הי דרומה: סימן מוסכם רטוב חזרה ל"ועוד"
גליון נבק, 1:50,000 שנת 1974
במבט מעמיק מתברר כי מידע הטמון במפות מסויימות הוא רב גוני ועשיר. ראו לדוגמה את המפה הטופוגרפית הזו המציגה שטח קטן בדרום מזרח חצי-האי סיני ליד נבק שמצפון לשארם א-שייח. מה אתם למדים מהמפה?
יש במפה זו רשת קואורדינטות, צבעים המבדילים בין מים לאדמה, ביטוי לטופוגרפיה בעזרת קווי גובה ונקודות גובה, שמות אתרים גאוגרפיים, סימון בתים בכפר קטן (נבק), סימון לשטח ביצתי סביב מקווה מים סמוך לחוף, סימון קו ריף האלמוגים המקביל לחוף ועוד ועוד. חישבו עך כך שזו מפה של אזור מדברי בה כמות המידע יחסית קטנה ודמיינו את כמות המידע הטמון במפות של שטחים מורכבים יותר.
מבט קרוב יותר מגלה לנו פרט מעניין:
על קו האלמוגים מופיעה דמות אניה טבועה ולידה כתוב נפץ אניה ("הי דרומה").
דמות האניה שבמפה היא סימן מוסכם. כמובן שאין קשר בין העיצוב הגראפי של סימן זה לצורה האמיתית של האניה. גם הסימן המוסכם של בתי הכפר נבק הוא אחיד למרות שהבתים שונים זה מזה. במפה טופוגרפית ממוצעת יש כמאה (!) סימנים מוסכמים. הסימנים הם ביטוי גרפי לסוגי תכסית טבעית (פרדסים לדוגמה), תכסית מלאכותית (כבישים לדוגמה) תבליט (מצוקים לדוגמה), מבנים (בתי תפילה שונים, מגדלי מים) ועוד ועוד. הנה דוגמה חלקית לסימנים מוסכמים במפת מפ"י (מרכז מיפוי ישראל):
כאשר יש סיבה מיוחדת – ירשם ליד הסימן המוסכם מידע נוסף. זהו המקרה שלנו! בכל מרחב החוף הארץ-ישראלי אין הרבה נפצי אניה ולכן כאשר כבר יש נפץ כזה - טרחו עורכי המפה וציינו את שם האניה.
מיהי "הי דרומה" ומה סיפורה המיוחד?
נתחיל באיש שהיה לאגדה – אהרון "אייק" אהרונוביץ`.
"אייק" (1923-2009) נולד בגרמניה ובגיל תשע עלה לארץ-ישראל. במלחמת העולם השניה לחם בצבא האדום נגד הנאצים ואחר כך התגייס לפל"ים - הכח הימי של הפלמ"ח. את עיקר פרסומו קיבל בשל היותו רב החובל של האניה "אקסודוס" שהגיעה בשנת 1947 לנמל חיפה עמוסה מעפילים ניצולי שואה מאירופה וגורשה מחופי הארץ על יד הבריטים.
מקור: ויקיפדיה
"אייק" היה מבעלי קו ספנות שמנה כחמש אניות שפעלו בעיקר בים סוף. אחת מספינותיו שיוצרה בסקוטלנד בשנת 1944 זכתה לשם "הי דרומה" על משקל השיר המפורסם שכתב חיים פיינר (חפר) בשנת 1949: "הי דרומה לאילת". במקרה שלנו פעלה היי דרומה מאילת. היה זה כלי השיט היחיד שקיים תחבורה ימית אזרחית בין אילת לשארם א-שייח.
מקור: ויקיפדיה
בערוב ימיה לא זכתה "הי דרומה" לעדנה. בשנת 1969 חובלה הספינה במפרץ אילת על ידי כוח קומנדו מצרי אך שוקמה.
ביום חמישי 3 בספטמבר 1970 בשעות צהרים הפליגה הספינה מאילת דרומה. סמוך לשעה 22:30 כאשר התקרבה למצר טיראן, נשמעה לפתע חבטה עזה – ואנית המטיילים עלתה על שרטון. הים היה שקט. היו בין הנוסעים כאלה שהמשיכו לישון שנת ישרים. כשהתברר שהאניה פגשה שלא כמתוכנן את ריף האלמוגים הסמוך לחוף החלה פעולת חילוץ הנוסעים שהורדו תוך שהם מבוססים במים הרדודים. רב החובל דיווח על הארוע לחיל הים וכעבור שעה קלה הגיעו כלי רכב צבאיים שהעבירו את הנוסעים לשארם א-שייח. בשעות הבוקר הוזעקה מאילת גוררת חדשה ובהגיעה נקשר כבל עבות ממנה ל"הי דרומה" אך זה נקרע בנסיון החילוץ הראשון. הכבל הסתבך במדחף, שיתק את המנוע והסירה כמעט התנפצה אף היא. גוררת שניה הגיעה מאילת לחלץ את הראשונה ושתיהן חזרו אחר כבוד לאילת. "אייק" שהוזעק לאתר הבין כי הוא מביט במקום מנוחתה האחרון של "הי דרומה". כך תואר המקרה בעיתון מעריב ב- 7 בספטמבר 1970 .
שני דורות חלפו ונפץ האניה מחליד ומתפורר זכר לחוסר מקצועיות של קברניטה.
צלם: Anton Rijsdijk
תם סיפורו של סימן מוסכם קטן ורטוב, גליון נבק, 1:50,000 שנת 1974
לשאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)
לדף ראשי מדור מפות מספרות
חזרה ל"ועוד" חזרה לתפריט ראשי
