"חדשות" מהאלבום של "גשר בנות יעקב"      חזרה ל"ועוד"    חזרה לתפריט ראשי 

מאת: אלי ס"ט

פעם, המידע על אתרים היסטוריים היה הולך ונעלם, אולם מאז יש בעולמנו אינטרנט, התהליך הפוך ומידע שנעלם חוזר ומתגלה. זה מה שקורה באלבום התמונות של גשר בנות יעקב, עם השנים תמונות שלא הכרנו מתגלות ומגלות לנו עובדות שלא ידענו קודם או נותנות הסבר חדש. 
באכסניה הזו של יואב אבניאון החביבה על רבים מאוהבי ארץ-ישראל, מורי דרך ומלומדי תולדותיה, פורסמו מאמרי על הגשר ובאופן טבעי אני מפרסם כאן את ה"חדשות" מהאלבום של "גשר בנות יעקב".
זו ההזדמנות להודות, ראשית לכל, ליואב ולחברים הרבים שיודעים שאני צייד תמונות ישנות של הגשר, ששולחים אלי את ממצאיהם.

 פרק ראשון - גשר האבן העתיק

1.1 - הצילום שנעלם והמגדל העגול
ב- 1890 הופיע בכתב העת של האגודה הגרמנית לחקר פלשתינה (כרכים 13-15, ע` 65- 74), מאמר של גוטליב שומאכר: "מטבריה ועד ים החולה" ובו ציור של גשר בנות יעקב (להלן: גב"י), שלפי כותרתו נעשה על פי צילום של שומאכר.

הגשר הממלוכי, בעל שלוש קשתות מחודדות, האמצעית יותר גדולה, עם מעקה מינימאלי נראה מדרום-מזרח ובצד מערב שלו מגדל עגול.
המגדל העגול מוכר גם מאיורים קודמים של הגשר, למשל, איורו של ג`ון מקגרגור בספרו "רוב רוי על הירדן", (ג`והן מוריי, לונדון, 1869, ע` 305),

אבל הבולט בכולם הוא ציור המופיע בספרו של פראנסיס, ב, ספילסביורי, "נוף ציורי בארץ הקודש ובסוריה", (טרגר, לונדון, 1929, ע` 44) שצוייר ב- 1799, כשהמחבר שרת כקצין על משחתת בריטית, שהסיעה צוות שריגל אחר פעולות צבא נפוליאון באזורנו.

בציור נראים הגשר, ושמו שם "גשר-יעקב", המבנים שלידו ואוהלי צבא היאניצארים העות`מני שנערך לקדם כאן את צבא נפוליאון.
 
למעשה, ספילסביורי, כשהיה בשטח, צייר סקיצות ואחרי שהגיש את הספר להוצאה לאור, המו"ל שלו - אדוארד אורמה, שהיה גם צייר ידוע, שיפר והוסיף צבע לסקיצות של ספילסביורי, ציוריו נמצאים במוזיאון הבריטי והדפסות נמכרות, עד היום, בכסף רב.

הבעיה, בציורים של אתרים היסטוריים, שלא ניתן לראות בהם פרטים ולפעמים הם מושפעים מדמיונו של המאייר (או של המשפץ). לכן הייתה תקוה גדולה שהצילום של שומאכר ימצא ושנוכל לראות בו את פרטיו האמיתיים של המגדל העגול.
למרבה הצער הצילום לא נמצא, לא באגודה הגרמנית, שהוציאה את כתב העת ולא ב- PEF הבריטית (תודה לפרופ` חיים גורן על עזרתו). הסיכוי האחרון היה שהצילום נמצא באחד מאלבומי התמונות של שומאכר בארכיון של הפקולטה לאדריכלות בטכניון. קבלתי רשות, דפדפתי (עם כפפות מיוחדות) ולאכזבתי הרבה, הצילום לא נמצא. יוסי בן-ארצי ניסה לעודד אותי: "אולי הוא עוד יצוץ יום אחד", ובכל זאת יצאתי מביקורי זה עם שמחת מה - צילום אחר של שומאכר, מאותן שנים, שלא הכרתי קודם - צילום של "גשר דאמיה".

הצילום, מדרום, נראה שאינו של הגשר כולו, אלא רק של שתי קשתות. מה שברור מהצילום, זה שבשלהי המאה ה- 19, כתוצאה משינוי, מוקדם יותר, של מסלול זרימתו, הירדן כבר לא זרם תחת הגשר. עוד ברור ש"גשר דאמיה", העתיק, בדומה ל"גשר לוד" ו"גשר יבנה", היה גשר ממלוכי, מתקופת ביברס - אחיו של "גב"י".  

