סופם המר של העצים המפוסלים של יואל                           חזרה ל"ועוד"  

מאת עמית מנדלסון

ילדותי ונעוריי עברו עליי ברמת השרון.
כיום קשה להאמין אך בנעוריי עוד היו צבעונים וסחלבים בגנים הציבוריים ובחצרות בתים בנווה מגן ובשכונות נוספות. לצערי הייתי עד להיעלמותם כתוצאה מהעדר מודעות ציבורית וחוסר אכפתיות מצד מקבלי ההחלטות. הזנחה זו לא הבדילה בין ערכי הטבע ובין ערכי המורשת המקומיים, מהם כמעט לא נשאר דבר.
בשנת 1991 תוקן חוק התכנון והבנייה, ונוסף לו פרק המחייב כל רשות מקומית בישראל להכין רשימת אתרים לשימור. רשויות רבות לא עמדו בהוראות החוק עד לשנים האחרונות, ורמת השרון אינה יוצאת מהכלל – כאשר עד היום זכה להגנה תכנונית מבנה אחד ויחיד (בית הראשונים).

איזו מורשת כבר יש ליישוב פרוורי שהוקם בשנת 1923, בו החלו כבר לפני חמישים שנה תהליכים נרחבים של הריסת מבנים ישנים ובנייה מחדש של כל מרכז העיר כאזור בנייני דירות? והאם בכלל יש מה לשמר?

 רמת השרון בראשיתה. מקור: אתר העירייה

מטבע הדברים, ב"עיר שינה" המורשת ההיסטורית היא בעיקר של מייסדי היישוב – בתי ראשונים, אתרים הקשורים לתקופת המחתרות וגנים היסטוריים. בדומה לערים אחרות, רמת השרון כיום אינה משופעת בכגון אלו, אם כי במהלך תקופת כהונתו של ראש המועצה אפרים חירם הוצבו בעיר שלטי הנצחה לאתרי פעילות המחתרות.
בשנת 2004 ערכתי, כאדם פרטי, רשימה של מבנים ואתרי מורשת מומלצים לשימור בעיר - מבנים ישנים, עצים עתיקים, אתרים ארכיאולוגיים ועוד. מקום חשוב ברשימה זו תפסו "העצים של סבא יואל" - שני עצי גוייאבה, שעוצבו בצורה ייחודית ע"י הרב אליהו יואל, שהתגורר ברחוב אוסישקין - האחד "עץ המנורה" והשני "עץ מגן דוד".

מתיישב מראשית רמת השרון. מקור" אתר העירייה

אליהו יואל עלה מרוסיה בשנת 1924 ועסק במלאכות רבות: יצור גזוז בשכונת נוה שלום, גידול תפוחי אדמה, שרברבות וזיקוק מים. כשעלה על הקרקע ברמת השרון קיבל מהסוכנות שתיל גויאבה ונאמר לו כי זהו "סוג של תאנים". הוא הבחין כי העץ מצמח שני ענפים מקבילים בצידי הגזע הראשי והחליט לעצבו כמנורה. "עץ המנורה" עוצב בשנים 1931-1926 (ומוזכר בעיתון "על המשמר" מ- 1964), ואילו "עץ מגן דוד" עוצב במהלך שנות ה- 50`.

לאחר מותם, נעקרו העצים, צופו בלכה והוצבו בחצר בית פרטי במערב העיר כפסלים סביבתיים. עצים אלו מופיעים בספרים לתולדות רמת השרון כבר לפני יובל שנים, והיו מוכרים היטב לוותיקי היישוב. כאשר התחלתי לצלם (1986), עצים אלו היו בין האובייקטים הראשונים אותם צילמתי.  

עץ המנורה 1986

עץ מגן דוד 1986

עם הצבת שלטי ההנצחה ברמת השרון בשנות ה- 90, הוצב באתר זה גם שלט על "סליק" ששכן בבניין זה בעבר.
 
