הגולן ואני      חזרה לאתרים צפון    

אל מול הלילה. אל מול הגולן. אוֹרְחַי כבר מהלכים לשנתם. אני במרפסת מזמינה בהר כנען. מפלס השרדונה בכוס השקופה יורד לאט. אני סוקר את רצף האורות המרצדים מולי. האמת – הם לא מרצדים. הלילה צלול כמו היין. ארבעים שנה ויותר שאני במערכת יחסים עם הגולן. 

  

1962
אני צוציק ירושלמי בן שבע. שמחה בבית. נוסעים לטיול לצפון לכמה ימים. יש להורים ידידים בקיבוץ אלומות עם נוף מרהיב לכנרת. הימים ימי מתיחות בגבול הישראלי-סורי.

 
האוסטין הקטנה חוצה את בקעת יבניאל. מתחיל להחשיך. בכביש הראשי סמוך לכניסה לקיבוץ עוצרים אותנו חיילים. לתדהמתי הם פותחים קופסת צבע וצובעים בכחול את פנסי המכונית. "צפויה הלילה הפגזה סורית – והאפלה מתחייבת בכל הגזרה". הנפילות אכן הגיעו אחרי שעות בודדות ואת הלילה הראשון בטיול העברנו במקלט.
בבוקר הבטנו ברכס המאיים מעבר לאגם. זו הייתה הכרותי הראשונית עם הגולן. אנו חזרנו לירושלים. תושבי העמק נשארו עוד חמש שנים עם שגרת תקריות האש.

1970
מהגולן עצמו צף זכרון ראשון של הטיול בימי התיכון שעשינו דדי שמוליק ואני. לקחתי את הדודג` דארט של אבא – ונסענו צפונה לכמה ימים. השער היורד אל אל-חמה היה נעול. מאחוריו אתר נטוש מאוכלס במליוני זרזירים. הקיבוצים שיקבלו אחריות על המקום לימים עוד לא הכניסו את העניין לתכניתם העסקית. תערובת של אדי גפרית, מושבי הבזלת של תאטרון רומי, בתי אבן נטושים וריח מלחמה – זו שהייתה וזו שעוד מעט תבוא.
 

1973
אחר כך היא באה. לגבי - הימים שאחריה. באוקטובר 1973 חגגתי את גיוסי הצפוי בלונדון. כשדוד חיים מנהל סניף בנק בבירה האנגלית – מדוע לא אהנה קצת לפני הגיוס. שבועיים אחרי תום הקרבות גוייסתי כמתוכנן. לאחר קורס המודדים הוצבתי ברמת הגולן. עכשיו בלי אווירת טיפש-עשרה עם שמוליק ודדי  אני בתדריך של מפקד סוללת המודדים סגן וינוקור: "צפויות פשיטות קומנדו סורי. המלחמה תמה  - אך לא הקרבות".

מולי עשרות מקבצי אורות. "מי זה מה?" אני בוחן את עצמי. האמת שהבוקר בעת הארוחת עם האורחים שלי מניו ג`רסי סקרתי כבר את הרכס שמולי. כעת לא רואים את התלים הגעשיים שבאופק : פארס, חזקה, אבו-נידה, בנטל, חרמונית, אודם. הם עוטים חשכה ורק מאחד מהם מבצבצים אורות הבסיס הצה"לי.  אך בקצרין אי אפשר לטעות. מבסיסי בראש פינה מדהים לראות כמה היא נמוכה. כשאתה עולה לרמת הגולן ומטפס בכבישי האספלט נדמה שאתה גבוה מעל. אך הר כנען עליו אני כעת שולט על רוב מרכז הרמה.