נחזור למגדל העגול, שליד גב"י. נראה שאחרי צילומו של שומאכר, הוא לא התקיים עוד שנים רבות; בצילום אחר של הגשר, בספרו של י. רפאלוביץ` "ארץ ישראל והמושבות" (אריאל, י-ם, ע` 101), המגדל כבר איננו ובמקומו בנין אבן גיר, שנראה חדש, כיוון שאבניו מבהיקות בלובן ונראות כאילו זה עתה נחצבו.

הספר המקורי ראה אור בפרנקפורט 1899, כך שהצילום משנים אחדות קודם וניתן לקבוע, בוודאות, שהמבנה החדש החליף את המגדל העגול בין השנים 1891- 1898.

1.2 - מה היה תפקידו של המבנה, בגדה המערבית של גשר בנות יעקב?
בורקהארדט, נוסע שוויצרי שהיה בגשר ב- 20.6.1812 כותב בספרו "מסעות בסוריה ובארץ הקודש" (מוריי, לונדון, 1822): "הגשר מחלק בין פחוות עכו לפחוות דמשק.
הפחה של דמשק מחזיק בחאן משמר בן מספר אנשים, בעיקר כדי לגבות מס מעבר מכל הנוצרים שעוברים בגשר, המס הרגיל 9 פני לנוסע, אבל בפסחא מי שבדרך לירושלים משלם 7 שילינג, בצד מערב יש בית משמר השייך לפחוות עכו".
מקגרגור, שהיה בגשר בינואר 1869, כותב: "מספר חיילים בסככות מחצלת ליד הגשר, סוסיהם מלוכלכים להחריד, אבל נראים טוב, לוקחים מס מעבר (Toll) מהעוברים."
אבל את התיאור העסיסי ביותר, בתוספת הערה מעניינת על המושבה משמר-הירדן, מספקים לנו הגיאוגרף האמריקני ויליאם ליביי ושותפו פרנקלין האסקינס, שביקרו בגשר בפברואר 1902, בספרם "עמק הירדן ופטרה" (פוטמנס, נ"י, 1902, ע` 119-115):
"גשר בנות-יעקב היה בשבילנו השער לגליל...   לממשל הטורקי יש, בגדה המערבית, בניין משמר גדול ששולט בגשר שהוא נקודה אסטרטגית חשובה באזור. בגשר מעבר חופשי להולכי רגל ולרוכבים, אבל עבור בהמות עם מטען משלמים הרבה. למספר יהודים מצפת יש זיכיון מהממשלה לגבות מס-מעבר (Toll) ובהסכמה שבשתיקת חיילי המשמר הרעבים, גובים כמה שמתחשק להם...
אחרי ששילמנו עבור המטען שלנו אכלנו צהרים על הדשא בגדה המערבית. היינו מספיק קרובים לראות ולשמוע מה הולך ב"בית-המס" הזה: שתי קבוצות שהתכחשו לכך שיש להם מטען שמוצדק לגבות עליו מס עוכבו ע"י הגובים. השפה שהשתמשו בה הייתה גסה וקולנית ובסוף, המכות עשו עבודה מושלמת והקרבנות היו במצב פיזי ונפשי להסכים למה שהשיתו עליהם...
ממש מעל הגשר נמצא אחד המראות המוזרים בארץ התוהו ובוהו הזו, שמקשר את ההווה לעבר הרחוק. לפי התנ"ך יעקב עבר פה את הירדן וכאן, היהודים המודרניים ייסדו את אחת משבע מושבות הגליל - משמר הירדן.
הרחוב הראשי שמשתרע ממזרח למערב, רחב ולידו עצים, בצדיו 30-40 בתים בנויים היטב, עם גגות רעפים, כל בית בנפרד מוקף גינה מטופחת וליד ביתן קטן כאורווה, מאחורי הבתים גני עצי פרי וגני ירקות, הכל מסודר ונקי כמו נאת מדבר בארץ שוממה".

כידוע, ב- 27.9.1918, במלחמת העולם ה- 1, נכבש הגשר ע"י הצבא הבריטי ובא הקץ לשלטון העות`מני על הגשר. נראה שכל עוד תפקד גשר האבן העתיק, הבריטים השתמשו באותו בניין אבן, ממערב לגשר, כתחנת משטרה.
באוסף "יד בן-צבי" שמחנו לגלות הוכחה לכך, בצורת צילום המבנה ועליו דגל היוניון-ג`ק ושלט, שכל אחד יכול לקרוא.

