נא להכיר: משפחת טופליאן מחיפה           חזרה לדף ראשי הארמנים   

אסתר פריד אוהבת את חיפה. הדבר ניכר בדיווחיה הכמעט יומיים בפייסבוק. אסתר פורשת כאן את סיפורה של משפחה ארמנית המתגוררת בחיפה כפי שסופר לה ע"י טֵני טוֹפּליאן (Teny Toplian) .

טני טופליאן, חיפה, 2014

בשנת 1938 רכשה משפחת טופליאן הארמנית (איזאבל ודיקראן הוריה של טני) שני חדרים, מטבח ופינת אוכל בקומה הראשונה שבחלקו הקדמי של הבית אשר נמצא ברחוב יפו 106 בחיפה הסמוך לרחוב הראשי של המושבה הגרמנית. מאז ועד היום גרה המשפחה במקום. הקומה החזיתית השנייה נרכשה מחמש משפחות עולים שעזבו את המקום לאחר שגרו בו מיד בהגיעם לארץ. החלק האחורי של הבית אינו מאוכלס כיום עקב פטירת אב המשפחה.

נחזור אל ההתחלה:
ההורים בני העדה הארמנית, נוצרים אורתודוקסים היו תושבי הכפר אלביסטאן שבמרכז-מזרח טורקיה של היום (כמאתיים קילומטר צפונית ממפרץ איסקנדרון). הסב שגר גם הוא בכפר היה איש עסקים שעסק בייבוש פירות ויצואם לכל רחבי אירופה. בשנת 1915 נלקח האב דיקראן לשרת בצבא הטורקי. האם, איזאבל, בת ה-18 נשארה עם ילדה קטנה בשם אסטריק.

איזאבל, אמא של טני, בגיל 18

הנשים, הילדים וזקני הכפר נשלחו ע"י התורכים ל"מצעד מוות" ברגל לכיוון מדבר סוריה. הטורקים טבחו במי שלא רצה לצאת וכ-1.5 מיליון ארמנים נרצחו. משפחת טופליאן של היום הם צאצאים של רצח העם הארמני.

איזאבל הוצאה מהשיירה ונמכרה בכסף לבדווים כדי לשרתם, להביא להם מים, לבשל, לכבס ולנקות. לאחר מכן קנה אותה קצין טורקי כדי שתעבוד עבור משפחתו. הוא היה האימאם של דיר א-זור במדבר הסורי. כשהגיעה למקום עם ילדתה גילתה שלמעשה הסיבה האמיתית היתה להעסיק אותה בזנות עם קצינים טורקיים כדי לקבל מהם הטבות בתמורה. איזאבל התחננה על חייה וחיי ביתה ללא הואיל. בבית סמוך לביתו של האימאם התגורר שליט המחוז הטורקי אשר בדרך נס טופל ע"י אחיה הרופא של איזאבל. בתמורה לטיפול הצמוד הוא לא ביקש כסף אלא ביקש שיעשה ככל יכולתו להציל את העם הארמני. בעורמה נרקמה מזימה ע"י השליט אשר שלח משרתו לבית האימאם עם בקשה "להשאיל" לו עוזרת לביתו. כך ניצלה איזאבל והגיעה עם אסטריק לבית המושל.

איזאבל שידעה על חיילים טורקיים הנמצאים באלפו (חאלב של היום) בסוריה ביקשה מהשליט שיפיץ בקרב הארמנים במקום שמחפשים את החייל טופליאן. השמועה נפוצה ע"י הכנסייה הארמנית ודרך בית המרקחת המקומי הוא נמצא ונדרש לשלם 25 מטבעות זהב (עלות המסע והמדריך) כדי להבריח את איזאבל ואסטריק לחאלב. לאחר המסע הגיעה עם הילדה והוא לקח אותה לגור אצל משפחתו ושם גרו זמן מה. בינתיים מסתבר שדיקראן הפך לחייל אנגלי לאחר שערק מהצבא הטורקי ועבד בבית החולים הצבאי האנגלי.

דיקראן, אבא של טני, משמאל במדי הצבא האנגלי

כאשר בית החולים עבר לחיפה לאזור סטלה מאריס ובשנת 1920 הם שכרו דירה באחד הבתים שעל דרך סטלה מאריס.

הוריה של טני

 בשנת 1921 נולד אחיה זורה (Zora) בחיפה. לאחר מספר שנים בחיפה עברה המשפחה לגור בשטח המנזר הארמני בירושלים עקב החלפת העבודה של האב שקיבל הצעה לעבוד בבית הדפוס הארמני במקום. טני נולדה בירושלים בשנת 1927. כמו במקרה של אחיה - הלידה היתה בבית.

טני במנזר הארמני בירושלים, 1928

טני עם שכנים במנזר הארמני בירושלים,  1929

טני ואמא שנות ה-30 של המאה ה-20

כשהייתה טני בת 4 (בערך) חזרה המשפחה לחיפה ושכרו דירה ברחוב בלהרץ (מאיר היום) בה גרו עד 1938 כשרכשו את דירת 2שני חדרים בבית הטמפלרי בו גר קודם פריץ אונגר שנרצח על ידי ערביי הכפר א-טירה בשנת 1910 (ארוע שהסעיר את אזור חיפה). טני מספרת שבהמשך קנו את חמשת החדרים בקומה השנייה אחד אחד, לפי קצב פינויים וכך רכשה המשפחה בעלות על כל הצד הקדמי של הבית. הטמפלרים שגרו בשכנות, בבית 106 ב` גורשו מהארץ ע"י האנגלים בזמן מלחמת העולם השנייה והבית עבר לרשות עמידר.
טני עבדה כעובדת סוציאלית מ-1952 בגליל וכעת היא פנסיונרית. אביה נפטר בשנת 1968 ואמא בשנת 1986. שניהם קבורים בחיפה.

טני היא אישה מקסימה, בריאותה אינה בשיא, היא קוראת עיתונים זרים כל בוקר, צלולה כמו מי מעיין זכים וזוכרת כל דבר. קשה שלא להישבות בקסמה.
אחיה שהתחתן עם אחות רחמנייה אנגליה עבר עם משפחתו ב-1975 לאנגליה וילדיו גרים שם עד היום.

הבת של טני, סילווה, גרה בבית הגדול של אמא בקומה השנייה עם ילדיה ובעלה. היא נישאה למהנדס בניין ערבי מנצרת בשם בטחיש בוגר הטכניון בהנדסה אזרחית. הנכדה בת 22 לומדת בעפולה פסיכולוגיה והנכד בן 24 לומד גם הוא בטכניון.

אסתר מספרת כי אחד הדברים שהיא מאוד אוהבת בבית הוא שברובו נשאר מקורי וללא שינויים כמו ביום שבנו אותו. המרפסות, המדרגות, החלונות, הדלתות והריצוף וכמובן הבריכה והבוסתן. אלו תוחזקו במצב מצוין ונדיר. למעט השיפוץ בקומה העליונה שנעשה אחרי שהמעפילים החדשים עזבו את הדירות.

התמונות המצורפות כאן מתוך האלבום הפרטי של המשפחה ובאדיבותם.   

 חזרה לדף ראשי הארמנים      חזרה ל"ועוד"      חזרה לתפריט ראשי