מצפה שבטה - על נזירים ועל תותחנים        לאתרים דרום    לתפריט ראשי  

אביב 1974, בה"ד 9, שבטה

לימים ארגיש נח מאוד עם מפות ועם ניווט. הרבה יותר מנח.. כימיה ממש. אבל אז בתחילתו של קורס מפקדים, לאחר שיעורי כיתה תיאורטיים כשלראשונה חולקנו לחוליות ניווט קטנות - פרפרה לי הבטן. המפה התחובה בחגורי (מזהים?) תישלף בשעות הבאות שוב ושוב על מנת לבחון את כושר ההתמצאות בשטח.

קורס מפקדים 1974 שבטה מימין לשמאל: דוד קמפיאס, יואב אבניאון, מעון דוד (בחזית) דואני, זיגדון יעקב ובני מוטרו.

המרחבים הצהובים של בסיס האימונים בשבטה היו חדשים ולא מוכרים. כשני קילומטר מערבה מאיתנו הזדקר רכס בולט, מסולע בחלקו העליון הצונח בחדות למישור הרחב שמדרומו. המפקד הורה לנו לעצור וציווה "זָהוּ במפה את הרכס שמולכם!"

טרם הספקתי להתמודד עם המשימה וזיגדון ענה בשקט ובביטחה "זהו מצפה שבטה!"

זו הייתה התמודדות לא הוגנת לחלוטין שהרי זיגדון הוא פנימיון ואת תורת הניווט למד כשאנו היינו עסוקים בדילמה מי יהיה בראש מצעד הפזמונים, "לד זפלין" או "קצפת". נדמה כי זו הפעם הראשונה ששמעתי על מצפה שבטה. בהמשך ההכשרה לקצונה טיפסנו עשרות פעמים על הרכס הזה שגובהו מעל ארבע מאות מטר מעל פני הים בשל השליטה הנפלאה של המצפה על המישור שלמרגלותיו. המטרה: אימוני תצפית וטיווח.

 סדרת טיווח ממצפה שבטה, קורס קצינים מחזור נ"ט 1974-5

שנת 2021  - שנה שנייה למגפת הקורונה

בשנה רגילה, ובעיקר בחורפים, אני פוקד את שבטה עם קבוצות מטיילים כתריסר פעמים. מאז נחת עלינו משבר הקורונה הצטמצמו הטיולים והתרכזו במרכז, באתרים אליהם יכולים המטיילים להגיע בקלות עם רכב פרטי.

הגעגועים למדבר גברו. אמרתי לעדי "מדרימים!". החנינו את הרכב למרגלות ההר והחלנו מטפסים.

התמונה הבאה מצריכה הסבר. עוד בדרך הבנתי ששכחתי את כובעי האהוב ולכן בדבירה קניתי את שהיה על המדף..

מסתבר שאנו לא לבד במדבר

בשיפולי הגבעות סביב ניתן להבחין בתלוליות האבנים המפורסמות - תלילת אל ענב ששימשו את החקלאים הביזנטיים עליהן כתבתי בהרחבה בעבר.

העננים שכיסו את שמי הנגב זימנו לחיצות תכופות על כפתור המצלמה

מבט דרומה מגלה את בקעת קורחה ובאופק מרחק של כארבעה קילומטר מדרום - חורבות שבטה. ערוצי הזרימה צבועים ירוק. זהו העורף החקלאי של שבטה שפרנס כאלפיים מתושביה בתקופה הביזנטית

בחורבות עצמן ניתן להבחין דרך עדשת מצלמת הקנון הוותיקה שלי

זהו. הגענו לפסגה השטוחה למדי המוקפת מתלול סלע גירני קשה. מבט מרחפנו של PW מאפשר היכרות עם האתר. אורכו כ-300 מטר ורוחבו כ-150 מטר והוא תחום בחומה ממערב ושרידי מבנים וביצור לאורך המתלולים משאר הצדדים.

 מצפה שבטה באדיבות PW

מבט אלכסוני מעניין לכיוון דרום מזרח מספק צילומו של אברהם גרייצר. מעבר לאתר עצמו ניבט בסיס התותחנים, המטווחים ובאופק כתף שבטה והר בוקר.

