אחד מארבעים ואחד    חזרה ל"ועוד"    

... כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן,  מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת,  מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ ...  (מתוך הפיוט  "וּנְתַנֶּה תֹּקֶף")

15 בינואר 1948. לילה ירד מזמן על הרטוב. בפאתי המושבה הותיקה התקבצו ארבעים ואחד בחורים להכנות אחרונות לקראת הצעידה לגוש עציון הנצור. שני נהגי המשאיות שהביאום מירושלים עמדו בצד קצרי-רוח ומתוחים לקראת חזרתם לעיר. דני מס הורה לאנשיו להסתדר בשורות למסדר יציאה. תוך דקותיים עמדו ארבעים ואחד צעירים - רובם בני פחות מעשרים בשורות ופניהם אל הלילה הקר.

דני מס - מקור ויקיפדיה

 דני סקר את אנשיו. את חלקם פגש לראשונה רק כמה שעות קודם לכן. בשורות הראשונות עמדו לוחמי פלמ"ח מהגדוד השישי אותם הכיר היטב.

תמונת אילוסטרציה - מקור ויקיפדיה

"אתה!" - הצביע דני אל הצעיר שעמד בקצה השורה השניה. "מה שמך?"
"יחזקאל" ענה הצעיר ובליבו תמיהה על העומד לקרות.
"עלה למשאית הראשונה ואבטח את הנהגים בדרך חזרה לירושלים".

יחזקאל על על המשאית וקולות המנועים הלכו והתרחקו.

מחלקת ההר עמדה סוף סוף לצאת אל הגוש. במסדר התברר כי שני לוחמים נותרו ללא נשק ודני החליט כי לא יצאו למשימה.
שלושים ושמונה החלו בצעדה לכיוון דרום-מזרח למסע בן 28 קילומטרים.
לאחר שעת צעידה נקע ישראל גפני את רגלו. דני מס לא היסס ושלחו חזרה להרטוב ובחר במשה חזן ואורי גביש ללוות את הפצוע.

נותרו ל"ה לוחמים.
עם בוקר התגלו ליד הכפר צוריף ולא חלף זמן רב עד שהחלו נוהרים לאזור מאות ערבים חמושים. בקרב שהתפתח וארך עד צהרי היום - נהרגו כולם.
רק שלוש שנים אחר כך הובאו שרידי הלוחמים לקבורה בהר הרצל בירושלים.

מקור : ויקיפדיה

66 שנים אחרי הלילה ההוא אני משוחח עם יחזקאל ברנע בדירתו בירושלים.

"מה הרגשת באותו רגע, שיממה אחר כך הסתבר כגורלי בחייך?"
"מדוע בחר דני בך?"

"חשבתי על כך רבות" משיב יחזקאל "אינני יודע. יתכן מאוד שהמראה הסטודנטיאלי שלי שהיה רחוק מהדימוי של לוחם הוא שהכריע."

יחזקאל ברנע 1948

יחזקאל נולד בהונגריה ובשנת 1944 בגיל 19 עלה לארץ והצטרף לקיבוץ ניצנים. לאחר מכן עבר לקיבוץ נגבה. הוא החל ללמוד חקלאות באוניברסיטה העברית בירושלים ובמלחמת העצמאות שרת בגדוד הראשון של הפלמ"ח.
לימים הצטרף למשרד החוץ ושרת כשגריר ישראל ביוון ומקומות נוספים בעולם. 

 שאלתי את יחזקאל על ההרגשה לאבד חברים כה רבים. חשבתי שאם לא הכיר את כל אנשי הל"ה - הכיר לפחות את רובם.
תשובתו הממה אותי וסיפקה עוד מימד לעובדה שהמלחמה הגדולה ההיא בלתי נתפשת במונחים של היום.
"לא הכרתי איש" אמר בשקט. "חצי מהכח היה לוחמי פלמ"ח בעלי התנסות רבה כיחידה קרבית ולוחמת - האחרים היו ערב-רב של סטודנטים שגוייסו זמן קצר קודם לכן ומעולם לא עברו הכשרה כיחידה אחת".

כאן הוסיף יחזקאל נקודת מבט מפתיעה על הרגשתו אחרי האסון.
"כל מחשבותי הוקדשו להורי. חשבתי על מזלם שלא היכה בהם הגורל בפעם השניה בתוך שלוש שנים. בשנת 1945 אבדו באירופה עקבותיו של אחי פרץ. חשתי הקלה עבורם - שלא איבדו את שני בניהם בתוך שנים ספורות"

אחיו של יחזקאל -פרץ גולדשטיין, היה אחד מצנחני היישוב אל מעבר לקווי האויב באירופה הכבושה במלחמת העולם השנייה.

פרץ גולדשטיין - מקור ויקיפדיה

ב- 13 באפריל 1944 צנח פרץ יחד עם יואל פלגי ביוגוסלביה. כעבור חודשיים חצו השניים את הגבול להונגריה, זמן קצר לאחר שעברה לשם חנה סנש, בלי לדעת שהיא כבר נלכדה. פלגי נלכד גם הוא, אך פרץ הצליח להסתתר זמן-מה בבודפשט, במחנה של יהודים שהמתינו להעברתם לספרד במסגרת הסדר בין ועדת ההצלה שפעלה בהונגריה והשלטונות. לתדהמתו גילה במחנה את הוריו, שהתכוונו להגיע לארץ ישראל, שם סברו שנמצא בנם. פרץ ויתר על האפשרות לצאת מהונגריה עם הוריו ושאר יהודי המחנה, נפרד מהם וחיפש דרכי מילוט לחבריו הכלואים.
התוכניות שרקם לא צלחו ובחודש יולי 1944 גם הוא נלכד ונחקר על ידי השלטונות ההונגריים והגסטאפו . פרץ הובל למחנה הריכוז אורניינבורג. לפי עדויות נראה שם לאחרונה ב- 8 בדצמבר ונספה שם ב- 1 במרס 1945, חודשים ספורים לפני ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית. מצבה לזכרו הוקמה בחלקת הצנחנים בהר הרצל בירושלים לצד קברים של חנה סנש, חביבה רייק, אנצ`ו סירני וחבריהם.

את סיפורו של יחזקאל שמעתי לראשונה מפי בנו - טל. את טל אני מכיר כבר יותר משלושים שנה. שרתנו בגדוד המילואים שנים רבות וגם לאחר שחרורנו משרות אנו נפגשים לפחות אחת לשנה בטיול של ותיקי הגדוד. במפגש האחרון עלינו לגבעת הקרב שם נפלו הל"ה. שם סיפר טל על אביו ודודו.

טל ברנע על גבעת הקרב. ברקע - גוש עציון.

ניצלת, כי היית ראשון.
ניצלת, כי היית אחרון.
כי לבדך. כי אנשים.
כי לשמאל. כי לימין.
כי ירד גשם. כי נפל צל.
כי היה יום שִמְשִי.

מזל שהיה שם יער.                                                              
מזל שלא היו עצים. 
מזל שמסילה, וָו, קוֹרָה, בֶּלֶם,
מסגרת, סיבוב, מילימטר, שנייה.
מזל שֶקַש צף על המים.

בגלל, מאחר ש, ובכל זאת, אף-על-פי-כן.
מה היה לוּ יד, רגל,
בצעד אחד, כחוט השערה
מִצֵרוּף המקרים.

קטע מהשיר "כל מקרה" מאת ויסלבה שימבורסקה כלת פרס נובל לספרות לשנת 1996. 

לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)

 חזרה ל"ועוד"           חזרה לתפריט ראשי