדי נס. אלי שמיר הוא בן מושב כפר יהושע בעמק יזרעאל ובין ציורים שלו מהעמק מופיע שיר שכתב בשם "כמו באירופה"ובו השורות הבאות: הטייס שלום רקיר עבר את מהירות הקול במטוס בוכנה...שלום התרסק אל הרגבים השחורים...וצנח על האדמה בדממה מוחלטת". נזכרתי שלפני שנים עברתי בטיול ליד "קבר הטייס בעמק" אך רק עתה בעקבות התערוכה של הצייר אלי שמיר הגעתי בחיפושי גם לטור שלך ולמדתי מי היה הטייס ונסיבות נפילתו

37.

מוטי (04/11/2019)

שלום רקיר סיים את קורס הטייס מס' 2 ב־14 בדצמבר 1950 בכפר סירקין. יחד עמו סיימו עוד 14 פרחי טיס את הקורס ביניהם יואש צידון (צ׳אטו), הלל ספקטור ואורי יפה. בספרו "חישול כנפיים" כותב אביגדור שחן את הפרטים הבאים: • שלום רקיר סיים את קורס הטייס מס' 2 ב־14 בדצמבר 1950 בכפר סירקין. יחד עמו סיימו עוד 14 פרחי טיס את הקורס ביניהם יואש צידון(צ׳אטו), הלל ספקטור ואורי יפה. • בבוקר 3 באוגוסט 1951 המריא שלום רקיר לטיסת־אימונים במטוס ה״מוסטנג״ שלו. כשסיים את ביצוע התרגילים שהוטלו עליו ביקש רקיר לבחון את כוחו של המטוס במהירות המירבית שהוא מסוגל לה. מנוע ה״מוסטנג״ אומץ עד תום, ומשלא עמד לו עוד כוחו התרסק על טייסו בשדות משמר־העמק. שימו לב לנאמר כאן: "כשסיים את ביצוע התרגילים שהוטלו עליו" ... "ביקש רקיר לבחון את כוחו של המטוס..."

38.

חיים (28/04/2020)

ביקור רוכבי אופנים מטבעון גם ביום הזיכרון תש"ף

39.

שאול ארלוזורוב (19/05/2020)

שלום היה מדריך שלי בקלוב התעופה בתל אביב שנינו נולדנו באותה שנה ולשנינו היתה זיקה לגרמניה וןקרובי משפחותינו גרו באותו אזור בתל אביב היינו חברים ונפרדנו עם פרוץ מלחמת השחרורנפגשנו מחדש במזדרון של בדיקות קורס הטייס הראשון של חיל האויר שהתקיים באיטליה .שלןם ואנוכי הפכנו לחברים קרובים הן בקורסןהן לאחר מכן שנפרדו דרכינומדי שנה ביום הזכרון אני עומד ליד קברו המדומה בבית הקברות הצבאי ומדי פעם אני מגיע לקבר האמיתי בצל הברושים -לא אכנס כאן לסוגיית מותו

40.

יהודה גולני (18/07/2020)

אני זוכר את מקום ההתרסקות שנים רבות לפני יציאת הספר "פונטנלה". בצל הברושים היה זרוק מנוע של מטוס ועוד כמה גרוטאות שציינו את מקום הארוע. בשלב מאוחר יותר הם נלקחו על-ידי סוחרי מתכות. כשקראתי את הספר התחברתי מאוד לסיפור של מאיר שלו ויצאתי לבקר שוב במקום. הפעם היה האתר מסודר ומטופח. כנראה שהסיפור של מאיר שלו ודרך כתיבתו נותנים למהלך החיים - חיים משלהם. אכן, ספרות במיטבה.

41.

יוסי (15/08/2020)

תודה לאריאל על התמונה במרפאתו, לאלי שמיר על ציור התמונה, למוסד החינוכי בו התחנכתי אל מול שדות העמק שהביא לכך שלא יכולתי לעמוד שלו אל מול הציור. ולך יואב שחיבר בין כל חלקי התצרף המחשבתי בידע, בחן וביופי. ד.א. את סיפור צלילת המטוס לשדות העמק בפונטנלה אני קישרתי להתרסקות אחרת שהיתה בנערותי לפני רק כ-50 שנה של מטוס קרב סילוני אחר. למאיר שלו הפתרונים.

42.

אסתי חן (22/08/2020)

בן שני , פגש בציור של עץ אלון של אלי שמיר במקרה ו״נישבה״ בקסם השמירי, הוא עוקב ומצלם את אלי הרבה שנים ועכשיו יוצא הסרט של שני על אלי שמיר, הסרט עולה בסינמטק

43.

יהודה זק (30/10/2020)

היום הטסנו טיסנים בשדה ליד משמר העמק כהכנה לתחרות בעוד שבועיים.צדה את עייני קבוצת הברושים וקראתי את הכתוב על המצבה הכרתי את הנסיון הנ״ל לחצות את מהירות הקול משרותי כטייס בחיל האויר למזלנו ההתקדמות במטוסים והמדע איפשרה לנו לטוס מעל מהירות הקול ולחזור בשלום

44.

מאירי (08/12/2022)

בזהירות , כמבקש שלא לפגוע ,, ן מי מאיתנו היה יורד ב קורקינט מפסגת החרמון המושלג ? די ב 'ניסוי מחשבתי' כדי להמנע ממשובה ילדותית ן

45.

מאירי (09/12/2022)

תודה יואב , שצרפת תגובתי שירתתי 20 שנה כנווט קרב בפאנטום ותגובתי לעיל נועדה למתן ההתפעלות ממעשהו הפזיז, האסוני. דברי אלו לאזניך בלבד. תודה על מדורך המוקפד