וינוקור הכניס אותנו ללחץ הגון. "המלחמה נגמרה על מה הוא מדבר?"
כמודדים עלינו לסמן ולמדוד נקודות יחוס ברמת דיוק גבוה. על בסיס נקודות אלה יוכלו תותחינו לכוון את האש לתוך סוריה. יעיל ומדויק. אותו לילה הוקפצנו לקדם את הקומנדו הסורי. רק כעבור זמן הבנתי שמדובר בתרגיל וגם הבחנתי שאת העוזי שלי אחזתי כל העת עם קת העץ אל מול האויב.
בימים ההם היה עדיין ריח המוות של אחרי מלחמה באויר. טנקים סוריים שמוטי קנה והפוכי צריח לצידי דרכים. הצטלמתי למזכרת על אחד מהם. מעיל אמריקאי שהגיע ברכבת אווירית לגופי. חודשים אחרי שעלה באש, על הטנק השרוף. מדמיין את רגעיו האחרונים של הצוות שבתוך קרום הפלדה הכושל.   
 

"מדלגים למובלעת הסורית" אמר וינוקור.
בתום המלחמה חדר צה"ל כשלושים קילומטרים מזרחה מהקו בו החזקנו מאז מלחמת ששת הימים. נכנסנו על מנת למדוד נקודות התייחסות לגדודי התותחנים שבקו. מזרעת בית-גאן היה כפר סורי חקלאי גדוש פעילות. בעברנו בכפר נשמעו חריקות הצירים בדלתות העץ. שקי החיטה גדושים כמו מחכים לבעליהם שנטשו. ענפי עצי הדובדבנים קורסים לכובד הפרי.  כאן חטפתי את ההפגזה הארטילרית הראשונה בחיי. טמנו ראשינו בקרקע הסלעית וחיכינו לטוב.

1974
פיתחת קוניטרה. ישראל וסוריה המסכימות על קו הפסקת אש חדש. קוניטרה בשטח ניטרלי. קו כחול וקו אדום על המפה מסומנים בשטח. שלושה חודשים של קורס מודדים יבואו עכשיו לביטוי. חוקי סינוסים, קוסינוסים, אלפיות ומכשירי תאודוליט שוויצריים יסיעו במדידה. על גבעה למרגלות הר בנטל אני מביט בעינית ומסמן בטופס את תוצאות המדידה. טנדר חבוט מעלה אבק עוצר לידנו. קיבוצניק מזוקן מעין זיוון עולה אלינו. לתוך אוזני הוא דורש ספק בצחוק ספק ברצינות "משוגע אתה עומד לחצות את שדה תפוחי האדמה שלנו ולהעביר חצי לסורים. זייף קצת בתוצאות "
זמן קצר אחר כך נשלחתי מהרמה לקורס קצינים ומשם לסיני. בזה תם הרומן הצבאי שלי עם רמת הגולן.
 
 

ממש למרגלותי – פאתי ראש פינה. מימין חצור הגלילית. הלאה הישוב הבדואי טובא-זנגריה. אחר כך – שחור . הירדן זורם בוודאי שם. דרומה והלאה שרועה לה קצרין. מימין שוב חור שחור ואז ריבוע אורות מסודר. נדמה כמחנה צבאי. עוד ימינה אורות אניעם ושוב חור שחור גדול עד מקבץ ישובי דרום הרמה.

1980
עמוס וענת החליטו להתיישב במושב מעלה גמלא. כקרוב משפחה גוייסתי לסיקול אבנים במטע המנגו ולהעברת כוורות בבטיחה. רוח חלוצית נישבה באוויר. אהבנו לטפס בסוף יום עבודה לחורבת כנף. הנוף הכחול של הכנרת מראש הרכס משכר. אבני בזלת מעוטרות פזורות סביב – שריד ליישוב יהודי משגשג.
 

בקורס מורי דרך סקרנו את האתרים הקלאסיים של הגולן. בשנים שחלפו מאז אני מגלה פינות חמד חדשות ואנשים טובים.  חורבת צורמן, רוגום אל-הירי, אום אל-קנאטר, יקבים, רמתניה.

