| |
היי יואב,
הראש שלך מנפק רעיונות למאמרים והפעם קלעת לאהבת נעוריי. ביציאות לחופשה בשרות הסדיר הצטיידתי במפה 1:50,000 כדי לעקוב אחר עצמים.
את המפות של ליף אני אוהב במיוחד. יש בהן מידע שלא קיים במפות הסטנדרטיות שהוציאה מחלקת המדידות הבריטית המהוללת והן הופקו בכמות קטנה. הצרה איתן שהנייר עליהן הודפסה המפה הוא דק מדי לכן ללא גב מאחור הן נשחקות ונקרעות. כך לדוגמה מפת ליף (שעד לפני שבוע לא שמתי לב אליה) משנת 1936 בקנה מידה 1:250,000 ועליה מידע נדיר של ישובים יהודיים שתוכננו (ולא קמו) על קרקעות שנקנו בדרך כלל על ידי גורמים פרטיים.
אתקן לך את התמימות - גם מפות טופוגרפיות אינן אובייקטיביות. קווי הגובה נטו אמנם לא מושפעים מעורך המפה, אך התכסית ( המהווה חלק מכל מפה טופוגרפית) נעשית תמיד לפי המשקפיים על העורך, גם אם הוא ממשלתי. די אם תשווה בין מפות מנדטוריות בקנה מידה 1:20,000 למפות מחלקת המדידות הישראלית משנת 1948 ואילך שנעשו בשלב הראשון על אותו רקע קרטוגרפי מנדטורי.
תמשיך בסדרה. הרעיונות למאמרי מפות הן אינסופיים ואעקוב אחר סדרה זו שלך.
זהר
|
| |
יואב,
כדרכך בקודש, הבאת שוב סיפור מרתק.
מה שמרתק במיוחד הוא ההקשר והכותרת שיצרת: "בין "מפת פַלוּג'ה למחאת האוהלים
תבורך
|
| 3. | דורון קדמיאל (05/10/2014) |
|
היי יואב, סדרה נפלאה, בהמשך לזהר לפני, במפות מקופל סיפור יפה ואני מסכים עם שניכם כי מפות מתארות זוית ראייה של עורך המפה ואינן תמימות. במפות פלוג׳ה וערק אל מנשיה ניתן לראות בין השאר את ערוץ נחל לכיש. ערק אל מנשיה אם כך נמצאה במקום בו קיים היום מפעל איסכור, המפעל הצפוני של אזו״ת קרית גת ובית העלמין העירוני. פלוג׳ה, אשר יש הטועים לראות בה את קרית גת של היום נמצאה מדרום למחנה פלוגות של היום, בין ק. גת למושב שחר. ממליץ להראות על יד מפות מאז מפה של היום באותו חיתוך. |
| |
בחלק הצפוני של עראק אל מנשיה נראה תל שיח' אחמד אל עירייני, הלא הוא תל עירני של היום ותל גת של שנות הארבעים - חמישים. מספרת האגדה ששיח' אחמד ישב יום אחד בביתו שעל התל, והיום סוער. והנה הוא רואה ילדה נסחפת בזרם הנחל (לכיש). פשט את בגדיו, קפץ למים והציל את הילדה. וכך הגיע לכפר , ערום, עם ילדה על זרועותיו. ומכאן השם "שיחח' אחמד הערום". ואומרים הליצנים שזה תירוץ מטורף של פדופיל. |
| 5. | חנן מירושלים (05/10/2014) |
|
הערת שוליים: את שמו של נפתלי קדמון שמעתי מאחי לפני כ-60 שנה, כשאחי היה חניכו ב"קלוב התעופה" בבית פיינגולד שברח' יפו |
| 6. | זאב הולין (05/10/2014) |
|
יואב. מאמר מרתק. כברגלך בקודש... |
| |
יישר כל על עוד כתבה מרתקת!. בין הנצורים המצרים ב"כיס פאלוג'ה" היה קמ"ן צעיר מצרי בשם גמאל עבדל אל-נאצר. לכששב למצרים היה לגיבור לאומי (לא ברור לי בדיוק בזכות מה.. ששרד את המצור?..) ובהמשך הוביל הפיכה צבאית שהביאה אותו לשלטון על מצרים ב1954 ועד מותו ב1970. |
| |
איזה יופי, יואב, העיסוק במפות הוא חלק מעיסוקי. אתה הרמת להנחתה ואני כבר מגיב: יש לי סיפורים מעניינים המבוססים על המפות שברשותי. מוכן? י |
| |
אבי- קדימה הפועל! |
| |
מפות אלו נותנות עוד זווית מעניינת על אדמות אשר היו
בבעלות ערבית מפוצלת והפכו
.לגושי התיישבות יהודיים |
| 11. | יואב אבניאון (17/10/2014) |
|
חנן מירושלים - נפתלי קדמון פנה אלי בבקשה שתיצור קשר. תוכל לפנות אלי ואקשר בינכם. כל טוב יואב
|
| 12. | נעמי קוצר (29/07/2015) |
|
כאשר מזכירים את תל עירני יש להזכיר גם את אסון המחלקה הדתית של אלכסנדרני שהותירה בקרב שנערך שם ביום 28.12.48 87 חללים. |
| |
כמה הערות, מחלקת המדידות בתקופת המנדט התחיל במיפוי קדסטרי לצורך רישום החלקות והקרקעות, אני מניח שמפות קק"ל התבססו על המפות ההן. עניין הירושה לפי החוק המוסלמי, שהקרקע מתחלקת בין כל הבנים הזכרים בלבד [לבנות לא ניתן כלום] הביא לפיצול גובר והולך, עד שחוקק חוק "מחצית הפדן" שזה בערך 2 דונם, שאותם אי אפשר לחלק. בגלל חוסר רצון לפצל היו לא מעט שהורישו ל"הקדש" וכך הקרקע לא פוצלה, נכון שהבעלות עברה, אבל היורשים המשיכו לעבד ולהנות מפרי הקרקע. |
| |
קרקע במשאע הינה קרקע משותפת.