באדיבות אברהם גרייצר

בטבעת ההיקפית בתוך שכבת הגיר הקשה חצובים בורות מים ומבנים

חלק מהחללים מרשימים מאוד בניגוד בין הבוהק הגירני הלבן לשכבות הצור הכהה

על במת ההר בולטים שרידי כנסיה שהאפסיס שלה פונה מזרחה כמקובל בכנסיות מאותה תקופה

באדיבות אברהם גרייצר

מהו סיפורו של המקום?

קורות האתר מצפה שבטה קשורים קשר הדוק ליישוב שבטה שנוסד בתחילת האלף הראשון לספירה כיישוב חקלאי שאינו נמצא על דרך הבשמים. שבטה ובשמה היווני המקורי סוביטה פרחה בתקופה הביזנטית במאות הרביעית עד השביעית לספירה וניטשה באופן הדרגתי עד למאה השמינית לספירה מסיבות לא ברורות לחלוטין  - ככל הנראה משבר כלכלי עולמי וניתוק הקשר של היישוב לטבור האימפריה הביזנטית לאחר הכיבוש הערבי במאה השביעית לספירה. כיום ידוע שתהליך הנטישה החל עוד קודם לכיבוש הערבי ואין מדובר בכיבוש הרסני במקרה זה.

בימי הזוהר של שבטה היו ביישוב שלוש כנסיות כשהכנסייה הצפונית המפורסמת שימשה גם כמנזר. חלק מפרנסת היישוב היה מתן שרותים לצליינים שהעריצו מקומות קדושים במרחב.

חיי הנזירות אופיינו בהתבודדות וידועה התופעה מהמדבר הסורי, סיני, אזור עזה וכמובן ממדבר יהודה. אחת מצורות ההתבודדות הייתה הקמת "לאורה" (בעברית "מִבְדָּד"). קבוצת נזירים היו מתבודדים בימות השבוע ואף מסתגרים מן העולם, ונפגשים במקום משותף רק בימי התפילה, שבת וראשון. המפגש היה לצורך תפילה, סעודה והחלפת פרי עמל כפיהם של הנזירים בחומרי גלם לעבודה במהלך השבוע הקרוב. המונח "לאורה" מגיע מיוונית ופירושו "מסדרון", "סימטה" או "שביל", והוא בא, ככל הנראה, לייצג את הדרך המחברת בין תאי ההתבודדות האישיים של חבריה.

 חופר האתר יעקב באומגרטן (ראו מטה) הציע כי יש לזהות את המקום עם "המבצר ובית ההארחה על של גיאורגיוס הקדוש" שבו עבר והתארח בשלהי המאה השישית לספירה הנוסע אנטוניניוס מפלקנטיה בבואו מחלוצה. שמו של גיאורגיוס הקדוש נזכר בכתובת שנמצאה באתר. מנזרים שהוקמו בארץ בתקופה הביזנטית הוקפו חומות הגנה (לדוגמה - מר סבא שבמדבר יהודה) וזו כנראה הסיבה שהנוסע הנ"ל כינה את האתר "מבצר".

 לאתר היה שער שרוחבו 3.6 מטר ועליו היתה בנויה קשר. השער משולב בחומה שעובייה כמטר אחד וגובהה המקורי מוערך בכארבעה מטר בחומה שולבו מגדלים גדולים בעיקר בצד המזרחי. בתוך השטח הפתוח במשטח העליון היו מערכת אגירת מים (ולא מכלאת צאן או מבנה קדום כפי שסברו החוקרים הראשונים),  מבנה מלבני מורכב שייתכן והיה בית הארחה וכנסיית קפלה שמידותיה 18 על 7 מטר. לכנסיה צמוד מדרום חדר נספח שתפקידו לא הובהר.

במדרגה התחתונה המקיפה את האתר נמצאו מבנים רבים וצפופים יותר הכוללים חדרים ומרתפים חצובים. חדרים קטנים מזוהים כתאים, יתכן להתבודדות הנזירים.