1.3 – צילום שחידה איך צולם
לפני שניפרד מהגשר העתיק, יש צילום אחד שלו, מוכר ברשת כבר שנים אחדות, מקורו בארכיון המלחמה האוסטרלי, אך לא היה ידוע מי צילם ומתי.

הצילום, מדרום-מזרח, "מדבר בעד עצמו": הוא צולם אחרי 1904, כלומר אחרי שנוספה לגשר הקשת הרביעית ולפני 27.9.1918, שאז פוצצו הטורקים את הקשת השנייה ממערב (בצילום, הקשת שפוצצה נראית בצורתה המקורית - מחודדת, תוכלו להשוות לאותה קשת (מעוגלת ומאבנים שונות) בצילום אחרי שהגשר תוקן, מהמחצית השניה של שנות ה- 20. 

התקשרתי לארכיון בקנברה ותשובה התקבלה מאנדריו קאריי ב- 15.4.2019: "שם הצלם - פראנק הארלי והשנה - 1918. נסיבות הצילום אינן ברורות, אבל הארלי נשלח, באופן רשמי, כצלם, לתעד אנשים, אירועים ואתרים הרלבנטים למעורבות האוסטרלית במערכה (כיבוש א"י ע"י הצבא הבריטי במלחה"ע ה- 2). צילום, באותה תקופה, היה אתגר, בהתחשב בגודל ציוד-הצילום, רוב הצילומים נעשו כשלא היה איום של אויב, או כשלא היה ממשי".

אחדים מחברי הטילו ספק, אבל לי אין! פרנק הארלי (1962-1885) הרפתקן וצלם קרבי שהיה ידוע בשם "הצלם המשוגע". היה בארץ ישראל, בין 11.1917 ל- 2.1918, במסגרת הצבא הבריטי, שהיה צבא שלא יצא לקרב יזום ללא נתוני ביון. אני מאמין שצילום גב"י היה בין המשימות שהוטלו על פרנק הארלי, שסיפק את הסחורה, כמו שרק הוא ידע לעשות. הזמן - מלחמה, המצלמות לא בגודל של המצלמות של זמננו, והצילום לא נעשה בהסתר, הוא מדרום-מזרח, כלומר הארלי היה צריך להגיע לגשר, בשטח שנשלט ע"י הטורקים, לעבור את הגשר לצידו השני ואז לצלם, בלי שמישהו יחשוד, או ישאל שאלות... איך עשה זאת? לי אין הסבר, זה מעשה קסמים.
יש להארלי צילומים רבים מאותה מלחמה ומהזדמנויות אחרות, שווה להיכנס לגוגל ולהשתאות, אני בחרתי להראות לכם את האיש המופלא הזה על רקע ירושלים.

פרק שני - גשר הפלדה הראשון

גשר הפלדה הראשון נבנה ב- 1933, בתקופת המנדט הבריטי, ע"י "החברה החקלאית סורית-עות`מנית" (להלן: חחס"ע). בצילום, שאני משער שהוא מצילומיו הראשונים, נראה הגשר מצפון, כשמאחוריו "תל עתרת".
לחחס"ע, היה, מאז 1914, זיכיון (קונסציה) לעבד את אדמות החולה, אותו קיבלה, כחוק, מהממשל העות`מני. אחרי חילופי השלטון בארץ, הכירה ממשלת א"י, הבריטית, בזכיון, אך דרשה מחחס"ע לעמוד בתנאי היסוד שלו - הסדרת הזרימה בירדן, מדרום לחולה, כלומר, העמקת ערוץ הירדן והרחבתו ובניית גשר (בנות-יעקב) חדש. בלבאנט, כמו בלבאנט, אחרי כ- 10 שנים זה התבצע. כך, דיווח היומון "דואר היום", מיום 11.6.1935, בכתבה על דו"ח ממשלת א"י לוועדת המנדטים של חבר-הלאומים.
 
יש הטועים לחשוב שגשר הפלדה הראשון היה "גשר ביילי", אך לא! היה זה גשר קבוע, מגושם יותר שנקרא: "גשר וורן" (Warren), שהומצא באמצע המאה ה- 19, המבוסס על מסבכי קורות פלדה בצורת משולשים שווי צלעות או שוקיים, הנשען על מספר אדני בטון (תלוי באורכו).
גשרים מסוג "וורן" היו נפוצים בעולם עד מלחמת העולם השניה. בארץ, אחד, שכרגע עולה בזכרוני ושעדין קיים ומתפקד הוא "גשר יוסף" מעל הירדן, ליד הקיבוצים שמיר ושדה נחמיה.

