על התפר חזרה ל"ועוד"
מאת שרה גלזר
שנות ילדותי עברו עלי בעיר מחולקת.
שכונת מוסררה שכנה על קו התפר של ירושלים החצויה באזור שכּוּנה "שטח ההפקר".
בשנות השישים של המאה הקודמת נוסד בשכונה שבט צופים, נבחרתי להיות "מדריכה שליחה" לכיתות ח` בשבט החדש. כך הגעתי לשכונה פעמיים בשבוע.
לא רחוק משם ניצבה עמדה צבאית שכונתה "עמדת תורג`מן". לא שיערתי בנפשי כי בבוא היום ייפתח שם מוזיאון ייחודי ומרתק לאמנות עכשווית בו אהייה פעילה.
שרה גלזר (משמאל) עם חברותיה
גילגוליו של הבנין המצופה אבן ורדרדה מסמל את המעברים והתהפוכות שראתה ירושלים במאה השנים האחרונות.
היציאה מחומות העיר העתיקה החלה במחצית השניה של המאה ה-19 . חלוצים היו מוסדות דת נוצריים על הר ציון ויזמיה היהודיים של שכונת "משכנות שאננים" שמעבר לגיא בן הינום. גם משפחות מוסלמיות עשירות החלו בבניה מחוץ לחומות והחלוצה בנושא זה היתה שכונת מוסררה שהוקמה מצפון מערב לשער שכם.
לא רחוק משם התפתחה שכונה נוספת שנקראה "סעאד סעיד"
בשנת 1934 רכש אדריכל ערבי אנדוני בַּרמכּי (Andoni Baramki) קרקע ממוסלמי בשם חסן ביי תורג`מן והקים עליו בית מגורים מפואר להשכרה.
משפחת ברמכי עצמה גרה בבית ממול לבנין להשכרה.
אנדוני ברמכּי (מימין) ומשפחתו , 1925. אוסף משפחת ברמכּי
בבנין שנבנה משולבים עמודים עם כותרות קורינטיות בקשתות ובאבנים אדומות ולבנות שהפכו במידה רבה לסמלו המסחרי של האדריכל.
ברמכּי פעל גם מחוץ לירושלים ונראה כי הוא שתכנן את ביתו של ראש עירית באר-שבע עארף אל עארף שסגנונו דומה לזה של בית תורג`מן.
מייד לאחר הכרזת המדינה פלש הלגיון הידני לגדה המערבית ולאחר קרבות שנמשכו שבועיים נפל הרובע היהודי לידיו. בסיום המלחמה נחתמו ברודוס בשנת 1949 הסכמי שביתת נשק וסומנו שני קוים בניהם שטח הפקר.
בית ברמכּי שנקרא בפי כל "עמדת בית תורג`מן" הפך למאחז צבאי ישראלי אל מול עמדות דומות של הלגיון הירדני.
כמה מאות מטרים מצפון נקבע מעבר מנדלבאום" בו עברו מפעם לפעם תיירים, נציגי כח האו"מ ושיירות ישראליות להר הצופים.
מפה בהוצאת סטימצקי 1950 על בסיס מפה משנות ה-40 של המאה ה-20. בעיגול כחול: עמדת בית תורג`מן. בעיגול ירוק: מעבר מנדלבאום.
מעבר מנדלבאום מייד עם תום מלחמת ששת הימים. צלם אנונימי. אתר "גרופי"
ב- 19 השנים הבאות התלקחו לעיתים עימותים אלימים בין הצדדים.
עיתון "על המשמר" מדווח בגליונו ב-1 ביולי 1954 :
"הלגיון הערבי פתח הערב, עם רדת החשכה בהשתוללות יריות רובים מקלעים ואף מרגמות לאורך חזית ארוכה בצפונה של ירושלים שלא היתה כדוגמתה מאז הסכם שביתת הנשק .. נמסר על פצועים ביניהם 3 קשה"
למחרת התרחבו התקריות מאבו-תור דרך הר ציון, נוטר-דם מעבר מנדלבאום ושכונת מוסררה. בעימות נהרגה אישה ישראלית ונפצעו רבים נוספים.
