אלמאלכ דאוד ובנו סולימן - שעור במידתיות                  חזרה לאתרים מרכז

יצאנו לטיול שבת בוקר בשרון לתצפית חדשה על מאגר מים מצפון לבורגתה. אחרי ביקור במקום עלינו לגבעה הצופה יפה על המרחב - תל אשקף. למרגלותנו שדה מעובד ובקצהו בית נטוש ישן - מאלה שגורמים לך להרהר מי גר בו ומתי נעזב.

 כאן פגשנו את עאבד מקלנסווה והתפתחה שיחה. מהר מאוד הועתרו עלינו חצילים כיד המלך.

עאבד אמר כי המבנה עליו שאלתי הוא שריד מחירבה שהייתה כאן עד 1948. כפריי השומרון היו יורדים לעבד שדותיהם בשרון וכאן התפתחו כפרי-בת. כך לדוגמה הכפר בית ליד נמצא בשומרון - כעשרים קילומטר מזרחה לנו - בין שכם לטול-כרם. במאה ה-19, במקום בו נמצאת נורדיה, התפתח כפר-בת מסוג זה ושמו "חירבת בית ליד" חירבה לא במובן חורבה אלא כפר שהיה חי ונושם. 

 

מפה משנות ה-40 של המאה ה-20 באדיבות "נתב שטח"

ומכיוון שכבר התיידדנו - סיפר לנו עאבד סיפור:

סופיאן היה רועה צאן ואילו שכנו אברהים - פאלח. מתקרבת עונת הקציר וחלקתו של אברהים ירוקה ובשלה ולא ירחק היום בו תתאסף המשפחה למלאכת הקציר. סופיאן נודד עם עדרו ומתאמץ לאתר שטחי מרעה טובים. והנה - קרב העדר לחלקתו של אברהים, עולה עליה ומחסל את היבול כולו. היתכן כי נרדם סופיאן או עצם עין בצר לו? נזעק אברהים וביקש פיצוי. מכיון שלא הגיעו השניים לעמק השווה ופנו למלך דאוד.

דאוד הפסיק מנגינתו ופנה לשמוע את הצדדים. לאחר שכלו הטיעונים - הגיע רגע הפסיקה: "סופיאן - את כל עדרך עליך לתת לאברהים. לא עוד רכושך הוא". המומים יצאו מלשכת המלך. סופיאן הבין כי את דבר המלך לא ניתן לשנות.

 

והנה מחוץ לארמון משחק לו  סולימן  בן המלך. נער הוא ויפה תואר (לא מצאתי תמונה שלו בנערותו ולכן האילוסטרציה מאוסף הבולים..). רואה סולימן את השניים נסערים ושואל לדבר המעשה. "גזרתו של אבי ראויה" אמר "אולם אני הייתי פוסק אחרת". "כיצד היית פוסק" שאלו השניים בדריכות. "לך אברהים" אמר סולימן "שכל יבולך השנתי הושמד, הייתי נותן את כל תנובת החלב והצמר של העונה הקרובה ואת כל הטלאים שייוולדו השנה"

 שעור במידתיות אמרנו ?

הודינו לעאבד על הסיפור וחזרנו לביתנו כשמנה ראשונה לצהרים כבר יש - חצילים חרוכים בטחינה. 

חזרה לאתרים מרכז            חזרה לתפריט ראשי   


תגובות
1.  יוסי שדה  (30/03/2015)
אז ככה. שליט זר בא לשלמה, לשמוע את חוכמתו. ובאו שני טוענים- הקונה- טוען, חלקה קניתי, אבן טובה שבתוכה לא קניתי והמוכר טוען- מכרתי לך את החלקה וכל מה שיש בה. פסק שלמה- בנך, מוכר, ובתך קונה, יינשאו- והאבן להם נדוניה. שאל שלמה את האורח- איך היית פוסק? ענה לו-\ הייתי מסיר את ראש שניהם, והאבן לאוצר מלכותי. אז ככה זה אצל הגויים!!!
2.  מיכל ראש - בן עמי  (30/03/2015)
סיפור מקסים שמוכיח, שוב, ש-"שלמה היה החכם באדם". תודה רבה.
3.  אפרת אסף  (30/03/2015)
מזכירים לי את סיפור חצר שתי הכניסות בספרו של יעקב אלעזר (הרובע היהודי בירושלים העתיקה מאת יעקב אלעזר, ירושלים תשל"ח נדפס בדפוס המערב האחים יצחק ואליהו אביקסיס) החזקה על החצר היתה בידי משפחת ברוכי. פעם חסרו למר ברוכי מזומנים לשלם לבעל הבית הערבי והוא פנה לעזרת מר קסטיל. הוסכם בינהם שמר קסטיל ילווה לברוכי את הכסף בתמורה לשיתוף בחזקה. אחרי התשלום חזר בו ברוכי מההסכם ונוצר סכסוך שהגיע לתגרת ידיים בין המשפחות ולבית דין תורה. הסכסוך נפתר בעזרת הדיין יהושע איל פסירו שארגן שידוך בין שתי המשפחות. החתונה נערכה בחצר כשחתן נכנס מכניסה אחת והכלה מהשניה והדיין המפשר ערך את הטקס.
4.  כרמל  (30/03/2015)
מזרעת שואיסמו, כינוי לכפר בת עונתי
5.  אדלר עדנה  (01/04/2015)
ליואב חג שמח אולי תפרסם ספר עם סיפוריך
 


© 2021 Yoav Avneyon. All rights reserved.