מימדי ההרס והמפולת מעידים על רעידת אדמה שהתחוללה באתר אך כנראה לאחר עזיבתו. לא נתגלו אותות לכך שהאתר חרב באופן אלים ונראה שננטש באחר שתכולת החדרים נאספה.

הנה לסיכום תכנית האתר:

קורות המחקר

הראשון לתעד את מצפה שבטה או בשמו הערבי אל משריפה, הוא אדוארד הנרי פאלמר ששהה יום שלם כאן בתאריך 17 בפברואר 1870 במסגרת מסעו בעקבות נתיב הנדודים של בני ישראל במדבר.

פאלמר הותיר לנו את ספרו The Desert of the Exodus  ובו תיאור האתר, מפה ואף ציור נהדר המבוסס על צילומים שעשו אנשי צוותו. מכאן שמו פעמיהם לשבטה.

אל מושריפה (מצפה שבטה) מתוך ספרו של פאלמר

בשנת 1901 ביקר במקום החוקר הצ`כי אלואיס מוסיל ובשנת 1913 הארכיאולוגים ליאונרד וולי ותומס אדוארד לורנס ( "איש ערב" הידוע בעיקר בקריירה הלא-ארכיאולוגית שלו) בימי מלחמת העולם הראשונה מונה הארכאולוג הגרמני תיאודור ויגאנד בראש היחידה לשמירת עתיקות במטה הצבא הגרמני-טורקי. ויגאנד ביקר ביישובי הנגב הביזנטיים וגם כאן ועשה היסטוריה: הוא שלח את אווירוני טייסת 300 הגרמנית לצלם את מצפה שבטה, שבטה ועבדת ובכך לראשונה בארץ-ישראל נעשה שימוש בצילומי אוויר למטרת מחקר ארכיאולוגי. הנה התצלום של מצפה שבטה: 

מתוך ספרו של ויגנד שפורסם בשנת 1920 תודה לנעה רייכמן

בשנת  1979 נסקר האתר על ידי יעקב באומגרטן במסגרת סקר חרום של הנגב  והוא חפר אותו מטעם אגף העתיקות והמוזיאונים.

מצפה שבטה במאה העשרים

בימי מלחמת העולם הראשונה נסללה מדרום למצפה מסילת ברזל שהובילה מנחל שורק דרך באר שבע לסיני. המסילה הונחה ברובה על סוללת עפר מוגבהת כשלושה מטר מעל הסביבה ולאורכה גשרונים  ומעבירי מים.

במלחמת העצמאות התחוללו באזור קרבות כנגד המצרים במיוחד במהלך מבצע חורב שהחל ב-22 בדצמבר 1948

אליהו ענבי הוא ברוך ג`מילי המקומי - תאריך שהותו כאן: 30 בדצמבר 1948 חקוק באבן שהניחו כאן הבונים הביזנטיים לפני כאלף וחמש מאות שנה.

בשנת 1974 עבר בסיס האימונים של התותחנים בה"ד 9 מצריפין לשבטה שקודם הייתה בסיס של חיילי חי"ר. חניכי קורס המפקדים הראשון בשבטה יצאו לתרגול ניווט והמפקד ציווה "זָהוּ במפה את הרכס שמולכם!"

מקורות
האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל בעריכת אפרים שטרן, החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, משרד הבטחון,  כרטא ירושלים, 1992 כרך 3, ערך מצפה שבטה עמודים 993-996
צבי אילן, ארץ חמדה עם עובד 1978 עמודים 245-250
אדוארד הנרי פאלמר The Desert of the Exodus  לונדון 1871
ויגאנד Sinai ברלין 1920

הגעה וזהירות
האתר נמצא בשטח אש ובסביבתו יש נפלים ואזורים חשודים במיקוש. לפיכך יש לתאם כניסה לשטח עם הצבא ולנוע בצירים בלבד
(בוויז מופיע "מצפה שבטה" אך הוא מוביל עד לנקודה על הכביש לחורבות שבטה שמול האתר ואינו מוביל בדרכי השטח)

תודה לאברהם גרייצר, PW ולנועה רייכמן שסייעו בקבלת צילומים ומסמכים

לשאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד - הירשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי)

חזרה לאתרים דרום       חזרה לתפריט ראשי