2006
מלחמת לבנון השניה. תותחנים זו מסורת במשפחה. אני כבר משוחרר משרות. ניר בני מוצב עם יחידתו ברמת הגולן. יום שישי החלטנו לעודד את רוחו של המילואימניק. חברתו של ניר הביאה ארגז בירות. מעולם לא ראיתי את הכבישים לצפון ריקים כל כך. עצרנו לקפה ליד בית שאן וברדיו שמענו שהעיר הותקפה בטילים ממש לפני שעה. השקט היה מוחלט. עוד שעה ואנו בפתח הבסיס. ניר ביקש וקיבל "פס" של שעתיים. המשכנו לבריכה הצוננת של עין עלמין.

2009
שיר בִּיתִי ממונה למשקית חינוך במפקדת חטיבת הצנחנים שזה עלתה לרמה. בתכנית העבודה: סיור להכרת האזור בדגש מורשת קרב. על שיר לתאם סיור לתכנן לוח זמנים - לא להדריך. זו משימתם של המפקדים שהרי במהלך הדרכה מועבר לא רק מידע – אלא גם ערכים, סטנדרטים, דפוסי מחשבה ועוד.
"עזבי אותנו במנוחה" אמרו חלק מהמפקדים לשיר. "אנו לחוצים. המח"ט מטריף אותנו בלוח זמנים ואישור התכניות קרוב. למי יש זמן להכין הדרכה ולעסוק במורשת קרב?"
הטלפון הנייד שלי רטט. שיר על הקו. ילדה בת 19 על סף יאוש. נראה אתכם במצב זה. יום הסיור קרוב ודבר לא מוכן.
"אבא, האם תסכים להתנדב להדרכת יום הסיור?"
מה אתם הייתם עושים?
"בוודאי שכן המפקדת".
קבענו.

מראש הר בנטל נפרשים מרחבי מזרח הרמה ועומק סוריה. מתל חרה בדרום ועד שיפולי החרמון בצפון. בתחילה - סקירה גיאוגרפית, ישובית והסטורית...

 
מכאן עברנו למורשת קרב. צפונה מאיתנו ניבט עמק הבכא.
הבאתי איתי הגדלה של צילום צוותו של אביגדור קהלני. המלחמה הגדולה מצטמצמת לדילמות פשוטות:  לילה. יומיים ללא שינה. קרבות שריון מתנהלים בדרך כלל בטווחים של שנים עד ארבעה קילומטרים אך עכשיו מולך במרחק כמאה מטרים צללית טנק.
ידיד או אוייב? אתה נוצר או יורה?
אם תחשוב יותר מידי – תמצא עצמך בעולם האמת. או שתשלח לשם את הטוב שבידידך.
אביגדור חושב על פתרון יצירתי."תחנות נמר כאן קוקוד – דומם מנועים" בוכנות מנוע הטנק שמולו ממשיכות לעלות ולרדת בטירוף. אולי זה יוסי שלא שמע הפקודה. אולי לא? "תותחן 200 מטר ישר לפנים. אש!" הטנק הסורי נדלק ואבוקה מאירה את פתחת החרמונית...

יורדים לאנדרטה עצמה וכאן באופן לא צפוי פוגשים את מושא ההדרכה עצמו..

2012
העמסנו את הגיפ באוהלים, פוייקה וכל טוב. הרמה מסומנת כיעד לטיול המשפחתי. לנים בסכר ירדינון. עוברים ממעין למעין, 
 

במבט לאחור נראה שרוב זכרונותי מהגולן קשורים למלחמות למרות שלמזלי כלל לא השתתפתי בימי ליבת הלחימה.

ארוחת בוקר מול הנוף. האורחים האמריקאים לא מבינים מה זה הסלט הזה בתחילת היום. יום עמוס לפנינו. הראות טובה. "אז מה זה מולנו?" הם שואלים" "דה פיימוס גולן הייטס?"

  חזרה לאתרים צפון    חזרה לתפריט ראשי