אהבת הקצין הגרמני בשרון לאתרים מרכז לתפריט ראשי
מאת: מיכה זילברמן
ב-18 במרס 1957 מת אוטו הוזמאייר קצין גרמני, חבר הגנה ומפקדה באזור פרדס גן חיים שבשרון. מאחורי מצבת קברו ביישוב שדה ורבורג מסתתר סיפור מרתק. פגשתי את בנו מיקי עוז המתגורר בכפר סבא וזה סיפר לי על זיכרונותיו מאביו.
מיקי עוז בנו של אוטו הוזמאייר
אוטו הוזמאייר היה קצין גרמני לא יהודי בזמן מלחמת העולם הראשונה. רעייתו אדית היתה יהודייה. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933 היגר לפלסטינה ואוטו עבד כמנהל בפרדס גן חיים.
בתחילת שנות הארבעים של המאה הקודמת, כשהיה הבן בגיל ארבע הגיעו מספר שוטרים בריטים ממשטרת פלשתינה אל ביתם בפרדס.
הם אמרו לאוטו שמכיוון שהוא היה קצין בצבא גרמניה הוא יילקח למחנה מעצר בשרונה. מכיוון שאדית הייתה בהריון, לקח אוטו את מיקי בן הארבע ושהה בשרונה עם הטמפלרים במשך שנה וחצי.
אוטו הוזמאייר ובנו מיקי, שנות הארבעים של המאה העשרים
עבור מיקי עוז הייתה זו תקופה יפה של ילדותו משום שהיה לו אבא במשך 24 שעות ביממה. שם לימד אותו אביו שירים ממלחמת העולם הראשונה. כמו השיר: "כאשר ירעמו התותחים נבוא ונציל את הקייזר.... אם אפול בקרב אל תיוותרי לבדך.. מצאי לך מישהו אחר אבל לא מהמחלקה שלי"...
מכיוון שאוטו היה נשוי ליהודייה, חבר של היהודים ואנטי נאצי, הוא נקלע לוויכוחים עם הטמפלרים הפרו-נאצים ואף התכתש עימם. אליהו גולומב פעל אצל הבריטים כדי לשחרר את אוטו והסביר להם שהמדובר באדם אנטי-נאצי מובהק, חבר הגנה ועל כן יש לשחררו וכך היה. האב ובנו הקטן חזרו לביתם בפרדס.
כיצד מצא את עצמו הקצין כמפקד בארגון ההגנה בעת שחבריו הגרמנים שרתו בוורמאכט בעת מלחמת העולם השנייה?
אוטו הוזמאייר נולד בשנת 1897 בהאלה אשר בפרוסיה. הוא התגייס לצבא הקיסר, עבר קורס קצינים ושם פגש את מי שיהיה לימים גרוס אדמירל וילהלם קאנאריס. מי שבעת מלחמת העולם השניה היה מפקד האבווהר – המודיעין הצבאי.
וילהלם קאנאריס במדי הצי הגרמני, סוף שנות העשרים של המאה העשרים. מקור: ויקיפדיה. מעובד
כאשר חברו הטוב החייל היהודי ולטר בובריקר נהרג בקרב, הגיע לניחום אבלים אצל משפחתו. שם פגש את אחותו אדית, התאהב בה והם נישאו. אוטו היה אנטי נאצי ולכן חודש לאחר עליית היטלר לשלטון אמר: "אני עם הקורפורל המקולל (Verfluchten Korporal) הזה לא נשאר". הוא ערק מהצבא וברח מהנאצים. אדית הציעה את פלשתינה כמקום מגורים והזוג עלה לארץ.
אוטו התיישב בפתח תקווה עד שסודרה לו עבודה כמנהל פרדס בחברת מטעי גן חיים. היה זה פרדס פרטי גדול שהיה שייך לכמה בעלי מניות. הוא עבד אצל קרוב משפחתו מצד אשתו - בובריקר.
הקצין הפרוסי החליף את המדים בבגדי עבודה פלשתינאים, למד להחזיק טוריה, לחפור גומות השקיה, להשקות ולסייד גזעי הדרים.
אחותה של אדית נישאה גם היא לגוי, שניהם עבדו כרופאים. כאשר הגיעה לביקור בארץ, אוטו הפציר בה לעזוב את גרמניה בגלל הסכנה הנאצית אך היא לא האמינה שיפגעו במשכילים כמוה. כאשר עמדה על כך, אוטו אמר להם שבמידה וייעצרו יתקשרו לאדמירל קאנאריס חברו. ואכן, כאשר הגיעו מאנשי הגסטאפו לביתם, ביקשו לשוחח עם קאנאריס שעזר להם לעלות על רכבת לז`נבה ולעזוב את גרמניה.
קאנאריס היה בין החשודים בקשר להתנקש בחייו של היטלר במאורת הזאב, (היום בפולין). הוא נעצר וחודש לפני תום המלחמה נגרר מתאו ונתלה. כאשר נודע דבר תלייתו מירר אוטו בבכי. זו הפעם היחידה בה ראה אותו בנו במצב זה. קאנאריס עסק גם בהצלת יהודים בסתר ואפילו הוצע כחסיד אומות עולם. ההצעה נדחתה בגלל תפקידו בצבא הגרמני.