תמונת הגשר שראינו הגיעה לאחרונה לאלבום התמונות של גב"י בסדרה של חמישה צילומים מ- 1933, שהיו כנראה, בין הצילומים הראשונים של גשר הפלדה הראשון וסביבתו. מהצילומים עולה בברור שבערוץ הירדן, נעשו עבודות נרחבות להסדרת הזרימה. מקורם של הצילומים לא ידוע, אני מאמין שחברת "חחס"ע", מסרה אותם לממשלת א"י (הבריטית) בין ההוכחות לכך שהם עמדו בדרישת היסוד של הזיכיון על אדמת החולה.
הצילומים "מדברים בעד עצמם":

בצילום מעלה נראה הגשר מדרום-מזרח ופרטיו נראים היטב: מסבכי הפלדה בצורת משולשים (בשונה מה"ביילי" שמסבכיו נראים כמעוינים), אדני הבטון המוכרים, שהמזרחי על תילו עד היום ושני עמודי זיכרון, אחד מכל צד של הגשר, בגדה המערבית;
מה עוד? תגדילו את התמונה. מימין לבניין המוכר כ"בית המכס התחתון" נראית סככה ותחתיה קבוצת אנשים ומימין אוטובוס. אני מנחש שזו תמונה של "חנוכת הגשר".

בצילומים הבאים בולטים אותם אלמנטים של הסדרת הזרימה בירדן, אבל נראה גם "המחיר" של בניית הגשר החדש - הרס גשר האבן העתיק. 

המודרניזציה של גב"י לא עצרה את החיים והגשר, במתכונתו החדשה, המשיך להיות אטרקציה למטיילים ומבקרים, שכרגיל, התעקשו להצטלם בחברת הנוטרים. למעשה מוכרים ברשת מספר צילומים של מבקרים ליד גשר הפלדה הראשון, אבל בידינו רק אחת באיכות הראויה להיות באלבום התמונות של גב"י.

בצילום נראה עמוד הזיכרון, בפינה הצפון-מערבית של הגשר וחלק מלוח השיש ועליו חקוק משהו. אולי נצליח לגלות משהו על תולדות גשר הפלדה הראשון?
אבל, רק שתי שורות קריאות - הראשונה והשלישית, בשורה הראשונה המילים "This Bridge". השורה השלישית, למרות מאמצי ה"פוטושופ", לא ממש קריאה; ההגיון אומר שזה שמו של מי שבנה את הגשר, או אולי מי שמימן את בנייתו.
יש לי השערה, אבל אני מבקש לקבל את הניחושים שלכם.

גשר הפלדה הראשון לא האריך חיים. הפלמ"ח פוצץ אותו ב"ליל-הגשרים", כמו שפרט חיים חפר בשיר "דחילק מוטקה": "בשש עשרה לחודש יוני, ארבעים ושש". בשיר גם פורט חומר הנפץ שהשתמשו בו - ג`לניט. הכמות הייתה כ- 200 ק"ג ונקודת היזום בפינה הדרום-מערבית של הגשר, בנקודת המשען של הגשר על אדן הבטון והגשר צנח למים.

 פרק שלישי - גשר ה"ביילי"

באותה תקופה כבר היה גשר צבאי משוכלל יותר, נייד, שפותח לפני מלחה"ע ה- 2 ואפשר היה להתקינו ללא צורך בכלים הנדסיים כבדים - "גשר ביילי". חיל ההנדסה של הוד מלכותה, התקין את גשר הביילי תוך ימים ספורים, למד את הלקח והתקין את הגשר כך שתהיה חפיפה גדולה יותר בין קצות הגשר לבין אדני הבטון, כדי שלא כל מטען קטן של חומר נפץ ימוטט אותו.

עד מהרה הגשר שיחזר ימיו כקדם, כאטרקציה למטיילים ומבקרים.
בספריית הקונגרס האמריקני יש תיעוד מצולם, מתחילת שנות החמישים

בצילום נראים, בקצה הביילי, הסנטור עמנואל סלר (1981-1888), שהיה, שנים לא מועטות, יו"ר וועדת החוקה של בית הנבחרים האמריקני ואשתו. אבל, בנוסף למזכרת של משפחת סלר, יש בקדמת/תחתית הצילום מבט ייחודי על נקודת הפיצוץ של המטען שהפיל ב"ליל-הגשרים", את גשר הפלדה הראשון. עמוד הזכרון שהיה עד אותו לילה בפינה הדרום מערבית של הגשר, או שהתרסק או שצנח לירדן, כך או אחרת, מאז הוא לא נראה.