לפי דיני האסלאם זוכה הבכור בחלק כפול בירושה, ויש להניח שנוהג זה התבטא גם באופן חלוקת ״המניות״ במשאע.
המשאע הקלאסי הוא צורת עיבוד שלכל שותף יש חלק מסוים בקרקע (סהם) אבל אין לו קרקע מוגדרת כשלו משום שכל תקופה מסוימת, בדרך כלל שנתיים, המעבדים החליפו ביניהם חלקות.
שטח-אדמה שהיה קשור בשיטת המשאע , נשאר בערך באותו ההיקף , בעוד שהאוכלוסיה הלכה וגדלה ; אותו שטח אדמה עצמו התחלק במרוצת הזמן בין מספר גדול יותר של כפריים , שהיו זכאים לכך . לפיכך , קטן שטח החלקה ככל שהאוכלוסיה גדלה . התוצאה היתה , שהחלקות הפכו כה קטנות או צרות , עד שלא השתלם כלל לעבדן . הדבר גרם לכך , שמחזיק בחלקת-משאע מכר את זכויותיו , או את הזכות להשתתף בתהליך החלוקה מחדש , לאחרים .
|
| |
הגדרת גודלו של הפדן התבססה על עקרון כושר העיבוד העונתי,
גודל שטחו של הפדן בא"י היה לפי הספק החריש של צמד שוורים בעונה שלמה (כ־45 יום).
ניתן להבחין בין שני סוגים של פדנים: אחד, המבוסס על יחידת שטח הנקראת: "מידת הפדן הטכני" והשני, שגודלו משתנה לפי הספק העבודה ותלוי
בתנאי הקרקע, בצורכי הקהילה ובלחץ ע ל הקרקע, הקרוי: "מידת הפדן החברתי."
|
| |
לפני כשבועיים הסתובבתי באיזה שוק פשפשים, ומצאתי מכתב התכתבות בין זלמן ליפשיץ וישעיהו פרס(האגודה העברית למען ירושלים) בענין הוצאת המפה. מאוד נרגשתי, ושילמתי 5 ש"ח בלי להתמקח! |
| |
יואב, כהרגלך בקודש עשית טוב. והנה אתה כותב : ההסבר המקובל לתופעה זו היא שיטת הירושה בתרבות הערבית והרצון של האב לעשות צדק טריטוריאלי עם כל ילדיו. כך הולכות החלקות וקטנות גם במחיר של הקטנה ביעילות הכלכלית.
וחשבתי שאולי כדאי להוסיף שעניין היעילות הכלכלית במגזר זה שונה מאשר במגזר האחר. כאן, כדי לשמור על הנכס המשפחתי , מחלקים את האדמה בין כל הבנים אבל ברור שהכל שייך למשפחה אחת ועל כן אין שום בעייה לרשום מה שרוצים. בסוף, זה נשאר במשפחה אחת. וכך נשמרו אדמות בעלי המקרקעין. הם היו רשומים איך שהיו רשומים אבל בפועל בפנקס האמיתי היה ברור לבן הבכור שהכל נשאר במשפחה ולכן לחלוקה הייתה רק נפקות פרוצדורלית - דקלרטיבית כלפי חוץ אבל בפועל היה ברור לכל מי שהבין שזה של המשפחה החמולתית
|
| |