רשימת השימור שהגשתי לעיריית רמת השרון בשנת 2004 לא קודמה. כעבור שנים אחדות, חברתי לסטודנטית מהעיר שערכה רשימה חדשה ומורחבת במסגרת פרוייקט של משרד הפנים. במהלך סיורים בשטח להכנת רשימה זו, נתקלתי בבקשה להיתר בנייה במגרש בחצרו הוצבו שנים רבות העצים הייחודיים, ושלט ההנצחה הוסר. הגשתי התנגדות בקריאה "אין להוציא היתר בנייה למבנה שבנדון, לכל הפחות עד לקיום דיון בוועדה לשימור אתרים על המבנה וערכו ההיסטורי. בפרט, יש לשמור על "עץ המנורה" ו"עץ מגן דוד", ובמידת הצורך להעבירם למוזיאון "בית הראשונים" או לאתר אחר בו תובטח הגנתם."

  
עץ המנורה ועץ מגן דוד, יוני 2007 , כשלושה חודשים לפני השמדתם.

שלא במפתיע, הבקשה לא זכתה לאוזן קשבת. קיבלתי מכתב מעורך הדין של בעלי הנכס, שטען כי העצים "נרקבו והתפרקו" וכי "הסליק" ההיסטורי שכן בכלל במגרש עורפי בו התגוררו בעלי הנכס קודם למעברם לבניין הנוכחי. עורך הדין הלא נכבד הוסיף ואיים בתביעה משפטית על הנזקים שייגרמו לבעלי הנכס כתוצאה מהתנגדותי.
פניתי לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, והבהרתי כי במקומות אחרים בארץ ובעולם ניתן יחס מיוחד לסמלים, וגם אם הם נמצאו במצב ירוד, הושקע מאמץ מיוחד בשיקומם ושיחזורם, כדוגמת הכרכרה של מונטיפיורי בימין משה ומכוניתו של הנשיא וייצמן ברחובות. קראתי לוועדה "יש לשמר את העצים ההיסטוריים, ע"י העברתם למקום אחר כפי שתחליט עיריית רמת השרון, ושיקומם ע"י מומחה מטעם העירייה. במקום החדש, יש להציב שלט ובו סיפורם של עצים היסטוריים אלה. הבהרתי כי אינני מתנגד לעצם הבנייה בחלקה, בתנאי שבתום הבנייה יוחזר השילוט לאתר, במקום הנכון ובמידת הצורך יוחלף בניסוח מעודכן על קיומו של הסליק."

לצערי הרב הייתי תמים מדי. הדיון בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נקבע חודשים ספורים לאחר מכן. שעות אחדות לפני הדיון עצמו החלטתי לעבור בבית המדובר ולראות מה המצב. זועזעתי לראות כי הבניין נהרס עד היסוד ומהעצים ההיסטוריים נותרו שברים דלים בלבד. במצב זה לא נותר לי אלא למחות בפני הוועדה על ההרס. אפילו במצבם הפגוע של העצים חודשים ספורים לפני ההשמדה, ניתן היה להעבירם למוזיאון ולשקמם כפי ששוקמו יצירות אומנות במקומות אחרים.
כיום ניצבים במתחם בתי מגורים חדשים. השלט של העירייה על "הסליק", שהוסר לפני הבנייה, הוחזר למקום בו ניצב (הגם שלפי תצהיר העו"ד – זהו לא המקום הנכון, ועל השלט להיות בכלל ברחוב המקביל), והעיר איבדה אחד מסמליה ההיסטוריים המעטים.

הסיפור כואב לי עד היום, במיוחד בגלל שממש לא היה צריך לעשות הרבה כדי לשמור על פיסת ההיסטוריה הזו בתולדות העיר.

עמית מנדלסון
מתכנן ערים ואזורים, עובד בחברה להגנת הטבע ומתמחה בנושאי טבע עירוני.
מנהל את אתר  inature.info  לטיולים בארץ, המתמקד בטיולים רגליים ומידע על שמורות טבע, גנים לאומיים ואתרים לאומיים בארץ.

חזרה ל"ועוד"     חזרה לתפריט ראשי