תחקיר של הגנרל בניקה מטעם האו"מ קבע כי ההסלמה החלה לאור יידויי אבנים הדדי של חיילים ישראלים וירדנים.
חזיתו ההרוסה ומנוקבת הכדורים של בית תורג`מן מעידה על אותן שנות חלוקת העיר.
צילום משנת 1967, אוסף משפחת ברמכּי
ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים שבעקבותיה אוחדה העיר.
ברמכּי ניסה לקבל את ביתו ללא הצלחה ונפטר בשנת 1972.
בתחילת שנות ה-80 הפך הבנין ל"מוזיאון עמדת תורג`מן" בניהול עירית ירושלים כשהמוטו שלו" "ירושלים : עיר מחולקת שאוחדה"
בסוף שנות התשעים פנה האמן רפי אתגר לטדי קולק והציע להפוך את הבנין למוזיאון לאמנות עכשווית בדגש חברתי-פוליטי. תורם מגרמניה סייע להגשים את הרעיון. במידה רבה התערוכות והאמנים המוצגים במוזיאון נובעים ממקומו הפיזי של הבית, שנמצא על קו התפר שהוא גם קו של קונפליקט תמידי הדורש מחשבה והתייחסות.
עברו הרבה שנים מאז היותי מדריכת צופים במוסררה. לפני כעשר שנים גיליתי את המקום מחדש. הצירוף של המבנה המיוחד הנושא את צלקות המלחמה, האמנות המעולה של מיטב היוצרים העכשויים מכל העולם, וארגון התערוכות סביב נושאים ורעיונות שהם רלוונטיים כאן ועכשיו, משך אותי לביקורים חוזרים ולמעורבות והיכרות עם רפי אתגר והצוות הנפלא של המוזיאון.
כירושלמית, אני חשה כי המוזיאון הוא מעין אי של שפיות ואסתטיקה, ואפשר לומר גם אומץ לב, בהינתן המיקום הפיזי וגם הסמלי בו הוא נמצא, מצידו המערבי של קו התפר, בפאתי מורשה-מוסררה מחד ומאה שערים מאידך.
מוזיאון על התפר אינו נתמך על ידי אף גוף ממשלתי ואין לו גם "אגודת ידידים" ממוסדת, למרות שיש לו הרבה מאד ידידים נלהבים. אני אחת מ"ידידות המוזיאון" וככזו אני מנסה להביא את דבר קיומו לחברים חדשים ולעודד קבוצות ויחידים לבקר בו.
ב-15 ביוני 2014 נפתחה במוזיאון למספר חודשים תערוכה חדשה: "הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך". התערוכה בוחנת במבט ביקורתי את היחסים המורכבים בין המנהיגים למונהגים. שם התערוכה נלקח מהפסוק הפותח את "משל יותם" (ספר שופטים פרק ט`), המניפסט האנרכיסטי הראשון במקרא, ואחד מהטקסטים הקדומים המתארים את הצורך הטבוע באדם לאתר לעצמו מנהיג.
צילום של Peter Kennard and Cat Phillipps מתוך התערוכה
ניתן כמובן לשלב ביקור במוזיאון עם ביקור באתרים רבים ומגוונים הנמצאים בסביבה.
אתר המוזיאון ובו גם פרטים על התערוכה העכשווית
תודה ליואב אבניאון על סיוע במידע הסטורי מפות וצילומים מתערוכה שהתקיימה במוזיאון בשנת 2011
תמונות אוסף משפחת ברמכּי מתוך מאמר של Tomas Abowd
The Political and Poetics of Place - The Baramki House
שרה גלזר
גדלה בירושלים ומשפחתה מתגוררת בעיר גם היום. במשך למעלה מ 26 שנה לימדה אנגלית באוניברסיטה העברית ובמקביל עוסקת במחקר על לומדים מבוגרים בחינוך הגבוה. אחד מתחביביה (נוסף לאמנות עכשווית) הוא טיולים ברגל בכל הארץ וארגון טיולים ומפגשים לקבוצות חברים בדגש על ירושלים.
חזרה ל"ועוד" חזרה לתפריט ראשי