בשל הרקע שלו כקצין מקצועי הפך למפקד ההגנה באזור ולאחראי על מערכת סליקים ועל מפעל לייצור פצצות. פרדסי השרון היו מקום מצוין לאימונים ולהסתרת נשק. כאשר פרץ המרד הערבי הפך מגדל המים של "מטעי גן חיים" ל"נוקטה"- נקודת משטרה עם רובים אנגלים. מעל הבריכה נבנתה חומה נגד כדורים וחרכי ירייה.
מגדל המים של פרדס גן חיים אז והיום. שימו לב לתוספת המיגון בגג המגדל ולסגירת חדר מתחת למגדל - זו ה"נוקטה" המשטרתית
אוטו כמפקד ההגנה במקום, ידע שהנשק החוקי לא מספיק ולכן ברחבי מטעים היו סליקים של ההגנה עם נשק לא חוקי .
מיקי עוז זוכר שלעתים היו הוא וחבריו עוקבים אחרי אביו בלילה בפעולותיו לתחזוקת הסליקים. חלק מהנשק הוסתר בתוך בארות מתחת למים באמצעות דודיי ברזל סגורים ומרותכים לאטימתם מפני המים.
בית האריזה היה מקום אידיאלי למפעל נשק של ההגנה ולכן כאן שכן "מכון דוד" - מפעל תת קרקעי מתחת לבית אריזה והמקום הוסווה כ"מפעל למיץ הדרים" שבו יוצרו רימונים ופצצות. במפעל היו מסחטות מיץ עם פרי נרקב ופעמון אזעקה שצלצל כאשר הבריטים היו בסביבה.
על פי עדות מיקי עוז, באחד הימים בהיותו ילד נפגש בפרדס עם לוחמים אוחזי טומיגן. היו אלו לוחמי לח"י. הם פגשו במקום חיילים אנגלים ובהתקלות נהרגו כמה אנגלים. למרבה המזל היחידות שנשלחו לערוך סריקות במקום לאחר ההתקלות היו אוסטרליות. שלא התאמצו לחפש והיתה בהם גם אהדה מסוימת ליהודים. לכן מפעל הנשק לא נמצא. אוטו אמר שלו היו מגיעים כוחות של כלניות מפעל הנשק היה מתגלה.
את מקום "מכון דוד" קנה גורם פרטי והקים בו את ביתו המבודד מוקף גדר ובפתחו מצלמות וכלב. בעל הנכס הוא רפי אוחנינה. נסיון התנקשות בחייו של רפי נעשה במקום וכלבו נהרג. רק שלט צנוע במושב גן חיים ליד המזכירות, מספר את שהיה כאן בעבר.
את ביתם של הזוג הוזמאייר בגן חיים פקדו ראשי ההגנה, אליהו גולומב וישראל גלילי.
עם קום המדינה נאלצו לפנות את פרדס גן חיים המבודד שהיה קרוב לחזית עם הכפר מיסקי העוין וגם קרוב לכוחות העירקים שהגיעו עד לכביש כפר סבא רמת הכובש.
יושבי הפרדס קיבלו הוראת פינוי והובלו ברגל על ידי אוטו מצויד ברובה בלגי לכיוון הכביש. הם שהו בכפר סבא עד שניתן היה לחזור לפרדס.
לאחר קום המדינה התגייס מיקי לצנחנים וכשחזר הביתה כקצין עם טומיגן רווה אביו נחת מכך והתפוצץ מגאווה כאשר הועסק אוטו בפרדס הבטיח לו בובריקר שאם ישמור על הפרדס יקבל חלק ממנו. אבל הימים היו קשים, התחרות גדולה, התשומות עלו והפרדסים לא הניבו את הרווח הראוי. למרות השקעות כספיות שהשקיע אוטו בפרדס בובריקר לא עמד בהבטחתו ומכר את הפרדס. אוטו לא ידע את נפשו מצער, חבריו מגן חיים סידרו לו עבודה פקידותית בפרדס אחר. אבל הפצע והפגיעה היו קשים.
במרץ 1957 כאשר אוטו בושש לבוא הביתה נכנס מיקי לחדרו של האב ולא מצא את האקדח במגרה. אוטו הוזמאייר המתין שבנו ישתחרר מהצבא והחליט להתאבד.
בתחילה חשבה המשפחה לקבור את האב בבית הקברות הנוצרי ביפו אבל יהודה אלטשולר שהיה מאנשי הציבור הדתי במרכז אמר למיקי שהרבנות החליטה שאוטו הוזמאייר הוא מל"ו צדיקים. ולכן אושרה קבורתו בבית הקברות בשדה ורבורג בטקס יהודי.
יהי זכרו ברוך!
מיכה זילברמן הוא מורה דרך, מדריך טיולים ביעדים מיוחדים בחו"ל, מרצה ואיש מושב גן חיים. לאתר של מיכה
28 ביולי 2021
לאלה שאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הירשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)
לרשותכם מטה מערכת תגובות! חזרה לאתרים מרכז חזרה לתפריט ראשי