מאז הסכם שביתת הנשק עם הסורים, ביולי 1949, יש אינספור צילומים שמתעדים את החוויות האישיות של הצלמים ואת השינויים שעבר הביילי. אני נמשך בעיקר לצילומים שנותנים מבט על היחסים של ישראל עם סוריה השכנה. מספר צילומים, מסוג זה, ראינו בכתבתי:  "גב"י - המטען ההיסטורי", שבבלוג זה, (קישור מטה).

הפעם אני רוצה להציג שני צילומים שצולמו בשלהי 1949. ארבעה, אולי חמישה חודשים אחרי החתימה על הסכם שביתת הנשק. הצילומים נמצאים בארכיון הקיבוץ שבו אני גר - גדות, הם נמסרו לארכיון ע"י אחד המצולמים  - מנחם וירשיצקי, שהיה ממקימי הקיבוץ, שבאותם ימים רחוקים נקרא "הגוברים".

כמו כל צילומי הגשר, שאני מכיר, מאותה תקופה ועד מלחמת ששת הימים, גם משני אלו ברור, שלמרות שעד מלחמת העצמאות הגבול בין המנדט הבריטי על ארץ ישראל למנדט הצרפתי על סוריה עבר ממזרח לירדן והשליטה על הגשר, במלואו, הייתה של הצד ששלט בארץ-ישראל (הבריטים), אחרי הסכמי שביתת הנשק עם סוריה השליטה על מלוא הגשר הייתה של הסורים. אני לא מכיר צילומים שבהם נראים ישראלים שחדרו בחוצפה לגשר, מעבר לקצה המערבי שלו ו/או ללא לווי סורי.
 שטחי ארץ-ישראל שכבשה סוריה במלחמת העצמאות ופינתה אותם, על פי הסכם שביתת הנשק, הוגדרו כ"שטח מפורז", לכן רק שוטרים ישראליים יכלו להתקרב לגשר ולא חיילים.

במבט שטחי, נראה שהיחסים בין החיילים הסוריים לבין הישראלים שבצילומים, היו קורקטיים. בצילום הראשון אם יש מעט מתח באוויר, זה אולי בגלל שכולם מחכים שהקפה, שמכינות שתי הבדואיות שלפני אוהל המשמר הסורי, ירתח...
בצילום השני כבר כולם מסודרים לצילום קבוצתי, בהחלט ידידותי.

לבסוף אני מבקש מהקוראים להתגייס להשלמת זיהוי הדמויות על פי סדרן בצילום האחרון:
שני הראשונים, משמאל - חיילים סוריים.
שלישי - סמל משטרת ישראל: טדי כהן, טברייני, מפקד תחנת "משמר הירדן".
רביעי - חבר קיבוץ "הגוברים" (גדות): מנחם וירשיצקי.
חמישי - מזכיר המועצה האזורית גליל עליון: נתן כהן, חבר קיבוץ כפר-בלום.
שישי – לא ידוע ! חובש קסקט של משטרת ישראל, אבל מדים שונים, יותר כהים וללא נשק, היתכן שהיה פקיד מכס? או במה שנקרא אז "משטרת הגבולות"?
שביעי – לא ידוע ! שוטר ישראלי. שוטר זה והג`יפ, מופיעים בהרבה צילומים של הגשר וכן של "מפעל הטיית הירדן", יתכן שהיה השוטר הקבוע בתחנת משמר הירדן?
שמיני - אחרון חביב, הקצין הסורי.

אני קפיץ מתוח לקראת תמונות נוספות שיגיעו בעקבות הכתבה ולקראת הערותיכם.

אלי ס"ט, גדות, אפריל 2022 

 לכתבה על מקור השם "בנות יעקב" - לחץ כאן

 לכתבה על גשר בנות יעקב  - המטען ההיסטורי - לחץ כאן

לשאינם מנויים על דף המידע: לקבלת כתבות דומות בדיוור ישיר בעתיד הרשמו בקלילות בדף הבית (תפריט ראשי).
יש לך סיפור עבורנו על ארץ ישראל במבט אישי ? עורך האתר ישמח לקבלו. במה זו מיועדת לך.